שידורי רדיו ירושלים (2007) בע"מ נ. הרשות השניה לטלויזיה ורדי

פסק-דין בתיק עע"ם 4622/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 4622/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערערת: שידורי רדיו ירושלים (2007) בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 2. רדיו הבירה - שותפות מוגבלת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 9048/08 מיום 3.5.09 שניתן ע"י כב' סגן הנשיא ד' חשין תאריך הישיבה: ט' באב התשס"ט (30.7.09) בשם המערער: עו"ד אייל רוזובסקי עו"ד תמיר כהנוב בשם המשיבה 1: עו"ד יאיר עשהאל עו"ד אסנת אלירם בשם המשיבה 2: עו"ד עומרי קאופמן עו"ד כריסטינה קורנהאוזר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד סגן הנשיא ד' חשין), בו נדחתה עתירה לביטול מכרז למתן זיכיון לשידורי רדיו אזורי בירושלים. מבוא 2. ביום 20.9.07 פרסמה המשיבה 1, הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (להלן - הרשות) מכרז למתן זיכיון לשידורי רדיו אזורי בירושלים (להלן - המכרז). המערערת, חברת שידורי רדיו ירושלים (2007) בע"מ, והמשיבה 2, רדיו הבירה - שותפות מוגבלת (להלן - המשיבה), היו המציעות היחידות במכרז. הצעותיהן הוגשו בחודש דצמבר 2007. יצוין, כי בעלי המניות של המערערת הינם בעלי המניות של הזכיין הנוכחי המפעיל את תחנת הרדיו האזורי בירושלים. בחודש ינואר 2008 מינתה הרשות ארבעה יועצי תוכן חיצוניים לצורך מתן חוות דעת מקצועיות ביחס להצעות. כבר עתה יצוין, כי בתקופה שבין הגשת ההצעות לבין בחירת הזוכה במכרז העלתה המערערת טענות שונות נגד התנהלות הליכי המכרז ונגד הצעת המשיבה. ביום 18.9.08 אף הגישה המערערת עתירה בעניין זה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אך החליטה למשוך אותה לאחר שהובהר כי טרם נתקבלה ההחלטה באשר לזוכה במכרז. ביום 2.11.08 החליטה הרשות כי המשיבה הינה הזוכה במכרז. ההחלטה התקבלה לאחר שהצעת המשיבה זכתה בניקוד גבוה יותר מאשר הצעת המערערת (87.7 נקודות לעומת 80.6) ובהתחשב בכך שחוות הדעת המקצועיות הצביעו על עדיפות הצעתה של המשיבה. ביום 16.12.08 הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי עתירה לפסילת המכרז ולחלופין לביטול זכייתה של המשיבה בו. ביום 3.5.09 ניתן פסק דינו המתוקן של בית המשפט המחוזי, אשר כפי שיפורט בהמשך, דחה את העתירה. מכאן הערעור שלפנינו. יצוין, כי תקופת הזיכיון של המשיבה צפויה להתחיל ביום 1.9.09. 3. המערערת מעלה שלל טענות נגד הליכי המכרז ונגד הצעת המשיבה. מצאנו לנכון לבחון מספר טענות עיקריות המצדיקות התייחסות. טענות אלה נוגעות לניגוד עניינים שהתגלה בקרב חברי מועצת הרשות (להלן – המועצה), להגדרתה של המשיבה כ"סוכן של מְבַצֵע" ולהפרה נטענת של האיסור על בעלות צולבת באמצעי תקשורת. למען הנוחות, תידון כל אחת מהשאלות לפי סדרה. ניגוד עניינים 4. על מנת להבהיר את המחלוקת בעניין זה, יש ליתן פירוט מסוים באשר להשתלשלות הליכי המכרז. כאמור, הרשות פרסמה את המכרז בחודש ספטמבר 2007, ובחודש דצמבר 