Volkswagen AG נ. שלמה גולן

פסק-דין בתיק רע"א 4632/18 בבית המשפט העליון רע"א 4632/18 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשות: 1. Volkswagen AG 2. Audi AG 3. צ'מפיון מוטורס בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שלמה גולן 2. עירית תמיר 3. רפי בר-עוז בקשה רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע חלקי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.5.2018 (כבוד השופטת צ' צפת) ב-ת"צ 756-10-15; ת"צ 768-10-15; ו-ת"צ 4870-10-15 בשם המבקשות 1 ו-2: עו"ד ד"ר ישראל לשם; עו"ד רון פלג בשם המבקשת 3: עו"ד אילן שביט-שטריקס; עו"ד יניב סטל בשם המשיבים: עו"ד מיכאל בך; עו"ד רון לדרמן; עו"ד יעקב דוידוביץ'; עו"ד סיימון אלישקוב פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על סעיפים מסוימים מהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.5.2018 (כבוד השופטת צ' צפת, ת"צ 756-10-15; ת"צ 768-10-15; ת"צ 4780-10-15), שבמסגרתה נקבע כי על המשיבות בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (הן המבקשות בהליך זה) לגלות מסמכים ולאפשר עיון בהם וכן להשיב על שאלות (להלן: החלטת הגילוי). בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של החלטת הגילוי. ביום 12.8.2018 ניתן צו עיכוב ביצוע כמבוקש, תוך שהובהר כי הצו חל רק על אותם סעיפים ספציפיים בהחלטת הגילוי שעליהם סבה בקשת רשות הערעור; וביום 11.12.2018 נתקבלה בקשה להרחבת צו עיכוב הביצוע כך שיחול על מספר סעיפים נוספים, כפי שיפורט בהמשך. רקע עובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי 2. במוקד הבקשה לאישור תובענה כייצוגית (שמאגדת למעשה שלוש בקשות נפרדות לאישור תובענה כייצוגית), פרשה שנחשפה בחודש ספטמבר 2015 בארצות הברית וזכתה לכינוי "דיזלגייט" (להלן: בקשת האישור). לפי המתואר בהחלטת הגילוי, עם חשיפת הפרשה התברר כי בכלי רכב מתוצרת Volkswagen AG (המבקשת 1, להלן: פולקסווגן) המונעים על ידי מנוע מסוג דיזל, הותקנה במנוע תוכנה תרמיתית (defeat device) כך שבעת בדיקה נמצא שיעור זיהום האוויר שנפלט מהרכבים נמוך מזה האמיתי; כאשר מיד לאחר סיום הבדיקה חוזר זיהום האוויר לנתוני אמת שעשויים להגיע עד כדי פי 40 מהתוצאות המזויפות (להלן: הפרשה ו-התוכנה, בהתאמה). בבקשת האישור נטען כי התקנת התוכנה גרמה לנזקים משני סוגים – הראשון, זיהום אוויר עודף כתוצאה מן השימוש שנעשה בכלי הרכב ששווקו בישראל ושהותקנה בהם התוכנה (להלן: הרכבים המושפעים); והשני, נזקים שנגרמו לבעלי הרכבים המושפעים בעקבות התקנת התוכנה וחשיפת הפרשה, ובכלל זה ירידת ערך של כלי הרכב. בקשת האישור מופנית כלפי פולקסווגן, שלפי הנטען ימים ספורים לאחר חשיפת הפרשה הודתה בייצור ושיווק של 11 מיליון כלי רכב שבהם הותקנה התוכנה; וכן כלפי קבוצת Audi (המבקשת 2), חברה בת של פולקסווגן שהודתה אף היא בהתקנת התוכנה בחלק מרכביה (להלן: אאודי). משיבה נוספת בבקשה האישור היא צ'מפיון מוטורס בע"מ (המבקשת 3), המשמשת כיבואנית רכבי פולקסווגן בישראל (להלן: צ'מפיון). פולקסווגן, אאודי ו-צמ'פיון יכונו יחד המבקשות; המבקשים בבקשת האישור, שהם המשיבים בהליך זה, יכונו להלן המשיבים. ויצוין כבר עתה כי אחת מטענות ההגנה המרכזיות של המבקשות דכאן בתשובה לבקשת האישור היא שלא ניתן ללמוד מנסיבות הפרשה בארצות הברית כי הדברים אירעו גם בישראל; בפרט בהינתן שבישראל חלות מגבלות פליטה אירופאיות שהן שונות ומקילות מהמגבלות המקבילות בארצות הברית. 