בתיה פלדמן נ. כרם מהר''ל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע'

פסק-דין בתיק ע"א 4653/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4653/08 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערים והמשיבים שכנגד: 1. בתיה פלדמן 2. צבי פלדמן 3. חיה בראונר נ ג ד המשיבה 1: המשיב 2 והמערער שכנגד: 1. כרם מהר"ל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ 2. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 286/02 מיום 7.4.08 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' נאמן תאריך הישיבה: ט"ו באדר התש"ע (1.3.2010) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד ר' בראונר בשם המשיבה 1: עו"ד י' וישניצקי בשם המשיב 2 והמערער שכנגד: עו"ד ר' גורדין פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא מ' נאמן) בה"פ 286/02 מיום 7.4.2008. העובדות הצריכות לעניין וההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי 1. בני הזוג פלדמן היו ממקימי המשיבה 1 (להלן: המושב). גדליה פלדמן (להלן: המנוח) נפטר בשנת 2000, ואלמנתו, בתיה פלדמן - היא המערערת 1 (להלן: המערערת) - נפטרה ביום 7.2.2010, לאחר הגשת ערעור זה. המערערים 2 ו-3 הם ילדיהם. המנוח שימש כבעל מקצוע במושב, ולא עבד בעבודה חקלאית. תחילה שוכנו המנוח והמערערת, כיתר מקימי המושב, בבתים נטושים שהיו במקום והחל משנת 1963 התגוררו בבית במושב שהוקצה להם על ידי הסוכנות היהודית. בשנת 1999 הגישו המנוח והמערערת בקשה למשיב 3 (להלן: המינהל) "לחכירת מגרש מגורים מבונה" אשר התייחסה למגרש 148 בשטח של 1,283 מ"ר (להלן: מגרש 148), כאשר הוצהר בה כי המנוח והמערערת קיבלו את מגרש זה בשנת 1963 מהסוכנות היהודית, וכי הם מתחייבים לפנות כל שטח שהם מחזיקים בו החורג מגבולות מגרש 148 ללא תביעות. לשם השלמת התמונה יצויין כי בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת החל המושב בתהליך הרחבה, באמצעות תכנון והקצאת מגרשים נוספים לבנייה (להלן: ההרחבה). 2. המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בה התבקש סעד הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כחוכרים לדורות של המקרקעין הידועים כמשק 75 או משק 64 הרשומים כחלקות 75, 147 ו-148 בגוש 12048 בשטח של 3,000 מ"ר הנמצאים בשטח המושב (להלן: משק 75). לחלופין התבקש בית המשפט המחוזי להצהיר כי המערערים הם חברי המושב הזכאים "לכל הזכויות" כמו כל יתר חברי המושב, לרבות זכות להקצאת מגרש בהרחבה. בהחלטתו מיום 18.5.2008 קבע בית המשפט המחוזי כי יש למחוק את הבקשה לסעד החלופי מאחר שהסמכות לדון בשאלת חברותם של המערערים במושב נתונה לרשם האגודות השיתופיות. יוער כי במהלך שנת 2007 נקבע על ידי עוזר רשם האגודות השיתופיות (בערעור על החלטת חוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות) כי המערערת הינה חברת המושב. ערעור שהגיש המושב על החלטה זו נמחק ביוזמתו. 3. לפני בית המשפט המחוזי טענו המערערים כי במהלך שנת 1997 נודע להם כי בכוונת המושב לקחת לחזקתו את משק 75 לאחר פטירת המערערת, על אף כי משק זה, הכולל בתוכו את מגרש 148, הוקצה למנוח ולמערערת ועל אף כי הם היו חוכרים של משק זה ושילמו דמי חכירה בגינו במשך כל השנים למינהל. כן טענו המערערים כי המושב התנה הקצאת מגרש בהרחבה למערערים בתשלום תמורה הזהה לתשלום התמורה אותה משלם תושב חוץ, להבדיל מחבר המושב, וזאת על אף כי המערערת היא חברת המושב. משכך ביקשו המערערים כי יוצהר כי הם זכאים להקצאת מגרש בהרחבה באותם התנאים להם זכאים יתר חברי המושב. 