אורי אטיאס נ. גלעד בובליל

1 21 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 462/20 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער והמשיב שכנגד: אורי אטיאס נ ג ד המשיב 1 והמערער שכנגד: גלעד בובליל המשיבה 2: שרית בובליל ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 5.12.2019 בת"א 31936-06-12 שניתן על ידי כב' השופט יעקב פרסקי תאריך הישיבה: ב' בניסן התשפ"א (15.3.2021) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד אילון יחזקאל; עו"ד לירון סגל בשם המשיב 1 והמערער שכנגד: עו"ד חן בניון פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט יעקב פרסקי) בת"א 31936-06-12 מיום 5.12.2019, במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המערער נגד המשיב. רקע והשתלשלות העניינים עניין לנו בסכסוך כספי בין שותפים. המערער והמשיב שכנגד – מר אורי אטיאס (להלן: אורי או המערער), הוא איש עסקים ובעל משרד להנהלת חשבונות. המשיב 1 והמערער שכנגד – מר גלעד בובליל (להלן: גלעד או המשיב), הוא קבלן רשום העוסק בעבודות בנייה מסוגים שונים, והמשיבה 2 – גב' שרית בובליל (להלן: שרית), היא אשתו של גלעד ורואת חשבון במקצועה (יחד יכונו: המשיבים). בשנת 2009 החליטו אורי וגלעד להיכנס לשותפות זה עם זה לצורך השתתפות במכרזים לביצוע פרויקטים של בנייה (להלן: השותפות). בתוך כך, הוסכם בין השניים כי גלעד יהיה אחראי על הגשת הצעות למכרזים בשם השותפות ועל ביצוע עבודות הבנייה בפועל, ואילו אורי ישמש כמשקיע ויהיה אחראי למתן ערבויות למכרזים, ולהעמדת המימון הראשוני לביצוע הפרויקט במקרים בהם זכתה השותפות במכרז. אשר ליתרת עלויות הפרויקט, הוסכם כי היא תמומן על ידי הצדדים בחלקים שווים, וככל שמי מהצדדים לא יפקיד כספים נוספים – ידולל חלקו. עוד הסכימו הצדדים כי מתוך התקבולים שיתקבלו בגין הפרויקטים, תוחזר תחילה לאורי השקעתו הראשונית והיתרה תחולק שווה בשווה בין הצדדים. אשר להכנסות השותפות, הוסכם כי הן תועברנה לחשבון משותף של הצדדים, וכי לצורך כך יחתום גלעד על הסכמי המחאת זכויות מול מזמיני העבודות לפיהם יועברו הכספים לאותו חשבון. במסגרת יחסיהם האמורים, התקשרו אורי וגלעד בשני הסכמים – האחד ביום 28.6.2009 והשני ביום 24.2.2010 (להלן: ההסכמים). בהסכמים האמורים נקבע פיצוי מוסכם בסך 1 מיליון ש"ח במקרה של הפרה יסודית על ידי אחד הצדדים (להלן: הפיצוי המוסכם). עם זאת, בפועל התנהלו הצדדים שלא בהתאם להסכמים, וכן עסקו בפרויקטים נוספים אשר לגביהם כלל לא נחתם הסכם בכתב. להשלמת התמונה, יצוין כי בעת הרלוונטית היו בבעלות גלעד שתי חברות: חברת י.א.ח. יטב בניה פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: יטב), וחברת ג. בובליל הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: החברה). ביולי 2011 הועברו לבעלותו של אורי מחצית ממניות החברה (כאשר יתרת המניות נותרה בידי גלעד) והוא מונה לדירקטור בה – זאת, הואיל ועל פי הנטען, הצדדים הסכימו להעביר את פעילות השותפות לחברה. עוד יצוין כי התנהלותה הכספית של השותפות התבצעה במספר חשבונות בנק שונים: חשבון עסקי של גלעד, חשבון של יטב, חשבון של החברה וחשבונות משותפים של הצדדים שנפתחו על ידי השותפות. במהלך שנת 2011 החלו להתגלות מחלוקות בין אורי לגלעד בקשר עם פעילות השותפות, אשר הלכו והתעצמו עד שהובילו לבסוף לסיום יחסי השותפות בין השניים. בתוך כך, החל מחודש מאי 2011 פעל אחיו המנוח של אורי – מר משה אטיאס ז"ל – כנציג מטעמו בעסקי השותפות, ועם פטירתו בינואר 2012 החליף אותו בן דודו של אורי, מר יעקב טויטו, כלכלן בהכשרתו (להלן: יעקב). בבדיקות שערך יעקב, נמצא כי קיים חוסר כספי בחשבון השותפות בסך של למעלה מ-3 מיליון ש"ח. ממצאים אלו הובילו את אורי להגיש תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד גלעד ושרית, בטענה כי גלעד, בסיועה של שרית, ביצע כלפיו מעשי מרמה, גזל והפרת אמונים בעסקיהם המשותפים. במסגרת ההליכים האמורים, הגיש אורי בקשה להטלת עיקולים זמניים על זכויות ונכסים שונים של גלעד ושרית, לרבות כספים המגיעים לשותפות בגין הפרויקטים שביצעה, אשר התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 18.6.2012 (להלן: העיקולים הזמניים). בשלבים מוקדמים של ההליך, עת נידונו הטלת העיקולים הזמניים ובקשות המשיבים לביטולם, הגישו הצדדים חווֹת דעת מומחים, כפי שיפורט להלן: ביום 17.6.2012 הגיש המערער את חוות דעתו של רואה החשבון עופר אלקלעי (להלן: רו"ח אלקלעי), במסגרתה נמצא כי לגלעד ולחברת יטב יש חוב לחברה בסך כולל של כ-5.129 מיליון ש"ח (להלן: חוו"ד אלקלעי הראשונה). עם זאת, צוין כי בספרי החברות שנבדקו לצורך הכנת חוות הדעת קיימים רישומים לא ברורים המחייבים בדיקה של אסמכתאות נוספות, וכי לאחר בירורים עשוי סכום החוב להתעדכן. בתגובה, ביום 8.8.2012 הוגשה מטעם גלעד חוות דעת של רואה החשבון שי מדינה (להלן: חוו"ד מדינה ו- רו"ח מדינה, בהתאמה). על פי הנטען בחוות הדעת, במהלך חודש דצמבר 2011 נתגלו ליקויים ברישומי הנהלת החשבונות של החברה ושל חברת יטב. בכלל זה, נטען כי לא בוצעו התאמות בנקים, ויתרת הבנקים בספרים לא תאמה ליתרת חשבונות הבנק המופיעה בדפי החשבונות; כי לא בוצעו התאמות בין כרטיסי חובה וזכות של החברה ושל יטב; כי תשלומים לספקים שבוצעו מהחשבון העסקי של גלעד לא קיבלו ביטוי בספרים; וכי יתרת הסגירה לשנת 2010 לא הועברה באופן תקין לשנת 2011. בשל הליקויים האמורים, בחודש אפריל 2012 הופסקה העסקתה של מנהלת החשבונות של החברה, ובסמוך לאחר מכן נשכרו שירותיו של רואה החשבון יאיר ישורון לצורך ביצוע התאמות ברישומי הנהלת החשבונות (להלן: רו"ח ישורון ו- ההתאמות, בהתאמה). על פי הנטען בחוו"ד מדינה, רו"ח אלקלעי ערך את חוות דעתו בהתבסס על נתוני הנהלת החשבונות עובר לביצוע ההתאמות, ולכן הגיע לתוצאה שגויה ביחס לחובו של גלעד. עוד ציין רו"ח מדינה, כי לאור ההתנהלות הכספית של השותפות והליקויים שנפלו ברישומי הנהלת החשבונות, כדי לקבוע מהי יתרת החוב של גלעד יש לאחד את כרטיסי הנהלת החשבונות של גלעד, יטב והחברה, וליצור כרטיס אחד שיכיל בתוכו את כל הפעולות שבוצעו אל מול גלעד, הן בחברה והן ביטב. בסופו של יום, הגיע רו"ח מדינה למסקנה כי "לאחר איחוד כרטיסי הנהלת החשבונות כאמור, ובהנחה כי תיקון הרישומים בהנהלת החשבונות בוצע באופן תקין", יתרת החוב הכוללת של גלעד כלפי החברה היא 135,117 ש"ח בלבד. מאחר שאורי מחזיק במחצית ממניות החברה, מצא רו"ח מדינה כי חובו של גלעד כלפי אורי שווה למחצית הסכום האמור – קרי, סך של 67,558 ש"ח. ביום 30.8.2012 הגיש אורי חוות דעת משלימה של רו"ח אלקלעי (להלן: חוו"ד אלקלעי המשלימה). בפתח חוות הדעת, ציין רו"ח אלקלעי כי ההתאמות שבוצעו כדי לתקן את הליקויים שנפלו כביכול ברישומי הנהלת החשבונות היו לקויות אף הן. רו"ח אלקלעי הוסיף כי מחוו"ד מדינה עולה כי רו"ח מדינה כלל לא בדק בעצמו את ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות או את האסמכתאות אשר על בסיסן בוצעו אותן התאמות, וחוות דעתו מבוססת למעשה על ההנחה שתיקון הרישומים בוצע באופן תקין. בהקשר זה, הוער כי מבדיקה שערך רו"ח אלקלעי עלה כי קיימים רישומים רבים אשר כלל לא הוצגו לגביהם אסמכתאות תומכות או שבוצעו למטרת רכישות פרטיות, מה שמעמיד בספק את כל הרישומים שבוצעו בכרטיסים הקיימים, ואף מעורר חשד ממשי לגבי רישומי הנהלת חשבונות נוספים. עוד צוין כי הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2010 בוקרו על ידי אחד ממשרדי רואי החשבון המובילים בארץ, וכי הלה לא העלה כל הסתייגויות או טענות לליקויים ברישומי הנהלת החשבונות. משכך, לא ברי כיצד מאוחר יותר נמצאו ליקויים בהיקף כה גדול ברישומי הנהלת החשבונות על פיהם נערכו הדוחות. לאחר דברים אלו, העריך רו"ח אלקלעי מחדש את חובו של גלעד כלפי השותפות, תוך התייחסות גם לממצאי חוו"ד מדינה: (-) יתרת פתיחה בכרטסת המאוחדת של גלעד: רו"ח אלקלעי ציין כי במסגרת איחוד הכרטסות שבוצע בחוו"ד מדינה, נרשמה לזכות גלעד יתרת פתיחה מצטברת בשנת 2010 בסך של 1,246,033 ש"ח, אך לא הוצגה כל אסמכתא המבססת סכום זה ולא ברי מהו מקורו. הואיל ולטענת אורי כל חובות העבר אינם קשורים אליו ולפעילות השותפות, נראה כי יתרת פתיחה זו שגויה ולכן יש להגדיל את חובו של גלעד כלפי השותפות בהתאם. (-) שימוש בכספי השותפות לרכישות פרטיות: רו"ח אלקלעי ציין כי בספרי יטב נרשמו הוצאות פרטיות רבות כהוצאות של חברת יטב, וכי מבדיקה שערך נמצא כי לפחות חלק מההוצאות האמורות מומנו מחשבון הבנק של יטב, אליו הוזרמו כספי ההשקעה של אורי. אף על פי כן, במסגרת ההתאמות שבוצעו לא תוקן רישום הוצאות אלו. בתוך כך, נמצאו הוצאות בסך כולל של 97,411 ש"ח, הכוללות תשלומי חשמל של בית פרטי – 4,683 ש"ח; מימון השתלמויות מקצועיות של גלעד (לעיתים בצירוף שרית) – 89,715 ש"ח; והוצאות אישיות בגין מוצרי פנאי שונים (מצלמה, משחקי ילדים, אביזרים לבית וכיו"ב) – 3,013 ש"ח. (-) רכבי יוקרה: רו"ח אלקלעי מצא כי בשנים 2011 ו-2012 נרכשו על חשבון יטב שני רכבי יוקרה בסך כולל של 552,500 ש"ח, כאשר החברה זיכתה את יטב בגין רכישות אלו ורשמה את הרכבים בספריה. לעניין זה, נטען כי הוצאה זו לא סוכמה בין הצדדים וכי הרכבים שימשו רק את גלעד, ולכן יש לראותה כהוצאה פרטית שלו. בנוסף, צוין כי לזכותו של גלעד נרשמו 150,000 ש"ח בקשר עם רכישת הרכבים, כמו גם הוצאות עבור עמלות בנק שונות, ואולם לא נתקבלו מסמכים המאפשרים לבחון את הנאותות של רישומים אלו. (-) התאמות שאינן נאותות או שאין בגינן הסבר: רו"ח אלקלעי ציין כי במסגרת הבדיקות שערך, לא נמצא תיעוד מבוסס לחלק ההתאמות שבוצעו, כמו גם לרישומים אחרים בספרי הנהלת החשבונות, ובכלל זאת: התאמות שבוצעו בגין קופה קטנה בסך 41,750 ש"ח; התאמה שבוצעה בגין הוצאה בסך 70,000 ש"ח לספק בשם "תעשיות בית אל"; רישום הוצאות של פרויקטים מתקופה קודמת לתקופת השותפות, ובהן תשלומים לספקים יצחק מלכא ויוסי עמר בסך 116,514, ותשלומים לספק חד אסף בסך של 162,400 ש"ח; התאמה שבוצעה בגין זיכוי לטובת גלעד כנגד מ.א. שדות נגב בסך 378,600 ש"ח, אשר לא נמצא בגינו חיוב מקביל; רישום ריבית בעל מניות לזכותו של גלעד (בלבד) בסך 41,304 ש"ח; זיכוי לטובת גלעד בספרי יטב כנגד עמלות בנק בסך 320,572 ש"ח וזיכוי לטובת גלעד בספרי החברה כנגד עמלות בנק בסך 103,990 ש"ח. בהתאם, מצא רו"ח אלקלעי כי במצטבר נמצאו רישומים בסך כולל של 1,235,157 ש"ח אשר לא נמצא להם כל תיעוד תומך. במאמר מוסגר, יוער כי רו"ח אלקלעי אומנם הכניס את כלל הרישומים האמורים תחת הכותרת "התאמות שאינן נאותות או שאין בגינן הסבר", ואולם עיון בחלק זה של חוות דעתו מלמד כי אך חלק מהרישומים אליהם התייחס במסגרת סעיף זה הם בגדר התאמות שבוצעו בדיעבד, בעוד שביחס לשאר נראה כי מדובר ברישומי הנהלת חשבונות מזמן אמת, אשר לא ניתן בגינם הסבר. (-) פעילות שרית בשותפות: רו"ח אלקלעי מצא כי שולמו לשרית משכורות בסך כולל של 35,000 ש"ח מכספי השותפות, וכן כי מומנו מכספי השותפות הוצאות פרטיות שונות של שרית בסך כולל של 44,060 ש"ח. לשיטת רו"ח אלקלעי, יש להוסיף אף את הסכומים הללו לחובו של גלעד. לסכומים האמורים הוסיף רו"ח אלקלעי את סכום החוב אשר נמצא בחוו"ד מדינה (135,117 ש"ח), ומצא כי חובותיו של גלעד לחברה מסתכמים לסך של 3,266,218 ש"ח. בעקבות ממצאי חוו"ד אלקלעי המשלימה, ביום 18.3.2014 הגיש אורי, באישור בית המשפט קמא, כתב תביעה מתוקן נגד המשיבים. במסגרת כתב התביעה המתוקן, נטען כי גלעד, אשר בידיו הופקד ניהולם המעשי של הפרויקטים, נהג בכספי השותפות (לרבות בכספי ההשקעה של אורי) כבכספיו הפרטיים, ועשה בהם כרצונו, וזאת תוך הפרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ומעילה באמונו של אורי. כן נטען כי כאשר הבין גלעד כי מעלליו האמורים עומדים להיחשף הוא החל לפעול להסוואתם, בין היתר באמצעות עריכת התאמות חסרות בסיס ברישומי הנהלת החשבונות של החברה ושל יטב שהובילו כביכול להפחתה עצומה של חובותיו לשותפות. אורי הוסיף וטען כי גלעד הזניח את המשך ניהול הפרויקטים, באופן שהוביל לבסוף לחילוט הערבויות שהעמיד אורי להבטחת התחייבויות השותפות, וגרם לו נזק נוסף. אשר לשרית, נטען כי זו שיתפה פעולה עם מעשיו האמורים של גלעד, וכן כי הציגה לאורי מצגי שווא אשר בהסתמך עליהם השקיע כספים נוספים בשותפות, שבדיעבד התברר כי לא היה צורך להשקיעם. נוכח האמור, במסגרת תביעתו עתר אורי כי בית המשפט יחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, להשיב לו את סך ההשקעות שהשקיע בשותפות (בתוספת ריבית והצמדה), לרבות כספים שנלקחו ממנו בגין חילוט הערבויות, בסך כולל של כ-5 מיליון ש"ח; וכן לפצותו בגין הפרת ההסכמים בסך של חצי מיליון ש"ח, המהווה מחצית מסכום הפיצוי המוסכם (מטעמי אגרה). ביום 12.5.2014 הגישה שרית כתב הגנה מתוקן מטעמה, וביום 18.6.2014 הגיש גם גלעד כתב הגנה מתוקן מטעמו. ביני לביני, התקיימו בין הצדדים הליכי גילוי מסמכים (להלן: הליכי הגילוי). במסגרת הליכי הגילוי, ביקש אורי לקבל מגלעד את נתוני הנהלת החשבונות המעודכנים לאחר ביצוע ההתאמות, וזאת באמצעות מתן גישה לתוכנת הנהלת החשבונות של השותפות, המכונה "חשבשבת" (להלן: תוכנת החשבשבת). גלעד התנגד למתן גישה לתוכנת החשבשבת, שכן לטענתו היא מכילה גם נתונים שאינם