3. לאחר שהוגשה תשובה לבקשת האישור ותגובה לתשובה, הגישו המשיבים בקשה לגילוי ועיון במסמכים ובקשה למענה על שאלון (להלן: בקשת הגילוי המקורית); ובהמשך הוגשה בקשת גילוי מתוקנת ומצומצמת (להלן: בקשת הגילוי המתוקנת). ייאמר, בהכללה מסוימת, כי בבקשת הגילוי המתוקנת נתבקש מידע נרחב ובהיקף משמעותי על אודות פליטות מזהמים ברכבים שבהם הותקנה התוכנה ובדיקות שנערכו ברכבים אלה; מידע בנוגע לעדכון התוכנה (יכונה להלן: ה-Recall) שנערך לרכבים המושפעים; וכן התכתבויות והסכמות שהושגו עם רשויות מדינת ישראל בנושא. המבקשות מצידן הודיעו כי הן עומדות על התנגדותן לבקשת הגילוי המתוקנת כפי שקיבלה ביטוי בתגובתן לבקשת הגילוי המקורית, בהיותה כללית ומכבידה; ואולם במקביל הציעו לגלות מסמכים רבים שזמינים להן, ולשיטתן הצעה זו מייתרת את הצורך לגלות את יתר המסמכים שנתבקשו. 4. בהחלטה מיום 15.5.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הגילוי המתוקנת בעיקרה. תחילה, נקבע כי "המבקשים (בבקשת האישור-ע'ב') העמידו בסיס ראייתי ראשוני לכך שקיים צורך בבירור בקשת האישור"; ובהמשך לכך, התייחס בית המשפט בקצרה לכל אחד מסעיפי הגילוי והשאלון שנתבקשו בבקשת הגילוי המתוקנת, והכריע באופן תמציתי בנוגע לכל אחד מהם בנפרד. ויוער כי ביחס למרבית הסעיפים בהחלטת הגילוי צוינה רק "השורה התחתונה", בלא שפורטו הטעמים שעומדים בבסיסה. בהינתן שבקשת רשות הערעור סבה רק על סעיפים מסוימים מהחלטת הגילוי, אפנה לתיאורם של אלה תוך פירוט החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע אליהם: (1) סעיפים 1, 3.4 ו-5 לבקשת הגילוי המתוקנת. בסעיפים אלה התבקש גילוי מסמכים נרחב, ובתוך כך – מסמכים המתעדים בדיקות בנוגע לפליטות מזהמים וביצועי המנוע בכל אחד מהרכבים המושפעים בשלבי פיתוח ובדיקה שונים (סעיף 1, הנחלק לארבע תתי סעיפים); מסמכים הנוגעים לאי התאמה בין נתוני פליטת המזהמים של הרכבים המושפעים כפי שדווחו לרשויות בישראל או שהוצגו לציבור, לבין כמות המזהמים בזמן אמת (סעיף 3.4); ומסמכים המתעדים את השפעות ה-Recall על כל אחד מהרכבים המושפעים (סעיף 5). ויצוין שאף שאין קשר מהותי בין סעיפים אלה, במסגרת בקשת רשות הערעור המבקשות דנו בהם במאוחד; ועל כן הם יכונו יחד: מסמכי הבדיקות. בהחלטת הגילוי נקבע כי מאחר שהמבקשות הודיעו שהן נכונות לגלות כמות משמעותית של "בדיקות ותוצאות בדיקות" (סעיף 1), אין זאת אלא שהן מסכימות כי עסקינן במסמכים רלוונטיים; ובנוגע לסעיפים 3.4 ו-5 נקבע, ללא נימוק, כי מדובר במסמכים רלוונטיים. כן ציין בית המשפט המחוזי – וזאת רק ביחס לסעיף 3.4 – כי אין בגילוי המידע האמור משום הכבדה יתרה על המבקשות. (2) סעיפים 8.3, 8.4, 10.5, 10.6 ו-11 לשאלון (בגדרי בקשת הגילוי המתוקנת) (יכונה להלן: השאלון). במסגרת סעיפים אלה נתבקשו המבקשות למסור שמות של גורמים מטעמן שהיו מעורבים בהיבטים שונים הנוגעים לפרשה בישראל ושמות של נציגי רשויות בישראל שעמם עמדו בקשר; וכן שמות של גורמים שעבדו אצל המבקשות (או אצל קבלני משנה) ונטלו חלק בתכנון, פיתוח, הטמעה או שיווק של הרכבים המושפעים (להלן: גילוי השמות) – וזאת על מנת שיתאפשר למשיבים לשקול אם לזמנם לעדות. בית המשפט המחוזי התיר את השאלות, תוך שציין כי במקרים שבהם לגילוי שמות עשויה להיות תרומה משמעותית לניהול ההליך ניתן לחרוג מן הכלל שלפיו אין להתיר שאלה שכל מטרתה איתור עדים פוטנציאליים. (3) סעיף 8 לבקשת הגילוי המתוקנת. במסגרת סעיף זה נתבקשו כל המסמכים הנוגעים למגעים שניהלו המבקשות מול רשות המיסים בישראל בנוגע להשבת הטבת "מס ירוק" שקיבלו בקשר עם הרכבים המושפעים (להלן: מסמכי הטבת המס); ובית המשפט נעתר לדרישה זו באופן תמציתי, תוך שציין כי מדובר בצמצום של הדרישה כפי שפורטה בבקשה הגילוי המקורית. (4) סעיף 4 לבקשת הגילוי המתוקנת. סעיף זה עניינו בגילוי "ערכות המפות" שנזכרו בסעיף 80 לתצהירו של מר דירק נוימן, מנהל במחלקת בקרת האיכות של פולקסווגן (להלן: ערכות המפות). ויצוין כי מעיון בתצהיר, עולה כי המונח "ערכות המפות" מתייחס לערכי המפה של מסת יעד האוויר – מדד המשפיע על פעילות הרכבים שבהם הותקנה התוכנה. בית המשפט נעתר לדרישה זו, מבלי לפרט את הטעמים לכך. בקשת רשות הערעור 5. המבקשות (שהן כאמור המשיבות בבקשת האישור) טוענות כי במסגרת החלטת הגילוי הורה בית המשפט המחוזי על גילוי מסמכים "אדיר ממדים, חסר תקדים בהיקפו, ובמידת הכבדתו"; ועל כן יש להורות על ביטול החלטת הגילוי ככל שהיא נוגעת לסעיפים המפורטים בסעיף 4 לעיל. לשיטת המבקשות, בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו משיקולים הנוגעים להכבדה, רלוונטיות וסודיות – ודי בכך, וכן בעובדה שהחלטתו אינה מנומקת, כדי להצדיק את קבלת הבקשה. בהקשר זה מדגישות המבקשות כי הבקשה סבה רק על אותם סעיפים פרטניים מתוך החלטת הגילוי שגלומה בהם הכבדה חסרת תקדים או שנפלה בהם שגיאה בולטת; וכי הן נכונות להעביר את מרבית המידע שעליו הורה בית המשפט המחוזי בהחלטת הגילוי. לחלופין בלבד, מבוקש להאריך את המועד לקיום חלק מסעיפי החלטת הגילוי, שכן לדברי המבקשות סד הזמנים שנקבע (ארבעה חודשים בלבד) אינו סביר בהינתן היקף המידע שעליהן לגלות. ואלה טענות המבקשות בקשר לסעיפים שבמוקד בקשת רשות הערעור: (1) גילוי מסמכי הבדיקות. המבקשות עומדות על כך שנדרש היה לדון ברלוונטיות מסמכי הבדיקות (ביחס לכל אחד מהסעיפים בנפרד); ובהקשר זה הודגש כי לא ניתן לראות בהסכמתן לגלות חלק מן המסמכים שנתבקשו בסעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת, משום הסכמה לכך שכלל המסמכים שפורטו בסעיף זה אכן רלוונטיים לדיון בבקשת האישור. עוד נטען כי מרבית מסמכי הבדיקות אינם נחוצים לבירור בקשת האישור; וכך במיוחד בשעה שמדובר בכמות מסמכים אדירה, שגילויים מטיל על המבקשות עול בלתי סביר, וכן בהינתן שחלק מהמסמכים כוללים סודות מסחריים. המבקשות מוסיפות ומציינות כן הן עודן נכונות לגלות חלק מן המסמכים שנתבקשו, כפי שהודיעו בתגובה לבקשת הגילוי המתוקנת; וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן דעתו להצעתן זו. (2) גילוי השמות. המבקשות טוענות כי לא היה מקום להורות על גילוי השמות שכל תכליתו איתור עדים פוטנציאליים. זאת במיוחד משלא ניתנה הדעת לשאלת רלוונטיות גילוי השמות לדיון בבקשת האישור; בהכבדה העצומה שאיתור מאות ואף אלפי שמות עלול להטיל על המבקשות; וכן בכך שגילוי השמות טומן בחובו פגיעה בפרטיות של עובדיהן. (3) גילוי מסמכי הטבת המס. לטענת המבקשות, בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לטענות שהועלו על ידן בקשר עם דרישה זו, ובכלל זאת הטענה שלפיה לא הונחה תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה גילוי מסמכים בנושא; כי מדובר במסמכים הנוגעים לשאלת היקף הנזק ועל כן הם אינם רלוונטיים לשלב הדיון בבקשת האישור; וכי המגעים מול רשויות המס הם חסויים מטבעם. (4) גילוי "ערכות המפות". לטענת המבקשות, המונח "ערכות המפות" בתצהיר התייחס לסט של ערכים לוגיים ולא למסמכים מסוימים, ועל כן שגה בית המשפט המחוזי בכך שחייבן לגלות מסמכים שאינם קיימים. 