פלוני נ. פלוני

1 4 בבית המשפט העליון ע"א 4644/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2023 בע"ר 59888-05-23 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' גרוסמן בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן; להלן: המותב) מיום 4.6.2023 בע"ר 59888-05-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער הגיש נגד המשיב תביעה כספית בסכום של 8,299,797 ש"ח (ת"א 44847-08-22). לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה ולבקשת המערער, ביום 19.11.2022 נתנה רשמת בית המשפט המחוזי פסק דין לטובת המערער בהעדר הגנה. ביני לביני הסדיר המשיב את ייצוגו וביקש את ביטול פסק הדין. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ביום 19.3.2023 נעתרה הרשמת לבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות מצד המשיב בסך של 15,000 ש"ח. ביום 23.5.2023 הגיש המערער ערעור על החלטת הרשמת לבטל את פסק הדין (להלן: הערעור על החלטת הרשמת), והערעור הועבר לטיפולו של המותב. למחרת, ביום 24.5.2023, נתן המותב החלטה בה נכתב: "לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו ובטרם אשקול להפעיל את הסמכויות המוקנות לי על פי תקנה 138(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מציינת כדלקמן. על פני הדברים גם מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי החלטת כב' הרשמת מנומקת ומפורטת. עולה לכאורה, כי תוצאתה לא נעשתה בחלל ריק אלא לאחר קיום דיון במעמד הצדדים וגזירת מסקנות מתוך כלל הנתונים שהובאו לפניה, תוך הפעלת שיקול דעת ביחס לנסיבות הספציפיות של המקרה אשר הובא לפניה. נראה כי הרשמת לאחר שבחנה עובדתית את הנסיבות, הפעילה את שיקול דעתה בהתאם להלכה הפסוקה, תוך שראתה לנכון ליתן משקל לסיכויי ההגנה אגב ריפוי בפסיקת הוצאות את הפגמים הפרוצדוראליים שמצאה בהתנהלות המשיב. כל זה - גם כן בהתאם להלכה הפסוקה [...] בענייננו, במבט ראשוני, ההשגה של המערער דכאן הינה על האופן בו בחרה כב' הרשמת לפרש את הפסיקה ולהפעיל את שיקול דעתה על המצב העובדתי שנגלה לעיניה. על פני הדברים מדובר בסוגיות בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב [...]". נוכח האמור, הציע המותב למערער "בזהירות המתבקשת" כי הערעור יימחק ללא הוצאות, והורה לו להגיש עמדתו בתוך 10 ימים. ביום 4.6.2023 הגיש המערער "הודעה לבית המשפט הנכבד ובקשת פסילה". בהודעתו הבהיר המערער כי הוא עומד על הערעור. לצד זאת, ביקש המערער כי המותב יפסול עצמו מלשבת בדין מאחר שלטענתו "ערכאת ערעור אשר תעיין באופן אובייקטיבי ויסודי בכתב הערעור, תגיע למסקנה המתבקשת, לפיה דין הערעור להתקבל". לטענת המערער, המהירות שבה נתן המותב את החלטתו מקשה להשתחרר מן הרושם כי המותב לא בחן את טענותיו "בתשומת הלב הנדרשת" וכי מדובר "במקרה מובהק בו על ערכאת הערעור לבטל את החלטת כב' הרשמת שהינה שגויה ומנוגדת להוראות הדין, החוק וההלכה הפסוקה". המערער טען כי "חריצת הדין בעקבות קריאה מהירה ושאינה מספקת, גורמת לכך שכל אדם סביר יסיק את המסקנה כי בית המשפט הנכבד כבר חרץ את הדין ואינו יכול לדון בערעור באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים". בו ביום דחה המותב את הבקשה וקבע כי לא קמה עילת פסלות. המותב ציין כי הצעה למערער למשוך את ערעורו בטרם תידרש עמדת הצד שכנגד היא "פרקטיקה מקובלת בשלב הערעור, ובפרט נוכח הוראות תקנה [138(א)(1)] לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרות לערכאת הערעור להכריע לאלתר ומבלי להידרש לעמדת הצד שכנגד". המותב הדגיש כי בניגוד לטענות המערער ההחלטה מיום 24.5.2023 ניתנה לאחר עיון בערעור ותוך "חיווי עמדה ראשונית שעולה על פני הדברים ממנו ומנספחיו. ההצעה ניתנה בזהירות ומתוך שיקול דעת, וכמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי בהחלטת המותב בבקשת הפסלות ציין המותב כי "עיין היטב" בערעור על החלטת הרשמת, אך לטענת המערער "אם לאחר ש[עיין היטב] היטב בערעור [מצא לנכון המותב] בהחלטה המיידית להציע למערער למחוק אותו – ברור שאין טעם ותכלית לדיון בפני[ו]". המערער מוסיף ומפרט מדוע לשיטתו החלטת הרשמת מנוגדת לדין, ולטענתו בערעור הוצגו "טעויות בולטות" מצד הרשמת. לפי המערער, החלטת הרשמת אף חורגת מההליך הפרטני ומעוררות שאלות עקרוניות ולמרות כל אלה, כך המערער, הציע המותב את מחיקת הערעור. המערער טוען כי בנסיבות אלה המותב לא ישנה את דעתו, ויש להורות על פסילתו מלדון בהליך. דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק כי שופט היושב בדין רשאי לשקף לצדדים בזהירות הראויה את הערכתו הלכאורית בנוגע לטענות ולראיות שהוצגו, ואף להציע הצעות במטרה לייעל את ההליך (ראו והשוו: ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 15 (15.2.2023); ע"א 3443/22 זמן שעונים ותכשיטים בע"מ נ' רוטמן, פסקה 8 (10.8.2022) (להלן: עניין זמן שעונים)). בענייננו, המותב הדגיש מספר פעמים לאורך החלטתו כי מדובר בעמדה ראשונית, שמובעת עוד טרם ישקול אם יש מקום לעשות שימוש בסמכות לדחות ערעור ללא צורך בתשובה, הנתונה לו מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי בדבריו הזהירים של המותב הובעה עמדה נחרצת המקימה חשש כלשהו למשוא פנים. לכך יש להוסיף כי, כאמור, בשלב שבו הציע המותב למערער להסכים למחיקת הערעור ללא הוצאות, היה המותב רשאי להורות על דחיית הערעור לגופו על סמך החומרים שהונחו לפניו. בהתאם, טענת המערער כי הצעת המותב מקימה הצדקה כלשהי לפסילתו, מוקשית ביותר (השוו: עניין זמן שעונים, פסקה 9). אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט באב התשפ"ג (‏6.8.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23046440_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1