אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. הסתדרות העובדים הכללית החדשה או הס

פסק-דין בתיק ע"א 4607/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4607/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: אליהו חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה ו/או חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ 2. עיריית תל אביב-יפו (משיבה פורמאלית) 3. רשות הכבאות תל אביב-יפו (משיבה פורמאלית) ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1005/08 שניתנה ביום 06.04.2011 על-ידי כב' השופטת יהודית שבח תאריך הישיבה: י"א בסיון התשע"ג (20.05.13) בשם המערערת: עו"ד עזריאל רוטמן בשם המשיבה 1: עו"ד אביתר אנגלרד; עו"ד רויטל דגים בשם המשיבות 3-2: עו"ד אייל בר אליעזר; עו"ד אורי אסא פסק-דין השופט צ' זילברטל: ההליך בבית המשפט המחוזי 1. המערערת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, הגישה ביום 1.1.2008 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעת שיבוב על סך כ-20 מיליון ש"ח. התובענה המקורית הוגשה נגד עיריית תל אביב-יפו (המשיבה 2) ונגד רשות הכבאות תל אביב-יפו (המשיבה 3), ונטען בה כי על הנתבעות הנ"ל לשפות את המערערת בגין תגמולי ביטוח שהיא שילמה למבוטחת שלה בשל נזקי רכוש שנגרמו עקב אירוע שריפה שהתרחש בלילה שבין 19.10.2002 לבין 20.10.2002. המערערת טענה כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת של פסולת קרטונים שנערמה במקום עקב שביתת עובדי הרשויות המקומיות (ומכאן חבות העירייה), כששירותי הכבאות התרשלו באי מניעת השריפה ובכיבויה. ביום 3.9.2009 הגישה המערערת בקשה מוסכמת לתיקון כתב התביעה. עיקרו של התיקון היה הוספת נתבעת נוספת. בבקשה לתיקון כתב התביעה נאמר כי המערערת מעוניינת להוסיף את "הסתדרות העובדים הכללית החדשה" כנתבעת נוספת, בהיותה זו אשר הכריזה במועד הרלוונטי על שביתה כללית במשק, שביתה שכללה גם את עובדי הרשויות המקומיות. בכותרת של כתב התביעה המתוקן, שהוגש ביום 7.9.2008 לאחר שבית המשפט נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, נרשם שמה של הנתבעת מס' 3, שצירופה התבקש במסגרת התיקון, באופן הבא: הסתדרות העובדים הכללית החדשה חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ אגודה שיתופית מס' 57-00017-4 רח' ארלוזורוב 93 תל אביב 62039 אין מחלוקת כי "הסתדרות העובדים הכללית החדשה" (להלן: ההסתדרות) היא אגודה עותומאנית והיא ארגון העובדים היציג המוסמך להכריז על שביתה. אין גם מחלוקת כי "חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ" (להלן: חברת העובדים) היא אגודה שיתופית שמספרה הרשום הוא זה המופיע בכותרת של כתב התביעה המתוקן, כמפורט לעיל. מכאן שבכותרת לכתב התביעה המתוקן הוזכרו שני הגופים האמורים, שלכל אחד מהם אישיות משפטית שונה. ניסוח לקוי זה של כתב התביעה המתוקן, בהתחשב במועד הגשתו (סמוך לפני תום תקופת ההתיישנות), גרם למחלוקת לה אנו נדרשים בגדרו של הערעור דנא. 2. כתב התביעה המתוקן נמסר כדין במשרדי ההסתדרות ביום 8.9.2009. ביום 1.12.2009 הוגש, "למען הזהירות בלבד", כתב הגנה מטעם "הנתבעת 3". בכותרת למסמך זה נאמר כי הוא מוגש "מטעם הסתדרות העובדים הכללית החדשה ו/או חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ (להלן ביחד ולחוד: הנתבעת 3)". עוד נטען בכתב ההגנה, כי הוא מוגש על ידי שני גופים "למרות שכתב התביעה הוגש נגד נתבעת אחת בלבד". יצוין כי כתב ההגנה הוגש במועד הנ"ל, כלומר כשלושה חודשים ממועד מסירת כתב התביעה להסתדרות, לאחר שהתובעת (המערערת) הסכימה למתן ארכה להגשתו, שכן ללא הסכמה זו היה צריך להגישו עד ליום 9.9.2009. כפי שנראה בהמשך, יש חשיבות ללוח זמנים זה. במקביל להגשת כתב ההגנה הגישה חברת העובדים, ורק היא (דהיינו – לא ההסתדרות), בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה בהעדר יריבות ובהעדר עילה. בין היתר נטען על-ידי חברת העובדים, כי התביעה המתוקנת הוגשה כנגד נתבעת אחת בלבד, היא חברת העובדים, אשר אין לה כל יריבות עם המערערת, שכן חברת העובדים אינה מכריזה על שביתות במשק והיא, בעיקרו של דבר, הזרוע הכלכלית-משקית של ההסתדרות. יובהר, כי קבלת טענותיה הנ"ל של חברת העובדים במלואן תביא לכך שהמערערת לא תוכל עוד לתבוע את ההסתדרות, שכן בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות (ביום 21.10.2009). אגב, אילו כתב ההגנה היה מוגש במועד (9.9.2009), ולא רק לאחר חלוף הארכה המוסכמת, ועימו הבקשה האמורה לסילוק על הסף, היה בידי המערערת זמן מספיק לבקש תיקון התביעה והבהרת זהות "הנתבעת 3" עוד בטרם שחלפה תקופת ההתיישנות. בתשובה לטענות חברת העובדים טענה המערערת כי "הנתבעת 3", כפי שזו הוגדרה בכותרת לכתב התביעה המתוקן, כוללת למעשה שתי נתבעות, ההסתדרות וחברת העובדים, כך שאין מניעה למחוק את התביעה נגד חברת העובדים ולהותיר על כנה את התביעה נגד ההסתדרות. 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח) פסק כי כתב התביעה המתוקן הוגש כנגד נתבעת אחת, אף מנקודת מבטה של המערערת. זאת הסיק בית המשפט מניסוח הבקשה לתיקון כתב התביעה, שם התייחסה המערערת לצורך בצירוף נתבעת, בלשון יחיד, כמו גם מנוסח כתב התביעה המתוקן, שבו חוזרת המערערת ומזכירה את הנתבעת 3, שוב ושוב, בלשון יחיד. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי "אין מנוס מהמסקנה" שעל פי האמור בכתב התביעה המתוקן, "הנתבעת 3" היא חברת העובדים, ולא ההסתדרות. זאת למד בית המשפט, בעקרו של דבר, מניסוח הכותרת לכתב התביעה, בה צוין כי "הנתבעת 3" היא אגודה שיתופית ואף ננקב מספר האגודה. ההסתדרות אינה אגודה שיתופית ומספר התאגיד שלה אינו זה המופיע בכותרת. לדעת בית המשפט המחוזי, נתונים אלה מצביעים על כך שהנתבעת "האמיתית" בכתב התביעה המתוקן היא חברת העובדים, כנתבעת יחידה. בית המשפט היה ער לכך שמחיקה על הסף מחמת טעות בשם האישיות המשפטית של הנתבע אינה דבר של מה בכך, במיוחד כשלא ניתן יהיה להגיש נגד הנתבעת "הנכונה" תביעה חדשה עקב התיישנות, אך הוסיף כי מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי חברת ביטוח רק ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות "בעילה שנויה במחלוקת המבוססת על אשם מחמת הכרזת שביתה", כך ש"תחושת אי הנוחות נדחקת בפני הצורך ביציבות משפטית על