יוסף אסעד נ. בית הדין הארצי לעובדה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4614/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4614/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. יוסף אסעד 2. סאלח אבו עסלה 3. אימאן סעד 4. נואל דיב נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מועצה מקומית בית ג'אן 3. ראש המ.מ. בית ג'אן-יוסף קבלאן 4. ועדת הפיטורים הסטטוטורית 5. משרד הפנים 6. מרכז השלטון המקומי 7. הסתדרות העובדים החדשה-הסתדרות המעוף 8. הועדה הפרטטית שהוקמה על פי הסדר ההבראה 9. רוסלאן קבלאן 10. מעדה עזה 11. עלי דבור עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד סאמר עלי בשם המשיבים 4-2: עו"ד ורד ריקנטי-רוסהר ב/שם המשיב 5: עו"ד חני אופק בשם המשיב 6: עו"ד דן לפידור; עו"ד מנחם לפידור בשם המשיבה 7: עו"ד רן קידר; עו"ד ורד ויץ פסק-דין השופטת א' חיות: בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 231/06, מפי הנשיא ס' אדלר) בו התקבל ערעורם של המשיבים 4-2 על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ונקבע כי פיטורי העותרים מעבודתם במשיבה 2 (להלן: המועצה) תקפים. 1. בשנת 2004 החלה המועצה בתהליך של הבראה עקב גרעון כספי כבד, במסגרתו הוקמה ועדת פיטורים סטטוטורית (להלן: ועדת הפיטורים) על פי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] כפי שתוקן בחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 31 והוראת שעה), התשס"ד-2004 (להלן: תיקון 31) והוחל על המועצה מכוח סעיף 34א(א) לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. ועדת הפיטורים החליטה על פיטורי עובדים, צמצום משרות והוצאת עובדים לגמלאות ובין המפוטרים היו העותרים, אשר פוטרו במהלך החודשים דצמבר 2004 וינואר 2005 לאחר שנערך להם שימוע בפני הוועדה. 2. העותרים 1-3 הגישו תביעות לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בטענה כי פיטוריהם בוצעו בניגוד להסכמים שבין המועצה להסתדרות. בין הצדדים הוסכם, כי אם יתברר שהפיטורים לא היו מוצדקים ייחשבו העותרים 1-3 כשוהים בחופשה על חשבון המועצה. בפסק דינו מיום 28.2.2006 קבע בית הדין האזורי (סגנית השופט הראשי א' קציר) כי חלים על הצדדים מספר הסכמים קיבוציים וכן: א. זיכרון דברים שנחתם ביום 22.9.04 בין נציגי הסתדרות המעו"ף, מרכז השלטון המקומי והממונה על השכר באוצר בעניין אופן קידום תוכניות ההבראה ברשויות המקומיות (להלן: זיכרון הדברים). בזיכרון הדברים נקבע כי ייחתם הסכם מסגרת קיבוצי כללי בין מרכז השלטון המקומי וההסתדרות בעניין הסכמים שעניינם תוכניות הבראה מקומיות, וכן הסכמים קיבוציים מקומיים אשר יסדירו את יישום תוכניות ההבראה ברשויות. עוד נקבע בו מנגנון ליישוב חילוקי דעות בין הרשות המקומית להסתדרות והודגש כי בכל מקרה נושא שבמחלוקת לא יוצא מן הכוח אל הפועל כל עוד לא הסתיים לגביו הליך יישוב חילוקי הדעות. ב. הסכם עקרונות להבראת הרשויות המקומיות שנחתם ביום 11.11.2004 בין מרכז השלטון המקומי וההסתדרות (להלן: הסכם העקרונות) בו נקבע, בין היתר, כי בכל רשות מקומית שתוכנית ההבראה שלה אושרה על ידי משרד הפנים ייחתם הסכם הבראה בין המועצה וההסתדרות שיכלול צמצום מועסקים ומשרות. הסכם העקרונות אימץ את הכללים שנקבעו בזיכרון הדברים ליישוב חילוקי דעות, וקבע כי לצורך הכרעה באשר לזהות המפוטרים תוקם ועדה פריטטית ברשות סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי ויו"ר הסתדרות המעו"ף. ככל שייוותרו חילוקי דעות אלה יוכרעו על ידי בורר מוסכם. בפועל, כך הוסיף בית הדין האזורי וקבע, פיטורי העותרים בוצעו טרם שנחתם הסכם ההבראה וחרף התנגדותה של ההסתדרות לפיטורים אלה. בית הדין ציין כי ביום 27.7.2005 הביע אומנם נציג ההסתדרות, מר סאלח סאעד, הסכמה כללית לתוכנית ההבראה