רלוונטיים לתקופת השותפות ושאותם אין הוא מוכן לחשוף. חלף זאת, הסכים גלעד למסור את כל המידע הרלוונטי ששימש להתאמות, ובהתאם העביר לאורי כ-100 קלסרים המכילים אסמכתאות חשבונאיות הנוגעות להתאמות שבוצעו. בהחלטתו מיום 22.9.2016, קבע בית המשפט קמא כי הטיפול בהליכים הקדמיים בכל הנוגע לתוכנת החשבשבת מוצה, כי מלוא החומר הגולמי הנוגע להתאמות הועבר לאורי, וכי אין מקום לחייב את גלעד בהעברת נתונים נוספים מהתוכנה. עם זאת, בית המשפט ציין כי לצדדים שמורה הזכות להרחיב בעניין זה במסגרת שמיעת התיק גופו. ביום 6.5.2019 הגיש אורי סיכומים מטעמו, במסגרתם טען, בין היתר, כי על גלעד מוטל נטל ההוכחה בכל הקשור להוכחת טענות הגנתו. כך, נטען כי לפי סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, מוטלת על גלעד, כמי שניהל את פעילות השותפות וחשבונותיה, החובה להגיש לאורי חשבונות מהימנים של השותפות. משכך, גרס אורי שהנטל להוכיח כי הנהלת החשבונות מהימנה ותקינה מוטל על גלעד. בנוסף, נטען כי מאחר שטענת ההגנה המרכזית של גלעד היא כי התביעה נגדו מבוססת על רישומי הנהלת חשבונות שגויים וחסרים, הרי שעליו הנטל להוכיח כי אכן כך הדבר וכי ההתאמות שבוצעו ברישומים נכונות ומבוססות. פסק דינו של בית המשפט קמא בתום הליך ארוך וסבוך בין הצדדים, ביום 5.12.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא אשר קיבל באופן חלקי את התביעה (להלן: פסק הדין). לאחר שהציג בית המשפט את הרקע הרלוונטי ואת טענות הצדדים, התייחס לעדויותיהם של גלעד ואורי. אשר לעדותו של גלעד, בית המשפט סבר כי התעוררו בה קשיים לא מעטים. כך למשל, ציין בית המשפט כי גלעד העיד שהיה מוכן לעשות כל דבר על מנת להציל את החברה, לרבות לשקר; כי השיב תשובות מתחמקות ביחס לחלק מהשאלות ולעיתים אף לא השיב כלל; כי נפלו סתירות בגרסתו; ועוד. אף על פי כן, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי אין בקשיים אלו באמינותו של גלעד כדי להביא להיפוך נטל השכנוע כך שיוטל על גלעד ולא על אורי, וזאת בעיקר לעניין תקינות ההתאמות שבוצעו. אשר לעדותו של אורי, ציין בית המשפט קמא כי לא השתכנע ממצגו של אורי בדבר היעדר יכולותיו המקצועיות והבנתו בענייני הכספים והחשבונאות של השותפות. זאת, בהתחשב בכך שאורי הוא איש עסקים, יועץ מס בהכשרתו ובעלים של משרד הנהלת חשבונות. עוד ציין בית המשפט כי גרסתו של אורי לפיה השקיע כספים בעקבות מצגים שהציגה שרית לא הייתה קוהרנטית ולא תאמה את הראיות שהוצגו, ולכן לא מצא להעדיף את גרסתו של אורי על פני זו של שרית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי על אף שבמסגרת הליכי הגילוי הועברו לאורי קלסרים רבים ובהם אסמכתאות חשבונאיות ביחס להתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות, הוא נמנע מלהגיש חוות דעת מעודכנת. לאחר זאת, עבר בית המשפט קמא לדון בתביעה גופה. תחילה, דן בית המשפט בטענותיו של אורי להפרת ההסכמים על ידי גלעד ולהתנהלות תרמיתית בכספי השותפות. לעניין זה, מצא בית המשפט כי אורי ידע בזמן אמת על האופן בו ניהל גלעד את כספי השותפות, ובכלל זאת על ניהול הכספים בחשבונות שונים; על היעדר טיפולו של גלעד בהסכמי המחאת הזכויות; ועל הימנעותו מהשקעת כספים בשותפות. בית המשפט קבע כי בהתנהגותו אישר אורי את שינוי מערך ההסכמות בין הצדדים בהתאם לאופן בו פעלה השותפות בפועל. על כן, דחה בית המשפט את טענתו של אורי להפרה יסודית של ההסכמים המזכה אותו בהשבת הכספים שהשקיע מכוחם ובפיצוי המוסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי אין מדובר במקרה קיצוני בו כל פעולות השותפות בוצעו בתרמית עד שקמה הצדקה להשבת מלוא הסכומים שהשקיע אורי. עם זאת, בית המשפט קמא ציין כי ככל שיימצא שגלעד פעל בחוסר יושר, ובכלל זאת משך כספים מהשותפות או העמיס עליה הוצאות כספיות שלא כדין, יהיה מקום להורות על השבת כספים אלו. על כן, עבר בית המשפט לבחון את הטענות לעניין זה. בפתח דבריו, ציין בית המשפט כי "אין מחלוקת כי המצב שהיה לפני ביצוע אותן 'התאמות' לשנת 2010 היה חוב של למעלה משלושה מיליון ש"ח של גלעד וחברת יטב שבבעלותו, לשותפות..." (פסקה 36 לפסק הדין). משכך, נדרש בית המשפט לבחינת תקינותן ונחיצותן של ההתאמות שבוצעו, לא לפני שקבע מי נושא בנטל ההוכחה. לעניין זה, ציין בית המשפט כי לאחר שהביא בחשבון את כלל הנסיבות – ובכלל זה, גם את שליטתו המוחלטת של גלעד בהנהלת החשבונות של השותפות, את שכירת רו"ח ישורון בידי גלעד (ללא הסכמתו של אורי), ואת הקושי בקיומן של טעויות כה גדולות בהיקפים גדולים על אף שספרי החברה לשנת 2010 בוקרו על ידי רואה חשבון – הגיע למסקנה כי אין להעביר את נטל ההוכחה לגלעד, וזאת למעט ביחס למספר התאמות ספציפיות. בהגיעו למסקנה זו, העניק בית המשפט משקל משמעותי לעובדה שבמסגרת הליכי הגילוי הועברו לאורי מספר רב של מסמכים הנוגעים להתאמות שבוצעו, אך הוא נמנע מלהשתמש בהם ומלהגיש חוות דעת מעודכנת. על רקע דברים אלו, דן בית המשפט קמא באופן ספציפי בטענות שהועלו בחוו"ד אלקלעי המשלימה ביחס להוצאות שהועמסו על השותפות ולהתאמות שבוצעו שלא כדין: (-) יתרת פתיחה בכרטסת המאוחדת של גלעד: לעניין זה, בית המשפט קמא קבע כי לא שוכנע בטענת גלעד לפיה יתרת הפתיחה האמורה נובעת מחוב עבר שחבה לו חברת יטב, ואשר אורי הסכים שייפרע מהכספים שהשקיע בשותפות. בנמקו קביעה זו, בית המשפט עמד על כך שהמשמעות הכלכלית של טענה זו היא שאורי למעשה לא רק הסכים להשקיע בפרויקטים עתידיים, אלא הסכים מראש לשלם לגלעד סכום אדיר בגין חובות עבר שאין לו כל קשר אליהם. לפיכך, נקבע כי על גלעד להשיב לשותפות את כל הסכום שנזקף לטובתו כיתרת פתיחה – היינו, סך של 1,246,033 ש"ח (לפי יום ערך 1.1.2010). (-) רכבי יוקרה: בית המשפט קבע כי התנהלות גלעד בעניין זה הביאה לערבוב נכסים בינו לבין החברה. עם זאת, צוין כי רו"ח אלקלעי חישב רכיב זה על ידי סכימת שווים של שני הרכבים שנרכשו, בעוד שלמעשה רכב היוקרה הראשון שנרכש מומן בחלקו באמצעות רכב פרטי שהביא גלעד לשותפות, ורכב היוקרה השני שנרכש מומן בחלקו באמצעות הרכב הראשון. כן צוין כי לגלעד היה דרוש רכב לצורך עבודתו (אם כי לא בהכרח רכב יוקרה), וכי הוא כאמור הביא את הרכב הראשוני לשותפות, אשר ערכו לצורכי המרה ("טרייד-אין") היה 125,000 ש"ח (הגם ששוויו היה 150,000 ש"ח). נוכח דברים אלו, נקבע כי לא היה מקום לזקוף לחובתו של גלעד את כל הסכום בגין רכבי היוקרה (552,500 ש"ח), וכי בחישוב על דרך האומדן על גלעד להשיב לשותפות סך של 250,000 ש"ח (לפי יום ערך 1.1.2011). (-) שימוש בכספי השותפות לרכישות פרטיות: כאמור, ההוצאות שנכללו ברכיב זה היו תשלומי חשמל של בית