4. המושב טען כי אין קשר בין חברות במושב לבין זכויות חכירה במקרקעין ועל כן זכותם של המערערים מתמצית במימוש בקשתם לחכור את מגרש 148, וזאת מאחר שהמערערת והמנוח לא היו בעלי משק חקלאי והמנוח שימש כאיש מקצוע בלבד. המינהל טען כי ביתה של משפחת פלדמן לא הוקם על ידה, ועל כן, בהתאם להחלטות מועצת המינהל, הם זכאים לחכור שטח של 350 מ"ר בלבד, וזאת בתשלום דמי חכירה בשיעור של 91%, ובכפוף להגשת תוכנית חלוקה של המגרש הרלבנטי. כן נטען על ידי המשיבים כי החברות במושב כשלעצמה אינה מקימה זכות להקצאת מגרש בהרחבה, אלא מותנית בעיסוק בחקלאות. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי קבע כי למערערת זכות שביושר להירשם כבעלת זכות חכירה לדורות של מגרש 148 (אשר החל משנת 2001, על פי התב"ע המאושרת, ידוע כחלקה 109) בשטח של 1,284 מ"ר בתנאים בהם הוחכרו חלקות במושב לשאר חברי המושב. יחד עם זאת, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים כי יוצהר כי הם זכאים להקצאת מגרש בהרחבה בקובעו כי הזכות להקצאת מגרש בהרחבה אינה "פונקציה אוטומטית" של חברות במושב, אלא היא תלויה בכך שמדובר במי שמנהל משק חקלאי. נימוקי הערעור 6. הערעור מופנה כנגד דחיית בקשתם של המערערים כי יוצהר שהם זכאים להקצאת מגרש בהרחבה. לטענת המערערים - באמצעות בא כוחם, עורך הדין ר' בראונר - קביעה זו נעשתה ללא נימוקים, ללא ניתוח הדין החל וללא התייחסות להחלטות המינהל הרלבנטיות ולמסמכים שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי. 7. כן טוענים המערערים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הזכות להקצאת מגרש בהרחבה מוקנית רק למי שמנהל משק חקלאי אינה עולה בקנה אחד עם החלטות 612 ו-737 של מועצת המינהל בהן נקבע המתווה להקצאת מגרשים בהרחבות מושבים (להלן בהתאמה: החלטה 612 והחלטה 737), וכי על פי החלטות אלה זכאים המערער 2 או המערערת 3, ילדיהם של בני הזוג פלדמן, להימנות על המועמדים לקבלת מגרש בתוכנית ההרחבה, שכן הם "בני המקום" כאמור בהחלטות אלה. 8. עוד טוענים המערערים, כי אי הכללתם ברשימת המועמדים מטעם המושב להקצאת מגרש בהרחבה בהתאם לפרוצדורה הקבועה בהחלטות אלה ודרישת המושב לקבלת "דמי המלצה" בתמורה להכללתם ברשימת המועמדים מפלה אותם לרעה ביחס ליתר חברי המושב. המערערים סומכים ידיהם, בהקשר זה, על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות לפיה המערערת חברה במושב, וטוענים כי כל "בן מקום" אחר במושב שביקש להיכלל ברשימת המועמדים זכה להמלצת המושב. כן נטען על ידי המערערים כי המינהל היה מודע או צריך היה להיות מודע לכוונת המושב להפלות את המערערים כאמור, אך לא עשה דבר בעניין. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לאי הכללתם ברשימת המועמדים מטעם המושב ולחוקיות וסבירות החלטה זו של המושב. 9. בנוסף, טוענים המערערים כי במסגרת פגישה שהתקיימה בשנת 1997 בין המערער 2 לבין חבר ועד הנהלת המושב הובטח למערער 2 כי הוא ייכלל ברשימת המועמדים מטעם המושב להקצאת מגרש בהרחבה על פי החלטה 737, וכי בקבלת מקדמה בגין הקצאת מגרש בהרחבה נתן המושב התחייבות שלטונית כי המערערים 2 או 3 יכללו ברשימת המומלצים מטעמם, וכי התחייבות זו הופרה על ידו. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נתן ביטוי למקדמה האמורה, ומשכך טוענים הם כי נפל פגם בפסק הדין. תגובת המושב 10. המושב טוען - באמצעות בא כוחו, עורך הדין י' וישניצקי - כי הערעור מבוסס על תשתית ראייתית חדשה ועל טענות משפטיות חדשות שלא הובאו לפני בית המשפט המחוזי. משכך, הוא מבקש כי בית משפט זה יורה על מחיקת סעיפים שונים בסיכומי המערערים ועל הוצאת מוצגים שונים מתיק בית המשפט, במסגרתם הוצגה תשתית ראייתית חדשה זו וטענות חדשות אלה. בהקשר זה טוען המושב כי נוכח התנהלות זו של המערערים יש לדחות את הערעור על הסף. 11. בנוסף, טוען המושב כי הסעד המבוקש על ידי המערערים הינו תיאורטי, שכן כל המגרשים בהרחבה כבר שווקו. 