פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 4653/02
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4653/02
ע"א 4852/02
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערער בע"א 4653/02
(המשיב בע"א 4852/02):
אברהם תושייה
נ ג ד
המשיבים בע"א 4653/02 (המערערים בע"א 4852/02):
1. מן- אחסנה יצור ושיווק נייר ומוצריו בע"מ
2. דליה פדרו
3. יצחק דור
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א.
2158/00 מיום 21.4.02 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל
תאריך הישיבה:
ט"ו חשוון, תשס"ד
(10.11.03)
בשם המערער
בע"א 4653/02
(המשיב בע"א 4852/02):
עו"ד יוסף תוסייה-כהן
בשם המשיבים
בע"א 4653/02
(המערערים בע"א 4852/02):
עו"ד אלופי אמיר
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1. המערער בע"א 4653/02 (להלן: "תושייה") הועסק כמנהל חשבונות שכיר בחברה המערערת בע"א 4852/02 (להלן: "החברה"), בין השנים 1995-1989. החברה הינה בשליטתם של המשיבים, אב ובנו (להלן: "פדרו ודור"), המשמשים כמנהליה, ועיסוקה בייצור ובשיווק נייר. למען שלמות התמונה יצוין כי עם תום תקופת העסקתו בחברה, המשיך תושייה לעבוד כמנהל חשבונות שכיר בחברה אחרת שבשליטת פדרו ודור,וזאת עד שנת 1998. על-פי האמור במאזניה, נטלה החברה בשנת 1990 "הלוואה מחו"ל", בסך השווה ל-120,000 דולר, למשך שלוש שנים, בריבית של 10% לשנה (להלן: "ההלוואה") ובסמוך לכך, רכשה נכס מקרקעין ברמלה.
בתביעה שהגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשנת 2000, טען תושייה, כי הוא זה אשר זכאי לקבל מידי החברה את החזר ההלוואה, שלא נפרעה, וכן טען כי פדרו ודור ערבו כלפיו באופן אישי לסילוק ההלוואה. תושייה הסתמך בתביעתו על שני מסמכים, מוצגים א' ו-ב', שנחתמו על-ידי חברה זרה בשם BOPA TRADING INTERNTIONAL B.V" (להלן: "BOPA"). מוצג א' נחזה להיות חוזה הלוואה בין BOPA לחברה, והוא כולל את תנאי ההלוואה המפורטים לעיל. מוצג ב' נחזה להיות כתב המחאת זכות, לפיו ממחהBOPA לתושייה את מלוא זכויותיה על-פי אותו חוזה ההלוואה. תמיכה נוספת לתביעתו ביקש תושייה למצוא במסמך מוצג ג', הנושא תאריך 1.11.1996. מסמך זה נחתם על-ידי תושייה וכן על-ידי פדרו ודור בשם החברה, ובו אישרו החתומים על המסמך כי "חוזה BOPA", מוצג א', מוחזק על-ידי תושייה ומוסב לטובתו. עוד נאמר במסמך כי תושייה מסכים להאריך את תקופת החוזה באותם תנאים לשנתיים נוספות, כי פדרו ודור מסכימים ליתן ערבות אישית להלוואה וכי סכום ההלוואה, נכון ליום חתימת מוצג ג', עומד על סך של 212,500 דולר.
החברה וכן פדרו ודור הכחישו את הטענות שהעלה תושייה בתביעתו וטענו כי ההלוואה הנזכרת בחוזה ההלוואה עם BOPA, מעולם לא ניתנה לחברה בפועל, כי מוצג ב', הנחזה להיות כתב המחאת זכויות לתושייה, איננו אלא זיוף, והוא הדין במסמך מוצג ג'.
2. בפסק-דינו קבע בית-משפט קמא, כי BOPA אכן לא נתנה מעולם את ההלוואה לחברה וכי חוזה ההלוואה, אשר לפי קביעת בית-משפט קמא הינו מסמך אותנטי, לא היה אלא "כיסוי לדבר מה אחר".
בית-משפט קמא הוסיף וקבע כי נוכח חוות-דעתו של המומחה חג'ג' מטעם החברה, שוכנע כי כתב המחאת הזכויות מוצג ב' הינו מסמך מזויף, באשר הפיסקה הכלולה בו לעניין המחאת הזכות הוספה במועד המאוחר למועד החתימה. עם זאת, החליט בית-משפט קמא, בסיכומו של דבר, לחייב את החברה לשלם לתושייה את סכום הלוואה, בצירוף הריבית המוסכמת, וזאת בהתבסס על מוצג ג', בו אישרה, כאמור, החברה את דבר קיומו של חוב לתושייה בסך 212,500 דולר, מתוקף ההלוואה. בסיום פסק-הדין הדגיש בית-משפט קמא, כי איש מן הצדדים שבפניו לא נמנה עם ה-"ל"ו", כלשונו, אך במסמך מוצג ג', שחתימת החברה עליו לא נסתרה, מצא בית-משפט קמא הודאה בחבות מצד החברה ותמיכה לגרסת תושייה, לפיה ניתנה על-ידו הלוואה לחברה, "שכוסתה" - כלשונו של בית-משפט קמא – "במינוח של הלוואת תושב זר".
תביעתו של תושייה, ככל שהופנתה נגד פדרו ודור נדחתה, ובהקשר זה קבע בית-משפט קמא כי תושייה לא הצליח להוכיח את דבר קיומה של ערבות אישית מטעם פדרו ודור לחובה של החברה.
3. דעתם של שני הצדדים אינה נוחה מפסק-דינו של בית-משפט קמא ומכאן הערעורים שבפנינו. החברה מלינה על חיובה בתשלום סכום ההלוואה לתושייה והיא חוזרת וטוענת כי הלוואה כזו מעולם לא ניתנה. תושייה, מצידו, מלין על דחיית התביעה, ככל שהופנתה נגד פדרו ודור וכן הוא מלין בערעור שכנגד, אותו הגיש במסגרת ערעור החברה, על ממצאים נוספים של בית-משפט קמא.
לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסק-דינו של בית-משפט קמא. הפרשה בה עוסק פסק-הדין, כרוכה בעסקאות ובמסמכים שנערכו למראית עין, וזאת מטעמים השמורים עם שני הצדדים כאחד. שותפים אנו להתרשמותו של בית-משפט קמא, לפיה בפרשה זו רב הנסתר על הנגלה ונראה כי חומר הראיות שהוצג אינו חושף אלא מקצת מתוך התרחשות הדברים לאמיתה. במצב דברים זה, בחר בית-משפט קמא לסמוך את ממצאיו על המסמך מוצג ג', בו מצא ראיה מספקת לחבותה של החברה לפרוע לתושייה את סכום ההלוואה. בית-משפט קמא ער היה לכך שבאותו מסמך לא הוצג תושייה כמלווה עיקרי אלא כמי שהזכות לקבלת סכום ההלוואה הוסבה אליו על-ידי החברה הזרה, אך סבר כי נוכח חתימת החברה על המסמך, שלא נסתרה, ונוכח העובדה כי גם במאזני החברה הוצגו הדברים, למראית עין, באותה דרך, יש לקבל את גירסת תושייה. גישתו זו של בית-משפט קמא מקובלת עלינו, כאמור, ולא ראינו מקום להתערב בה. הוא הדין באשר לקביעתו כי תושייה לא השכיל להוכיח את דבר ערבותם האישית של פדרו ודור, על-פי חומר הראיות שהוצג.
סיכומו של דבר, אנו דוחים את הערעורים.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו חשון, התשס"ד (10.11.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02046530_V16.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il