פרטי (4,683 ש"ח); מימון השתלמויות מקצועיות (97,411 ש"ח); והוצאות אישיות (3,013 ש"ח). ביחס לתשלומי החשמל, ציין בית המשפט כי לטענת גלעד מדובר בחשבונות חשמל של משרדי השותפות ששולמו על ידו באופן אישי. אשר לשני סוגי ההוצאות האחרים, צוין כי גלעד לא הציג כל הסבר ביחס אליהם, למעט הטענה כי היו השתלמויות מקצועיות לעובדים שהיו בגדר חובה. כן מצא בית המשפט כי סך של 8,276 ש"ח מתוך ההוצאות בגין ההשתלמויות הושקעה בלינה של גלעד ושרית במלון 5 כוכבים בחו"ל במסגרת השתלמות שיווק ונדל"ן, וסבר כי מדובר בהוצאה שאינה סבירה. על רקע דברים אלו, קבע בית המשפט כי לא היה מקום לזקוף לזכותו של גלעד סך של 3,013 ש"ח בגין ההוצאות האישיות, וכן כי מתוך ההוצאות שנזקפו לזכות גלעד בגין ההשתלמויות המקצועיות, לא היה מקום לזקוף סך של 66,969 ש"ח (בחישוב על דרך האומדן). משכך, נקבע כי על גלעד להשיב לשותפות סך של 70,000 ש"ח (לפי יום ערך 1.1.2011). (-) התאמות שאינן נאותות או שאין בגינן הסבר: בית המשפט דן בנפרד בכל אחת מן הטענות שהועלתה במסגרת סעיף זה: (א) זיכוי בסך 378,600 ש"ח שנרשם לטובת גלעד כנגד מ.א. שדות נגב – נקבע כי אורי לא הצליח לסתור בראיותיו את טענתו של גלעד לפיה מדובר בזיכוי שניתן בגין פרויקט אישי שלו, ולכן לא היה עליו לזקוף אותו לטובת השותפות. משכך, נדחתה טענת אורי לעניין זה; (ב) הוצאה בסך 70,000 ש"ח לספק "תעשיות בית אל" – בית המשפט ציין כי בחוו"ד אלקלעי המשלימה אומנם נמצא כי לא התקבל תיעוד ביחס להתאמה בגין הוצאה זו, אך לאחר מכן התקיימו הליכי הגילוי במסגרתם נמסרו מסמכים, שלטענת גלעד תומכים בהתאמות שבוצעו. משכך, בהיעדר עדכון לחוו"ד אלקלעי המשלימה לאחר קבלת המסמכים האמורים, דחה בית המשפט קמא את טענת אורי ביחס להוצאה זו. (ג) התאמות בגין קופה קטנה בסך 41,750 ש"ח – לעניין זה, צוין כי במסגרת חוו"ד אלקלעי המשלימה נטען שמדובר בסכומים קבועים ועגולים באופן בלתי סביר, וכי יש בכך כדי ללמד שבוצעה התאמה מאולצת שנועדה להקטין את יתרת החוב. מאחר שגלעד לא הציג כל הסבר נגדי מצדו, סבר בית המשפט כי לא היה מקום לביצוע התאמה זו, וכי על גלעד להשיב לשותפות סך של 41,750 ש"ח (לפי יום ערך 1.11.2011). (ד) רישום הוצאות של פרויקטים מתקופה קודמת – ביחס לתשלום בסך 162,400 ש"ח שבוצע לספק חד אסף, מצא בית המשפט קמא כי במסגרת חוו"ד אקלעי המשלימה לא הוצגה כל אסמכתא הנוגעת לספק זה. משכך, דחה את טענת המערער ביחס לתשלום זה. אשר לתשלום בסך 116,514 ש"ח לספקים יצחק מלכא ויוסי עמר, נקבע כי גלעד לא הציג כל הסבר מניח את הדעת ביחס לתשלום זה. משכך, נקבע כי על גלעד להשיב לשותפות סך של 116,514 ש"ח (לפי יום ערך 1.11.2011). (ה) זקיפת ריביות ועמלות לטובת גלעד – בית המשפט ציין כי לא צורפו לחוו"ד אלקלעי המשלימה אסמכתאות ביחס לסכומים אלו, וכי היא לא עודכנה לאחר הליכי הגילוי. משכך, הוחלט לדחות את טענות המערער לעניין זה. (-) פעילות שרית בשותפות: בית המשפט קבע כי מאחר שלא הוצגו אסמכתאות ביחס להוצאות אלו במסגרת חוו"ד אלקלעי המשלימה, וכן רו"ח אלקלעי הודה בחקירתו הנגדית כי אין בידיו את האסמכתאות הללו – אין לחייב את גלעד בהשבת הכספים שהוצאו במסגרת רכיב זה. בית המשפט הוסיף לסכומים אותם חויב גלעד להשיב לשותפות גם את סכום החוב שנמצא במסגרת חוו"ד מדינה (135,111 ש"ח), אשר לגביו אין מחלוקת. משכך, נקבע כי בסה"כ על גלעד להשיב לשותפות סך של 1,859,414 ש"ח (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם ליום הערך לגבי כל פריט ועד למועד התשלום בפועל). בית המשפט הדגיש כי הצדדים הסכימו ביניהם שתחילה יושבו לאורי כספי השקעותיו ורק לאחר מכן יתחלקו הרווחים בין הצדדים. על כן, הואיל והשקעותיו של אורי בשותפות מגיעים בקירוב ל-5 מיליון ש"ח (לפי ערכן ביום הגשת התביעה) ונמצא כי חובו של גלעד לשותפות נמוך מזה, הרי שאורי זכאי למלוא הסכום אותו נקבע שעל גלעד לשלם לשותפות. לצד דברים אלו, דן בית המשפט קמא בטענת אורי לפיה גלעד הזניח את המשך העבודה על הפרויקטים של השותפות. בהקשר זה, עמד בית המשפט על גרסתו הנגדית של גלעד לפיה העיקולים הזמניים שהוטלו לבקשת אורי הם שהובילו לעצירת העבודה על הפרויקטים, ואולם בסופו של דבר מצא כי אף אחד מהצדדים לא הצליח להוכיח את טענותיו לעניין זה ולכן יש לדחותן באופן הדדי. לבסוף, בית המשפט בחן את טענות המערער ביחס לשרית, ומצא כי יש לדחות את התביעה נגדה. משהצדדים לא הלינו על קביעה זו, לא מצאתי מקום להרחיב בעניין. נוכח דברים אלו, בית המשפט חייב את גלעד לשלם לאורי סך של 1,859,414 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה מיום הערך ועד למועד התשלום בפועל), המורכב מהסכומים הבאים: פריט סכום (ש"ח) יום ערך חוב לפי חוו"ד מדינה 135,117 19.6.2012 יתרת פתיחה 1,246,033 1.1.2010 רכבי יוקרה 250,000 1.1.2011 הוצאות פרטיות 70,000 1.1.2011 קופה קטנה 41,750 1.1.2011 הוצאות על פרויקטים קודמים 116,514 1.1.2011 בנוסף, בית המשפט הורה לגלעד לשלם לאורי סך של 60,000 ש"ח על חשבון אגרות התביעה, וסך נוסף של 60,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. מכאן הערעורים שלפנינו. טענות הצדדים בערעור במסגרת ערעורו, מעלה אורי מספר טענות עיקריות: ראשית, נטען כי בית המשפט קמא שגה בקבעו כי אין להעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של גלעד. כך, גורס אורי כי טענתו של גלעד בדבר ליקויים וחוסרים שנפלו בהנהלת החשבונות של השותפות וההתאמות שהיה צריך לבצע בגינם היא טענת הגנה מובהקת, ואף מהווה מעין טענת "הודאה והדחה", אשר הנטל להוכיחה מוטל על הטוען לה. לכך מוסיף המערער כי הנסיבות המתקיימות בענייננו – ובכלל זה העובדה שמערכת הנהלת החשבונות הייתה בשליטתו הבלעדית של גלעד, שגלעד שכר את שירותיו של רו"ח ישורון לביצוע ההתאמות ללא הסכמתו או ידיעתו של המערער, ושהדוחות הכספיים לשנת 2010 בוקרו על ידי אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בארץ – מחזקות כולן את המסקנה כי נטל השכנוע לעניין זה מוטל על גלעד. עוד נטען כי מאחר שתביעת המערער נגד גלעד הייתה בין היתר תביעה למתן חשבונות, ובהינתן קשרי השותפות בין הצדדים ותפקודו של גלעד כשותף המנהל, הרי שהנטל להוכיח שהחשבונות שהוגשו תקינים ומהימנים מוטל על גלעד. לחלופין, גורס המערער כי אף אם נטל השכנוע היה מוטל עליו, הרי שנוכח האמור לעיל, כמות הראיות שיש לדרוש ממנו היא פחותה. שנית, לטענת המערער בית המשפט שגה בקבעו כי מעשיו של גלעד אינם עולים כדי הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים, המזכה את המערער בהשבת הכספים שהושקעו על ידו בשותפות ובקבלת הפיצוי