פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4615/02
טרם נותח

אשטמקר שלומי נ. מדינת ישראל

תאריך פרסום 21/10/2002 (לפני 8597 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4615/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4615/02
טרם נותח

אשטמקר שלומי נ. מדינת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
החלטה בתיק ע"פ 4615/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4615/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער: שלומי אשטמקר נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1220/00 מיום 24.3.02, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא ע' ר' זועבי בשם המערער: עו"ד איאד חליחל בשם המשיב: עו"ד מיכאל קרשן פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת (סגן-הנשיא עבד אלרחמן זועבי) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, על-פי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. זאת, על-סמך עדותו של מוסא היב (להלן: המתלונן), אשר טען כי הותקף על-ידי מספר אנשים, כאשר בעדותו הראשונה לא הזכיר כלל את המערער ובעדותו השניה טען כי עם תוקפיו נמנה בחור שחרחר, כבן 29-28, בעל שיער שחור קצר, שאותו לא הכיר. במסדר זיהוי בתמונות שנערך לו, זיהה המתלונן את תמונתו של המערער כאחד מתוקפיו, אך לא ידע לנקוב בשמו. ואילו בעדותו בבית-המשפט המחוזי טען כי הוא מכיר את המערער ויודע את שמו, אך מסר גרסאות שונות לגבי מידת ההיכרות. את הסתירות בדבריו הסביר המתלונן בכך שתחילה לא רצה כלל להתלונן נגד המערער ולסבכו בפלילים, ורק בלחץ משפחתו ובלחץ החקירה זיהה את תמונתו באלבום התמונות. על אף הסתירות, קבע בית-המשפט המחוזי כי עדותו של המתלונן בפניו אמינה, וכי אין ספק לגבי זיהויו של המערער על-ידי המתלונן כמי שלקח חלק בתקיפתו. 2. בערעורו תוקף המערער את דברי המתלונן וטוען, כי הסתירות בדבריו מצביעות על חוסר אמינות עדותו וכי משאין עדות זו יכולה לעמוד, אין די בחומר הראיות של התביעה להרשעת המערער. בתשובתה מסכימה המדינה כי יש לקבל את הערעור, תוך שהיא סבורה כי "לא ניתן משקל של ממש לכך שהמתלונן שיקר במפגיע בשאלה מרכזית והיא מידת היכרותו את המערער, וכי ההסבר שנתן לכך הוא בעייתי", ולפיכך "אין בידיעות המודיעיניות אינדיקציה מספקת לפרטי ההתרחשות, וכן למעורבותו של המערער בארוע...". אשר-על-כן, מבקשת המדינה את זיכויו של המערער. 3. עמדת המדינה מקובלת עלינו. אנו מקבלים איפוא את הערעור ומזכים את המערער. ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ג (21.10.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02046150_L01.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il _________________ העתק מתאים למקור 02046150_L03.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il