2007 הוגשו ההצעות. ביום 2.3.08 נערכה ישיבה של מועצת הרשות, במסגרתה דיווחה יושבת ראש המועצה, נורית דאבוש (להלן- יו"ר המועצה), על סוגיות שונות הנוגעות לניהול הליכי המכרז. למחרת, ביום 3.3.08, מילאו חברי המועצה, וביניהם יו"ר המועצה, הצהרות בדבר ניגוד עניינים. בהצהרתה ציינה יו"ר המועצה, כי היא מכירה את יו"ר דירקטוריון המשיבה, משה שלונסקי, על רקע עבודתם כמרצים במכללת עמק יזרעאל. יודגש, כי אין טענה שבין השניים קיימים יחסי כפיפות כלשהם. ביום 7.7.08 הודיע היועץ המשפטי של הרשות (להלן - היועץ המשפטי) למציעים כי יו"ר המועצה, כמו גם ארבעה מחבריה, החליטו לפסול עצמם מהשתתפות בישיבות הנוגעות למכרז. היועץ המשפטי ציין, כי לא מצא לנכון להתערב בהחלטת הפסילה, למרות שייתכן כי המלצתו הייתה שונה, לוּ היה הנושא מובא לבחינתו לכתחילה. במכתב נוסף מיום 10.8.08 הודיע היועץ המשפטי, כי חברי המועצה שפסלו עצמם השתתפו בעבר במספר ישיבות הנוגעות למכרז. עם זאת ציין, כי בכך אין כדי להצדיק את פסילת המכרז בכללותו. זאת, משבאותה עת טרם החל הדיון בהצעות לצורך בחירת הזוכה. לטענת המערערת, שגה היועץ המשפטי בקביעתו זו. 5. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת. ראשית, קבע בית המשפט, כי המערערת מנועה מלהעלות חלק מטענותיה בדבר ניגוד עניינים. זאת, שכן ידעה על עמדת היועץ המשפטי עוד בזמן ניהול המכרז. לצד זאת, קבע בית המשפט כי המערערת רשאית להעלות טענות ביחס לנתונים מסוימים שנתגלו לאחר שנקבעה הזוכה במכרז. ואולם, בית המשפט לא מצא כי בנתונים אלה יש כדי להצדיק את פסילת המכרז. במסגרת הערעור חוזרת המערערת על הטענות שהעלתה בערכאה דלמטה. המערערת טוענת, כי העלתה את הטענות בדבר ניגוד עניינים בהזדמנות הראשונה האפשרית. זאת, שכן עיקר העובדות הנוגעות לעניין נתגלו לה רק לאחר זכיית המשיבה. לגופם של הדברים טוענת המערערת, כי די בהשתתפות יו"ר המועצה בישיבות הנוגעות למכרז כדי להצדיק את ביטול המכרז. המערערת מוסיפה ומעלה טענות שונות באשר לניגוד עניינים בו היו נגועים גורמים נוספים מקרב המועצה. המשיבה והרשות סומכות ידיהן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה. 6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לעניין ניגוד העניינים. אשר לסוגית המניעות: כידוע, משתתף במכרז אינו רשאי להמתין להכרזה על הזוכה במכרז ואז להעלות טענות הנוגעות לתקינות הליכי המכרז, כאשר העובדות העומדות בבסיסן היו ידועות לו בזמן אמת (ראו למשל, בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(4) 44, 48-47 (1982)). ואולם, יש לזכור כי בענייננו פנתה המערערת לערכאות שיפוטיות טרם הושלמו הליכי המכרז. עתירה זו אמנם נמחקה, אך כל טענות המערערת נשמרו לה. מכל מקום, בחינת טענותיה של המערערת לגופן, מגלה כי בנסיבות העניין לא קיימת עילה לפסילת הליכי המכרז. עיון במסמכים שצורפו מעלה, כי פסילתה של יו"ר הרשות מטעמים של ניגוד עניינים הייתה בבחינת למעלה מן הצורך. העובדה כי יו"ר המועצה ויו"ר דירקטוריון המשיבה משמשים שניהם כמרצים באותה מכללה אינה מקימה, כשלעצמה, חשש מפני ניגוד עניינים. היינו, אף אם יו"ר המועצה לא הייתה פוסלת עצמה מלדון במכרז והמידע אודות "קשריה" עם יו"ר דירקטוריון המשיבה היה מתגלה בדיעבד, לא היה בכך כדי לפסול את הליכי המכרז (השוו, בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שר החינוך (טרם פורסם, 26.4.2009)). 