המוסכם. לעניין זה, גורס המערער כי קביעתו העובדתית של בית המשפט לפיה גלעד העמיס הוצאות על חשבון השותפות שלא כדין, היא כשלעצמה מבססת קיומה של הפרה יסודית. יתרה מכך, נטען כי במעשיו הפר גלעד את החובה לקיום חיובים בתום לב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וגם מסיבה זו יש לראותו כמי שהפר את ההסכם בין הצדדים. לחלופין, טוען המערער כי בית המשפט קמא שגה עת דחה את טענתו כי גלעד ביצע מעשי תרמית המזכים אותו בהשבת מלוא הסכומים שהשקיע בשותפות. המערער נסמך לעניין זה על קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא לפיה גלעד נטל מכספי השותפות סך של 1,859,000 ש"ח – לשיטתו, קביעה זו, המלמדת כי גלעד ביצע מעילה רחבת היקף בכספי השותפות, בצירוף התרשמותו השלילית של בית המשפט מאמינותו של גלעד, מובילות למסקנה כי בוצעו מעשי תרמית בקנה מידה המצדיק את השבת מלוא השקעותיו של אורי בשותפות. לבסוף, המערער טוען כי למצער היה מקום לקבל את טענותיו ביחס לסכומים שנזקפו שלא כדין לזכותו של גלעד במסגרת ההתאמות שבוצעו (כפי שהובאו בחוו"ד אלקלעי המשלימה), ולחייב את גלעד בהשבת סכומים אלו. בהקשר זה, גורס המערער כי ככל שתתקבל טענתו בדבר העברת נטל ההוכחה לגלעד, יש מקום להורות על ביטול ההתאמות שכן גלעד לא הביא ולו בדל של ראיה ביחס אליהן – כך, גלעד לא צירף לראיותיו את האסמכתאות שהיוו כביכול הבסיס לביצוע ההתאמות, לא התייחס להתאמות ולתקינותן בתצהיר העדות הראשית שלו (למעט לעניין יתרת הפתיחה ורכבי היוקרה), לא הגיש כל חוות דעת משלימה מטעמו המתייחסת לממצאים שהוצגו בחוו"ד אלקלעי המשלימה, ואף לא הביא לעדות את רו"ח ישורון שפיקח על ביצוע ההתאמות. לחלופין, סבור המערער כי אף אם לא תתקבל טענתו בדבר העברת נטל השכנוע, הרי שממצאי חוו"ד אלקלעי המשלימה מהווים בסיס ראייתי מספק המצדיק להורות על ביטול ההתאמות, וזאת בהתחשב בכך שהמערער לא הציג כל ראיה הסותרת ממצאים אלו, ואף לא הציג כל גרסה נגדית המצדיקה את ביצוען של מרבית ההתאמות שבוצעו. בהמשך לדברים אלו, מעלה המערער טענה נוספת לפיה פסק דינו של בית המשפט קמא לוקה בחוסר עקביות מהותי המצדיק את התערבות ערכאת הערעור – זאת, שכן בעוד שביחס להתאמות מסוימות קבע בית המשפט כי יש לבטלן מאחר שלא הוצגה כל גרסה נגדית מצד גלעד, ביחס לאחרות (אשר גם לגביהן לא הוצגה גרסה נגדית) נקבע כי אין לבטלן מהטעם שהמערער לא הגיש חוות דעת מעודכנת לאחר הליכי הגילוי או צירף אסמכתא כלשהי ביחס אליהן. נוכח האמור, סבור המערער כי יש להורות על ביטול ההתאמות, ובהתאם לחייב את המשיב בתשלום סכום נוסף של 1,423,426 ש"ח (מעבר לסכום שנפסק במסגרת פסק הדין). גלעד מצדו סבור כי יש לדחות את הערעור. אשר לטענה בדבר העברת נטל ההוכחה, נטען בין היתר כי המערער העלה במסגרת ערעורו טענות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה – כזו היא לדוגמה הטענה לפיה המדובר בטענת "הודאה והדחה", אותה יש לדחות על הסף. אשר לטענות המערער לעניין הפרה יסודית של ההסכמים וביצוע מעשי תרמית, המשיב סומך ידיו על קביעות בית המשפט קמא וחוזר על נימוקיו. לעניין זה, מוסיף המשיב כי ככל הנראה המערער טעה לחשוב כי השקעתו בשותפות היא השקעה נטולת סיכונים, וכי היא אינה דורשת ממנו דבר. משכך, הוא נמנע מלקחת כל חלק פעיל בשותפות ואף נמנע מלפקח על פעילותה, וחלף זאת הטיל את מלוא האחריות הכלכלית והביצועית על המשיב. כעת, כאשר השותפות כשלה ומצויה בהפסדים, אין למערער להלין אלא על עצמו. לבסוף, טוען המשיב כי יש לדחות אף את טענתו החלופית של המערער בדבר ביטול ההתאמות, וזאת משהמערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת טענה זו. טענות הצדדים בערעור שכנגד במסגרת הערעור שכנגד, טוען גלעד כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו שגיאות מהותיות. תחילה, נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של גלעד ביחס להתאמות מסוימות. זאת, שכן קביעה זו מבוססת על התרשמותו השלילית של בית המשפט ממהימנותו של המשיב, אשר יסודה בטעות. בהתחשב בכך, סבור המשיב כי יש לייחס משקל גבוה יותר לעדותו, ובהתאם לבטל את החיובים שהוטלו עליו בפסק הדין. זאת ועוד, המשיב טוען כי קביעותיו של בית המשפט ביחס לחיובים שהוטלו עליו אינן מתיישבות עם דחיית טענות המערער בדבר הפרת ההסכמים וביצוע מעשי מרמה, כמו גם עם הקביעה לפיה חוו"ד אלקלעי המשלימה מבוססת על מסמכים חלקיים ואינה מביאה בחשבון את האסמכתאות שהועברו על ידו במסגרת הליכי הגילוי. לא זו אף זו, לשיטת המשיב בית המשפט קמא כלל לא הציג נימוקים שיש בהם כדי לבסס את הטלת החיובים שהוטלו עליו בפסק דינו. כך למשל, נטען כי בחישוב שערך בית המשפט ביחס לרכישת רכבי היוקרה נפלו שגיאות, וכי קביעתו כי על גלעד להשיב לשותפות סך של 250,000 ש"ח בגינם אינה מבוססת על דבר. עוד הוסיף המשיב כי התעלמותו של המערער מהמסמכים הרבים שהועברו אליו במסגרת הליכי הגילוי מהווה הפרה של כללי משפט יסודיים בשיטתנו, ומחייבת את הקביעה כי לו היה המערער עושה שימוש במסמכים האמורים, היה הדבר פועל לרעתו. לבסוף, גורס המשיב כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן דעתו לאחריותו האישית של אורי לשותפות ולמצבה, המתחייבת מעצם היותו שותפו של גלעד, וכן דירקטור ובעל מניות בחברה. אשר על כן, סבור המשיב כי יש לקבל את הערעור שכנגד ולבטל את החיובים שהוטלו עליו במסגרת פסק הדין. בתשובתו לערעור שכנגד, טוען אורי כי יש לדחותו בהיותו מכוון כולו נגד קביעות וממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, לרבות קביעות ביחס למהימנות ואמינות עדים, אשר אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהן. לעניין זה, נטען כי התרשמותו השלילית של בית המשפט מעדותו של גלעד נבעה מסתירות מהותיות בעדותו וממאורעות נוספים שהצביעו על חוסר אמינותו, ועל כן לא קמה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בעניין זה. עוד נטען כי גם במסגרת הערעור שכנגד לא טרח גלעד לתמוך את טענותיו באסמכתאות כלשהן המאששות את תקינותן של ההתאמות שבוצעו, וזאת מאחר שאין בנמצא אסמכתאות שכאלה. לבסוף, טוען המערער כי טענתו של גלעד בדבר אחריותו האישית של אורי לשותפות מועלית לראשונה בפני ערכאת הערעור באופן שמצדיק את דחייתה. ממילא, טוען המערער, לא ברי מה בין אחריות זו לבין הכספים שנטל גלעד לכיסו מכספי השותפות בלא ידיעתו. ההליכים בערעורים ביום 2.6.2020 התקיים בפניי דיון קדם-ערעור במעמד הצדדים, במסגרתו נבחנה האפשרות להגעת הצדדים לפשרה אשר תסיים את הסכסוך ביניהם, ותייתר את המשך הדיון בערעורים. ניסיון זה לא עלה יפה, והתיק הועבר לדיון בפני הרכב. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 15.3.2021 שבו הצדדים על טענותיהם בעל פה, תוך התמקדות בסוגיית נטל ההוכחה ותקינות ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות. במסגרת הדיון אף נעשה ניסיון נוסף להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים, ואולם גם ניסיון זה לא צלח. משכך, לא נותר אלא להכריע בערעורים לגופם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ונתתי דעתי לטענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו ולדחות את הערעור שכנגד. למען הנוחות, אנמק את מסקנתי תוך חלוקת הדיון לשניים: תחילה אדון בטענות אורי בדבר זכאותו להשבה של מלוא השקעותיו בשותפות ולתשלום הפיצוי המוסכם עקב הפרת ההסכמים וביצוע מעשי תרמית על ידי גלעד; לאחר זאת אדון בטענות הצדדים בדבר ההתאמות שביצע גלעד ברישומי הנהלת החשבונות של השותפות. על בסיס האמור, אדון גם בטענות גלעד בערעור שכנגד. א. הטענות להפרת ההסכמים וביצוע מעשי תרמית על ידי גלעד כמתואר לעיל, בית המשפט קמא דחה את טענותיו של אורי להפרת ההסכמים ולהתנהלות תרמיתית בכספי השותפות על ידי גלעד, המזכות אותו בהשבת מלוא השקעותיו בשותפות ובתשלום הפיצוי המוסכם. זאת, בהתבסס על מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה בזמן אמת אורי היה מודע לאופן בו ניהל גלעד את כספי השותפות, ואף אם לא "אהב" צורת התנהלות זו, הרי שבהתנהגותו הסכים לשינוי מערך ההסכמות בינו לבין גלעד בהתאם לאופן בו פעלה השותפות בפועל. מסקנה זו נטועה היטב בממצאים עובדתיים אליהם הגיע בית המשפט קמא על בסיס חומר הראיות והעדויות שהובאו לפניו. כך, נמצא כי בהיותו איש עסקים, יועץ מס בהכשרתו ובעלים של משרד להנהלת חשבונות, יש לאורי יכולות מקצועיות והבנה בענייני כספים וחשבונאות; כי הועברו לאורי באופן שוטף מסמכים הנוגעים לפעילות השותפות; כי בזמן אמת אורי היה מודע לכך שכספי השותפות מנוהלים במסגרת מספר חשבונות בנק שונים (לרבות חשבונו הפרטי של גלעד), כמו גם להיעדר טיפולו של גלעד בהסכמי המחאת הזכויות ולהימנעותו מהשקעת כספים בשותפות; וכי החל משנת 2011 פעל נציג מטעמו של אורי בעסקי השותפות (תחילה אחיו המנוח ולאחר מכן בן דודו יעקב). ממצאים אלו, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (וממילא אורי לא השיג עליהם במסגרת ערעורו), תומכים כולם במסקנה כי אורי ידע והבין כיצד מתנהלים עסקי השותפות וכספיה על ידי גלעד. אף על פי כן, בזמן אמת (ועד למועד הגשת התביעה), אורי לא פעל לשינוי התנהלות זו, לא העלה טענות להפרה של ההסכמים ולא דרש את ביטולם. חלף זאת, וכשהוא מודע להתנהלותו הכספית של גלעד, המשיך אורי לפעול עמו בשותפות ולהיכנס לפרויקטים חדשים (כפי שעולה בפירוש גם מחקירתו הנגדית של אורי בהליך קמא). התנהלות זו של אורי מלמדת כי הסכים בהתנהגותו לסטות ממערך ההסכמות הראשוני בינו לבין גלעד, ובחר להמשיך את פעילות השותפות (ראו לעניין זה: ע"א 4933/17 גרין (איבגי) נ' פרידמן, פסקה 51 (11.10.2020); ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף, פסקה 35 (6.9.2011); בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב(5) 614, 619 (1998); ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41 (1992)). משכך, ברי כי אין הוא יכול לטעון כעת כי התנהלותו של גלעד במסגרת השותפות מהווה הפרה יסודית של ההסכמים ביניהם או עולה כדי תרמית, באופן המאפשר לו לבטל את ההתקשרות עם גלעד ולזכות בהשבת מלוא השקעותיו בשותפות. בהקשר זה, טוען אורי כי קביעות בית המשפט קמא לפיהן גלעד נטל לכיסו כספים מהשותפות וחויב להשיבם, מחייבות את המסקנה כי האחרון נהג כלפיו באופן תרמיתי והפר את ההסכמים ביניהם. טענה זו אין בידי לקבל. קביעות בית המשפט קמא אשר הובילו לחיובו של גלעד בהשבת כספים לשותפות אינן נוגעות לתקופת פעילותם המשותפת של הצדדים במסגרת השותפות, אלא למועד בו הגיעה הפעילות המשותפת לקיצה – או אז, כשהגיעה העת לביצוע התחשבנות בין הצדדים ביחס לחובותיהם וזכויותיהם כלפי השותפות (וכפועל יוצא האחד כלפי השני), נמצא כי במסגרת רישומי הנהלת החשבונות של השותפות וההתאמות שביצע בהם גלעד או מי מטעמו, נזקפו לזכותו של גלעד סכומים שלא כדין באופן שהוביל להפחתת חובותיו כלפי השותפות (וכפועל יוצא גם כלפי אורי). אי לכך, בית המשפט קמא חייב אותו בהשבתם. רוצה לומר, החלטתו של בית המשפט קמא לחייב את גלעד בהשבת כספים לשותפות אינה מושתתת על התנהלותו בתקופת פעילותה של השותפות – לגביה נמצא כי הייתה בהתאם למוסכם בין הצדדים, אלא על התנהלותו במועד סיומה של השותפות. אי לכך, הרי שאין בקביעות אלו כדי להצביע על הפרה יסודית של ההסכמות בין הצדדים או על התנהלות תרמיתית מצדו של גלעד במהלך יחסי השותפות עם אורי, שיש בהן כדי לזכות את האחרון בכוח לבטל את ההתקשרות בין הצדדים, ולזכות בהשבה של מלוא השקעותיו בשותפות. לאור האמור, סבורני כי יש לדחות את ערעורו של אורי ככל שהוא נוגע לקביעות בית המשפט קמא לעניין זה. עם זאת, וכפי שיפורט להלן, שונים הם פני הדברים ביחס לקביעותיו של בית המשפט לעניין ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות, כאשר במוקד ניצבת השאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה ביחס לתקינותן של התאמות אלו. ב. תקינות ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות כמפורט לעיל, אורי טוען כי נפלה טעות משפטית בולטת בקביעת בית המשפט קמא כי אין להעביר את נטל ההוכחה ביחס לתקינות ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות לגלעד. לאחר שנתתי דעתי לטענה זו, הגעתי למסקנה כי יש לקבלה באופן חלקי. אבאר להלן. בעל דין המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי נדרש לעמוד בנטל ההוכחה. נטל זה מורכב משניים: נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה. נטל השכנוע "מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בה – משמעה דחיית הטענות" (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1719 (2009) (להלן: קדמי). ראו גם: ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פסקה 23 (9.5.2011) (להלן: עניין סאג'ור)). הכלל הבסיסי בדבר הטלתו של נטל השכנוע הוא כי "המוציא מחברו – עליו הראיה". פועל יוצא הוא כי, ברגיל, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להוכיח את טענותיו בשיעור העולה על 50% (ראו: קדמי, בעמ' 1719; יניב ואקי דיני ראיות כרך ד 1926 (2021); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 26 (2006)). ככלל, בעוד שנטל השכנוע נותר קבוע לאורך ההליך, חובת הבאת הראיה עשויה לעבור