12. עוד טוען המושב, כי עצם ההכרה במערערת ובמנוח כחברי המושב בהחלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות אין בה כדי להביא לכך שהם זכאים לכל הזכויות להן זכאים חברי מושב, ובפרט אין בה כדי להקנות להם באופן אוטומטי זכות למגרש בהרחבה. עוד נטען על ידי המושב כי לא הוכח כי כל החברים בו קיבלו זכות להציע מועמד מטעמם להקצאת מגרש בהרחבה, וכי בפועל לא כל חבר מושב קיבל זכות כאמור. 13. המושב מוסיף וטוען כי יש לבחון את זכאות המערערים לקבלת מגרש בהרחבה בהתאם לנסיבות העובדתיות ולמצגים שהציגו המערערים במועד פנייתם למושב בשנת 1999, מהם עולה כי הם לא ראו עצמם חברי המושב אלא רק תושבים בו. משכך, נטען על ידי המושב כי לא נפל כל פגם בהחלטתו שלא לראות במערערים 2 ו-3 צאצאים של חברי מושב או של חברי מושב בעלי נחלה. המושב טוען כי מצגים אלו שיצרו המערערים מונעים מהם לטעון כיום כי הם חברי המושב. 14. ביחס לתחולת החלטה 612 טוען המושב כי החלטה זו בוטלה על ידי החלטה 737 זמן רב קודם לתחילת פרויקט ההרחבה במושב, וכי בכל מקרה המערערים 2 ו-3 אינם "בני מקום" כאמור בהחלטה 612, זאת מאחר שהמנוח היה תושב בעל מקצוע ולא בעל משק עזר או בעל נחלה. באשר לתחולת החלטה 737 נטען כי המערערים לא הראו כי הם עומדים בתנאי ההחלטה על מנת שזו תחול עליהם. 15. ביחס לטענת המערערים בנוגע ל"דמי ההמלצה" נטען על ידי המושב כי אין מדובר ב"דמי המלצה" אלא בתשלום בגין השתתפות בהון המושב מאחר שרוכשי המגרשים (שלא היו חברים) קיבלו זכויות של חבר תושב במושב (בשונה מחבר מושב), וכי מדובר בתשלום שאינו סותר את החלטה 737. בנוסף, נטען על ידי המושב כי החלטתו לגבות שיעור השתתפות שונה בהון האגודה מצאצא של בעל נחלה לעומת צאצא של "בני מקום" או מועמדים חיצוניים והחלטתו להעדיף צאצאי בעלי נחלות בהקצאת מגרשים בהרחבה, הינן החלטות סבירות וראויות העולות בקנה אחד עם החלטה 737 ועם התכלית שביסודה. 16. לבסוף, טוען המושב כי אין כל בסיס לטענת המערערים בדבר הפרת התחייבות שלטונית מצידו שכן המושב אינו יכול לחוב כלל בהתחייבות שלטונית, מאחר שאינו גוף שלטוני. תגובת המינהל 17. המינהל - באמצעות באת כוחו, עורכת הדין ר' גורדין - טוען אף הוא כי בערעור הועלו טענות חדשות והוצגו ראיות חדשות שלא הועלו והובאו במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי, וכי יש למחוק טענות אלה ולהוציא ראיות אלה מתיק בית המשפט. 18. עוד טוען המינהל כי המערערים לא הניחו תשתית עובדתית המלמדת כי הם זכאים להקצאת מגרש בהרחבה לפי החלטה 612 או החלטה 737, וכי הם אינם זכאים להקצאת מגרש על פי החלטות אלה. בנוסף נטען על ידי המינהל כי ממילא החלטות אלה בוטלו על פי פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6)25 (2002). כמו כן טוען המינהל כי מאחר שהמערערים לא הומלצו על ידי המושב להקצאת מגרש בהרחבה, שאלת אי המלצת המושב על המערערים כלל לא הגיעה לפתחו של המינהל, וכי המערערים לא הוכיחו כי המינהל ידע או היה צריך לדעת כי נגבו "דמי המלצה" כטענתם. נימוקי הערעור שכנגד 19. המינהל הגיש ערעור שכנגד על קביעת בית המשפט המחוזי כי למערערת זכות שביושר לחכור את החלקה בתנאים בהם הוחכרו חלקות אחרות במושב לשאר חברי המושב. המינהל טוען כי בעוד ששאר חברי המושב הם בעלי