6. המשיבים מצידם טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה. לדבריהם, בקשת רשות הערעור אינה אלא אמצעי נוסף לעיכוב ההליכים שמתנהלים לפני בית המשפט המחוזי, ומהווה עוד נדבך בהתנהלותם הנלוזה של המבקשות לכל אורך הדיון בבקשת האישור; ודי בכך כדי לסלק את הבקשה על הסף. נוסף על כך נטען כי טענת ההכבדה נטענה בכלליות בלא שפורטה ההכבדה שגילוי סוגי המסמכים יסב למבקשות; וממילא לטענה זו אין בסיס בעת שפולקסווגן מפעילה מזה שלוש שנים צוות לאיתור המסמכים הרלוונטיים להליכים ייצוגיים אחרים שמתנהלים נגדה בקשר עם פרשת דיזלגייט. כן נטען כי יש לסלק את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת לסעיפים מתוך השאלון (והכוונה לגילוי השמות), שכן לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי משפט) לא תינתן רשות לערער על החלטות בנוגע לשאלון; ודברים אלה אמורים אף ביחס לבקשה החלופית להארכת המועד לקיום החלטת הגילוי. בתגובה לטענות אלה, מבהירות המבקשות כי בתמיכה לטענת ההכבדה הן הגישו תצהיר מפורט של גב' אליסיה ראוז, העוסקת באיסוף מסמכים בקשר עם הפרשה (להלן: תצהיר ראוז); ועוד נטען כי בנסיבות המקרה, צו בתי המשפט אינו מונע את בירור טענותיהן בנוגע לשאלון ככל שהוא מתייחס לגילוי השמות. לגופם של דברים, המשיבים טוענים כי הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים; וכי אין זה המקרה שבו יש לסטות מן הכלל. לטענתם, החלטת הגילוי התקבלה לאחר דיון מעמיק בטענות הצדדים ובנסיבות שבהן בית המשפט המחוזי בקיא בתיק; וממילא רלוונטיות המסמכים לדיון בבקשת האישור היא ברורה, כך לגישת המשיבים. ועוד נטען כי בקשת הגילוי המתוקנת – ובכלל זאת הסעיפים שבמוקד בקשת רשות הערעור – היא ממוקדת, וכוללת רק את המידע הנחוץ להתמודדות עם טענות ההגנה שהועלו על ידי המבקשות בתשובה לבקשת האישור. לצד דברים אלה, המשיבים הודיעו בתשובתם כי הם מוכנים להסתפק במדגם מייצג של הבדיקות המפורטות בסעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת; וכן כי הם נכונים לחתום על כתב התחייבות לשמירה על סודיות בנוסח שצורף על ידם (נספח 24 לתשובה לבקשת רשות הערעור). בתגובה להצעה זו, טוענות המבקשות כי גילוי "ממוצע הבדיקות" (כפי שביקשו המשיבים) רק יכביד עליהן עוד יותר; וכן צוין כי נוסח כתב ההתחייבות שצורף אינו מקובל עליהן. 7. להשלמת התמונה יצוין כי בין לבין ולאחר שהוגשה תשובה לבקשת רשות הערעור ותגובה לה, הגישו המבקשות בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור ובהתאם בקשה לתיקון הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי, כך שאלה יופנו גם כלפי החלטת הגילוי ככל שעניינה בסעיפים 10.4-10.1 לבקשת הגילוי המתוקנת (להלן: בקשת התיקון). לפי הנטען, המדובר בסעיפים בשאלון המקבילים למסמכים שנתבקשו בקשר עם גילוי מסמכי הטבת המס, ובשל השמטה בשוגג בקשת רשות הערעור לא התייחסה אליהם. המשיבים מתנגדים בתוקף לבקשת התיקון; וטוענים כי זו נולדה רק לאחר שהובא לידיעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשות עושות דין לעצמן ולא עומדות בקיום חלק מסעיפי החלטת הגילוי שלגביהם לא נתבקש וממילא לא ניתן צו לעיכוב ביצוע. כן נטען כי בשונה מן הבקשה לגילוי מסמכי הטבת המס, צו בתי המשפט מונע הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות שעניינן מענה על שאלון. בהחלטה מיום 11.12.2018 הוריתי כי צו עיכוב הביצוע יחול גם על סעיפים 10.4-10.1 לשאלון; תוך שהובהר כי בקשת התיקון תידון במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור גופה. דיון והכרעה 8. לאחר בחינת טענות הצדדים, על נספחיהן, מצאתי לדון בבקשה כבערעור; ולקבל את הערעור באופן חלקי. ואפרט. 