דרך הקפדה על הפרדה בין גופים שונים שלהם אישיות משפטית נפרדת, כמו גם על כללי ההתיישנות". על כן הורה בית המשפט על מחיקתה של "הנתבעת 3". מכאן הערעור, אשר בניגוד לדרך ניסוח כתבי הטענות על-יד המערערת בבית המשפט המחוזי, הוגש נגד ההסתדרות ו/או חברת העובדים. הערעור 4. המערערת טוענת, בתמצית, כי מכתב התביעה המתוקן עולה בבירור שההסתדרות, ולא חברת העובדים, היא הנתבעת הנכונה וכך היה בית המשפט צריך לקבוע. המערערת מוסיפה, כי ההסתדרות וחברת העובדים מנועות מלטעון בעניין זהות הנתבעת 3, שכן אלו השתהו בהגשת כתב ההגנה והבקשה לסילוק התובענה על הסף והגישו כתבי טענות אלה רק לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. לא זו אף זו, ההסתדרות, אשר החותמת שלה הוטבעה על אישור המסירה, ביקשה מהמערערת ארכה להגשת כתב ההגנה. לעניין זה יצוין, כי בא כוח המערערת הגיש במהלך הדיון בערעור מכתב מיום 24.9.2009 בחתימת בא כוח המשיבה 1, עו"ד אביתר אנגלרד, בו נרשם כדלהלן: "משרדנו מייצג את הנתבעת 3, הסתדרות העובדים הכללית החדשה. בהמשך לשיחתנו הטלפונית מאתמול, אני מודה לך על הסכמתך האדיבה ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מטעם מרשתי. ...". מכתב זה לא הוגש כראיה בבית משפט קמא והוצג לעיוננו בהסכמת בא כוח המשיבה 1, בכפוף להערתו לפיה המכתב מוצג לראשונה בשלב הערעור. על-פי הטענה, מהמכתב האמור עולה במפורש, כי היה מובן שהתביעה הוגשה כנגד ההסתדרות, ובא כוחה של האחרונה פנה בבקשה לקבל ארכה להגשת כתב ההגנה. נוכח נתונים אלה, טוענת המערערת כי ראוי היה לדחות את הטענה לפיה הנתבעת מס' 3 בכתב התביעה המתוקן היתה חברת העובדים ולא ההסתדרות. המערערת אף חוזרת על הטענה, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, לפיה כתב התביעה המתוקן הוגש נגד שני גופים שנכללו בגדר "הנתבעת מס' 3", ואכן גם כתב ההגנה הוגש על ידי שני הגופים האמורים. לשיטת המערערת, אין הגיון לקבוע שדווקא חברת העובדים היא הנתבעת, כאשר שמה של ההסתדרות מופיע אף הוא בבירור בכותרת כתב התביעה המתוקן ומתוכן כתב התביעה המתוקן עולה כי אכן התביעה מופנית כלפיה, כמי שמכריזה על שביתות במשק וכארגון עובדים. להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבות 2 ו-3, שהוגדרו על-ידי המערערת כמשיבות פורמאליות, תמכו בטענות המערערת. במסגרת התובענה בבית משפט קמא הגיעו בינתיים משיבות אלה להסדר פשרה עם המערערת, והן שלחו הודעה לצד שלישי נגד ההסתדרות, אשר בגדרה היא חשופה לסיכון רק עד לסכום אותה פשרה, הנופל באופן משמעותי מסכום תביעת המערערת נגדה. 5. בסיכומי המשיבה 1 הובהר, כי סיכומים אלה מוגשים על ידי ההסתדרות "לגביה קבע בית המשפט קמא שהיא לא נתבעה בכתב התביעה המתוקן נשוא ערעור זה", מבלי שהגשת הסיכומים מהווה הודאה מצדה של ההסתדרות כי היא הנתבעת בכתב התביעה המתוקן. עוד הובהר, כי חברת העובדים, מצדה, לא מגישה סיכומים, שכן הערעור אינו מכוון נגדה והמערערת אינה טוענת בעניין מחיקתה של התביעה נגד חברת העובדים מחמת חוסר יריבות. המשיבה 1 מבקשת לתמוך במסקנותיו של בית משפט קמא לפיהן כתב התביעה המתוקן מתייחס לנתבעת נוספת אחת ולא לשתיים, כשאותה נתבעת