פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4641/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4641/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.5.12 בת"פ 6963-01-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשע"ג (17.6.2013) בשם המערער: עו"ד עמיקם שוחט בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 6963-01-11 (השופטת ד' סלע) מיום 2.5.2012. כתב האישום 2. המערער הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, ביום 12.11.2012, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות על פי סעיפים 29, 379 ו-382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה על פי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. 3. על פי עובדות כתב האישום, כפי שהוכחו על ידי המשיבה, ביום 24.12.2010 בשעה מאוחרת, התפתח עימות בין המערער יחד עם שניים נוספים (נאשמים 3-2 בכתב האישום) לבין ד' ו-מ'. לאחר סיום העימות, תקף מ' את הנאשם 2 בפניו ובראשו. בעקבות כך, המערער ושני הנאשמים הנוספים הגיעו למקום מגורי ד' ו-מ', כאשר המערער מחזיק בסכין. המערער פנה אל ד', שאל אותו היכן מ', תקף אותו וסטר לו. לאחר מכן, המערער ושני הנאשמים הנוספים התנפלו על ד', הכו ובעטו בו. אז, דקר אותו המערער באמצעות הסכין שהחזיק מספר פעמים בחזה, בבטן, בזרוע ובירך, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה מהדקירות, נגרמו ל-ד' פציעות שהובילו לניתוח ואשפוז באורך שמונה ימים. ההליך בבית המשפט המחוזי 4. כאמור, בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער ביום 2.5.2012. במסגרת זאת, סקר את הנאמר בתסקיר מאת שרות המבחן שהוגש בפניו: המערער בן 20, מכחיש את אירוע הדקירה וטוען כי אך ורק הכה את ד'. שירות המבחן התרשם כי המערער מתבייש ומתקשה לקבל את מעורבותו באירוע הקשה. כמו כן, נכתב כי המערער גילה אמפתיה לפציעה ולמצוקה מהם סבל ד'. עוד צוין בתסקיר כי יש חשש שגזירת עונש מאסר ארוך על המערער תביא לחשיפתו וניצולו על ידי אסירים חזקים ממנו. נוכח חומרת העבירות בהן הורשע, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. 5. לאחר מכן, פנה בית המשפט המחוזי לגזירת הדין. במסגרת זאת, ציין לקולה כי המערער נעדר עבר פלילי ואת גילו הצעיר (יליד שנת 1992). לחומרה, ציין את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות, ואת הנזק החמור שנגרם ל-ד'. כמו כן, את תופעת הסכינאות שהפכה למכת מדינה, ואת העובדה כי עבירת התקיפה בוצעה על ידי המערער ושני הנאשמים האחרים בצוותא, תוך ניצול יתרונם המספרי כדי לפגוע ב-ד'. לבסוף, ציין בית המשפט לחומרה כי המערער לא לקח אחריות על מעשיו, והצביע על ד' בתור העבריין הראשי בפרשה. 6. נוכח כל אלה, גזר בית המשפט על המערער 60 חודשי עונש מאסר בפועל; 18 חודשים מאסר על תנאי; פיצוי ל-ד' בסך 40,000 ש"ח, שישולם ב-40 תשלומים שווים. טענות הצדדים 7. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לדידו, גזר הדין לא נתן משקל מספק לתסקיר המבחן, להיעדר עבר פלילי, ונסיבותיו האישיות. עוד טוען הוא כי העובדה שניהל דיוני הוכחות ולא הודה במסגרת הסדר טיעון, לא מעידה כי אינו לוקח אחריות על מעשיו. עוד טוען הוא כי אחת מהסיבות לכך שלא הודה בביצוע העבירות היא העובדה שאיתו נאשמו שניים נוספים, וכי מבחינתו "אי ההודיה היתה נסיון לגונן על חבריו ונסיון לישיר קו עם קו ההגנה שלהם". לבסוף, מטעמים אלו, טוען המערער כי יש להפחית מסכום הפיצוי ל-ד', ולקבוע כי התשלום יחל רק לאחר שיסתיים ריצוי המאסר בפועל שנגזר עליו. 8. מנגד, המשיבה סומכת ידה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לדידה, הנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות, חייבו גזירת עונש מאסר משמעותי על המערער. עוד טוענת היא כי המערער לא דקר את ד' בלהט הרגע, אלא לאחר תכנון. לבסוף, טוענת היא כי הנסיבות לקולה שציין המערער נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי, וגזר הדין מאזן באופן ראוי בין נסיבות אלה לחומרת העבירות. 