גלעד שמן נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 4658/07 בבית המשפט העליון רע"ב 4658/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המבקש: גלעד שמן נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. הועדה למניעת אלימות במשפחה רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 29.4.07, בעע"א 1098/97, שניתן על ידי כבוד השופטת אסתר הלמן תאריך הישיבה: כ"ה באלול התשס"ט (14.09.09) בשם המבקש: עו"ד קידר עדי בשם המשיבים: עו"ד סגל-אלעד אבינעם פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המבקש הורשע ברצח חברתו לחיים, עבירה אותה ביצע על רקע פרידתה ממנו. בעקבות כך הושת על המבקש מאסר עולם ועונש זה – בו הוא נושא מאז שנת 1991 – טרם נקצב (ראו בג"צ 3905/07 שמן נ' נשיא המדינה (טרם פורסם, 7.5.07)). 2. בשנת 1999 שובץ המבקש בסבב חופשות, ועל-פי האמור בבקשתו, הוא זכה במסגרת זו ליותר משמונים חופשות, תוך שהוא מקפיד לקיים את התנאים המגבילים שנקבעו לו. ברם, בשנת 2004 קיבלה הוועדה המחוזית למניעת אלימות במשפחה ("ועדת אלמ"ב"), מידע ממנו עלה כי המבקש סיים קשר ארוך עם בת זוג אותה הכיר במהלך תקופת המאסר, ולהם בן משותף. בעקבות כך – ונוכח העובדה שאת העבירה בה הורשע ביצע על רקע פרידה מבת זוג – הוחלט להפסיק את חופשותיו של המבקש עד לעריכתה של בדיקה מדוקדקת. לאחר עריכתן של הבדיקות הוחלט להחזיר את המבקש לסבב חופשות, וזאת במקביל לשילובו במסגרת טיפולית המיועדת לגברים אלימים. אולם, במהלך שילובו באותה מסגרת חלה התדרדרות בתפקודו, והתקבל מידע חסוי המצביע על מסוכנות הנשקפת ממנו. בעקבות כך המליצה וועדת אלמ"ב להפסיק את חופשותיו, וכך היה. לטענת המבקש – טענה שלא הוכחשה בתגובת המשיב – אותו מידע עסק בתלונה שהוגשה על-ידי בת זוגו, וממנה עלה כי הוא תקף אותה במהלך אחת מחופשותיו, אולם לגישתו מדובר בתלונת שווא שהוגשה על רקע רצונה של האשה למנוע ממנו להתראות עם בנו. 3. בשנת 2007 – שנתיים לאחר שהוחלט להפסיק את החופשות – הגיש המבקש עתירה לבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, בגדרה טען כי המידע עליו התבססה הועדה היה חסר כל בסיס. אולם, נוכח השיהוי הרב – רב מאוד – בהגשת העתירה, קבע בית-המשפט כי הוא אינו רואה מקום "לבקש מן הועדה לפרט את ממצאיה ולהציגם" (עמ' 10 להחלטה). בית-המשפט הדגיש, כי נכון למועד הגשת העתירה, ועדת האלמ"ב מוסיפה להתנגד ליציאת מבקש לצאת לחופשות, וכי אבחון נוסף שנערך לו מצביע על פוטנציאל של מסוכנות ועל כך שלא התקדם בהליך טיפולי בו נטל חלק. אותו אבחון הצביע על "קושי מול דמויות נשיות, תפיסות נוקשות וסטריאוטיפיות וקונפליקט מרכזי סביב קשר עם נשים ועל עיסוק בכח ושליטה. כן מצביע האבחון על נטייה להכחיש תוקפנות, ולהציג פסאדה חיובית ועל חוסר חיבור רגשי". בחוות-דעת נוספת שהוגשה לבית-המשפט, התייחסה ועדת האלמ"ב לטענת המבקש כי תלונתה של בת-זוגו היא תלונת שווא: "לאורך השנים בהם התקיים קשר בין השניים עמדה [בת הזוג] לצדו של האסיר וגם לאחר פרידתם המשיכה לתמוך בכך שאינו מסכן אותה ושהיא רואה חשיבות רבה בקשר בינו לבין בנו. המקרה עליו דווח ואשר הביא להמלצה להפסיק את חופשות האסיר התגלה לוועדה באופן מקרי ולא מכוון והמידע נבדק באופן יסודי ומעמיק בטרם התקבלה ההחלטה ... חברי הוועדה התרשמו כי היתה זו הפעם הראשונה בה נאלץ האסיר להתמודד עם קשיים ולחצים שהובילו בסופו של דבר להתפרצות ממנה השתדל להימנע לאורך תקופת מאסרו ... חרף העבירה הקשה שביצע וההתנהגות האלימה עליה דווח, הוא עדיין מתקשה להכיר בקיומם של דפוסים אלימים באישיותו". בעקבות כל אלה, נדחתה העתירה. 