במהלך ההליך מבעל דין אחד למשנהו. ודוק, חובת הבאת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע, ועל פיה נדרש בעל הדין הנושא בנטל השכנוע להביא ראיות המספיקות לצורך הרמתו של נטל זה; ככל שעמד בכך, עוברת החובה לבעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיותיו של בעל הדין הראשון (שם. ראו גם: ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פסקה 14 (11.4.2013) (להלן: עניין בר נוי)). בענייננו, אורי טען במסגרת תביעתו כי עם בואה של השותפות לסיומה ועריכת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים, נדרש גלעד לשלם את חובותיו לשותפות, כאשר בתחילה נטען כי חובות אלו עומדים על כ-5.129 מיליון ש"ח (לפי חוו"ד אלקלעי הראשונה), ובשלב מאוחר יותר עודכן סכום זה לסך של 3,266,218 ש"ח (לפי חוו"ד אלקלעי המשלימה). בהתאם לאמור לעיל, נטל השכנוע ביחס לטענה זו מוטל על אורי, בבחינת "המוציא מחברו". לצורך עמידה בנטל זה, הגיש אורי לבית המשפט קמא שתי חוות דעת מומחה של רו"ח אלקלעי, אשר הוכנו, בין היתר, על יסוד הדוחות הכספיים והמאזנים של החברה ושל יטב לשנת 2010, וכרטסות הנהלת חשבונות של החברה ושל יטב משנת 2010 ועד ליום 29.2.2012. ככל שהדברים נוגעים לנתוני שנת 2010, אין חולק כי הדוחות הכספיים והמאזנים לשנה זו, עליהם הסתמך רו"ח אלקלעי בחוות דעתו, בוקרו על ידי אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים והמובילים בארץ, ונחתמו על ידי גלעד כמנהל החברות. משכך, סבורני כי ביחס לדוחות אלו, וכן ביחס לרישומי הנהלת החשבונות לשנת 2010 ששימשו בסיס להכנתם, קמה חזקה שבעובדה לפיה הנתונים המוצגים בהם תקינים ומשקפים נכוחה את המציאות (ראו והשוו: ע"א 7594/16 עו"ד מולכו, המנהל המיוחד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 52 (25.3.2021)); ע"א 8453/14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פסקה 16 (5.6.2016). זאת, הן לאור תפקידו של רואה החשבון המבקר לבחון ולאשר כי הדוחות הכספיים המבוקרים על ידו משקפים נאמנה את מצב עסקיו של המבוקר (ראו: ע"א 8548/06 עו"ד אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ, פסקה 13 (31.8.2008); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353, 449 (1996); ע"א 5320/90 א. צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 842 (1992)); והן לאור העובדה שגלעד עצמו אישר בחתימתו את הדוחות הללו. ודוק, על אף שאין בכוחה של חזקה שבעובדה להעביר את נטל השכנוע, די בה כדי להעביר את חובת הבאת הראיה ולחייב את הצד שכנגד, המעוניין להפריך את החזקה, להציג ראיות הסותרות אותה (ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 835 (1998); אליהו הרנון דיני הראיות 194 (1985)). משכך, הרי שככל שביקש גלעד לסתור חזקה זו ולהראות כי נפלו פגמים ברישומי הנהלת החשבונות לשנת 2010 אשר חייבו את ביצוען של ההתאמות, היה עליו להגיש ראיות המוכיחות זאת. ככל שהדברים נוגעים לנתוני השנים 2012-2011, המצב שונה קמעה. זאת, שכן ביחס לשנים אלו לא היו בפני רו"ח אלקלעי דוחות כספיים ומאזנים מבוקרים, אלא אך את רישומי הנהלת החשבונות הגולמיים. אף על פי כן, סבורני כי בנסיבות העניין יש להעביר את נטל הבאת הראיה לגלעד גם ביחס לרישומים אלו, והטעם לכך הוא כפול: ראשית, כפי שקבע בית המשפט קמא, הנהלת החשבונות של השותפות הייתה בשליטתו המוחלטת של גלעד. משכך, ככל שגלעד מבקש לטעון כי הנהלת החשבונות בוצעה באופן שאינו תקין, עליו לשאת בנטל להביא ראיות המוכיחות זאת; שנית, היוזמה לביצוע ההתאמות ברישומי הנהלת החשבונות הייתה של גלעד, וההתאמות בוצעו ללא הסכמתו של אורי – כך, על פי ממצאיו של בית המשפט קמא, גלעד שכר את שירותיו של רו"ח ישורון לצורך ביצוע ההתאמות על דעת עצמו, מבלי שניתנה הסכמת אורי לכך. אי לכך, אך טבעי הוא כי גלעד, אשר בפיו הטענה כי התאמות אלו הובילו להפחתת חובו לשותפות, יישא בנטל להציג ראיות המוכיחות את תקינותה של כל התאמה והתאמה (ראו והשוו: ע"א 1842/90 בר לב נ' (לוינסון) רפופורט, פ"ד מח(5) 221, 230 (1994)). כפי שתואר לעיל, בניסיון לשמוט את הקרקע תחת דרישותיו של אורי, העלה גלעד טענה לפיה ברישומי הנהלת החשבונות של השותפות נפלו ליקויים אשר חייבו ביצוען של התאמות שונות בספרים. דא עקא, שגלעד נמנע מלהביא כל ראיה שיש בה כדי להוכיח קיומם של ליקויים כאמור, ובכך כשל מלעמוד בנטל הראיה המוטל עליו ביחס לטענה זו. אומנם, כדי לבסס את טענתו כי חובו לשותפות נמוך מהנטען על ידי אורי, הגיש גלעד את חוו"ד מדינה. ואולם, חוות דעת זו כלל לא עסקה בשאלת קיומם של ליקויים ברישומי הנהלת החשבונות, אשר חייבו לכאורה את ביצוע ההתאמות, אלא כל שבחנה הוא את מצב חובותיו של גלעד לאחר ביצוע ההתאמות. ודוק, כפי שעולה מחוות הדעת, רו"ח מדינה הסתמך על הנחת המוצא לפיה רישומי הנהלת החשבונות היו לקויים וחייבו ביצוען של התאמות מסוימות, כפי שנמסר לו מגלעד, מבלי שערך בדיקה עצמאית ביחס לתקינותן ונחיצותן של כל אחת מן ההתאמות שבוצעו. רו"ח מדינה אף ציין מפורשות כי מסקנתו לגבי יתרת החוב הכוללת של גלעד לשותפות ניתנה "[]בהנחה כי תיקון הרישומים בהנהלת החשבונות בוצע באופן תקין" (עמ' 10 לחוו"ד מדינה). אי לכך, אין בהגשתה של חוו"ד מדינה כדי לסייע לגלעד להרים את הנטל המוטל עליו. גלעד אף נמנע מלהביא ראיות אחרות שיש בהן כדי להצביע על קיומם של ליקויים ברישומי הנהלת החשבונות: בתוך כך, גלעד לא הביא לעדות את רו"ח ישורון, שלטענתו פיקח על ביצוע ההתאמות, כדי שיעיד על תקינותן; ואף לא הגיש כראיה כל מסמך ספציפי שיש בו כדי להעיד על כך (וזאת על אף שעל פי שיטתו הוא, מסמכים כאלה מצויים בחזקתו). ויודגש – הימנעות זו כשלעצמה פועלת לחובתו של גלעד ומקימה חזקה לפיה לו היה מביא את אותן ראיות, היה בהן כדי להרע את מצבו (ראו מני רבים: ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, פסקה 17 (29.12.2015); ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה, פסקה 34 (15.7.2013); ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 36 (12.10.2009)). בניסיון להתמודד עם האמור, טוען גלעד כי במסגרת הליכי הגילוי העביר לאורי למעלה מ-100 קלסרים הכוללים את מלוא המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים לביצוע ההתאמות, ובכך יצא ידי חובתו. אפס, טיעון זה לא יכול לעמוד. בעל דין אשר עליו חובת הבאת הראיה אינו יכול להיחשב כמי שקיים את חובתו מעצם כך שהעביר לצד שכנגד אין ספור מסמכים אשר לכאורה רלוונטיים לעניין. חלף זאת, עליו להגיש לבית המשפט ראיות שיש בהן כדי לשמוט את הבסיס תחת טענות יריבו (קדמי, בעמ' 