רסמייה קעדאן נ. עמותת חסידי חוסני אלקואסמי

החלטה בתיק רע"א 4626/10 בבית המשפט העליון רע"א 4626/10 רע"א 5285/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים ברע"א 4626/10: 1. רסמייה קעדאן 2. מאזן קעדאן נ ג ד המשיבים ברע"א 4626/10: 1. עמותת חסידי חוסני אלקואסמי 2. פאטמה אבו מוך 3. שאכר אבו מוך 4. חאתם אבו מוך 5. לולו אבו מוך 6. ג'מאל אבו מוך 7. חלמי אבו מוך המבקשת ברע"א 5285/10: עמותת חסידי חוסני אלקואמסי נ ג ד המשיבים ברע"א 5285/10: 1. רסמייה עבדללה קעדאן 2. מאזן (עאמר) עבד אלפתאח קעדאן 3. פאטמה זכי אבו מוך 4. שאכר זכי אבו מוך 5. כתאם אברהים אבו מוך 6. לולו עבדאלקאדר אבו-מוך 7. גמאל חוסי אבו מוך 8. חלמי חוסני אבו מוך בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 6883-03-10 מיום 20.5.2010 שניתנה ע"י כב' השופטת ברכה בר זיו בשם המבקשים ברע"א 4626/10: עו"ד מוחמד סולימאן בשם המבקשת ברע"א 5285/10: עו"ד ריאד אבו-פול בשם המשיבה 2 ברע"א 4626/10 והמשיבה 3 ברע"א 5285/10: עו"ד נאיל ביאדסי בשם המשיבים 3 ו-6 ברע"א 4626/10 והמשיבים 4 ו-7 ברע"א 5285/10: עו"ד אהרן פישר בשם המשיבה 4 ברע"א 4626/10 והמשיבה 5 ברע"א 5285/10: עו"ד תאופיק ביאדסי בשם המשיבה 5 ברע"א 4626/10 והמבקשת 2 ברע"א 5285/10: בעצמה בשם המשיב 7 ברע"א 4626/10 והמשיב 8 ברע"א 5285/10: עו"ד סמיח לחאם פסק-דין 1. במרכז המחלוקת שלפניי עומדת חלקת מקרקעין אשר שטחה 10 דונמים, הידועה כחלקה 15, גוש 8753 בבאקה אלגרביה (להלן - החלקה). המבקשים ברע"א 4626/10 (והמשיבים ברע"א 5285/10) הינם בתה ונכדה של פאטמה קעדאן ז"ל, שהייתה בעלת החלקה (להלן - המבקשים). לטענת המבקשים, מדובר בחלקה שהוקדשה כואקף לעמותת חסידי חוסני אלקואסמי, היא המשיבה 1 ברע"א 4626/10 והמבקשת ברע"א 5285/10 (להלן - העמותה). ביום 10.5.1994 נרשמה החלקה על שם העמותה בעסקת מכר ללא תמורה. לטענת המבקשים, העמותה אינה מממשת את מטרות ההקדש, הקמת מסגד על החלקה, ואף מכרה לפני מספר שנים מחצית מהחלקה למשיבים 7-2. ביום 14.12.2005 הגישו המבקשים תובענה לבית הדין השרעי במסגרתה עתרו להצהיר על קיומו של הקדש דתי בחלקה ולחלופין על קיומו של הקדש ציבורי וכן להורות על בטלות המכירה. כמו כן הגישו המבקשים לבית הדין השרעי בקשה דחופה לצו מניעה זמני שיאסור דיספוזיציה במקרקעין. צו כאמור ניתן. חלק מהמשיבים הגישו עתירה לבית משפט זה בעניין הסעד הזמני שניתן, אך זו נדחתה על הסף (בג"ץ 2674/06, ניתן ביום 8.5.2006). אף בהמשך ההליכים הגישו חלק מהמשיבים עתירות לבית משפט זה התוקפות את החלטות בית הדין השרעי. ביום 7.1.2010 הוכרעו שלוש עתירות שהוגשו בעניין (בג"ץ 9942/08, בג"ץ 10198/08, בג"ץ 10492/08). זאת, לאחר שהמבקשים הסכימו לבטל את תביעתם לבית הדין השרעי והצהירו כי בכוונתם לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעה לפי סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן - החוק). לפיכך, הורה בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק על ביטול פסק דינו של בית הדין השרעי. יצוין, כי המבקשים הגישו בקשה לתיקון פסק הדין האמור, אך זו נדחתה מאחר שלא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 2. ביום 4.3.2010 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת התביעה, עתרו הם לקבלת סעדים הצהרתיים שונים בקשר עם קיומו