4. כאן המקום לציין, כי לאחר שניתן פסק-הדין בעתירה דנה ועדת האלמ"ב פעם נוספת בעניינו של המבקש, וקבעה כי הגם ש"ניכרת מידה מסוימת של תוקפנות" מצד המבקש, היא אינה מתנגדת עוד ליציאתו לחופשות (החלטה מיום 6.1.08). לכאורה, החלטה זו היתה אמורה להניח את דעתו של המבקש, אלא שגם הפעם לא באה המחלוקת לקיצה, וזאת נוכח תיקון משנת 2005 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר (פקודה 04.40.00). בעוד שבעבר אפשרה הפקודה את יציאתם לחופשה של אסירי עולם, בהתקיים תנאים מסוימים, קבע התיקון כי חופשות כאלו לא יינתנו מקום בו עונשו של האסיר טרם נקצב. ובלשון המקור: 9(א) חופשות לאסירים השפוטים למאסר עולם לא תאושר יציאה לחופשה של אסיר השפוט למאסר עולם ואשר עונשו לא נקצב אלא בהתאם לאמור בסעיף 3 – פרק ב'. סעיף 3 לפרק ב' משלים הוראה זו וקובע כי – 3. אישור הנציב לחופשות מטעמים מיוחדים הנציב רשאי לאשר הוצאה לחופשה של אסירים כאמור ... אף אם אינם עומדים בתנאים המפורטים בפקודה זו להמלצה לחופשה ... ואולם זאת רק לחופשה מטעמים מיוחדים כמפורט בפרק ח' להלן או אם נמצאו נסיבות הומניטריות מיוחדות המצדיקות זאת. הפקודה הוסיפה וקבעה הוראת מעבר באשר לאסירי עולם שנהנו מחופשות עובר לתיקון, דוגמת המבקש – 9.א(1) הוראות מעבר אסיר עולם שעונשו לא נקצב, ואשר עובר לתאריך 30.11.04 כבר יצא לחופשות בהתאם להחלטת השר והגורמים המוסמכים בשב"ס, לא תופסקנה חופשותיו, אלא אם כן נמצא כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, או אם הוחלט שלא לקצוב את עונשו. הופסקו חופשותיו של אסיר כאמור יחולו לגביו הוראות פקודה זו. 5. בבקשה הנוכחית טוען המבקש כי מלכתחילה לא היתה כל הצדקה להפסיק את חופשותיו, ואילולא נעשה כן הוא היה חוסה בצילה של הוראת המעבר המאפשרת לאסירים שכמותו להמשיך ולצאת לחופשות, חרף התיקון. בהקשר זה שב המבקש וטוען כי תלונתה של בת זוגו היתה תלונת שווא, שהוגשה בעקבות ניסיונותיו להסדיר את פגישותיו עם בנם המשותף. נטען, כי נוכח השיהוי בהגשת העתירה לבית-משפט קמא, הוא פטר את עצמו מהחובה לברר סוגיה זו ובכך שגה. המבקש הסביר את אותו שיהוי בכך שביקש לאפשר לגורמים הטיפוליים למצות את התהליכים בעניינו, דבר שעשוי היה לייתר את הפנייה לערכאות. באותה נשימה טען המבקש, כי מייד לאחר הפסקת החופשות הכין עתירה אותה התעתד להגיש לבית-המשפט, אולם העברתו מבית סוהר אחד לאחר הביאה לביטולה של העתירה שכתב. שני הסברים אלה לשיהוי בהגשת העתירה אינם יכולים לדור זה עם זה, והדברים ברורים. 6. תהא הסיבה לשיהוי בהגשת העתירה אשר תהא, אנו סבורים כי בדיקת ההצדקה להפסיק את חופשותיו של המערער לא היתה אפשרית במועד המאוחר בו הוגשה העתירה, ומקל וחומר שאינה אפשרית עתה, שכן בית-משפט זה אינו מצויד בכלים לעריכת הבירור העובדתי שהמבקש עותר לו. אכן, טבע הדברים הוא שבדיקת פוטנציאל המסוכנות הנשקפת מאסיר צריכה להיעשות על יסוד בדיקות פרטניות וממצאים עדכניים, וכאלה לא היו בנמצא עקב כך שהמבקש פנה לערכאות שנתיים לאחר שהתקבלה ההחלטה בעניינו. מסיבה זו נאלץ בית-המשפט קמא להסתמך על חוות-דעתה המאוחרת של וועדת האלמ"ב, שנערכה עובר לדיון שהתקיים על יסוד אבחון שנערך לו. אולם, גם במסגרת חוות דעת זו הביעה הוועדה, כאמור, התנגדות ליציאתו של המבקש לחופשות. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי ההחלטה להפסיק את חופשותיו של המבקש נתקבלה שלא כדין. ובאשר לתוכן המלצתה של ועדת אלמ"ב נוסיף, כי החלטות העוסקות ביציאתו של אסיר לחופשה הן החלטות מקצועיות ובית-המשפט לא יטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 6737/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.8.07)). זאת ועוד, עיון בחוות הדעת של וועדת אלמ"ב מעלה כי מדובר בהמלצות סבירות, שהתקבלו לאחר בדיקות מקיפות. מסקנה זו מייתרת את הדיון בטענתו הנוספת של המבקש – כי יש לראותו כמי שחופשותיו מעולם לא הופסקו, ולהחיל בעניינו את הוראת המעבר שנקבעה בתיקון לפקודה. מעבר לדרוש נציין, כי המשיב ציין בתגובתו כי על אותו תיקון הוחלט בעקבות פרשת רצח השופט עדי אזר ז"ל, וההבנה כי פוטנציאל ההמלטות של אסירי עולם שעונשם לא נקצב גבוה מזה שקיים בעניינם של אסירים אחרים. כל שנוכל לומר הוא שהנמקה לתיקון זה היא הגיונית וסבירה, ולמותר לציין כי גם לאורו נתונה לנציב הסמכות להורות על יציאתו של אסיר לחופשה, אם נמצאו לכך טעמים מיוחדים או אם נמצאו נסיבות הומניטאריות מיוחדות המצדיקות זאת. התוצאה היא, כי הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה כללית החורגת מגדרו של המקרה הנוכחי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86)), ומכאן החלטתנו להורות על דחייתה. ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ט (17.09.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07046580_O13.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il