9. כידוע, הלכה היא שהזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם בגדר דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מצומצמת ביחס להיקפה של זכות זו בהליכים אזרחיים "רגילים"; והיא מתוחמת לגבולות שנקבעו בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות). לפי תקנה זו שומה על המבקש צו לגילוי ועיון במסמכים (להלן גם: גילוי מסמכים) טרם שאושרה התובענה כייצוגית, להראות כי המידע המבוקש על ידו רלוונטי לזירת המחלוקת ולשלב הדיוני שבו מצוי ההליך (כפי שנקבע עוד טרם שהותקנו תקנות תובענות ייצוגיות, במסגרת רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)); וככל שמבקש הצו הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור, עליו להוסיף ולהראות שהעמיד תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (לדיון בנושא ראו: רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 20 (16.4.2018); להלן: עניין פרטנר). בצד תנאים אלה – רלוונטיות ותשתית ראייתית ראשונית – על המבקש צו לגילוי מסמכים לעמוד אף בתנאים ובמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים ובהם: כי המידע או המסמכים נמצאים בידי בעל הדין שצו הגילוי מופנה כלפיו; כי מתן הצו יביא לפישוט וייעול הליכים; וכי לא יהא בכך משום הטלת עול בלתי סביר על בעל הדין שכלפיו הצו יופנה (רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 7 והאסמכתאות שם (26.6.2018)). בשונה מגילוי מסמכים, הנושא של מענה על שאלונים לא זכה להסדרה פרטנית בתקנות תובענות ייצוגיות. בנסיבות אלה חלה תקנה 105 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "גילוי על ידי שאלות"; וזאת מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות שלפיה תקנות סדר הדין האזרחי יחולו בהליכים ייצוגיים "בשינויים המחויבים". עם זאת, יש טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות גם כאשר עסקינן בבקשה למתן צו המורה להשיב על שאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית; "שכן לעניין הנטל הראשוני שנדרש מבקש בקשת האישור לבסס בהליך מסוג זה, אין סיבה להבחין בין גילוי מסמכים למתן מענה לשאלון" (רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 (29.3.2016)). 10. ומן הכלל אל הפרט. במסגרת החלטת הגילוי נקבע כי המשיבים "העמידו בסיס ראייתי ראשוני לכך שקיים צורך בבירור בקשת האישור"; ובהמשך נקבע בהתייחס לכל אחד מהסעיפים שפורטו בבקשת הגילוי המתוקנת, אם המבקשות נדרשות לגלות את המסמכים או להשיב על השאלות, אם לאו. יוער תחילה, וכהערה כללית, כי שאלת התקיימות התנאים למתן צו לגילוי מסמכים וההנמקה לקביעות בית המשפט המחוזי בנדון, לא קיבלה ביטוי מספק בהחלטת הגילוי. עם זאת, ובלא להמעיט מחשיבותה של חובת ההנמקה (ראו: רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקה 12 (8.12.2015); רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' עזרא, פסקה 4 (8.11.2011)), לאחר עיון בבקשת האישור ובתשובה לה – מקובל עליי כי המשיבים הרימו את הנטל הנדרש להראות כי בקשת האישור נתמכת בתשתית ראייתית ראשונית; ולמעשה, הצדדים לא טענו אחרת – וזאת למעט בקשר לגילוי מסמכי הטבת המס. בהינתן האמור, השאלה העיקרית שנותר לברר היא רלוונטיות המסמכים לדיון בבקשת האישור, בפרט בהינתן טענות המבקשות לעניין ההכבדה שהגילוי יטיל עליהן. ויובהר כי שאלת סודיות המסמכים תיבחן בהמשך. אקדים אחרית לראשית, ואציין כבר עתה כי איני מוצאת להתערב בגילוי המסמכים שנתבקש בסעיפים 3.4 ו-5 לבקשת הגילוי המתוקנת (שנכללים בגדר מסמכי הבדיקות כפי שהוגדרו לעיל); בגילוי מסמכי הטבת המס ומענה על שאלות 10.4-10.1 שנלוות להם; ובגילוי ערכות המפות. ואולם, אלה אינם פני הדברים בקשר לגילוי המסמכים שנתבקשו בסעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת (שנכללים אף הם במסמכי הבדיקות) ולגילוי השמות. ואבאר. 