7. לצד זאת, אף אם מלכתחילה לא הייתה עילה לפסילה, הרי שמשעה שחברי המועצה פסלו עצמם מלדון בעניין המכרז, היה עליהם להימנע מהשתתפות בכל ישיבה הנוגעת לעניין. ברם, עיון במסמכים הרלוונטיים מלמד, כי בישיבות בהן נכחה יו"ר המועצה עודכנו חברי המועצה אודות החלפת חלק מיועצי התוכן ולא נדונו ההצעות עצמן. יצוין, כי ביום 10.9.08 החליטו חברי המועצה שלא פסלו עצמם לאשרר את מינויים של כל יועצי התוכן. מכל מקום, בין הצדדים אין מחלוקת כי חברי המועצה אשר פסלו עצמם לא לקחו חלק בישיבה בה התקבלה ההחלטה בדבר הזוכה במכרז. בהקשר זה אף יוער, כי אין ממש בטענות המערערת באשר למניין חברי המועצה אשר נכחו בישיבה בה נבחרה הזוכה. סעיף 17(א) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן - החוק) קובע, כי מניין חוקי של המועצה הוא רוב החברים. עם זאת, אם הישיבה נפתחה במניין חוקי, ניתן להמשיך בדיון בכל מספר חברים ובלבד שבעת קבלת החלטות נכחו לפחות שליש ממספר החברים. הישיבה בה הוחלט כי המשיבה זכתה במכרז החלה בעת שהיה מניין חוקי. תחילה נדונו עניינים שאינם נוגעים למכרז. בשלב מסוים עזבו חברי המועצה שלא היו אמורים להשתתף בהחלטות לגבי המכרז. בעת שנתקבלה ההחלטה בעניין זכייתה של המשיבה נכחו למעלה משליש מן החברים. מכאן, שלא נפל פגם בהליך קבלתה של ההחלטה בישיבה בה הוחלט על הזכייה. יתר הטענות שמעלה המערערת בדבר ניגוד עניינים הינן טענות קטנוניות שאין מקום להידרש אליהן. המשיבה כ"סוכן של מְבַצֵע" 8. המשיבה הינה שותפות מוגבלת, בה שבעה שותפים, ששה שותפים מוגבלים ושותף כללי, חברת מכרז ירושלים 2007 בע"מ. בעלי המניות בשותף הכללי, שהם גם השותפים המוגבלים במשיבה, הינם: ארומה אספרסו בר בע"מ (להלן - ארומה), קבוצת לוגיה בע"מ (להלן - לוגיה), אדלר חומסקי תקשורת שיווקית בע"מ, ג'קי בן זקן ייזום ופיתוח בע"מ, ניהול יעקב גרוס ובני מנשה בע"מ (להלן - ניהול פלוס) ורוני הפקות נמרון שירותי תיאטרון בע"מ. בעת הגשת ההצעות למכרז החזיקה ארומה בחלק הגדול ביותר ממניות המשיבה (20.4% מההחזקות). בנוסף, החזיקה ארומה אף ב-100% ממניותיה של חברת שפע זיכיונות בע"מ (להלן - שפע). שפע החזיקה באותה העת ב-51% ממניותיה של חברת א.מ. הפקות מוזיקה בע"מ (להלן - א.מ. הפקות). האחוזים הנותרים - 49% - היו בבעלות ניהול פלוס. בשנת 2008 התקשרה א.מ. הפקות עם האמן שלומי שבת בעסקה לייצוגו. על סמך נתונים אלה, טענה המערערת כי יש לפסול את הצעת המשיבה במכרז. זאת, לאור האיסור על משתתף במכרז לשמש כ"סוכן של מְבַצֵע". סעיף 41(א)(3) לחוק קובע, כי במכרז לקבלת זיכיון רשאי להשתתף מי ש"אינו סוכן פרסום או סוכן של מבצע כהגדרתו בחוק זכויות מבצעים, התשמ"ד-1984". סעיף (3)1.16 למכרז הרחיב את האיסור האמור בקובעו כי: "...