מדינת ישראל נ. אחמד והבי

בבית המשפט העליון רע"ב 4613/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אחמד והבי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.6.2021 (כב' השופט צ' קאפח) ב-עת"א 65340-06-21 תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התשפ"א (1.7.2021) בשם המבקשת: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיב: עו"ד שי טובים פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שהתקבלה אתמול, ביום 30.6.2021 (השופט צ' קאפח) ב-עת"א 65340-06-21. בגדרי ההחלטה התקבלה עתירת המשיב, והותר לו לצאת לחופשה בת מספר שעות לצורך השתתפות בחתונת אחיו שעתידה להתקיים הערב (1.7.2021) בג'לג'וליה. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב בצוותא, הפרת הוראה חוקית והסעת שוהה בלתי חוקי. נטען כי בעת ששהה במעצר בית בתיק אחר שבו הוא נאשם בעבירות רכוש, יצא את מקום המעצר וגנב אופנוע יחד עם שני אחרים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזו התקבלה בהסכמתו ביום 3.2.2021 (מ"ת 27173-01-21, השופט ש' מלמד). מאז הורשע המשיב על פי הודאתו בשני תיקים אלה ואחרים שצורפו, ונקבע מועד לטיעונים לעונש ליום 14.7.2021. ביום 21.6.2021 פנה המשיב לשירות בתי הסוהר בבקשה לצאת לחופשה כדי להשתתף בחתונה. בקשתו נדחתה ביום 27.6.2021 על ידי קצין האסירים בימ"ר ת"א, תוך שהובהר כי לפי סעיף 7 לפקודת שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00 שעניינה חופשת אסירים (להלן: פקודת שב"ס), עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה בתקופת מעצרם "שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". נגד החלטה זו הגיש המשיב עתירת אסיר. בדיון בעתירה שהתקיים אתמול לפני בית המשפט המחוזי טען בא-כוח המשיב כי מרשו קיבל אחריות למעשיו, וכי בקשות דומות אושרו בתיקים שנסיבותיהם חמורות יותר. לאחר שעיין בידיעות המודיעיניות שהוגשו על ידי בא-כוח המבקשת, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והתיר למשיב לצאת מבית המעצר כדי להשתתף בחתונה, כפוף לפיקוח של אמו ואחותו, וכן הפקדת התחייבות עצמית וערבויות. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפנינו. 3. בבקשה למתן רשות ערעור מתמקדת המבקשת בטענה כי המידע המודיעיני שנאסף בעניינו של המשיב מעורר חשד מבוסס לכך ששחרורו לחופשה, גם אם קצרה, עלולה לפגוע בביטחון הציבור. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא בחן כנדרש את סבירות החלטת שירות בתי הסוהר, אלא החליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו ללא טעם מוצדק. בדיון שהתקיים לפנינו טען בא-כוח המשיב כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי והוסיף כי חופשה בת מספר שעות מוצדקת לנוכח שיתוף הפעולה של מרשו עם ההליך הפלילי וחשיבות האירוע עבורו. עוד הצביע בא-כוח המשיב על אי בהירות ביחס למסלול המתאים להגשת בקשות של עצורים ליציאה לחופשה. 