של הקדש בחלקה. בגדרו של ההליך, הגישו הם בקשה למתן סעד זמני האוסר על העמותה והמשיבים לעשות שימוש בחלקה. בית המשפט המחוזי הורה, במעמד צד אחד, על מתן סעד זמני, האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בקשר עם החלקה. בין הצדדים נתגלתה מחלוקת באשר למשמעות הצו שניתן. משכך, הגישו המבקשים בקשה להרחיב את הצו שניתן כך שיאסור על ביצוע עבודות בנייה בחלקה. העמותה והמשיבים, מצידם, הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף. ביום 20.5.2010 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר זיו) בשתי הבקשות. ראשית, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לדחיית התביעה על הסף. שנית, קבע בית המשפט כי יש לסייג במידה מסוימת את הצו הזמני שניתן. בהקשר זה נקבע, כי הצו הזמני יאסור על ביצוע כל עסקה בחלקה וכן על ביצוע עבודות בנייה, "למעט עבודות בניה שיהיו המשיבים בתיק רשאים לבצע במידה וכבר החלו בביצוע עבודות אלה עד היום ו/או במידה וכבר ניתן לגביהן היתר בניה (לרבות בנית המסגד)". מתן הצו הותנה בהפקדת ערבות בנקאית בסך 15,000 ש"ח. 3. על החלטה זו משיגים שני הצדדים. ברע"א 4626/10 משיגים המבקשים על כך שצו המניעה הזמני סויג באופן המאפשר בנייה בחלקה. ברע"א 5285/10 משיגה העמותה הן על מתן הסעד הזמני והן על דחיית בקשתה לדחיית התביעה על הסף. יצוין, כי המשיבה 5 הגישה אף היא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (רע"א 4848/10), אך בקשה זו נמחקה לבקשתה והיא צורפה כמבקשת לרע"א 5285/10. עוד יצוין, כי העמותה הגישה בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור, במסגרתה היא מעלה טענות מסוימות. אתייחס לכך בהמשך בפיסקה 7 סיפא לפסק דין זה. 4. לא מצאתי ממש בטענות העמותה ויתר המשיבים ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף. הטענה העיקרית בהקשר זה הינה, כי החלטת בית משפט זה בבג"ץ 9942/08 הנזכר קובעת, כי על המבקשים להגיש תביעה אך ורק בעילה הקבועה בסעיף 17(ג) לחוק הנאמנות. לטענת העמותה והמשיבים, חרגו המבקשים מהאישור שניתן על ידי בית משפט זה וכללו בתביעתם עילות נוספות. כמו כן, מעלים הם טענות נוספות הנוגעות לסיכויי התביעה, לשיהוי שנפל בהגשתה, וכן טענות פרוצדוראליות שונות. בית המשפט המחוזי התייחס לכלל הטענות האמורות ודחה אותן. בדין עשה כן. אכן, פסק הדין שניתן בבג"ץ 9942/08 אינו מגביל את המבקשים להגשת תביעה אך ורק לפי סעיף 17(ג) בחוק. כל שמצוין בפסק הדין הוא, כי בכוונת המבקשים להגיש תביעה לפי עילה זו. אין בכך למנוע מהמבקשים להעלות במסגרת התביעה עילות נוספות. אף בעובדה כי בקשת המבקשים לתיקון פסק הדין בבג"ץ הנזכר נדחתה, אין כדי להעלות או להוריד לעניין זה. זאת, שכן הבקשה לתיקון נדחתה על הסף, מאחר שלא עמדה בתנאי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. משכך, לא נמצא לי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין דחיית התביעה על הסף. 5. כאמור, שני הצדדים מלינים על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין צו המניעה הזמני. המבקשים טוענים, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר התיר למשיבים לבצע עבודות בנייה בחלקה. לטענתם, מבצעים המשיבים בחלקה עבודות בנייה אף בלא שיש להם היתר לכך. בהקשר זה יצוין, כי המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט אך זו נדחתה. מנגד טוענים העמותה והמשיבים, כי כלל לא היה מקום ליתן צו מניעה זמני וכי הערבות שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי הינה נמוכה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מתן צו מניעה זמני נחוץ בענייננו על מנת שלא להפוך את תביעתם של המבקשים לתיאורטית. אכן, אם יוכלו העמותה והמשיבים לבצע עסקאות בחלקה ולבנות בכל שטחה, עלולים המבקשים לעמוד בפני שוקת שבורה אם יזכו בתביעתם. לפיכך, סבור גם אני כי יש מקום ליתן סעד זמני בנסיבות המקרה דנא. בנוסף, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין מקום ליתן צו האוסר שימוש בחלקה באופן מוחלט. בית המשפט התבסס בהקשר זה על שני נימוקים עיקריים. האחד, כי למשיבים, אשר רכשו זכויות במחצית החלקה לפני כעשור, עלול להיגרם נזק כתוצאה מאי יכולת לממש את זכויותיהם בנכס שרכשו. זאת, בפרט בהתחשב בעובדה כי ברשות המשיבים היתרי בנייה קיימים לחלקה. הטעם השני נוגע להודעת העמותה לפיה השטח שנותר בבעלותה מספיק להקמת המסגד וכי אף ניתן היתר לבנייתו. שני שיקולים אלה אכן מטים את הכף לטובת סיוגו של צו המניעה הזמני, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. 6. לצד זאת, מצאתי טעם להורות על שינוי מסוים בנוסחו של הסעד הזמני. הצו הזמני, כפי שהוא מנוסח בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.5.2010, עלול להתפרש כמאפשר בנייה שהמשיבים החלו בביצועה עובר למתן הצו, וזאת אף אם לא ניתן לכך היתר בנייה. ברי, כי בנייה ללא היתר הינה אסורה בכל מקרה, אף אם הדבר לא צוין במפורש על ידי בית המשפט המחוזי. ואולם, בנסיבות העניין, ובפרט משהועלו טענות לעניין בנייה בחלקה ללא היתרים, סבור אני כי יש להתייחס לכך באופן מפורש. לפיכך, אני מורה כי הסעד הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי יוותר על כנו עד להחלטה אחרת, אלא שהוא יתוקן כך שייקבע בו כי לא תותר כל עסקה או בנייה בחלקה למעט עבודות בנייה שכבר ניתן לגביהן היתר בנייה. וזאת, בין אם המבקשים החלו בביצוע העבודות ובין אם ניתן היתר אך העבודה טרם החלה. 7. מוצא אני ממש בטענות העמותה והמשיבים, כי אין די בהפקדה של 15,000 ש"ח כתנאי לתוקפו של הצו הזמני, כפי שהורה בית המשפט המחוזי. על רקע הנתונים שעלו, נראה כי הסכום שנקבע הינו נמוך יתר על המידה באופן משמעותי. שיקול חשוב אותו יש לקחת בחשבון לעניין גובה הסכום הינו היקף הנזק שעלול להיגרם אם התביעה תידחה ויתברר בדיעבד כי לא היה צידוק למתן הסעד הזמני. אף שקשה להעריך מראש את שיעורו של הנזק הפוטנציאלי, ברי כי לא ניתן להסתפק בסכום של 15,000 ש"ח. הערעור מתקבל בנקודה זו והסכום להפקדה במזומן או באמצעות ערבות בנקאית יהא 100,000 ש"ח. יש להשלים את סכום ההפקדה תוך 30 ימים מעת המצאתו של פסק דין זה למבקשים. כנראה שהמבקשת 1 לא חתמה על התחייבות עצמית. אם אכן היא טרם חתמה על התחייבות כאמור, עליה לעשות כן, אף זאת תוך התקופה שנקצבה של 30 ימים. 8. אשר על כן, ערעור המבקשים ברע"א 4626/10 מתקבל בחלקו, בהתאם לאמור בפיסקה 6 לעיל. הערעור ברע"א 5285/10 מתקבל חלקית אף הוא, בהתאם לאמור בפיסקה 7 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' בחשון התשע"א (17.10.2010). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10046260_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il