11. בקשת האישור סבה על הטענה שהמבקשות התקינו תוכנה ברכבים "המזייפת" את נתוני פליטות המזהמים בשעה שהרכב נמצא בבדיקה, כאשר במצב שבו הרכב נמצא בנסיעה נתוני הפליטה גבוהים באופן משמעותי. המשיבים טוענים כי ישנן אינדיקציות לכך ש"תרמית" זו אירעה גם בישראל, ומשכך הם דורשים פיצוי בגין הנזק שהפרשה הסבה לבעלים של הרכבים המושפעים (בין היתר, כתוצאה מירידת ערך) והנזק בגין זיהום האוויר העודף שלכאורה נפלט מהרכבים המושפעים. המבקשות מצידן טוענות כי נסיבות הפרשה בישראל שונות מנסיבות הפרשה שהתפרסמה בארצות הברית; ובהקשר זה נטען כי תקני הפליטה הנוהגים בישראל שונים ומקילים מאלה שחלים בארצות הברית. בהינתן פערי המידע בין המבקש בבקשה לאישור תובענה כייצוגית למשיב, ופערים אלה משמעותיים במיוחד בענייננו – סבורתני כי גילוי המסמכים שנתבקש במסגרת סעיף 3.4 לבקשת הגילוי המתוקנת, שעניינו במסמכים שמעידים על אי-התאמה בין נתוני פליטת המזהמים כפי שדווחו לרשויות בישראל או לציבור לבין היקף נתוני הפליטה בזמן אמת, הוא רלוונטי לדיון בבקשת האישור. זאת מן הטעם שמידע בנושא עשוי לסייע לברר את הטענה שנפלו ליקויים בנתוני פליטות המזהמים שפרסמו המבקשות בנוגע לרכבים המושפעים. הוא הדין גם בקשר לגילוי שנתבקש במסגרת סעיף 5 לבקשת הגילוי המתוקנת שעניינו מסמכים המתעדים את השפעות ה-Recall על הרכבים המושפעים. בהינתן שנערך "עדכון טכני" לרכבים המושפעים – והדבר עולה במפורש מתשובת המבקשות לבקשת האישור – דומה כי מידע בדבר השפעות "העדכון" על הרכבים המושפעים עשוי לתרום לבירור בקשת האישור; וזאת בפרט כאשר זהו אחד מראשי הנזק שעומדים במוקד בקשת האישור. ויצוין בהקשר זה שבמסגרת בקשת רשות הערעור (וכך גם בתצהיר ראוז שצורף לתגובת המבקשות לבקשת הגילוי), נטען באופן כללי כי גילוי המסמכים יטיל על המבקשות נטל בלתי סביר – ואולם לא פורט מדוע דווקא בגילוי המסמכים שצוינו בסעיפים 3.4 ו-5 טמונה הכבדה יתרה; והרושם הוא שטענת ההכבדה בקשר עם סעיפים אלה נטענה בעלמא. משאלה פני הדברים, דומה כי לא בכדי מצאו המבקשות לקשור בין סעיפים 1, 3.4 ו-5 לבקשת הגילוי המתוקנת ולהציגם יחד כדרישה מכבידה במיוחד; וזאת אף שמבחינה מהותית אין מקום לקשור בין הסעיפים. לצד האמור, יוער כי ייתכן שהיה מקום לנסח את דרישות הגילוי באופן יותר ממוקד, אולם אין די באופן ניסוח הדרישות בנסיבות העניין כדי להצדיק התערבות בהחלטת הגילוי ככל שהיא נוגעת לסעיפים אלה. עוד יצוין כי לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת הגילוי ככל שהיא נוגעת לגילוי מסמכי הטבת המס. מסמכים אלה עניינים במגעים שניהלו המבקשות בקשר עם הטבת "מס ירוק" שהן לכאורה נדרשו להשיב לאחר חשיפת הפרשה בישראל. לטענת המבקשות, מסמכים אלה נתבקשו על מנת לעמוד על היקף "הזיהום הסביבתי"; ולשיטתן משלא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לעילת "זיהום האוויר" – לא היה מקום להיעתר לבקשת הגילוי המתוקנת ככל שהיא נוגעת למסמכים אלה. שלא כטענת המבקשות, מקובל עליי כי חשיפת מסמכי הטבת המס רלוונטית לבירור מספר סוגיות שעומדות ביסוד בקשת האישור – החורגות משאלת היקף הנזק שנוצר כתוצאה מן "הזיהום הסביבתי". כך למשל, מסמכים אלה עשויים לשפוך אור על השאלה אם המבקשות הפרו תקנים ישראליים לעניין פליטת מזהמים וכן אם הן הפיקו תועלת כלכלית מן הנתונים שהן סיפקו בדבר נתוני פליטות המזהמים, שלדברי המשיבים התבררו בסופו של דבר כבלתי נכונים. במצב דברים כזה, אין בטענת המבקשות שלפיה לא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לעילת "זיהום האוויר" כדי לשמוט את הקרקע מתחת לדרישת גילוי זו; וממילא לא מצאתי ממש בטענת המבקשות כי רק בשל העובדה שבית המשפט המחוזי מחק חוות דעת מטעם המשיבים לעניין זיהום האוויר – בקשת האישור ככל שהיא נוגעת לעילה זו אין בה דבר. ומשלא נפל פגם בהחלטה להורות על גילוי מסמכי הטבת המס, איני מוצאת להתערב בהחלטה להתיר את שאלות 10.4-10.1 לשאלון שנלוות לגילוי מסמכים אלה. ויוער בהקשר זה כי מרבית השאלות כאמור רלוונטיות דווקא במצב דברים שבו המידע המבוקש אינו עולה ממסמכי הטבת המס. בקשת רשות הערעור נדחית גם בקשר עם גילוי ערכות המפות. אם אכן מדובר במסמכים שאינם מצויים בידי המבקשות, נתונה האפשרות בידן להגיש תצהיר מאומת לביסוס טענה זו; ואין מקום לשנות מהחלטת הגילוי רק מן הטעם הזה. זאת במיוחד משהמבקשות לא טענו לפני בית המשפט המחוזי כי אין מסמכים כאלה בנמצא והתמקדו בכך שמדובר בדרישה מכבידה; ויש בטענתן בנדון בבקשת רשות הערעור משום שינוי חזית שאין להתיר. 12. דעתי שונה בקשר ליתר המסמכים, וסבורתני כי יש לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לסעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת וכן לגילוי השמות; וזאת על אף שככלל אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב שמוקנה לערכאה הדיונית בהתייחס לגילוי מסמכים (ראו והשוו: עניין פרטנר, פסקה 18; רע"א 2155/17 קליאוט נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 5 (24.8.2017)). סעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת. מעיון בבקשת הגילוי המתוקנת ניכר כי סעיף 1, המתפרש על פני ארבעה תתי סעיפים, מתייחס להיקף נרחב של מסמכים; וזהו אף אחד הסעיפים הבודדים שנזכרו במפורש בתצהיר ראוז כדרישה שתטיל על המבקשות נטל בלתי סביר. על פניו, כלל המסמכים הנזכרים בסעיף זה עשויים להיות רלוונטיים לדיון בבקשת האישור, שכן עניינם בבדיקות שבוצעו בנוגע לפליטות מזהמים וביצועי מנוע ברכבים שבהם הותקנה התוכנה. אולם בהתחשב בהיקף המשמעותי של המסמכים שגילוי זה טומן בחובו – איני סבורה כי יש לדרוש מן המבקשות לגלות את כולם; וזאת בשים לב להיקפה המצומצם יחסית של הזכות לגילוי ועיון במסמכים טרם שאושר לנהל את התובענה כייצוגית (ראו והשוו: רע"א 494/16 הראל חברה לביטוח נ' עזר, פסקאות 16, 19-18 (19.5.2016)); רע"א 4067/12 קל אוטו תחבורה בע"מ נ' כהן, פסקה 4 (20.8.2012)). מצאתי אפוא לצמצם את דרישת הגילוי שבסעיף 1 – כך שזו תתייחס לבדיקות שבוצעו בקשר עם כמות פליטת המזהמים וביצועי המנוע רק ברכבים המושפעים (והכוונה, כאמור, לכלי רכב שבהם הותקנה התוכנה וששווקו בישראל) ב-"מצב 1" (מצב בדיקה) ו-"במצב 2" (מצב נסיעה). במובן זה, סבורתני כי יש להותיר את דרישת הגילוי ככל שהיא נוגעת לסעיפים 1.2 ו-1.3 על כנה, ולמען הזהירות יובהר כי גילוי זה חל רק בקשר עם הרכבים המושפעים (כהגדרתם לעיל) ולא כלל הרכבים שיוצרו על ידי המבקשות שהותקנה בהם התוכנה. בהתאם, אני מורה על קבלת הערעור בקשר עם סעיפים 1.1 ו-1.4 לבקשת הגילוי המתוקנת; שחשיבותם לדיון בבקשת האישור פחותה ועשויה לכלול היקף מסמכים שאינו מתקבל על הדעת (במיוחד הדרישה המפורטת בסעיף 1.1). כן יצוין שלמיטב הבנתי ובהתבסס על המידע שנמסר בתשובת פולקסווגן ואאודי לבקשת האישור, סעיף 1.4 מקביל במידה רבה לגילוי שנתבקש בסעיפים 1.2 ו-1.3; ובכל מקרה איני סבורה כי יש הצדקה להטיל על המבקשות נטל נוסף בהקשר זה. גילוי השמות. יובהר תחילה כי אמנם גילוי השמות נתבקש במסגרת בקשה להשיב על שאלון, וככלל לפי סעיף 10(1) לצו בתי המשפט לא תינתן רשות ערעור על החלטות שעניינן מענה על שאלות; אולם בהינתן היקף הגורמים שנתבקשו במסגרת השאלות, ניכר כי מדובר בדרישה שדומה יותר ל"גילוי מסמך פלוני", שנכלל בגדר החריגים לסעיף 10(1) לצו בתי המשפט (ראו והשוו: רע"א 4729/17 לוי נ' אברג'יל, פסקאות 20-19 (22.5.2018)). ויצוין כי תימוכין לכך שמדובר בדרישה שקרובה יותר לגילוי "רשימה