נחלות, הרי שהמערערת היא בעלת זכויות במגרש מבונה, ועל כן אין מקום להשוואת התנאים בהם היא חוכרת את מגרש 148 לבין התנאים בהם הוחכרו חלקות אחרות לחברי מושב אחרים. כן טען המינהל כי ככל שיש בקביעת בית המשפט המחוזי האמורה ביסוס לטענות המערערים לפיהן הם מתגוררים ב"נחלה" ולפיהן המערערים 2 ו-3 הם "בנים ממשיכים", הרי שקביעה זו מוטעית. תגובת המשיבים שכנגד 20. המשיבים שכנגד טוענים כי לא הובא כל בסיס לאבחנה אותה מבקש המינהל לעשות בין המערערת והמנוח לבין יתר חברי המושב, וכי מאחר שחברי האגודה הינם בעלי נחלות במושב הזכאים לקבל זכויות חכירה בעתיד, כך גם המערערת זכאית למעמד זה ולזכויות אלה. דיון והכרעה 21. לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור. נוכח תוצאה זו לא מצאתי לנכון לקבוע כי היה צורך לתקן את הודעת הערעור בעקבות פטירת המערערת. 22. ראשית, לפנינו מעשה עשוי. כעולה מתגובת המושב, כל המגרשים בהרחבה כבר הוקצו ומשכך הדיון בשאלה האם זכאים המערערים 2 ו-3 להקצאת מגרש בהרחבה היא תיאורטית גרידא ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור [ראו: רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5)481, 489-488 (2003); ע"א 718/07 הרב ביטון נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ (לא פורסם, 6.10.2008), פסקה 10 לפסק דינו של השופט י' אלון]. 23. שנית, טענתם היחידה של המערערים לגבי הקצאת המגרש בהרחבה שהובאה לפני בית המשפט המחוזי הייתה כי למערערים הזכות לקבל מגרש בהרחבה במחיר מופחת עקב חברותה של המערערת במושב. אין זכר בכתבי בי הדין שהוגשו על ידי המערערים לבית המשפט המחוזי לטענות המובאות לפנינו במסגרת הליך זה: כי המערערים זכאים להקצאת מגרש לפי החלטות 612 ו- 737; כי החלטת המושב שלא לכלול אותם ברשימת המועמדים מטעמם מהווה החלטה מפלה, לא סבירה ולא חוקית; וכי המושב הפר התחייבות שלטונית. הלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יידרש לטענות משפטיות שלא הובאו לפני הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן [ראו למשל: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 818 (מהדורה שביעית, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 650 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן); ע"א 499/85 עיזבון המנוחה שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד מד(3)256, 260-259 (1990); רע"א 5386/09 הרמן נ' אריאל (מ.ד.ע.) טכנולוגיות ייעוץ עסקי ופיננסי בע"מ (לא פורסם, 11.1.2010), פסקה 26 לפסק דיני]. 24. אכן לבית המשפט שלערעור נתון שיקול הדעת האם להידרש לטענה משפטית המועלית לפניו לראשונה, אם זו מעוגנת בעובדות שאינן שנויות במחלוקת ואם זו אינה אלא בגדר פרשנות משפטית במסגרת עילת התביעה וכתבי בי הדין [ראו: גורן, שם; ע"א 271/75 שושן נ' שושן פ"ד ל(1)473, 476 (1975); ע"א 11172/05 אלון נ' חדד (לא פורסם, 21.10.2009), פסקה 30 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל]. ואולם, במקרה זה טענות המערערים נשענות על תשתית עובדתית השנויה במחלוקת בין הצדדים (ואשר בחלקה לא הובאה לפני בית המשפט המחוזי). כך, חלוקים הצדדים בנוגע לעצם נתינתה של הבטחה מצד המושב בדבר הקצאת מגרש בהרחבה; כך, חלוקים הצדדים בשאלת מהות הכספים שנטען כי המושב דרש בגין הכללת אנשים ברשימת המועמדים מטעמו; כך חלוקים הצדדים באשר לעצם השאלה האם כל יתר חברי המושב קיבלו זכות להציע מועמד מטעמם למגרש בהרחבה והאם כל חברי המושב הם בעלי נחלות; וכך חלוקים הצדדים באשר לעצם התקיימותם של התנאים להחלת החלטות 612 