אחמד טאהא נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4609/98 ע"פ 4477/98 ע"פ 513/99 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער (בע"פ 4609/98): אחמד טאהא (המשיב בערעור שכנגד - ע"פ 4477/98) נגד המשיבה (בע"פ 4609/98): מדינת ישראל (המערערת בערעור שכנגד - ע"פ 4477/98) ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.3.98 בתיק ת"פ 344/98 שניתן על ידי כבוד השופט חיים גלפז המערער: עלי אברהים אמארה (בע"פ 513/99) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.1.98 בתיק ת"פ 459/98 שניתנה על ידי כבוד השופט ניסים ממן תאריך הישיבה: י"ז בתמוז תשנ"ט (1.7.99) בשם המערער: עו"ד דאוד פהים (בע"פ 4609/98) בשם המערער: עו"ד חליחל עדנאן (בע"פ 513/99) בשם המשיבה: עו"ד עודד שחם (בע"פ 4609/98 וע"פ 513/99 והמערערת בע"פ 4477/98) בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין השופט י' זמיר: החלטנו לדון בשלושת הערעורים ביחד כיוון שהם צומחים מפרשה אחת. אחמד טאהא, המערער בע"פ 4609/98, תושב כפר כנא, כבן 28 שנים, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' גלפז), על יסוד הודאתו, בעבירות רבות של סחר בנשק, הובלת נשק והחזקת נשק. כפי שנקבע בגזר הדין, הוא רכש ממספר תושבים באזור יהודה ושומרון, במספר הזדמנויות, 15 כלי נשק (בהם תת-מקלע אחד, 5 רובים ו9- אקדחים), וכן תחמושת לכלי הנשק, ומכר את כלי הנשק לתושבי כפרו ותושב של כפר סמוך. בית המשפט, בבואו לגזור את דינו של המערער, שקל את הנסיבות האישיות, ובהן העובדה שלמערער אין הרשעות קודמות, שהוא הודה מיד בביצוע העבירות, שהוא גדל בסביבה משפחתית קשה וכן שהוא הביע חרטה עמוקה. בית המשפט שקל גם את העונשים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי במקרים אחרים, בגין עבירות דומות, בהם הוטל בדרך כלל עונש של 4 שנות מאסר עד 5 שנות מאסר. על רקע זה החליט בית המשפט המחוזי להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים וחצי, וקנס בסך 25,000 ש"ח. המערער טוען בערעור זה כי זהו עונש חמור מדי. הוא מבקש שבית משפט זה יקל בעונשו, וסומך את בקשתו על טענות שונות. אלא שטענות אלה הועלו כבר בפני בית המשפט המחוזי, ונלקחו בחשבון על ידו. אין אנו סבורים כי יש בטענות אלה כדי להצדיק הקלה בעונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי. המדינה מערערת על קולת העונש שהוטל על המערער (ע"פ 4477/98). היא טוענת כי העונש קל מדי, הן בהתחשב בעונש המירבי שנקבע לעבירות בגינן הורשע המערער, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, והן בהתחשב במדיניות הענישה הראויה לעבירות מסוג זה. אכן, העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאד. הנשק הנסחר עלול לעבור מיד ליד. הוא אינו נרכש באופן חוקי וחזקה היא שהוא לא נועד לשמש מטרה חוקית. גם כשהוא נמצא בידי אדם שאינו עבריין או מחבל טמונה בו סכנת חיים. קל וחומר אם הוא מתגלגל ומגיע לידי עבריין או מחבל. ועלינו לקחת בחשבון אפשרות כזאת, להרתיע מפניה ולמנוע את הסכנה הצפוייה מן הנשק. בא-כוח המדינה אמר כי הסכנה הטמונה בסחר בנשק אינה פחותה מן הסכנה הטמונה בסחר בסמים. אכן, אף כי יש הבדל בין זה לבין זה, אין ספק כי סכנת חיים טמונה בסחר בנשק, ולאור אירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה נראה כי סכנה זאת מחמירה והולכת. לכן שומה על בית המשפט להתריע כנגד סכנה זאת ולפעול כנדרש כדי להרתיע מפני עבירה זאת. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער במקרה שלפנינו על פי רמת הענישה שהיתה מקובלת על בית המשפט המחוזי במקרים דומים. אולם אנו סבורים כי עונש מאסר של חמש שנים על מי שעסק בסחר בנשק באופן שיטתי ולאורך זמן אינו עונש ראוי. מן הראוי, בהעדר שיקולים מיוחדים לקולה, להחמיר בעונש. במקרה שלפנינו, המערער עסק בסחר בנשק במקרים רבים לאורך תקופה של שנתיים. השיקולים האישיים שלו, אף שיש בהם צד לקולה, אינם מספיקים כדי להכריע את הכף. לכן אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ולהטיל על המערער עונש מאסר בפועל של שבע שנים, במקום העונש של מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים. יתר חלקי העונש, כפי שנקבעו בגזר הדין, יעמדו בעינם. המערער בע"פ 513/99, עלי אמארה, אחד מתושבי כפר כנא, כבן 26 שנים, הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופט נ' ממן בת.פ. 459/98) על כך שרכש מאחמד טאהא, המערער בע"פ 4609/98, אקדח אחד עם מחסנית, ונהג לשאת את האקדח על גופו כשהיה הולך בכפרו. בית המשפט נתן דעתו לנסיבות האישיות של המערער, שאף הוא גדל בסביבה קשה. בית המשפט ציין גם את ההמלצה של שירות המבחן, להסתפק בתקופת מאסר קצרה בצירוף עונש מותנה, שדי בהם כדי לשרת באופן אפקטיבי את תכלית ההרתעה. מצד שני, בית המשפט לקח בחשבון את העובדה כי בשנת 1990 המערער, בהיותו כבן 17 שנים, הורשע על הנפת דגל של ארגון טרור ועל ידוי אבנים בנתיב תחבורה ונדון לקנס, למאסר של 6 חודשים בעבודות שירות וכן למאסר על-תנאי. בהתשחב בנסיבות המקרה החליט בית המשפט להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, מאסר על-תנאי לתקופה של שתי שנים וקנס בסך 3,000 ש"ח. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש. בא-כוח המערער ציין כי עונש זה אינו עומד בשום יחס לעונש שהוטל על אחמד טאהא בגין סחר בנשק במקרים רבים לאורך תקופה ממושכת. לא זו בלבד. שניים מתושבי אותו כפר שקנו אף הם כלי נשק מאחמד טאהא, כל אחד אקדח אחד, נדונו בשני משפטים נפרדים, כל אחד למאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. לטענת בא-כוח המערער, העקרון של אחידות הענישה מחייב שעונש כזה, ולא חמור מזה, יוטל גם על המערער. בא-כוח המדינה הסכים כי העונש שהוטל על המערער מוגזם לחומרה, במיוחד בהתחשב בעונשים שהוטלו על שני תושבי אותו כפר שקנו אף הם כלי נשק מאחמד טאהא, ולכן מן הראוי שבית משפט זה יקל בעונש. לאחר ששקלנו את כל נסיבות המקרה, לרבות העונשים שהוטלו במקרים אחרים בפרשה זאת, ולקחנו בחשבון גם את העבר הפלילי של המערער, החלטנו לקבל את ערעורו. אמנם, גם העבירה של רכישת אקדח בניגוד לחוק, ונשיאת אקדח בניגוד לחוק, היא עבירה חמורה. אולם, בהתחשב בעונשים שהוטלו על שני תושבי הכפר שקנו אקדחים מאחמד טאהא, לא נמצה עם המערער במקרה זה את העונש הראוי לעבירה זאת. בהתאם לכך, אנו מקצרים את תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער, ומעמידים אותה על שנה אחת. שאר חלקי העונש שהוטלו על המערער, כלומר מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים במשך שלוש שנים וקנס בסך 3,000 ש"ח, יעמדו בתוקפם. המערער, עלי אמאדה, יתייצב לריצוי עונש המאסר בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 1.8.99 עד השעה 10:00. הערבויות הקיימות יעמדו בתוקפן. המערער יפקיד את דרכונו בבית המשפט המחוזי עד יום 5.7.99. מוצא בזה צו לאיסור יציאתו של המערער מן הארץ. ניתן היום, י"ז בתמוז תשנ"ט (1.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98046090.I01