9. עוד נציין כי בטרם הדיון, הוגשו שלושה תסקירי מבחן משלימים בעניינו של המערער מאת שירות המבחן. נפרט בתמצית את הנאמר בהם: (א) בתסקיר הראשון, מיום 10.2.2013, נכתב כי המערער מצוי בעיצומו של ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. המערער מצוי עם משפחתו בקשר קבוע. בחודש נובמבר 2012, הועבר למחלקה לגמילה מאלכוהול, והמערער מגלה נכונות להתמודד עם דפוסי ההתמודדות שלו. כמו כן, המערער עושה את המוטל עליו, ומודה בביצוע העבירות בהן הורשע. עוד נכתב כי המערער חף מדפוסי התנהגות עברייניים, ומפתח מודעות לדפוסיו האלימים. (ב) בתסקיר השני, מיום 10.6.2013, נכתב כי המערער שוהה כבר כשבעה חודשים במחלקת הגמילה מאלכוהול בבית הסוהר. לאחר שגילה אמביוולנטיות בתחילת הטיפול, כיום ניכר שינוי התייחסותו, והמערער הביע מחויבות והתמסרות להליך הטיפולי. כמו כן, המערער נבחר להיות איש קשר מטעם המחלקה, והוא נמצא כיום "בעיצומו של תהליך כנה ואמיתי, בו החל להבין את משמעות הטיפול ונראה כי הוא רציני ומחוייב לאורך התהליך". (ג) בתסקיר השלישי, מיום 30.10.2013, נכתב כי המערער כמעט סיים את הטיפול לגמילה מאלכוהול, ואין לחובתו עבירות משמעת והוא אינו עושה שימוש בסמים. כמו כן, נכתב כי המערער עובד במפעל לייצור סכו"ם. עוד נכתב בתסקיר כי במידה וימשיך במגמה החיובית, לאחר שיסיים בעוד כחודש את הליך השיקום, הוא עתיד לעבור לטיפול במסגרת מחלקת בוגרים, ובמסגרת זאת ישמש כעוזר מדריך ומלווה מחלקות בסופי שבוע ובחגים. במקביל, נכתב, כי הוא התקבל לפרויקט שמטרתו מניעת עבריינות באמצעות העברת מסרים אישיים בבתי ספר ובבתי סוהר בצפון הארץ. לסיכום, נכתב בתסקיר כי המערער "משקיע מאמצים משמעותיים בתהליך שינוי מתמשך. הוא מגויס באופן מלא לטיפול ובוחן קשייו ברמות השונות ובכל דרך שיהיה בה לחזק השינוי ולתרום לסביבה". 10. עוד נציין כי במהלך הדיון שנערך לפנינו, נוכח האמור בתסקירים לעיל והליך השיקום בו הוא מצוי, הסכימה המשיבה להפחתה סמלית בעונשו של המערער. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור, ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל כך שעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער יופחת ל-48 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. 12. כידוע, "נקודת המוצא בערעור ראשון על גזר דין היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה... כלל ההתערבות עצמו קובע חריג, ומאפשר לערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, מקום שהאיזון בין חומרת העבירות כשלעצמן ובנסיבות העניין, אל מול שיקולים פרטניים שעניינם העבריין עצמו (כדוגמת עברו הפלילי, נסיבות חייו, הסיכוי לשיקום), מחייבים גזירת עונש קל או חמור יותר מזה שקבעה הערכאה הדיונית" (ע"פ 6347/12 מדינת ישראל נ' מרה (13.5.2013)). 