4. לאחר שעיינו בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים ואף עיינו – בהסכמת בא-כוח המשיב – בחומר המודיעיני שהוצג לבית המשפט המחוזי ובחומר נוסף, שוכנענו כי יש לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית משפט מחוזי בעתירות אסיר לא תינתן אלא במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 4206/19 עבאס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (23.6.2019)). עם זאת, נקבע לא פעם כי טענה שנוגעת לביטחון הציבור לנוכח מסוכנות שנשקפת מהמשיב היא בעלת חשיבות ציבורית שעשויה להצדיק מתן רשות ערעור (רע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית, פסקה 7 (12.6.2019)). וכך נכון בענייננו. החומר המודיעיני מטריד, ואינו מסייע בידי המשיב. כך גם לגבי המידע שהתווסף לחומר שהוגש לבית המשפט המחוזי, ובהינתן ההתראה הקצרה שבה התנהל ההליך מובן מדוע הוא לא הוצג קודם לכן. מסוכנותו של המשיב נלמדת לא רק מהחומר המודיעיני אלא גם מנסיבות מעצרו. המשיב עצור עד תום ההליכים בגין הפרה של מעצר בית שהוטל עליו בגין עבירות רכוש, כאשר תוך כדי הפרת מעצר הבית הוא ביצע עבירה נוספת. המשיב הורשע על פי הודאתו בשני התיקים, והם קבועים לשמיעת טיעונים לעונש. כפי שנמסר לנו בדיון, אין זו הפעם הראשונה שבה הפר המשיב מעצר בית, אלא שהפעם גם ביצע עבירה נוספת תוך כדי ההפרה. עצם המעצר עד תום ההליכים מעיד על מסוכנותו, והעובדה שהפר הוראה חוקית אינה מאפשרת לתת בו אמון; מה גם שהמפקחות שאישר בית המשפט המחוזי לצורך היציאה לחתונה הן גם אלה שתחת פיקוחן הפר את תנאי מעצרו, וכבר הוכח שאינן עומדת "במשימה". כפי שעולה מסעיף 7 לפקודת שב"ס, הכלל הוא שעצורים אינם אמורים לצאת לחופשה, אלא במקרים חריגים. מקרה זה איננו יוצא דופן עד כדי שמוצדק לסטות מן הכלל ולהתיר יציאה לחופשה לצורך השתתפות באירוע משפחתי. ואף בית המשפט המחוזי לא הציג טעמים מספיקים לחרוג מברירת המחדל בנסיבותיו הפרטניות של המשיב. בכך יש כדי להצדיק מתן רשות ערעור כאמור. 5. שמענו את טענות בא-כוח המשיב לעניין אי-הבהירות ביחס להליך המתאים להגשת בקשה של עצור ליציאה לחופשה. כפי שציינתי בעבר, במצב הדברים היום עצור המבקש לצאת לחופשה מיוחדת יכול לנקוט הן במסלול מנהלי על ידי פנייה לשירות בתי הסוהר, הן במסלול פלילי על ידי בקשה להשתחרר בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (בש"פ 5265/15 מדינת ישראל נ' גבאי, פסקה 6 (30.7.2015)). אמות המידה שבהן תיבחן הבקשה לפי כל אחד מהמסלולים פורטו ב-בש"פ 5857/17 מדינת ישראל נ' קורובקוב (25.7.2017) (להלן: עניין קורובקוב); שם קראה השופטת ד' ברק-ארז להסדרת הנושא בחקיקה. אכן, יש קושי בהיעדר הנחייה ברורה בנוגע למסלול המתאים להגשת בקשה של עצור ליציאה לחופשה; כאשר יצוין למען הסדר כי הטרמינולוגיה הנקוטה בהקשר זה מקום שהבקשה מופנית לשירות בתי הסוהר היא "יציאה בליווי". לנוכח סד הזמנים הדחוק לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין כבר בהחלטה זו, אך לגופו של עניין אנו נוטים לסבור שהאכסניה הנכונה היא בהגשת בקשה מתאימה לבית המשפט שבו מתנהל הליך המעצר, ולא בהליך מנהלי שראשיתו בפנייה לשירות בתי הסוהר. כפי שהובהר בעניין קורובקוב, שאלת החזקתם של עצורים במעצר נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ולא של שירות בתי הסוהר, ויש לזכור כי הליכי מעצר הם מטבעם דינמיים ומושפעים מהתפתחויות בהליך הפלילי העיקרי, משינויי נסיבות, ואף מחלוף הזמן. 6. סוף דבר. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"א (‏1.7.2021). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21046130_G02.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il