סימון ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 46276-06-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. אבי סימון 2. בת ציון סימון נגד המשיבים: 1. בנק מזרחי טפחות בע"מ 2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ 3. ניר הורוביץ, עו"ד 4. מרדכי גרינשטיין 5. בית המשפט המחוזי תל אביב 6. הנהלת בתי המשפט - המחלקה המשפטית 7. לשכת רישום מקרקעין - ירושלים 8. רשות מקרקעי ישראל 9. רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז ירושלים והדרום 10. מדינת ישראל 11. פרקליטות המדינה 12. בית המשפט המחוזי ירושלים 13. השופט עודד שחם 14. יואל פוגלמן, עו"ד 15. המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות 16. משרד המשפטים 17. היועץ המשפטי לממשלה 18. משטרת ישראל 19. מבקר המדינה/המשרד הראשי 20. נשיא בית המשפט העליון 21. נציב תלונות הציבור על השופטים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: בעצמם פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: ביום 17.6.2025 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט יוסף אלרון, בהסכמת השופטות דפנה ברק-ארז ו-יעל וילנר לעניין התוצאה) בבג"ץ 45017-05-25 (להלן: העתירה הקודמת), במסגרתו נדחתה עתירה שהגישו העותרים בתיק דנן, אברהם ובת ציון סימון (להלן: העותרים), לביטול פסק הדין שניתן בעניינם בע"א 1062/20 (להלן: ע"א 1062/20), תוך חיוב העותרים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. במסגרת העתירה הנוכחית, שהוגשה ביום 19.6.2025, העותרים מבקשים כי נורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, וזאת "מחמת מרמה, חוסר סמכות, פגם דיוני והסתמכות שגויה, במעמד צד מבלי שלעותרים ניתנה הזדמנות להגיב על תגובת המשיבים שם למרות שהעותרים ביקשו במועד להגיב" (עמ' 4 לעתירה). לצד האמור, ביקשו העותרים למעלה מ-20 סעדים אחרים שעניינם, בין היתר, בביטול צו חוסם אותו הוציא בית משפט זה במסגרת ע"א 1062/20, ואשר מגביל את יכולתם לנקוט בהליכים משפטיים (להלן: הצו החוסם. נוסחו של הצו החוסם הוא כדלקמן: "יֵאסר על [העותרים – ע"ג], יחד ולחוד, או לצד בעלי דין נוספים, להגיש בכל ערכאה משפטית תביעות או הליכים משפטיים בבקשה לבטל החלטות חלוטות, או להגיש תביעות או לנקוט בהליכים משפטיים בגין הליכים משפטיים תלויים ועומדים, או כאלה שהסתיימו. הצו לא יחול על שימוש בזכות ערעור המעוגנת בדין, ותחולתו תהא מיום מתן פסק דין זה, ועד ליום 1.1.2027"). בהמשך להגשת העתירה, ביום 23.6.2025 הגישו העותרים ארבע בקשות נוספות, במסגרתן התבקשנו, בין היתר, להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד חלק מהמשיבים בעתירה דנן ונגד חברי ההרכב שדנו בעתירה הקודמת; וכן להורות על פסלותו של המשיב 13, כב' השופט עודד שחם, מלדון בעניינים הנוגעים לעותרים. ביום 26.6.2025 הוגשה "בקשה דחופה ביותר למתן צו ביניים וצו מניעה ארעי"; ביום 29.6.2025 בקשה נוספת לביטול הצו החוסם, ובצידה גם בקשה בהולה ודחופה לעיכוב החלטות נוספות של המשיב 13; ביום 30.6.2025 שתי בקשות נוספות – למתן החלטה בבקשות שתוארו לעיל, ולמתן "פסק דין חלקי/פסק דין בהיעדר הגנה"; וביום 1.7.2025 בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה בהליך נוסף בו נקטו העותרים, ובקשות נוספות למתן צו ביניים וצו מניעה ארעי. עינינו הרואות בתוך פחות משבועיים ממועד הגשת העתירה טרחו העותרים והגישו 12 בקשות נוספות – וניכר כי עוד היד נטויה. כבר בפתח הדברים יש לציין, כי במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת התעוררה השאלה האם הצו החוסם שניתן בעניינם של העותרים חל גם על עתירות המוגשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. ביחס לשאלה זו ציין השופט אלרון, כי למרות הלשון ההחלטית בה נוקט הצו החוסם, והתכלית העומדת בבסיסו, מאחר שבנסיבות העניין אפשר לדחות את העתירה על הסף מטעמים אחרים, ניתן להשאיר את שאלת תחולתו של הצו החוסם על ההליך לעת מצוא. למסקנה דומה הגיעו השופטות ברק-ארז ו-וילנר, אשר סברו גם הן כי שעה שניתן לדחות את העתירה בעילות אחרות, אין צורך להידרש לשאלת תחולתו של הצו החוסם. והנה, יומיים בלבד לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, הגישו העותרים את העתירה דנן, אשר קשה לראות בה יותר מאשר ניסיון נוסף להעלות את אותן הטענות בתקווה לתוצאה אחרת. לא ניתן להמעיט בקשיים הכרוכים בהתנהלות זו – היא מובילה לבזבוז זמן שיפוטי, להגדלת העומס על מערכת בתי המשפט ולפגיעה ביתר בעלי הדין הממתינים אף הם לתורם (ראו: ע"א 1062/20, בפסקה 18). על רקע האמור, התלבטתי אם יש מקום כבר בשלב זה לדון ולהכריע בשאלת תחולתו של הצו החוסם גם על הליכים כדוגמת העתירה דנן. זאת, שעה שניכר כי ההוצאות אשר הוטלו על העותרים לטובת אוצר המדינה במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת לא הרתיעו אותם מלהגיש עתירה נוספת, וספק רב אם יהיה בצעד זה כדי למנוע מהם להגיש עתירות דומות נוספות בעתיד (ראו גם: ע"א 1062/20, בפסקה 48). אולם, מאחר שגם בענייננו קיימים טעמים מספיקים לדחיית העתירה על הסף, אף מבלי להידרש לשאלת תחולתו של הצו החוסם, אצעד בדרך הקצרה והסלולה, ואתמקד אך בטעמים המצדיקים את דחייתה של העתירה על הסף. כפי שצוין לעיל, הסעד המרכזי אותו ביקשו העותרים במסגרת העתירה דנן הוא ביטולו של פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, בפרט כאשר מדובר בהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט העליון (ראו, מיני רבים: בג"ץ 2088/21 פלוני נ' הרשות השופטת, פסקה 3 (24.3.2021); בג"ץ 46065-11-24 פלוני נ' השופטת יעל וילנר, פסקה 3 (20.11.2024); בג"ץ 68423-11-24 אופימנד בע"מ נ' בית המשפט העליון (4.12.2024)). זאת, למעט במקרים חריגים ונדירים בהם מתגלה טעות היורדת לשורש העניין, כגון חריגה מסמכות במובנה הצר או שרירות קיצונית (בג"ץ 7692/12 פלוני נ' בית המשפט העליון, פסקה 4 (28.10.2012); בג"ץ 29253-11-24 קליימן נ' השופטת דפנה ברק-ארז, פסקה 2 (12.11.2024)). לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים את התערבותנו. באשר ליתר הסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה, די אם אציין כי העותרים לא העמידו תשתית עובדתית או משפטית מינימלית הנדרשת לצורך קיומו של דיון בעתירה (בג"ץ 1849/24 חסיד נ' פרקליטות מחוז חיפה, פסקה 3 (7.4.2024); בג"ץ 28123-02-25 בן שימול נ' רמי בז'ה מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, פסקה 6 (23.2.2025)); וכי היא כורכת יחדיו מספר רב של עניינים שונים ונפרדים (בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 13 (9.9.2020); בג"ץ 1693/24 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה ביושבו כבית המשפט לנוער בפתח תקווה, פסקה 5 (31.3.2024)). אשר על כן, העתירה נדחית, ועימה גם יתר הבקשות שהוגשו במסגרת ההליך. העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ה (01 יולי 2025). עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט