פז חברת נפט בע"מ נ. ישראל דיעי

החלטה בתיק רע"א 4627/14 בבית המשפט העליון רע"א 4627/14 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: פז חברת נפט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ישראל דיעי 2. יוסף רשקס 3. יוסף עובד 4. דוד עמוס 5. גד שרלין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק ה"פ 31212-03-13 שניתנה ביום 8.5.2014 על ידי כבוד השופט י' שינמן בשם המבקשת: עו"ד יהושע חורש, עו"ד ערן בצלאל ועו"ד אוהד בן-יהודה בשם המשיב 1: עו"ד אייל רוזן פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' שינמן) מיום 8.5.2013, בגדרה הורה בית המשפט למבקשת (להלן: חברת פז) להעביר לעיונו של משיב 1 (להלן: המשיב) מסמכים ספציפיים שנזכרו בכתבי טענותיה בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין). 1. בקשה זו מקורה בסכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע להפעלת תחנת דלק ברמת חובב (להלן: התחנה). המשיב הינו נכה צה"ל אשר קיבל זכות חכירה ראשית במקרקעין מאת מנהל מקרקעי ישראל מתוקף הסדר לשיקומם של נכי צה"ל, וחברת פז היא בעלת זכויות חכירת משנה בקרקע. במועדים 28.7.1982 ו-24.2.1983 נחתמו בין חברת פז למשיב הסכם מסגרת והסכם קמעונאי בהתאמה (להלן: המערכת ההסכמית), על-פיהם המשיב הפעיל את התחנה בין השנים 2000-1983 ורכש מוצרי נפט מחברת פז. ביום 7.1.2001 נחתם בין הצדדים הסכם אשר מעביר את הפעלת התחנה מהמשיב לחברת פז לתקופה בת 4 שנים עם שתי אופציות להארכה בנות 3 שנים (להלן: הסכם העברת ההפעלה). בהתאם להסכם זה, הוקפאו זכויותיו של המשיב מכוח ההסכם הקמעונאי, וחברת פז הורשתה להפעיל את תחנת הדלק בעצמה או על ידי גורם מטעמה. בתמורה שולמו למשיב דמי הפעלה חודשיים. חברת פז מימשה את האופציות ואף האריכה את השכירות לשנה נוספת, כך שלבסוף הפעילה את התחנה למשך 11 שנים מיום 10.1.2001 עד יום 10.7.2012. כותרתו של סעיף 14 להסכם העברת ההפעלה הינה "ויתור על טענות ותביעות". במסגרת סעיף זה התחייב המשיב לוותר באופן סופי ובלתי מותנה על כל התביעות הכספיות נגד חברת פז שעילתן קדמה למועד חתימת ההסכם, למעט בהתקיימותם של אחד מהסייגים הבאים: (1) כאשר התביעה הכספית מוגשת בהתאם לחקיקה שמשנה או מבטלת מתכונות התקשרות הדומות למערכת ההסכמית של התחנה; (2) כאשר התביעה מוגשת לאחר שהתקבל פסק דין חלוט המכריע לטובת נכה צה"ל ומעניק לו זכות כספית או אחרת, בתביעה כספית בין פז לבין נכה צה"ל שהוא חוכר ראשי של תחנת תדלוק, ושהמערכת החוזית שלו הינה כדוגמת המערכת ההסכמית (להלן: הסייג השני). 2. ביום 24.3.2013 הגיש המשיב המרצת פתיחה לבית משפט קמא, ועתר למתן צו המצהיר כי התקיימו הנסיבות המפורטות בסייג השני ועל כן אין תוקף לוויתור על תביעותיו הכספיות כנגד חברת פז. בהמרצת הפתיחה טען המשיב כי חברת פז כבלה אותו בתניות של בלעדיות והכתבת מחירים, והכתיבה לו תנאים מסחריים מקפחים ומפלים. המשיב ביסס את טענתו כי התקיימו הנסיבות המפורטות בסייג השני של סעיף 14, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו בתחנת הדלק למד (ת"א 986/96 יוסף עובד נ' פז חברת נפט בע"מ (9.8.2006) (להלן: עניין למד)). בפסק דין זה נקבע כי ההסכם עם חברת פז מהווה הסדר כובל המונע מסחר הוגן ממפעילי תחנת הדלק. בפסק הדין נפסק פיצוי לטובת מפעילי התחנה, משה רשקס ויוסף עובד (להלן: רשקס ועובד), שני נכי צה"ל בעלי זכות חכירה ראשית במגרש עליו פועלת תחנת הדלק, אשר התקשרו עם חברת פז במערכת חוזית כדוגמת המערכת ההסכמית שבענייננו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין למד הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית משפט זה (ע"א 9900/06; ע"א 9903/06), אולם ביום 31.5.2010 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר במסגרת הליך גישור, המייתר את הצורך בהמשך ניהול ההליכים בבית משפט זה. במסגרת ההסדר, ביקשו הצדדים כי הערעור שהוגש על ידי חברת פז יתקבל; כי הערעור שהוגש על ידי רשקס ועובד ידחה; וכי פסק הדין נשוא הערעורים יבוטל במישור היחסים שבין הצדדים וחליפיהם בלבד. ביום 6.6.2010 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. 3. חברת פז לא הגישה תשובה להמרצת הפתיחה אך הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף. לאחר תגובת המשיב לבקשה, הגישה פז תשובה ממנה עולה, בין היתר, כי הסדר הפשרה בעניין למד אינו הסדר הפשרה היחיד שנעשה במסגרת ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון על פסקי דין של בית המשפט המחוזי. חברת פז הפנתה לארבעה הסדרי פשרה נוספים אשר קיבלו תוקף של פסק דין: ע"א 8493/02 (להלן: עניין ממן); ע"א 1562/03 וע"א 1582/03 (להלן: עניין עמוס); ע"א 7382/00, רע"א 9003/00 ורע"א 11833/05 (להלן: עניין כספי); ע"א 1393/02 וע"א 1433/04 (להלן: עניין שרלין). בעקבות זאת, הגיש המשיב ביום 27.1.2014 בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, במסגרתה עתר לעיון בשלושה מתוך הסכמי הפשרה המוזכרים לעיל: עניין למד; עניין עמוס; ועניין שרלין (להלן: הסכמי הפשרה). חברת פז התנגדה לבקשה מן הטעם שהסכמי הפשרה אינם רלוונטיים לתביעה ומאחר שהם כוללים סודות מסחריים. 4. בהחלטתו מיום 8.5.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב. בהחלטתו עמד בית משפט קמא על הפרשנות הרחבה שניתנה בפסיקה לדרישת הרלוונטיות של המסמכים, בקבעו, בלי לקבוע מסמרות, כי הסכמי הפשרה בהם מתבקש העיון עשויים להיות רלוונטיים בהמשך בירור התובענה. כמענה לחשש שהעלתה חברת פז כי מידע חסוי יזלוג לבעלי עניין אחרים, הורה בית משפט קמא כי בא כוחו של המשיב יחתום על כתב התחייבות לשמירה על סודיות המידע, וכי חברת פז רשאית להשחיר את זהותם של הצדדים השלישיים בהסכמי הפשרה. על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי. 5. חברת פז הצביעה על שלוש שגיאות מרכזיות שנפלו, לטענתה, בהחלטתו של בית משפט קמא: (1) בכך שבית המשפט התיר גילוי סודות מסחריים שעשויים אולי להיות רלוונטיים בעתיד, אך אינם רלוונטיים בשלב זה, בהיעדר תשתית ראייתית מינימלית הנדרשת לגילוי המסמכים; (2) בכך שבית המשפט קבע כי הסכמי הפשרה עשויים להיות רלוונטיים בהמשך התובענה. נטען כי חברת פז מודה בכך שהסכם הפשרה מעניק זכויות כספיות או אחרות החורגות מהמערכת ההסכמית, כך שאין צורך לחשוף את המסמכים לשם כך, ומנגד, הסכם הפשרה לא מהווה פסק דין חלוט כך שלא נתקיימו תנאי הסייג השני; (3) ובכך שבית המשפט קבע כי ניתן לרפא את החשש לחשיפת סודות מסחריים באמצעות התחייבות לסודיות והשחרת פרטים מזהים של צדדים שלישיים. בהקשר זה נטען כי בא כוחו של המשיב מייצג גם בעלי תחנות דלק אחרים, לרבות מפעילי תחנות של חברות המתחרות בפז. בתגובה טען המשיב, בין היתר, כי: (1) גילוי הסכם הפשרה בעניין למד רלוונטי לשם הוכחת התקיימות תנאי הסייג השני בסעיף 14 להסכם העברת ההפעלה, וכי ניתן יהיה ללמוד ממנו כי תוצאתו הכלכלית זהה לתוצאה של פסק הדין בעניין למד בבית המשפט המחוזי; (2) חברת פז מתבססת על קיומם של הסכמי הפשרה בבקשתה לסילוק התובענה על הסף, ומכאן החובה לגלותם לפי תקנה 114 לתקנות סדר הדין שעניינה עיון במסמכים שנזכרו בכתבי הטענות של הצדדים; (3) השאלה מהו פסק הדין החלוט, האם פסקי הדין של בית המשפט המחוזי או הסכמי הפשרה שאושרו על ידי בית המשפט העליון, היא שאלה פרשנית שצריכה להתברר לאור כוונת הצדדים המקורית ותוכן הסכם הפשרה; (4) הסודות המסחריים עליהם מבקשת חברת פז להגן, נסוגים מפני חובת הגילוי וניהול ההליך "בקלפים פתוחים", ואף ספק אם בכלל מדובר בסודות מסחריים. 6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיב, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אקדים ואציין כי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), מחריג החלטות בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חיסיון ומאפשר מתן רשות ערעור בעניינם. 7. ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, אלא מקום שבו ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן (ראו רע"א 4487/14 אברמוביץ חיה נ' איתן קונדה, פסקה 6 והאסמכתאות שם (11.9.2014)). כפי שציין בית משפט קמא, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי, בהתבסס על הרציונאלים הבאים: (א) חשיפת האמת, אשר מותנית בין היתר בפרישׂת תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן)); רע"א 4234/05 בנק המזרחי נ' פלץ, פסקה 6 (14.8.2005)); (ב) יעילות דיונית במובן הרחב (יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 248 (2008) (להלן: קיטאי); ע"א 2271/90 ג'מבו נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793 (1992)); (ג) הזכות להליך ראוי, היונקת מזכות הגישה לערכאות (ראו רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 11 לפסק דינו של השופט דנציגר (6.3.2013) (להלן: עניין עיני)); (ד) שוויון בין הצדדים - הגילוי והעיון מאפשרים לצמצם את פערי המידע בין הצדדים ובכך להעמידם בנקודת פתיחה שווה. לצד האמור, יש להדגיש כי הגילוי והעיון אינם מוחלטים, ויכולים לסגת בפני ערכים ואינטרסים נוגדים (ראו עניין עיני, פסקה 12 לפסק דינו של השופט י' דנציגר). ככלל, הנטייה היא לפרש את החיסיון בצמצום ולהכיר בו כאשר הוא מקים ערך בעל משקל המצדיק גריעה מחובת הגילוי והעיון (ראו, לדוגמה, 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61 (1995) (להלן: עניין איגוד); רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ (18.11.2009)). 8. אך עוד קודם לדיון בשאלה של גילוי מול חיסיון או אינטרס מוגן אחר, יש לבחון תחילה את שאלת הרלוונטיות, משמע האם המסמכים נחוצים לזירת המחלוקת, שאם המסמך אינו רלוונטי אין מקום להורות על גילויו גם ללא קשר לשאלת החיסיון (ראו החלטתי ברע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף, אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ, פסקה 7 (25.2.2013)). 9. בענייננו, המשיב עתר לסעד הצהרתי לפיו נתמלאו תנאי הסייג השני האמור בסעיף 14 להסכם העברת ההפעלה. מכאן דרישת המשיב לעיין בהסכמי הפשרה על מנת להוכיח כי התקיימו הנסיבות הבאות, כאמור בסייג השני: "פסק דין חלוט המכריע לטובת נכה צה"ל בתביעה כספית בין פז לבין נכה צה"ל חוכר ראשי של תחנת תדלוק ושהמערכת החוזית שלו הינה כדוגמת המערכת ההסכמית, ובתנאי שבפסק דין זה הוענקה לנכה זכות כספית או אחרת". כאמור, התקיימות תנאים אלה מאפשרת למשיב להגיש כנגד חברת פז תביעות כספיות שעילתן קודמת לחתימת אותו הסכם. חברת פז הצהירה הן בבית משפט קמא והן בבקשת רשות ערעור זו כי הסכם הפשרה בעניין למד אכן "מעניק לצדדים לו זכויות כספיות או אחרות החורגות מהמערכת ההסכמית" (סעיף 59 לבקשה), וכי גם הסכמי הפשרה האחרים הושגו במהלך הליכי ערעור על פסקי דין שניתנו במקרים אחרים בהם נדונו מחלוקות זהות (סעיף 61 לבקשה). בנוסף, אין חולק כי הצד השלישי בהסכם הפשרה בעניין למד מקיים את שאר הנסיבות – הוא נכה צה"ל, חוכר ראשי של תחנת תדלוק, והמערכת החוזית שלו הינה כדוגמת המערכת ההסכמית של המשיב. מכאן, שסלע המחלוקת בענייננו מתמקד אך ורק בשאלה האם מדובר בפסק דין חלוט כמשמעו בסייג השני. בשלב זה של בקשה למחיקה על הסף, שאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים מצטמצמת אפוא לשאלה האם תוכן הסדרי הפשרה – להבדיל מעצם קיומם של הסכמי הפשרה - רלוונטי להכרעה בשאלת קיומו של פסק דין חלוט כמשמעו בסייג השני. 10. כאמור, בית המשפט נעתר לבקשת המשיב לחשוף את הסכמי הפשרה בעניין למד, עמוס ושרלין. בעניין למד נתן בית המשפט העליון תוקף של פסק דין להודעת הצדדים לפיה הערעור שהוגש על ידי פז יתקבל, הערעור שהוגש על ידי רשקס ועובד יידחה ופסק הדין נשוא הערעורים יבוטל במישור היחסים שבין הצדדים וחליפיהם; בעניין עמוס, בעקבות הודעה משותפת שהגישו הצדדים, ניתן פסק דין של בית המשפט העליון המורה על ביטולו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביחסים שבין הצדדים וחליפיהם, וניתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו הצדדים; וגם בעניין שרלין הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט, שבעקבותיה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון לפיו פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל ביחסים שבין הצדדים והערעורים נמחקים ללא צו להוצאות. ברי כי שלושת פסקי הדין הנ"ל הם חלוטים. אך השאלה האם מדובר בפסקי דין חלוטים כמשמעם בסייג השני, היא שאלה משפטית-פרשנית בעיקרה, אשר בית משפט קמא נדרש להכריע בה לצורך בקשת פז לדחות את התובענה על הסף. אף המשיב בתגובתו אינו חולק על כך שמדובר בשאלה פרשנית במהותה. סוגיה זו היא שעומדת לפתחו של בית המשפט המחוזי ועל כן לא אביע עמדה לגופה של השאלה הפרשנית. מכל מקום, איני משוכנע כי חשיפת תוכנם של הסדרי הפשרה מתחייבת לצורך מתן תשובה לשאלה אם קיים פסק דין חלוט בעניין למד ובעניין הסכמי הפשרה האחרים. אמנם, יש לפרש את דרישת הרלוונטיות בהרחבה, ומבקש הגילוי אינו נדרש להוכיח את הרלוונטיות בוודאות (ראו רע"א 9322/07Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (14.2.2013)), אך גם בהתחשב בכך, עוצמת הרלוונטיות של תוכן הסכמי הפשרה, להבדיל מעצם קיומם, בגדרי המחלוקת הנוכחית, היא חלשה יחסית. אחזור ואזכיר כי ענייננו בתביעה לסעד הצהרתי גרידא לפיו התמלאו תנאי הסייג השני, ובשלב זה אין לפנינו תובענה כספית של המשיב כנגד חברת פז, שאם היינו מצויים בגדרה, ייתכן שניתן היה לייחס רלוונטיות גדולה יותר לפרטי הסדרי הפשרה בין חברת פז לבין הצדדים השלישיים בהסכמי הפשרה. 