עו"ד נתן רוזנבלט נ' שר השיכון והבינוי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4631/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותר: עו"ד נתן רוזנבלט נ ג ד המשיב: שר השיכון והבינוי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט; עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט א' שטיין: כמתואר בעתירה, העתירה שלפנינו הוגשה לאחר שהעותר ביקש לרשום את בנו להגרלת "דיור בהנחה" בעיר בית שאן, אולם גילה כי במסגרת ההגרלה מוקצות 80% מהדירות המוגרלות "לבני המקום". כן גילה העותר, לטענתו, שלבני המקום אשר יזכו בהגרלה יוענק מענק בסך 40,000 ש"ח. כבר באותו זמן בו גילה העותר על ההטבות המוקנות לבני המקום פנה העותר ליועצת המשפטית של משרד הבינוי והשיכון "והתריע בפניה על האפליה הקשה". בחלוף שלושה ימים, ובהיעדר תגובה לגופם של דברים, הגיש העותר את העתירה שלפנינו – וזאת, כך נטען, נוכח סד הזמנים שנקבע לסיום ההגרלה. במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו להורות למשיב, שר הבינוי והשיכון, להתייצב וליתן טעם: "(1) מדוע לא יבטל הקצאת 80% מהדירות בהגרלה הנוכחית לבני המקום בבית שאן; (2) מדוע לא יורה לבטל לחלוטין את ההטבות לבני מקום בכל ההגרלות, או לחילופין לצמצם ולקבוע אמות מידה סבירות וידועות; (3) מדוע לא יחיל הסדר כלשהו גם למתגוררים במקומות שאין בהם אפשרות כלל להשתתף כבן מקום." העתירה הוגשה, כך לדברי העותר עצמו, "בקצרה ובתמציתיות יתרה, ללא ציוני חוקים וציטטות כמקובל". ואכן, עסקינן בעתירה תמציתית במיוחד. במסגרת העתירה נטען כי בכל הגרלות דיור בהנחה מוקצה חלק מסוים מהדירות לטובת "בני המקום", וכי מדיניות זו מהווה "אפליה ברורה ומדברת בעד עצמה". דברים אלו נטענו באופן כללי, ללא הפנייה למקור הנורמטיבי עליו מסתמך העותר, ואף ללא טיעון סדור ביחס לטענה שעסקינן באפליה אסורה. לאחר עיון בעתירה הוריתי למשיב להגיב לה. חלף הגשת תגובה לגופם של דברים הגיש המשיב בקשה לדחיית העתירה על הסף, הנושאת לא פחות משבע עילות (להלן: הבקשה), והן: (1) ביחס להגרלה בבית שאן – נטען כי עסקינן במעשה עשוי, שכן ההגרלה כבר הסתיימה; (2) היעדר מוחלט של תשתית משפטית או עובדתית; (3) היעדר עותר קונקרטי – שכן העותר טוען שהעתירה אינה נוגעת אליו, כי אם לבנו אשר לא צורף כעותר; (4) העותר לא צירף משיבים רלבנטיים – הנרשמים להגרלה בבית שאן, ולמצער, הנרשמים בטרם הוגשה העתירה; (5) אי מיצוי הליכים; (6) אי צירוף תצהיר הולם; (7) קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לאחר עיון בבקשה זו, הוריתי לעותר להודיעני האם עודנו עומד על העתירה –זאת, מאחר שעל-פניו ביחס להגרלה נושא העתירה נראה שעסקינן ב"מעשה עשוי"; וכן כי לכאורה – אם לא למעלה מכך – יש ממש לפחות בחלק מטענותיו הנוספות של המשיב, אם לא בכולן. ביום 13.9.2020 הגיש העותר תגובה מטעמו לבקשה. בנוגע לטענת ה"מעשה עשוי" השיב העותר כי ניתן לפסוק גם ביחס להגרלה שכבר התקיימה, ושממילא העתירה אינה מופנית להגרלה זו דווקא, כי אם למדיניות הכללית של המשיב. בנוגע לטענה בדבר היעדר תשתית משפטית התייחס העותר בתגובתו לסעיף 4.7.9 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, אליה הפנה המשיב בבקשתו, וטען טענות משפטיות, אשר לא בא זכרן בעתירה, לפיהן החלטת מועצת מקרקעי ישראל אינה חוקית. כן התייחס העותר לחלק מעילות-הסף הנוספות אותן העלה המשיב בבקשה. דין העתירה להידחות על הסף. מבלי לקבוע מסמרות, נראה על-פניו כי העתירה מעלה סוגיה משפטית ראויה לבירור – זאת, אם לא לוקחים בחשבון את התנהלותו הנוכחית של המשיב. ברם, מהתנהלות זו לא נוכל להתעלם; ולאחר ששמנו גם אותה על כפות המאזניים, נוכחנו לדעת כי העתירה שלפנינו אינה האכסניה הראויה לבירור הסוגיה. כפי שהסביר השופט מ' חשין: "ב"כאב הפרט" [כאבו של עותר הטוען לזכותו-שלו – א.ש] נלך עם עותר יד ביד ונעזור לו כמיטבנו; ואילו אם יבוא לפנינו עותר ובפיו "כאב האומה" או "כאב העולם", ראוי הוא כי נדקדק עמו, למצער בראשיתה של הדרך. עותר כעותרים שלפנינו עשה עצמו שליח הציבור, ועליו הטורח והדאגה שפרקו יהיה נאה וקולו יהיה נעים ודבריו יהיו דברים." (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 601 (1994)). בענייננו, וכפי שטען המשיב, העתירה נעדרת תשתית משפטית ועובדתית ממשית המאפשרת דיון ממצה בסוגיה. דוגמה לכך היא התייחסותו של העותר להחלטת מועצת מקרקעי ישראל, אשר ניתנה רק במסגרת תגובתו לבקשה, ולא במסגרת העתירה גופה, ואשר נוסחה באופן בלתי-ממצה (בלשון המעטה). אכן, ייתכן שבמידה והעותר היה מבקש "לזעוק את כאבו" שלו, פגמים אלה לא היה מביאים בהכרח לדחייתה של העתירה. אולם, בהינתן שהעותר מבקש להיות עותר ציבורי; וביתר שאת, אחרי שידענו כי ההגרלה נושא העתירה היא בבחינת "מעשה עשוי" – אין מקום לאפשר את הדיון בסוגיה העקרונית בשעה שלא מונחת לפנינו עתירה שלמה ומבוררת אשר מציגה "דבר דבור על אופניו". נוכח האמור לעיל, העתירה שלפנינו אינה ראויה לשמש עתירה ציבורית; משאין מחלוקת על כך שהעתירה אינה עוד מגלה עניין אישי, הרי שדינה להידחות על הסף. בנסיבות אלו, לא ראיתי לנכון לדון בשאר העניינים אשר הועלו על ידי בעלי הדין מזה ומזה. סוף דבר – העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשפ"ב (‏14.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22046310_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il