היא חברת העובדים ולא ההסתדרות. לשיטת המשיבה 1, אין מדובר רק בטעות טכנית בשמו של בעל דין, טעות שעל פי הפסיקה הקיימת ניתן לתקן גם בשלבים מתקדמים של ההליך, לרבות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אלא בטעות בזהותו של בעל הדין, באופן שנתבע בעל הדין שאין למערערת יריבות עימו, ולא נתבע בעל הדין שכלפיו היו הטענות אמורות להיות מופנות. המשיבה 1 ביקשה להדגיש, כי לאחר שהתבררה התקלה, המערערת לא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, על אף שהיא מודה שכתב התביעה שהגישה הוא שגוי וטעון תיקון. בהעדר בקשה כאמור, לא היה מקום לצפות שבית המשפט יעשה כן ביוזמתו. המשיבה 1 מוסיפה, כי אף אם היתה מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, דינה היה להידחות, שכן בינתיים, כמפורט לעיל, חלפה תקופת ההתיישנות. דיון והכרעה 6. אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע, כי המערערת ביקשה לצרף לכתב התביעה המקורי שהגישה נגד המשיבות 2 ו-3 נתבעת נוספת אחת, וכי הנתבעת מס' 3 בכתב התביעה המתוקן היא ההסתדרות. למסקנה זו ניתן להגיע על יסוד עיון בכתב התביעה המתוקן עצמו. אכן, עיון בכותרת לכתב התביעה, ובה בלבד, עשוי להוליך למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ולפיה הנתבעת היא חברת העובדים דווקא, שכן בצד שמה-שלה, ולא בצד שמה של ההסתדרות, צוינו גם אופן התאגדותה ומספרו הרשום של התאגיד. אלא שלטעמי בעניין זה גוברת המהות, כפי שהיא משתקפת בתוכנו של כתב התביעה ובאופי הטענות שנטענו בו כלפי אותה "נתבעת מס' 3", על הביטוי הטכני גרידא שבכותרת. בסעיף 8 של כתב התביעה המתוקן נטען כדלהלן: "הנתבעת 3, הסתדרות העובדים החדשה (להלן: 'הנתבעת 3' או 'ההסתדרות'), הינה אגודה שיתופית שהוקמה כאיגוד מקצועי המשמש ארגון גג לרוב הוועדים והעובדים המאוגדים בישראל. בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, היו עובדי הנתבעת 1 [עיריית תל אביב-יפו, צ.ז.] ובכלל זאת עובדי התברואה של העירייה חברים בהסתדרות ומאוגדים בוועדי עובדים של ההסתדרות". לדידי, האמור בסעיף זה, על אף הטעות שבתיאור ההסתדרות כאגודה שיתופית, לא מותיר כל מקום לספק שהמערערת תבעה את ההסתדרות ולא את חברת העובדים. האמור בסעיף הנ"ל מתאר את תפקידיה ופעולותיה של ההסתדרות ולא של חברת העובדים. גם עיון בסעיפים 39-37 לכתב התביעה המתוקן, הסעיפים בהם כלולות הטענות בדבר אחריותה של "הנתבעת 3", מעלה כי טענות אלה מכוונות באופן בלעדי כלפי ההסתדרות כמי שהורתה לעובדי העירייה לשבות, כאיגוד מקצועי שלא נהג בסבירות וכו'. נוכח טענות אלה, ונוכח העובדה ששמה של ההסתדרות נכלל אף הוא בכותרת לכתב התביעה, ניתן היה לעמוד על זהותה של הנתבעת שכלפיה מבקשת המערערת להפנות את טענותיה. לא זו אף זו, עיון בבקשה לתיקון כתב התביעה מעלה כי המערערת ציינה במפורש בסעיף 3 לבקשה כי נוצר אצלה הצורך לתקן את כתב התביעה "על דרך של הוספת הסתדרות העובדים הכללית החדשה (...) כנתבעת נוספת בתיק" (ההדגשה הוספה, צ.