פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 462/05 בבית המשפט העליון ע"א 462/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת פסלות של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 6503/01 מיום 17.12.04 השופט מ' הכהן בשם המערער: עו"ד שגיא תירוש בשם המשיבה: עו"ד מיכאל אסולין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט מ' הכהן) מיום 17.12.04, לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 6503/01. 1. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים מתבררות החל משנת 2001 תביעות שונות שהגישה המשיבה כנגד המערער שעיקרן פירוק השיתוף בין בני הזוג. ביום 27.11.03 הגישה המשיבה בקשה לחייב את המערער להמציא מסמכים שהחסיר בניגוד לצו בית משפט. בבקשה זו, התבקשה גם פסילת בית המשפט מטעמים שונים. בדיון (ביום 6.1.04), הורה בית המשפט למשיבה להגיש בקשת פסילה מסודרת. חרף הוראה זו, לא הוגשה בקשה כאמור, והצדדים החלו במגעים לניסוח הסכם פשרה בסיוע בית המשפט. לבסוף, ביום 27.10.04 הגיעו הצדדים לכדי ניסוח הסכם פשרה כולל. ברם, לאחר שנוסח ההסכם במלואו ובטרם נחתם, סירבה המשיבה לנוסח ההסכם. 2. ביום 7.11.04 הגישה המשיבה בקשה לפסילת בית המשפט, בה טענה כי איבדה כל אמון בבית המשפט בשל התערבותו בהסכם הפשרה בין בני הזוג. במקביל לבקשת הפסילה הגישה המשיבה גם תלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים. 3. ביום 7.12.04 הודיעה נציבות תלונות הציבור על השופטים למשיבה, כי תלונתה נדחית וכי לא התקיים כל פגם בהתנהלות בית המשפט בתיק. חרף החלטה זו, החליט בית המשפט (ביום 17.12.04) לקבל את בקשת הפסילה ולפסול עצמו מלדון בתיק. בנימוקי ההחלטה דחה בית המשפט את כל טענות המשיבה. אולם, ועל אף האמור, החליט כאמור לפסול עצמו, הגם שכדבריו אין לו ספק קל שבקלים שיוכל להמשיך ולדון בענייניה באובייקטיביות מלאה, וללא כל משוא פנים. לשיטת בית המשפט, יש קושי בקיום הליך משפטי, כאשר אחד מבעלי הדין משוכנע סובייקטיבית, כי בית המשפט נוקט משוא פנים נגדו ומעדיף את הצד השני. צוין, כי חשדנותה של המשיבה כלפי בית המשפט עברה כל גבול עד כדי כך שבאחת התלונות שהגישה המשיבה, טענה שראתה את המערער יוצא מאולם בית המשפט מחייך וחשדה כי נרקם קשר סמוי בינו ובין בית המשפט. בית המשפט העיר על הקושי בניהול הליך שיפוטי כאשר חושדים בו למן ראשית ההליכים בחוסר אובייקטיביות, ומגישים כנגדו תלונות ובקשות לפסילה. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו טוען המערער כנגד הפסילה העצמית של בית המשפט. לטענתו, מהחלטת בית המשפט עולה כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים כלפי מי מהצדדים. דברי בית המשפט לפיהם המשיבה אינה נותנת בו אמון, אינם מבססים עילת פסילה, וממילא מדובר אך בתחושות סובייקטיביות שלה, שאינן מגיעות לכדי חשש אובייקטיבי. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, מדובר במקרה של פסילה עצמית. במצב דברים זה, יש לתת משקל להערכתו העצמית של השופט את המצב (ע"א 6204/96 עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745, 747; ע"א 2975/04 בן חמו נ' מרגנית אריאל מרכז צבי 88 בע"מ (לא פורסם)). שכן, לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון במשפט, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם); ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם)). עם זאת, אין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת (ע"א 756/04 הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם)). להתחשבות בעמדת השופט יש גבולות. אלה נקבעים על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם)). על כן, אין בעובדה ששופט מחליט על פסילתו, כשלעצמה, כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4674/00 החברה המאוחדת למזרח הקרוב נ' ונונו, פ"ד נה(2) 145, 148). בסופו של דבר, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39, 43; ע"א 4677/01 סיני נ' חייק (לא פורסם)). עמדתי על כך לא אחת בצייני: "שופט אינו חופשי לפסול עצמו בכל מקרה שסובייקטיבית הוא סבור כי אין זה ראוי לו לשבת בדין. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיביים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים. אכן, כשם שחובה על שופט לפסול עצמו מקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים לפסילה אינם מתקיימים. חובת השיפוט היא חובת השופט" (ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק (לא פורסם); וראו גם ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790; ע"א 2478/01 עובדיה נ' עובדיה, פ"ד נה(4) 625, 627). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (ע"א 4672/01 Fioa International S.R.L נ' תכשיטי טוביאס בע"מ, פ"ד נו(2) 385, 388). 5. בחינת העובדות במקרה זה מלמדת כי בנסיבות העניין לא התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אף אחד מטיעוני המשיבה אינו מבסס עילת פסלות. יתכן כי בראייתה של המשיבה נוצר חשש, כי האופן בו נהג השופט מלמד על משוא פנים כלפיה. ואולם, חשש זה הוא לכל היותר בבחינת חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1)446, 558; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סינגל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). בית המשפט אף הבהיר בהחלטתו כי הרושם שנתקבל אצל המערערת אינו נכון. מעובדות המקרה נראה כי אלה אכן פני הדברים. בית המשפט פסל עצמו לאחר שחש שיהיה לו קושי בקיום הליך משפטי, במצב בו אחד מבעלי הדין משוכנע סובייקטיבית, כי בית המשפט נוקט משוא פנים נגדו ומעדיף את הצד השני. עם זאת, ראה לנכון להוסיף שאין לו ספק שיוכל להמשיך ולדון בתיק באובייקטיביות מלאה, וללא כל משוא פנים. לאור כל זאת, לא נתקיימה עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט. יתר על כן, ניהול התיק נמצא בשלב מתקדם עד מאוד. בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהשופט יפסול עצמו, תוך גרימת נזק בלתי ראוי לצד השני (ע"א 8419/96 נציגות הבית המשותף נ' גב רם (לא פורסם)). משכך הם פני הדברים, דין הערעור להתקבל. הערעור מתקבל. התיק יוחזר לשופט מ' הכהן להמשך טיפול. ניתן היום‏, ‏ט' ניסן, תשס"ה (18.4.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05004620_A02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il