בכותבו למנכ"ל משרד הפנים כי בימים הקרובים תיחתם תוכנית ההבראה ואולם תוכנית ההבראה, כך נקבע, מהווה מכלול אחד שלא ניתן להפעילו כל עוד לא הושלמו כל פרטיו בהסכמה. בית הדין הורה, אפוא, על החזרת העותרים לעבודה וקבע כי על המועצה לפעול מיידית לחתימה על הסכם קיבוצי מקומי עם הסתדרות המעו"ף וכן לשלם לעותרים את שכרם החל מיום 1.1.2005 ועד למועד חתימת הסכם ההבראה. בית הדין דחה את יתר הטענות שהעלו העותרים לגבי פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. עניינה של העותרת 4 נדון במסגרת הליך אחר בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, אך הוסכם כי פסק הדין שניתן בעניינם של העותרים 1-3 יוחל גם לגביה. 3. על פסק דין זה ערערו המשיבות 2-4 לבית הדין הארצי לעבודה. כחודש לאחר הגשת הערעור, ביום 23.4.2006, נחתם הסכם הבראה בין המועצה להסתדרות המעו"ף וכן הסכם קיבוצי מיוחד המאמץ את הוראות הסכם העקרונות. בהסכם ההבראה נקבע כי עניינם של שישה מעובדי המועצה ובהם העותרים יועבר להכרעת ועדה פריטטית. עוד נקבע כי עד להכרעה בהליך יישוב חילוקי הדעות יהא מעמדם של העותרים 1-3 בהתאם למה שייקבע בערעור. בית הדין הארצי דן בשאלת תוקף פיטוריהם של העותרים וכן בשאלה האם הוועדה הפריטטית רשאית לאשרם בדיעבד, ממועד החלטתה של ועדת הפיטורים, או שמא אין היא רשאית לקבוע מועד פיטורים הקודם למועד שבו ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי. הוא ענה בחיוב לשתי השאלות בקובעו כי הסמכות שהוענקה לוועדת הפיטורים בתיקון 31, הסכמתה העקרונית של ההסתדרות לפיטורי צמצום ברשויות (בהסכם העקרונות ובמכתבו של מר סאעד) וכן העובדה שלא הוסכם בין המועצה וההסתדרות על עובדים אחרים שיפוטרו תחת העותרים, מובילים אל המסקנה כי לא היה מקום לביטול הפיטורים. עוד נקבע כי אין להגביל את סמכות הוועדה הפריטטית בעניין קביעת מועד פיטוריהם של העותרים. כמו כן קבע בית הדין כי עד להכרעת הוועדה הפריטטית יהא מעמד העותרים כשל מפוטרים ממועד מסירת מכתבי הפיטורים לידיהם, אך נוכח הסכמת הצדדים כי עניינם יידון גם במסגרת המנגנון ליישוב חילוקי דעות שבסעיף 84 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל, נקבע כי במסגרת זו יוכלו להסכים על מועד אחר לפיטורים. 4. בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב להתערב בה וכי לפסק הדין השלכה מהותית על כלל ציבור העובדים. לטענת העותרים, הקביעה לפיה ועדת הפיטורים מוסמכת לפטר עובדים טרם חתימת הסכם ההבראה בין המועצה להסתדרות מנוגדת להסכמים שנכרתו בין הצדדים ופוגעת בעיקרון ההסכמה שביסוד משפט העבודה הקיבוצי. בפסק הדין, כך נטען, יש כדי להכשיר הפרת הסכמים על ידי השלטון המקומי והוא מתעלם ממעמד ההסתדרות כארגון יציג תוך פגיעה בזכויות העובדים. העותרים מוסיפים וטוענים כי מפסק הדין עולה שמנגנון ההסכמים הקיבוציים נסוג מפני ועדת הפיטורים שהוקמה מכוח תיקון 31, וזאת בניגוד לתכליתו. מבוקשם של העותרים הוא, אפוא, כי ייקבע שכל עוד לא נחתם הסכם קיבוצי בין המועצה להסתדרות אין לראותם כעובדים שפוטרו והם מדגישים כי מאז פיטוריהם לא קיבלו שכר ומצבם הכלכלי התדרדר מאוד. העותרים אף ביקשו כי יינתן צו ביניים המורה לוועדה הפריטטית שאמורה הייתה להתכנס ביום 5.6.2006, להימנע מכל דיון בעניינם, אך בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 5.6.2006. המשיבה 7 תומכת בעמדת העותרים וטוענת כי בית הדין הארצי התעלם שלא כדין מרצונם המפורש של הצדדים לפיו ניתן יהיה לבצע פיטורים רק לאחר סיום המשא ומתן וגיבוש רשימת המפוטרים. עוד טוענת המשיבה 7 כי מכתבו של מר סאעד נכתב כשבעה חודשים לאחר סיום העסקתם של העותרים ואין בו תחליף להסכמה במישור המקומי לפיטוריהם. זאת במיוחד נוכח העובדה שמעולם לא הוסכם על הכללתם ברשימת המועמדים לפיטורים ועניינם אף הועבר לדיון בהליך