ז.). טענת ההסתדרות, לפיה חברת העובדים היא הנתבעת מס' 3, ולא ההסתדרות, כוללת בחובה, במידה מסויימת, כשל פנימי, שכן היא מניחה הנחה בלתי סבירה לפיה המערערת תבעה במודע אישיות משפטית עימה אין לה, גם לשיטתה-שלה, כל יריבות, אף לא על-פי הטענות שבכתב התביעה עצמו. זאת כאשר אפילו הכותרת לכתב התביעה "סובלת" את האפשרות שהנתבעת היא ההסתדרות (או, למצער, גם ההסתדרות). ככל שנותר בעניין זה ספק, בא האמור בגוף כתב התביעה ומסירו, הן מבחינה זו שברור שמדובר בנתבעת יחידה והן מבחינה זו שמדובר בהסתדרות. 7. לאמור לעיל יש להוסיף נתונים נוספים שלטעמי יש בהם כדי לחזק עד מאד הן את המסקנה, אליה הגעתי על יסוד עיון בכתב התביעה המתוקן ובבקשה לתיקון כתב התביעה, לפיה ההסתדרות היא הנתבעת מס' 3, והן את המסקנה לפיה ההסתדרות עצמה ראתה כך את פני הדברים. ראשית, כתב התביעה המתוקן נמסר במשרדי ההסתדרות, כפי שעולה מהחותמת שהוטבעה על אישור המסירה. לא הוצג אישור מסירה לחברת העובדים. פשיטא, שהמתגונן הוא מי שהומצא לו כתב התביעה ולא כל גוף אחר. שנית, כתב ההגנה הוגש בפועל גם על ידי ההסתדרות. אכן, נאמר בו כי הוא מוגש למען הזהירות בלבד, אך בפנינו מצב בו ההסתדרות ראתה עצמה, ולו מתוך זהירות, כמי שהוגשה נגדו תביעה והוא נדרש להתגונן מפניה. שלישית, מכתבו המוזכר לעיל של בא כוח ההסתדרות, עו"ד אנגלרד, מצביע על כך כי ההסתדרות היא זו שביקשה את הארכה להגשת כתב ההגנה וראתה עצמה כמי שצריכה להתגונן מפני התובענה. אכן, מכתב זה לא הוצג, משום מה, בבית משפט קמא, אך בהגינותו של בא כוח ההסתדרות הוא הוצג לעיוננו, ולאחר העיון אני סבור כי יש ליחס למכתב זה משמעות, ולו כחיזוק למסקנה אליה ניתן היה להגיע גם בלעדיו. יש גם משמעות לכך שרק בשל הסכמתה האדיבה של המערערת ליתן להסתדרות ארכה להגיש כתב הגנה, נקלעה המערערת למצב שלפיו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות. הסכמה זו ניתנה, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד אנגלרד, על יסוד הנחה שהנתבעת היא אכן ההסתדרות, שכן היא זו אשר ביקשה את אותה ארכה. בנסיבות אלה לא היה מקום לאפשר להסתדרות לטעון בהמשך כי לא היא הנתבעת אלא חברת העובדים וכי כדי שהתובענה תופנה כלפי ההסתדרות, יש צורך לתקן את כתב התביעה. 8. בנסיבות המקרה, איני סבור שאי הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה במטרה לציין מי היא "נתבעת מס' 3" הנכונה, צריך לעמוד למערערת לרועץ; אם כי ככלל ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב טענות כאשר עולה הצורך לתקנם, ויש להניח שבקשה כאמור היתה נענית בחיוב. כפי שהראיתי לעיל, מעיון בכתב התביעה המתוקן ניתן להגיע למסקנה לפיה הנתבעת מס' 3 בכתב טענות זה היא ההסתדרות, וכי שרבוב שמה (כולל דרך התאגדותה ומספר התאגיד) של חברת העובדים אינו אלא טעות או תקלה. אין מדובר בטעות בזהות הנתבעת 3, אלא בטעות שהתבטאה אך בהוספת פרטיו של תאגיד שכלל אינו נתבע לכותרת כתב התביעה המתוקן. טעות זו, שאינה אלא טעות בעניין טכני שכן עיון בכתב התביעה מבהיר כי ההסתדרות היא הנתבעת מס' 3, ניתנת לתיקון גם על ידי בית המשפט במסגרת סמכויותיו שעל פי תקנה 91 או על-פי תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 9. אכן, בכותרת לכתב התביעה המתוקן נפלה טעות שלא היתה צריכה להתרחש. לעיתים יש לטעויות השלכות