טטיאנה גרינברג נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4609/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4609/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרת: טטיאנה גרינברג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מיכה גמליאל 3. א.ב.ג מערכות מחשוב בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד בר אל ירון פסק-דין השופט י' דנציגר: העתירה שלפנינו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.1.2017, בע"ע 9939-09-15 ובע"ע 5552-09-15. העותרת הועסקה בין השנים 2000 ל-2010 בחברת א.ב.ג. מערכות מחשוב בע"מ (להלן: החברה). במהלך תקופה זו נקלעה החברה לקשיים כלכליים, ועל כן היא לוותה מהעותרת סכומי כסף שונים (להלן: ההלוואות). בשנת 2010 נסתיימו יחסי העבודה בין העותרת לבין החברה. על רקע זה הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. העותרת טענה כי החברה חייבת לה כספים בגין ההלוואות ובגין זכויות שונות שקשורות בהעסקתה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עיקר טענותיה. נקבע, כי החברה חייבת לשלם לעותרת סכומים שונים בגין ההלוואות ובגין זכויותיה. עוד נקבע, כי העותרת זכאית לקבל אחוז מסוים מרווחי החברה, בהתאם לאמור באחד מהסכמי ההלוואה, כשבעניין זה ניתן צו למתן חשבונות לצורך כימות הסכום הספציפי. יצוין, כי בית הדין האזורי לעבודה קבע שיש לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות העותרת סכומים שונים שהועברו לה מהחברה. עוד יצוין, כי במסגרת פסק הדין חויב המשיב 2 ביחד-ולחוד עם החברה, לאחר שנקבע כי הלה הסכים להיות ערב לחיוביה. הצדדים הגישו ערעורים נפרדים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. העותרת טענה כי לא היה מקום להורות על קיזוז כלשהו מסכומי הכסף שנפסקו לזכותה. המשיבים טענו כי נפלו מספר שגיאות בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בפרט כאשר נקבע כי העותרת זכאית לקבל אחוז מסוים מרווחי החברה ללא הגבלת זמן. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את שני הערעורים באופן חלקי. מן העבר האחד, התקבלה באופן חלקי טענת העותרת בעניין הקיזוז. מן העבר השני, התקבלה טענת המשיבים בעניין זכאותה של העותרת לקבל אחוז מסוים מרווחי החברה, כאשר נקבע כי אף שהעותרת זכאית לקבל אחוז מהרווחים, הרי שזכאותה תקפה אך ורק עד למועד סיום יחסי העבודה ולא מעבר לכך. נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הוגשה העתירה שלפנינו. העותרת טוענת שלא היה מקום לקבוע כי זכאותה לקבל אחוז מרווחי החברה תקפה אך ורק עד למועד סיום העסקתה. עוד היא טוענת, כי היה מקום לקבל את מלוא טענותיה בעניין הקיזוז. העותרת סבורה כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מעורר שאלות משפטיות עקרוניות. כך לדידה, בית הדין הארצי לעבודה פירש באופן בלתי סביר את הוראות אחד מהסכמי ההלוואה, ואף השלים את ההסכם, באופן שמעורר שאלות עקרוניות בנושא פרשנות דיני החוזים. לאחר העיון בעתירה באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בקבלת תגובה מהמשיבים. כלל ידוע הוא, שבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות שיפוטית בהכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד, אשר מתקיימים בהם שני התנאים המצטברים הבאים: נתגלתה בהכרעה טעות משפטית מהותית; ונסיבות העניין מחייבות התערבות שיפוטית משיקולי צדק. תנאים אלו מפורשים על-פי-רוב באופן מצמצם. בית משפט זה לא יידרש לכל טעות או שאלה שמתעוררים מפסק דינו של הדין הארצי לעבודה, ובעניין זה נודע משקל רב גם לחשיבות הסוגיה שעל הפרק ולהשלכות הרוחב שיש לה על עובדים וזכויותיהם (לתנאים, ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 2179/16 ברימה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (8.2.2017); בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (7.6.2012); בג"ץ 9619/11 חדד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה ח (12.3.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 89-84 (2017)). בניגוד לנטען בעתירה, המקרה שלפנינו אינו עומד באמת המידה להתערבות שיפוטית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. איננו סבורים כי נפלה בפסק הדין טעות מהותית או שמחייבת במקרה זה התערבות משיקולי צדק. בעיקרם של דברים, המחלוקת בין הצדדים עוסקת בחישוב סכומים שונים שמגיעים לעותרת כתוצאה מסיום יחסי עבודה ומהלוואות שהעניקה לחברה. העותרת היא שהגישה את תביעתה תוך כריכת כלל הנושאים גם יחד. בנסיבות אלה, על מנת להכריע במחלוקת, נדרש לבצע מלאכת פרשנות של הסכמי ההלוואה. בית הדין הארצי ביצע מלאכה זו, והכריע במחלוקת כחוכמתו. אינו סבורים כי ישנה עילה להתערבותנו בקביעותיו הפרשניות. נציין, כי בניגוד לטענות העולות בעתירה, הפרשנות שהוענקה להסכם ההלוואה בענייננו אינה מעוררת כל שאלות רוחב תקדימיות, אלא מהווה היא יישום של הלכות ידועות ומוכרות, שנדונו בפסיקה רבה וענפה. גם משום כך, אין הצדקה לערוך דיון מיוחד ונוסף בתיק לפני בית משפט זה. למעלה מן הצורך יוער, כי על פניו העתירה לוקה בשיהוי שעשוי להצדיק אף הוא את דחייתה על הסף, כאשר העתירה הוגשה כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (ראו והשוו: בג"ץ 3649/15 אטיה נ' המועצה הדתית אילת, פסקה 6 (25.9.2016); בג"ץ 7418/09 אורנשטיין נ' נציבות שירות המדינה, פסקה 10 (24.1.2010); בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.3.2008); בג"ץ 6312/05 באסל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 4 (10.7.2005)). העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשע"ז (16.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17046090_W02.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il