אין מניעה כי סוכן פרסום או סוכן של מבצע יחזיקו מניות במציע, ובלבד שלא יהיו בעלי שליטה במציע ושמבחינה מעשית המציע עצמו אינו מתפקד, בין היתר, כסוכן פרסום או כסוכן של מבצע כתוצאה מכך. בנוסף, עמדת הרשות היא כי בעל שליטה במציע אינו רשאי להיות בעל שליטה בסוכן פרסום או בסוכן של מבצע". להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 29.10.08 הודיעה המשיבה לרשות על הנפקת מניות נוספות בא.מ. הפקות, כאשר לאחר הקצאתן החזיקה ניהול פלוס ב-51% מהמניות. כמו כן, על רקע טענות המערערת בנושא, פנתה המשיבה אל הרשות והצהירה כי אם יידרש הדבר, יועברו חלק מהחזקותיה של ארומה במשיבה לשותפים אחרים. ביום 2.11.08 החליטה הרשות כי אין צורך בדבר. 9. בין הצדדים נתגלתה מחלוקת באשר לפרשנות סעיף (3)1.16 למכרז. המערערת טענה, כי ארומה הינה בעלת שליטה במשיבה ועונה להגדרת "סוכן של מְבַצֵע" ומשכך יש לפסול את הצעת המשיבה. בית המשפט המחוזי אימץ את הפרשנות שניתנה לסעיף על ידי הרשות. נקבע, כי הסעיף קובע מספר תנאים מצטברים לכך שמציע במכרז ייחשב כ"סוכן של מְבַצֵע": האחד, בעל השליטה במציע הינו סוכן של מְבַצֵע; השני, כתוצאה מכך פועל המציע עצמו באופן אפקטיבי כסוכן של מְבַצֵע. בית המשפט מצא, כי התנאי השני אינו מתקיים במקרה דנא ולכן קבע כי המשיבה אינה "סוכן של מְבַצֵע". כן עמד בית המשפט על כך שארומה אינה בעלת שליטה במשיבה. 10. בעלי הדין הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לסוגיה זו. כך, בין היתר, טוענת המערערת, כי הפרשנות שניתנה לסעיף במכרז מעקרת את ההרחבה המופיעה בו ביחס לאיסור בחוק. בנוסף, מעלה המערערת טענות שונות ביחס לעובדה שהרשות התירה את שינוי ההחזקות בא.מ. הפקות לאחר הגשת הצעת המכרז, באופן שמאפשר למשיבה לעמוד בתנאיו. לטענתה, הדבר נובע מהעדפה פסולה של הרשות את המשיבה. הדבר נובע, לטענת המערערת, ממדיניות שנועדה לאפשר כניסתם של שחקנים חדשים לתחום הרדיו האזורי. המשיבה והרשות טוענות מנגד, כי בית המשפט צדק באופן בו פירש את הסעיף. לטענתן, בנסיבות העניין לא מתקיים אף לא אחד מהתנאים הדרושים על מנת שהמשיבה תיחשב כסוכן של מְבַצֵע. כן טוענות הן, כי שינוי ההחזקות בחברת א.מ. הפקות שמט את הקרקע תחת טענותיה של המערערת והפך את הדיון לתיאורטי בלבד. 11. לטעמי, השאלה המרכזית הדורשת הכרעה, הינה האם נפל פגם בהחלטת המועצה לאפשר את שינוי ההחזקות בחברת א.מ. הפקות ובהחלטה שלא לחייב את המשיבה לבצע שינוי בהחזקותיה. ככל שהרשות הייתה רשאית להתיר למשיבה ולשותפים בה לערוך שינויים כדי לעמוד בתנאי המכרז, אין צורך לשוב ולהידרש למצב הדברים העובדתי בעת הגשת ההצעה. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, מצאתי כי בדין התירה הרשות את השינויים האמורים. סעיפים 1.80-1.74 למכרז קובעים כי הרשות מוסמכת להתיר למציעים לבצע שינויים בהצעות המכרז, ובלבד שתפעיל סמכות זו באופן שוויוני. הדבר נובע מאופיים המורכב של מכרזים מסוג זה, הכוללים מגוון רחב ביותר של תנאים ופרטים. מידת המורכבות של המכרזים מחייבת את הרשות לנקוט גמישות מסוימת בבחינת ההצעות (ראו, עע"מ 5678/01 שידורי עדן בע"מ נ' אפיק רום - הערוץ הישראלי החדש בע"מ, פ"ד נו(1) 917, 923-922 (2001)). ויודגש, הגמישות המתוארת אינה באה לידי ביטוי בויתור על עמידה בתנאים מסוימים, אלא במתן אפשרות למציעים לתקן את הצעותיהם בהתאם. לצד זאת, יש להקפיד על כך שהרשות תעשה שימוש בסמכות באופן שאינו מפלה מי מהמשתתפים במכרז. 12. בענייננו, מסתבר כי הרשות התירה הן למשיבה והן למערערת לערוך תיקונים בהצעותיהן. כך, התירה הרשות למערערת לערוך שינויים מסוימים בכתב הערבות שהוגש יחד עם הצעתה. הדבר מלמד, כי הרשות לא נקטה במדיניות פסולה המעדיפה את המשיבה משיקולים זרים. גם החלטת הרשות שלא לחייב את המשיבה להעביר חלק מאחזקות ארומה לאחד השותפים האחרים התקבלה על סמך שיקולים מקצועיים ובהתבסס על חוות דעת משפטית. היינו, לא ניתן להצביע על כל שיקול זר שעמד ברקע הדברים. מעבר לכך, המערערת אף הייתה מודעת לקיומם של סעיפי המכרז האמורים אך לא העלתה כל טענה נגדם. ברי, כי אין מקום להתיר לה לעשות כן לאחר שהליכי המכרז הושלמו ולאחר שהיא עצמה ערכה שינויים בהצעתה (ראו, עע"מ 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, פ"ד נח(6) 755, 764-763 (2004)). בנוסף, החלטות הרשות אף עולות בקנה אחד עם הכלל לפיו מבין מספר פרשנויות סבירות יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות המשתתפים במכרז על זו הפוסלת אותן (ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 10-9 (1999)). לאור האמור, אינני רואה מקום להידרש ליתר הטענות שהעלו בעלי הדין בהקשר זה. בעלות צולבת 13. טענה נוספת של המערערת נוגעת לאיסור על משתתף במכרז להיות בעל עניין בגוף תקשורת אחר. טענות המערערת בהקשר זה מתבססות על העובדה שביום 22.12.08, לאחר זכייתה במכרז, הודיעה המשיבה לרשות על רכישת כ-22% ממניות לוגיה, אחת השותפות במשיבה, על-ידי חברת עופר מדיה בע"מ (להלן - עופר מדיה). עופר מדיה הינה בעלת השליטה בחברת רשת, שהינה אחת מזכייניות הערוץ השני בטלויזיה. במסגרת הדיווח הוסיפה המשיבה, כי כדי לא להפר את האיסור על בעלות צולבת, יועברו החזקות לוגיה במשיבה לצד שלישי, אשר יחזיקן בנאמנות עיוורת. ביום 4.2.09 אישרה הרשות את העברת המניות האמורה, תוך הבעת תרעומת מכך שהמשיבה לא ביקשה אישור טרם ביצוע העסקה. עם זאת, ציינה הרשות כי פתרון הנאמנות העיוורת הוא פתרון אשר יושם במקרים אחרים. כן עמדה הרשות על כך שנוכח הזמן הרב שחלף מאז החלו הליכי המכרז, יש מקום לאפשר למשיבה לערוך שינויים בתמונת ההחזקות. יוער, כי הרשות אף התנתה את מתן האישור בתנאים נוספים. המערערת העלתה טענות שונות נגד ההחלטה, אך בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בה. 14. לטענת המערערת, שגה בית המשפט כאשר לא התערב בהחלטת הרשות. המערערת מדגישה, כי טרם בחירתה של המשיבה כזוכה התריעה היא על העסקה המתרקמת בין לוגיה לעופר מדיה. לטענתה, הרשות בחרה שלא לנקוט צעדים