13. ראשית, יש לציין את החמורה הרבה בעבירות בהן הורשע המערער. התכנון המוקדם, שהתבטא בהצטיידות מראש בסכין, יחד עם פעולת המערער יחד עם שני הנאשמים האחרים יחדיו, כדי לפגוע ב-ד', הן שיקולים לחומרה בעבירות החמורות כשלעצמן. בהקשר זה, נאמר: "נוהגם של מיקצת אנשים ליישב חילוקי-דעות ביניהם במוטות ברזל, בקרשים ובסכינים, נוהג מגונה הוא. ראוי הוא לתגובה קשה של בתי-המשפט. תת-תרבות הסכין, כפי שאמרנו לא אחת, דינה כי תיעקר, והעושים ייענשו בכל חומרת הדין. יצא הקול מבית-המשפט ויידעו הכל, כי הנועץ סכין בגופו של הזולת ייסגר בבית-האסורים לתקופות-שנים" (ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (28.4.1998) 14. עם זאת, מצאנו שבמקרה דנן, יש מקום להקל בעונש שנגזר על המערער. אמנם, העונש שנגזר עליו מצוי במתחם הענישה ואינו חורג ממנו (השוו: ע"פ 4777/11 מדינת ישראל נ' לאסי (1.11.2012); ת"פ (מחוזי ב"ש) 8046/06 מדינת ישראל נ' קונסטנטין (27.5.2007) (בנוגע לנאשם 2)). אולם, הליך השיקום הראוי לשבח אותו עובר בימים אלה המערער הוא בגדר שיקול של ממש שלא עמד בפני בית המשפט המחוזי, ומחייב הקלה בעונש. 15. נזכיר, כי המערער ביצע את העבירות כשהיה בן 18.5, קרי – "בגיר צעיר". בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013), נקבע כי בגזירת עונש של נאשם "בגיר צעיר", יש ליתן משקל ולהתחשב במאפייניה הייחודיים של קבוצה זו: "יש מקום להתחשב במסגרת שיקולי הענישה בייחודיותה של קבוצת ה"בגירים צעירים". חשוב להבהיר כי אין בקביעתנו זו כדי לקבוע כי בגזירת עונשם של קבוצה זו, יש לשקול שיקולים זהים לאלו של קטינים. יחד עם זאת, על בית המשפט בקובעו את עונשו של "בגיר צעיר" לייחס לגילו משקל משמעותי. במסגרת זאת, עליו לשקול בין היתר את קרבתו לגיל 18, ההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו ומצבו הנפשי, ובגרותו. הכול כעולה מתסקיר המבחן שיוגש בפניו בטרם גזירת העונש" (שם, פסקה 58). 16. דברים אלו יפים לענייננו. כאמור לעיל, המערער ביצע את העבירות חודשים ספורים לאחר שחצה את סף הבגירות. כמו כן, יש ליתן משקל רב למאמצי השיקום המוצלחים שהוא עובר כעת במהלך תקופת מאסרו. עובדה זו מהווה שיקול משמעותי לקולה לגבי כל נאשם, קל וחומר לגבי "בגירים צעירים". לכך יש להוסיף כי כאמור לעיל, המשיבה הסכימה להפחתה בעונשו של המערער מכוח שיקולים אלה ממש. 17. עוד נציין כי יש לדחות את טענות המערער בנוגע לפיצוי לטובת ד' שהוטל עליו. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בגובה פיצוי שהושת על נאשם במקרים קיצוניים בלבד, ואך רק כאשר גובהו חורג בצורה משמעותית ממדיניות הפיצוי שנקבעה בפסיקה, או מטעם נסיבות כלכליות חריגות (ראו: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006); ע"פ 10213/05 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2006)). אמנם, מדובר בפיצוי בסכום גבוה באופן יחסי. אולם, נוכח הנזק החמור שנגרם ל-ד', לא מצאנו כי מדובר בפיצוי בשיעור חריג המחייב את התערבותנו (השוו: ת"פ 378/01 מדינת ישראל נ' תוהמי (4.3.2002) – שם הוטל קנס ופיצוי על הנאשם בסך כולל של 30,000 ש"ח; ת"פ (מחוזי-חי') 2996-07-09 מדינת ישראל נ' כהן (13.5.2010)). כך או כך, ד' לא צורף כמשיב לערעור, ולפיכך דין טענה זו להידחות על הסף (ראו: ע"פ 3079/11 פלוני נ' מדינת ישראל (11.9.2012)). 18. בכל הנוגע למועד תחילת תשלום הפיצוי, בפני המערער פתוחה הדרך לפנות בעניין זה למרכז לגביית קנסות (ראו: סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995; ע"פ 2951/12 ביאדסה נ' מדינת ישראל (2.8.2012)). 19. סוף דבר, הערעור מתקבל. עונש המאסר בפועל יופחת ויעמוד עתה על 48 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. כולנו תקווה כי המערער ימשיך לנצל את תקופת מאסרו לטובת המשך שיקומו. ניתן היום, י"ז בכסלו התשע"ד (20.11.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12046410_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il