1721-7120). וכפי שציינתי במקום אחר "מסמכים אלו עשויים להיות ראיות קבילות, ואולם אין הם 'חי הנושא את עצמו', אלא הבנתם מחייבת עבודת סינון וניתוח מקצועי..." (ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ, פסקה 23 (24.1.2021)). הווה אומר, לא די בכך שגלעד העביר לאורי מסמכים אשר לטענתו מראים כי נפלו ליקויים ברישומי הנהלת החשבונות ותומכים בנחיצותן של ההתאמות שבוצעו, אלא כדי לעמוד בחובת הבאת הראיה היה עליו להגיש את המסמכים הרלוונטיים כראיות לבית המשפט, תוך שהוא מזקק מתוכם את החלקים התומכים בטענתו. זאת לא עשה גלעד, ומשכך לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו. הנה כי כן, משהגענו למסקנה כי גלעד לא עמד בחובת הבאת הראיה ביחס לליקויים שנפלו לטענתו ברישומי הנהלת החשבונות של השותפות, וביחס לנחיצותן ותקינותן של ההתאמות שבוצעו בהם, סבורני כי יש לקבל את ערעורו של אורי באופן חלקי, ולהורות על ביטול ההתאמות השנויות במחלוקת שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות. התביעה שכנגד בטרם אבחן את השפעתה של מסקנה זו על הקביעות בפסק הדין קמא, אציין בקצרה כי על רקע האמור לעיל אני סבור כי יש לדחות את הערעור שכנגד שהגיש גלעד. עיקר טענתו של גלעד במסגרת הערעור שכנגד הוא כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי ביחס להתאמות מסוימות יש להעביר אליו את חובת ההוכחה, ועל בסיס זה חייב אותו בהשבת כספים לשותפות. ואולם, נוכח קביעתי לפיה אכן היה מקום להעביר לשכמו של גלעד את נטל הבאת הראיה ביחס לכל ההתאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות, וכי גלעד כשל מלהרים נטל הזה, ברי כי דינה של טענה זו להידחות. ויובהר – בערעורו, גלעד אינו מכחיש כי לא הציג ראיות ביחס לליקויים שנפלו לטענתו ברישומי הנהלת החשבונות או ביחס לתקינות ההתאמות שבוצעו. חלף זאת הוא נסמך על הטענה שהעביר לאורי במסגרת הליכי הגילוי למעלה מ-100 קלסרים ובהם האסמכתאות הרלוונטיות. עם זאת, כפי שהובהר לעיל (בפסקאות 32-30), עצם גילויים והעברתם של מסמכים אלו לאורי אין בה כדי להרים את נטל הבאת הראיה. על מנת לעמוד בנטל זה בנסיבות שנוצרו – היה על גלעד למצות מתוך מסמכים אלו ראיות המלמדות על הליקויים שנפלו ברישומי הנהלת החשבונות ומבססות את נחיצותן ותקינותן של ההתאמות שבוצעו, ולהגישן לבית המשפט קמא. גלעד נמנע מלפעול בדרך זו. אשר על כן, לא ראיתי מקום לקבל את טענותיו של גלעד לעניין זה. עוד יצוין בקצרה, כי אף לא מצאתי מקום לקבל את טענתו של גלעד ביחס לחיובו בסך של 250,000 ש"ח בגין רכבי היוקרה שנרכשו. גלעד מעלה טענה לפיה חישוב אריתמטי של הסכומים ששימשו לרכישת הרכבים מוביל לתוצאה אחרת מזו אליה הגיע בית המשפט קמא. ואולם, בקבעו סכום זה, בית המשפט הביא בחשבון לא רק את הסכומים ששולמו בגין הרכבים אלא גם את הנסיבות שאפפו את רכישת הרכבים, ובפרט את התרשמותו כי התנהלות גלעד בכל הנוגע לרכבים הובילה לערבוב נכסים בינו לבין השותפות. בהתבסס על מכלול הנסיבות, העריך בית המשפט קמא על דרך האומדנה את הסכום בו יש לחייב את גלעד. משקביעה זו איננה בלתי סבירה בעיניי, לא ראיתי מקום להתערב בה. התוצאה האופרטיבית משהגענו עד הלום, כל שנותר הוא לבחון מהי משמעותן האופרטיבית של הקביעות לעיל על היקף חיובו של גלעד בהשבת כספים לשותפות. כאמור לעיל, גלעד לא עמד בנטל הבאת הראיה המוטל עליו ביחס לליקויים שנפלו ברישומי הנהלת החשבונות של השותפות. על כן, בהתבסס על ראיותיו של אורי ובהיעדר ראיות נוגדות, יש מקום לקבוע כי אורי הצליח להוכיח במאזן הסתברויות שרישומי הנהלת החשבונות של השותפות תקינים, ושההתאמות שבוצעו בהם לא היו דרושות. לאורה של תוצאה זו, יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ולהורות על ביטולן של ההתאמות אותן החליט להותיר על כנן, ועל חיובו של גלעד בהשבת כספים נוספים לשותפות בהתאם. לעניין זה, יובהר כי אורי בערעורו מתייחס לכלל הרישומים "הלקויים" שנזכרו בחוו"ד אלקלעי המשלימה כ"התאמות" שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות. ואולם, כפי שצוין לעיל, עיון בחוות הדעת האמורה מלמד כי אלו אינם פני הדברים. כך, בעוד שביחס לרישומים מסוימים מציין רו"ח אלקלעי במפורש כי מדובר ב"התאמות" או ב"פקודות מתקנות", ביחס לאחרים כל שמצוין הוא כי לא נמצא תיעוד לרישומים האמורים או שלא הוצגו מסמכים המבהירים את פשרם – בכך אין בהכרח כדי להצביע כי מדובר ב"התאמות" שבוצעו בדיעבד ולא ברישומים שנרשמו בזמן אמת. הואיל והצדדים לא הגישו כל ראיה אחרת היכולה ללמד אילו התאמות בוצעו בדיוק ברישומי הנהלת החשבונות של השותפות, הרי שלא נותר אלא לסמוך על האמור בחוו"ד אלקלעי המשלימה, ולמצות ממנה אך את רישומי הנהלת החשבונות לגביהם נאמר במפורש כי הם בגדר "התאמות" שבוצעו בדיעבד. ודוק – מעיון בחוו"ד אלקלעי המשלימה עולה כי רו"ח אלקלעי התייחס ל-4 התאמות שבוצעו ברישומי הנהלת החשבונות ואשר לא הוצגה אסמכתא בגינן: זקיפת יתרת פתיחה בסך 1,246,033 ש"ח; התאמות בגין קופה קטנה בסך 41,750 ש"ח; הוצאה בסך 70,000 ש"ח לספק "תעשיות בית אל"; וזיכוי בסך 378,600 ש"ח שנרשם לטובת גלעד כנגד מ.א. שדות נגב. מתוך התאמות אלו, בית המשפט קמא הורה על ביטולן של שתי ההתאמות הראשונות ועל השבת הסכומים שהופחתו מחובו של גלעד בגינן (סעיפים 39 ו-47 לפסק הדין); ואילו לגבי שתי ההתאמות האחרות, החליט לדחות את טענותיו של אורי מהטעם שלא הציג ראיות התומכות בהיעדר תקינותן (סעיפים 45 ו-46 לפסק הדין). ואולם, משמצאנו כי נטל הבאת הראיה לעניין זה מוטל על גלעד ולא על אורי, ובהתחשב בכך שגלעד לא הציג כל אסמכתאות המלמדות על תקינותן ונחיצותן של התאמות אלו (אף לא במסגרת ההליך דנן) סבורני כי יש לקבוע כי התאמות אלו בוצעו שלא כדין ולהורות על ביטולן. בהתאם לאמור, יש לחייב את גלעד בתשלום סכום נוסף של 448,600 ש"ח (70,000+378,600) לאורי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2012 ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף לסכום בו חויב במסגרת פסק הדין קמא. סוף דבר סיכומו של דבר, לו תישמע דעתי הערעור יתקבל באופן חלקי, כך שגלעד יחויב לשלם לאורי סכום נוסף של 448,600 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.1.2012. הערעור שכנגד יידחה. כמו כן, לאור התוצאה אליה הגעתי, אציע לחייב את גלעד בתשלום הוצאותיו של אורי במסגרת ההליך דנן בסך של 60,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ‏ו' בתשרי התשפ"ב (‏12.9.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20004620_Y12.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1