ו-737 על המערערים. זאת ועוד, לא ניתן לומר כי הטענות המובאות לפנינו כעת הינן בגדר "פרשנות משפטית" במסגרת עילת התביעה המקורית של המערערים, אשר נסמכה כל כולה על חברותם של המערערים במושב. בנוסף, במסגרת הערעור שלפנינו נטענו שורה של טענות עובדתיות שלא בא זכרן במסגרת טענות המערערים לפני בית המשפט המחוזי: בדבר התניית ההמלצה מצד המושב בתשלום "דמי המלצה"; בדבר הקצאת מגרשים בהרחבה לתושבי חוץ; בדבר החלטה של המושב לנשל את בני הזוג פלדמן מזכויותיהם, בדבר פניותיהם של המערער 2 ושל בני משפחתה של המערערת 3 לקבל מגרש בהרחבה; בדבר עלות הקצאת מגרש בהרחבה לחברי מושב; ובדבר המלצת המושב על כל "בן מקום" שביקש לקבל מגרש בהרחבה. טענות אלה נתמכו במוצגים שונים שהובאו לראשונה לפני ערכאה זו, ומבלי שניתנה לכך רשות (אשר את חלקם הסכימו המערערים להוציא מתיק בית המשפט). 25. נוכח האמור לעיל, סבורני כי יש לדחות את הערעור. לא אוכל שלא להימנע מלהעיר כי בנסיבות אלה, מוטב היה כי המערערים ימנעו מלטעון כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לזכותם להקצאת מגרש בהרחבה הייתה בלתי מנומקת ומבוססת. כאמור, טענת המערערים לפני בית המשפט המחוזי בעניין זה התמצתה בכך כי המערערת חברה במושב, ומשכך הם זכאים להקצאת מגרש בהרחבה. איני סבור כי היה על בית המשפט המחוזי להידרש לשלל הטענות הנוספות המועלות לפנינו רק כעת, שעה שאלה כלל לא הועלו לפניו. 26. לדידי, יש מקום לדחות את הערעור שכנגד. הערעור שכנגד מופנה נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה: "למבקשת [המערערת-י.ד.] זכות שביושר להירשם כבעלת זכות חכירה לדורות לגבי החלקה 109 בשטח של 1,284 מ"ר [מגרש 148-י.ד.] בתנאים בהם הוחכרו חלקות במושב לשאר חברי האגודה, ואני מורה למינהל לפעול בהתאם לקביעה זו" (ס' 17 לפסק הדין). איני סבור כי העלאת טענות שונות מצד המערערים (המשיבים שכנגד) אשר מתבססות - לטענתם - על קביעה זו של בית המשפט המחוזי, ואשר לפיהן המגרש הוא "נחלתם" והם "בנים ממשיכים" מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין. אעיר כי איני סבור כי בפסק הדין נקבע האם מעמד המגרש הוא של "נחלה", והאם מעמד המערערים 2 ו-3 הוא מעמד של "בנים ממשיכים" (מה גם שהעניין האחרון כלל לא הועלה כטענה לפני בית המשפט המחוזי). כל שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא כי למשיבה שכנגד זכות שביושר להירשם כבעלת זכות חכירה לדורות של מגרש 148 בתנאים בהם מוחכרות חלקות אחרות במושב ליתר חברי המושב, וכי על המינהל לפעול בהתאם לכך. הא ותו לא. בכך אין כל קביעה לגבי מעמד מגרש 148 (נחלה, משק עזר או "מגרש מגורים מבונה"). ואולם, ככל שכל החלקות האחרות שאותן חוכרים חברי המושב הן נחלות, הרי שלטעמי יש להשוות את התנאים בהם מוחכר מגרש 148 לתנאים בהם מוחכרות הנחלות ליתר חברי המושב (ודוק: אין בכך כדי לקבוע כי המדובר בנחלה). באשר לטענת המינהל לפיה חלקות אחרות לא מוחכרות לחברי המושב, אלא קיימת להם רק זכות עתידית להירשם כחוכרים לדורות, אציין כי טענה זו לא נטענה לפני בית המשפט המחוזי, ולא נומקה דיה אף לפנינו, ועל כן איני סבור כי זו מקימה עילה להתערבותנו בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. 27. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד. בנסיבות העניין, אציע לחבריי לחייב את המערערים בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ה באב התש"ע (5.8.2010). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08046530_W11.docנ.ב. מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il