של יישוב חילוקי דעות. 5. מנגד טוענים המשיבים 4-2 כי בפסק הדין לא נפלה כל טעות המחייבת התערבות בו, בהדגישם כי בית הדין האזורי קבע שהליך הפיטורים נעשה בהתאם לתיקון 31 ובית הדין הארצי קבע כי ניתנה הסכמתה העקרונית של ההסתדרות לתוכנית ההבראה ולהליך הפיטורים טרם שנחתם הסכם ההבראה. בסופו של יום כך מוסיפים משיבים אלה וטוענים, נחתם הסכם ההבראה מבלי שההסתדרות התנגדה לפיטורי עובדים ומבלי שביקשה לפטר עובדים אחרים תחת העותרים. לבסוף טוענים המשיבים כי ביטול פסק הדין יוביל לתוצאה בלתי צודקת משום שהמועצה תיאלץ לשלם לעותרים שכר ממועד הפיטורים ואילך למרות שאלה בוצעו כדין. המשיב 5 טוען אף הוא כי בית הדין הארצי לא קבע באופן גורף שההסתדרות אינה גורם חיוני לשכלול חוקיות הפיטורים אלא עמד על תפקידה החשוב בתהליך הפיטורים וגזר את הכרעתו מנסיבותיו הייחודיות של המקרה. מכל מקום, כך נטען, בהעדר תוכנית הבראה לא יועברו לרשויות המקומיות כספי ההבראה ועל כן הצורך לבוא בדברים עם ההסתדרות מובנה בתהליך ההבראה. המשיב 5 מוסיף וטוען כי צדק בית הדין הארצי בכך שלא נתן יד להתנערותה של ההסתדרות מן המצג שיצרה בחודש יולי 2005 כאילו הסכם ההבראה צפוי להיחתם בקרוב. לבסוף טוען המשיב 5 כי משנחתם הסכם ההבראה והוחלט על הבאת עניינם של העותרים בפני ועדה פריטטית, אין כל משמעות עקרונית לעתירה וכל נפקותה מצטמצמת אך לטענה בדבר החובה החלה על המועצה לשאת בתשלום שכר העותרים בעת ניהול ההליך על רקע ההסכמות שגובשו במסגרת הדיון בבית הדין האזורי. המשיב 6 סבור אף הוא כי דין העתירה להידחות על הסף בהדגישו כי לא נפל פגם בהסכם הקיבוצי שנחתם וכי אף אם היה נופל פגם כזה לא היה בכך כדי לאיין את הפיטורים שכן ההליך הסטטוטורי התקיים כדין. עוד טוען המשיב 6 כי פסק הדין נעדר השלכות רוחב משפטיות וכי אין מדובר במקרה של אי צדק הטעון תיקון. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה מצטמצמת למקרים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב להתערב בהם בנסיבותיו של העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986) (להלן: עניין חטיב); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל-ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003)). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר מקרים אלה ואין אנו סבורים כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית המצריכה את התערבותנו. יתר על כן, שיקול מנחה בבחינת התקיימותו של התנאי בדבר "טעות משפטית מהותית" הוא אופייה של הסוגיה, משקלה המשפטי הסגולי וחשיבותה הציבורית הכללית (עניין חטיב, 694). במקרה שלפנינו עיגן בית הדין הארצי את פסק דינו בנסיבותיו הייחודיות של המקרה תוך שהוא בוחן את עמדתה של ההסתדרות ביחס לפיטורי העותרים על רקע ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. כמו כן ושלא כטענת העותרים, בית הדין הארצי עמד על מקומן של ההתחייבויות הקיימות במישור הקיבוצי במסגרת תהליך ההבראה והליך הפיטורים וכן על תפקידו של ארגון העובדים היציג בהליך זה ולפיכך, אין יסוד לטענה בדבר ההלכה הכללית העולה מפסק הדין (ראו והשוו: בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק על 2005(2) 1099 (2005); בג"ץ 2476/02 סיט תכנון וביצוע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, תק על 2002(2) 73 (2002)). לכך יש להוסיף את שציין בית הדין הארצי, כי ההכרעה הסופית בעניין מועד פיטורי העותרים אמורה להתקבל במסגרת הליך יישוב חילוקי הדעות בין הצדדים ואף לכך נודעת השפעה על השלכתו המעשית של פסק הדין. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏ה' כסלו, תשס"ז (26.11.06). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06046140_V05.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il