של שמות", ניתן למצוא בעובדה שבתחילה וטרם צמצום בקשת הגילוי המקורית, דרישת גילוי השמות שמפורטת בסעיף 11 לשאלון צוינה גם במסגרת סעיף 12 לבקשת הגילוי המקורית, כבקשה לגילוי מסמכים הכוללים את השמות והפרטים של הגורמים שהייתה להם נגיעה בפרשה בצורה כזו או אחרת. בהחלטת הגילוי נקבע כי מאחר שגילוי השמות יתרום לבירור ההליך, המבקשות נדרשות להשיב על שאלות אלה; וזאת אף שתכלית השאלות היא איתור עדים פוטנציאליים. איני שותפה לעמדה זו. אין להתיר שאלות כלליות ונרחבות שנועדו לאתר גורמים שניתן יהיה לזמן לעדות; וזאת בשונה מדרישה ממוקדת המכוונת לגילוי שם של גורם מסוים שעדות מטעמו עשויה להאיר סוגיות שבמחלוקת. בנוסחה הנוכחי, דרישת גילוי השמות מתפרשת לכל עבר – ומתעורר ספק אם היא אכן נושאת תרומה כלשהי להליך, ולא נועדה אלא להכביד. זאת במיוחד, מאחר שיהא זה בלתי אפשרי לזמן לעדות את כל הגורמים ששמם נתבקש במסגרת גילוי השמות. במילים אחרות, מרגע שמדובר בדרישה לגילוי מספר רב כל כך של שמות, נראה על פניו כי מדובר בדרישה שאינה נחוצה לבירור בקשת האישור – וזו איננה הדרך לאיתור עדים פוטנציאליים, בוודאי לא דרך שיש לעודד. על כן, ככל שמדובר בגילוי השמות, הערעור מתקבל. ויצוין בהקשר זה כי לא נעלמה מעיניי בקשת המשיבים להגיש תגובה נוספת לעניין גילוי השמות ככל שתידחה טענתן כי יש לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור בנדון לפי צו בתי המשפט. אולם בהינתן היקף כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים ולאחר שנתתי דעתי גם לכתבי הטענות שהוגשו בקשר עם בקשת הגילוי המקורית והמתוקנת בהליך העיקרי – איני סבורה כי הדבר נדרש. 13. ומכאן לשאלת הסודיות. מטענות הצדדים עולה כי המשיבים נכונים לחתום על כתב התחייבות לשמירה על סודיות; אלא שהנוסח של ההתחייבות עודנו שנוי במחלוקת. בנסיבות אלה, אינני רואה טעם לדון בטענות המבקשות כי מסמכי הבדיקות כוללים סודות מסחריים או שחל חיסיון על מסמכי הטבת המס (ראו והשוו: רע"א 8855/15‏ הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קינג, פסקה 7 (24.2.2016)). יצוין כי למיטב הבנתי עיקר המחלוקת בקשר עם נוסח כתב ההתחייבות לשמירה על סודיות היא שאלת העברת המידע הסודי לידי משרדי ממשלה ורגולטורים; אולם מאחר ששאלת נוסח ההתחייבות אינה עולה מבקשת רשות הערעור, אותיר את ההכרעה בסוגיה לבית המשפט המחוזי – ככל שזו עודנה עומדת על הפרק. 14. סוף דבר. התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת באופן חלקי ככל שהיא נוגעת לסעיף 1 לבקשת הגילוי המתוקנת (בהתאם למפורט בסעיף 12 לפסק הדין) ולסעיפים 8.3, 8.4, 10.5, 10.6 ו-11 לשאלון המתוקן (גילוי השמות); בעוד טענות המבקשות בקשר עם יתר סעיפי הגילוי (סעיפים 3.4, 4, 5 ו-8 לבקשת הגילוי המתוקנת) נדחות. על המבקשות לגלות את המסמכים ולהשיב על השאלות בהתאם למפורט, בתוך 60 יום ממועד מתן החלטה זו. ויוער כי אין בהחלטה זו משום הבעת עמדה באשר לאופן שבו יש להוסיף לנהל את ההליך בבית המשפט המחוזי; וזאת בין היתר בשים לב לעובדה שלאחרונה התקיימו מספר ישיבות הוכחות בבקשת האישור, כאשר בית משפט מחוזי הבהיר בהחלטתו מיום 15.10.2018 שככל ש"הצדדים יעמדו על קיום ההוכחות במועדם לא יתאפשר פיצול שמיעת ראיות ככל שהעניין יעלה מהחלטת בית משפט עליון בבר"ע". בהינתן ריבוי כתבי הטענות והיקפן ומספר הבקשות שהוגשו מטעם הצדדים, חלקן אף בלא שניתן לכך אישור בית המשפט, איני מוצאת לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח בטבת התשע"ט (‏26.12.2018). ש ו פ ט ת _________________________ 18046320_G07.doc שו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il