11. נוכח העוצמה הנמוכה לכאורה של הרלוונטיות, יש לקחת בחשבון במסגרת "מקבילית הכוחות" את קיומו של חיסיון או אינטרס מוגן אחר. סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות) כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". טרם מתן צו לגילוי או עיון במסמכים אשר יש חשש כי יחשוף סוד מסחרי, על המבקש להניח תשתית ראייתית מינימלית לטענותיו, ועל הצו לכלול רק את המידע ההכרחי לבירור התובענה (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות נ' כמיפרן ישראל, פ"ד נח(1) 97 (2003) (להלן: עניין ביטום)). בענייננו, יש מקום להניח כי הסכמי הפשרה שהוזכרו לעיל עונים על ההגדרה של סוד מסחרי, באשר הם כוללים תנאים כאלה ואחרים שבין פז לבין מפעילי תחנות דלק אחרות. בכך, כשלעצמו, לא די כדי למנוע עיון במסמכים, כפי שעולה ממספר החלטות בגדרן חוייבו חברות דלק לגלות נתונים לגבי תנאים מסחריים של צדדים שלישיים (רע"א 3585/01 פז חברת נפט בע"מ נ' ביטון (10.12.2001); רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ (20.8.2008); רע"א 5844/11 דלק חברת הדלק הישראלית נ' כסלו (23.10.2011)). עם זאת, באותם מקרים היה מדובר במתן תשובות לשאלון, כאשר בחלק מהמקרים נפסלו חלק מהשאלות ובית המשפט התיר לחברות הדלק שלא לחשוף את שמות הצדדים, בעוד שבענייננו זהות הצדדים להסכמי הפשרה ידועה. אף אציין כי בעניין למד, מקורו של ההסדר בהליכי גישור ופשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, אשר קיים אינטרס ציבורי לעודד פנייה אליהם (אך משלא נטען על ידי פז חיסיון הליכי גישור איני רואה להידרש לכך – וראו בעניין עיני). 12. בשלב זה, השאלה היחידה המונחת על שולחנו של בית המשפט היא שאלה "נקיה" של פרשנות - האם פסקי הדין החלוטים של בית המשפט העליון הם בגדר פסק הדין החלוט כנדרש בסייג השני של סעיף 14 להסכם העברת ההפעלה. לצורך הכרעה בשאלה זו, ספק אם תוכנם של הסכמי הפשרה, להבדיל מעצם קיומם שאינו שנוי במחלוקת, הוא רלוונטי, שהרי אף חברת פז אינה חולקת על כך שנתמלאו יתר תנאי הסייג השני (הסכמי הפשרה מעניקים לנכה צה"ל במערכת הסכמית דומה זכות כספית או אחרת). מכאן, שאין לכאורה צורך בחשיפת תוכנם של הסכמי הפשרה ודין הבקשה להתקבל. עם זאת, שמא יסבור בית משפט קמא כי לצורך הכרעה בשאלת הפרשנות יש להידרש לתוכנם של הסדרי הפשרה, אזי ראוי שיעיין בהם תחילה, הן על מנת להכריע בשאלת הרלוונטיות והן על מנת לאזן בין הגילוי לבין הטענה לסוד מסחרי. זאת, על פי סמכות בית המשפט לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין, שעל דרך הכלל רצוי לעשות שימוש בתקנה זו (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (19.6.2007), שהרי "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין פת בסלו" (רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (27.6.2007)). אמנם, על פי נוסחהּ, תקנה 119 עניינה בשאלות חיסיון בלבד, אך הפסיקה פירשה את התקנה על דרך ההרחבה, כך שהעיון במסמך על ידי בית המשפט יכול להיעשות גם על מנת להכריע בשאלת הרלוונטיות, בגדר סמכויותיו הכלליות של השופט בקדם המשפט (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007)). 13. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה כי בשלב זה הסכמי הפשרה לא יימסרו לעיון המשיב. במקביל, יועברו הסכמי הפשרה בעניין למד, עמוס ושרלין לעיונו של בית משפט קמא על מנת שיעיין בהם מכוח סמכותו לפי תקנה 119, כדי לבחון אם יש בתוכנם של ההסכמים כדי להשליך על פרשנות המונח "פסק דין חלוט" לצורך הסייג השני. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז בחשון התשע"ה (10.11.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14046270_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il