נוכח מידע זה ואילו המשיבה פעלה בחוסר תום לב עת השלימה את העסקה זמן קצר בלבד לאחר אישור זכייתה במכרז. עוד טוענת המערערת, כי הפתרון של נאמנות עיוורת אינו פתרון רצוי בנסיבות העניין. המערערת מוסיפה, כי מהחלטתה האמורה של הרשות, ניתן ללמוד על ההעדפה הברורה בה נקטה לטובת המשיבה. מנגד, טוענת המשיבה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה. לשיטתה, אין כל מקום להתערב בהחלטת הרשות, אשר התקבלה תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי. הרשות טוענת, מצידה, כי הפתרון של העברת ההחזקות לנאמנות עיוורת יושם במקרים דומים אחרים. כן טוענת הרשות, כי ההחלטה לא הושפעה מהעדפה פסולה כלשהי. 15. גם בהקשר זה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הרשות, אשר אושרה על ידי בית משפט קמא. האיסור על בעלות צולבת נועד למנוע ריכוז שליטה באמצעי תקשורת שונים בידי מספר קטן של גורמים. בהתאם, אוסר סעיף 41(ג)(1) לחוק על השתתפות במכרז של תאגיד שבעל עניין בו הינו בעל עניין בתאגיד אחר בעל זיכיון באמצעי תקשורת. ביסוד האיסור עומד החשש מפני צמצום התחרות בשוק התקשורת ומהשפעת הדבר על המידע המועבר לציבור. הדגש הינו, אם כן, על החזקה המאפשרת שליטה בפעילות של מדיום תקשורתי. מוסד הנאמנות העיוורת מהווה פתרון מסוים לבעיה זו. נאמנות עיוורת הינה נאמנות בה הנאמן אינו פועל בהתאם להוראות המחזיק, אלא על פי שיקול דעתו הבלעדי (השוו, סעיף 52ז(א)(7) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968). המחזיק למעשה מנוטרל מהשליטה בנכסיו בתקופה בה מופעלת הנאמנות. משכך, אינני רואה פגם באישור שנתנה הרשות לפתרון זה. בנוסף, יש לתת את הדעת לכך שהרשות רשאית להתיר שינוי החזקות אצל בעלי זיכיון קיימים על מנת למנוע בעלות צולבת. במובן זה, ישנו טעם בטענת הרשות לפיה אי קבלת הבקשה הייתה מפלה את המשיבה, אשר זכתה במכרז אך טרם הוכרה כבעלת זיכיון, לעומת בעלי זיכיון קיימים. מעבר לכך, העובדה כי פתרון זה אומץ על-ידי הרשות אף במקרים אחרים שומטת את הקרקע תחת טענותיה של המערערת להעדפה פסולה של המשיבה. סוף דבר 16. בסיכומם של דברים, לא מצאתי כי טענותיה של המערערת מגלות עילה כלשהי לפסילת המכרז או להתערבות בהחלטה בדבר הזוכה בו. כאמור, יש לזכור כי מכרזים מהסוג העומד לפנינו הינם מכרזים מורכבים ביותר, המחייבים את הרשות לנקוט לעיתים בגמישות מסוימת בבחינת ההצעות המוגשות לה. הרשות מחויבת להפעיל סמכות זו באופן שוויוני. במקרה דנא, לא התרשמתי כי הרשות נהגה באופן המפלה מי מהמשתתפות במכרז או מתוך העדפה פסולה כלשהי. ההחלטה על זכיית המשיבה במכרז התבססה על שיקולים מקצועיים ואף נתמכה בחוות דעת חיצוניות. לאור האמור, אינני סבור כי יש מקום להתערב בה. 17. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחה בסך 75,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, ג' באלול תשס"ט (‏23.8.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09046220_S08.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il