לא קלות והן עלולות לחרוץ גורלו של הליך, אך נדמה כי אין מחלוקת שהמטרה היא לברר את המחלוקת האמיתית ולא להכריע בתובענות תוך ניצול תקלות וטעויות, זאת כאשר אין כל קושי לעמוד על כוונת הדברים לאשורם וכאשר לא נגרם עיוות דין לבעל הדין הנכון, דהיינו – להסתדרות, אשר היתה יכולה לדעת כי הטענות מופנות כלפיה (או, למצער, גם כלפיה), ונראה שאכן כך גם סברה "בזמן אמת". כפי שנפסק בעבר על ידי הנשיא מ' שמגר ברע"א 1794/91 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' עבדאל כרים עומרי (25.9.1991): "המשפט נועד לבירור ענייני של הנושא שבמחלוקת ומחטפים דיוניים אינם סממן לוואי מקובל של תפיסותינו הדיוניות דהאידנא". מגמה זו, של העדפת בירור המחלוקת לגופה על פני ראיה פורמליסטית צרה המייחסת משמעות לפגמים טכניים או לטעויות, באה לידי ביטוי גם בפסיקת רשם בית משפט זה, השופט ב' אוקון, בדברים הנכוחים שנאמרו לעניין משמעותה של טעות שבדין בכל הנוגע לדיני הארכת מועדים: "סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין" (בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון פ"ד נד(4) 702 (2000)). גם אם המערערת צריכה לשאת במחיר הטעות, על המחיר להיקבע על-פי אופי הטעות וסוג הנזק שהיא גרמה לצד שכנגד. חסימת האפשרות של המערערת לתבוע את ההסתדרות, היא תוצאה שאינה עומדת ביחס ראוי לטעות שנפלה בכתב התביעה המתוקן, כאשר ההסתדרות קיבלה את כתב התביעה לידיה לפני תום תקופת ההתיישנות, היתה מודעת לאפשרות שהוא אכן מופנה כלפיה על אף חוסר הבהירות שבכותרת ואף התגוננה מפניו. לפיכך, במקרה דנא, על נסיבותיו הקונקרטיות, לא נוצרה אצל ההסתדרות צפייה שלא תתבע בגין אירוע השריפה נוכח חלוף תקופת ההתיישנות, ולפיכך אין בנמצא אינטרס הסתמכות שראוי להגן עליו על-ידי מתן משקל מלא לטעות עד כדי חסימת דרכה של המערערת. נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת שטעות מהסוג שאירע כאן לא היתה מעוררת כל קושי אלמלא חלוף תקופת ההתיישנות. יש בכך כדי ללמד על כך שלא הטעות עצמה, על מאפייניה הייחודיים עליהם עמדנו, היא המכשול העומד בדרכה של המערערת. ובאשר לטענה שההסתדרות הפכה לחסינה מפני תביעה בשל כך שבינתיים חלפה תקופת ההתיישנות, הראיתי כי לא היתה יכולה להתגבש אצלה ההנחה שכתב התביעה שהומצא לה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות לא כוון נגדה. 10. לפיכך אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את הוראתו של בית משפט קמא על מחיקת "הנתבעת מס' 3" מכתב התביעה המתוקן, ולקבוע כי הנתבעת מס' 3 היא ההסתדרות. כיוון שניסוחו הלקוי של כתב התביעה המתוקן הצריך גם את חברת העובדים להתגונן מפניו ולהגיש בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף, ולו מטעמי זהירות, אוסיף ואציע שההוצאות בהן חייב בית משפט קמא את המערערת לטובת חברת העובדים (בסך 15,000 ש"ח) תעמודנה בעינן. נוכח העובדה כי התקלה שהצריכה התדיינות זו נגרמה על ידי המערערת, אציע שלא לעשות צו להוצאות בערעור; אם כי אודה שלא ראיתי בעין יפה את הילוכה של ההסתדרות, שביקשה להיבנות מטעות טכנית שלא גררה אחריה פגיעה אמיתית בזכויותיה, גם אם אין בכך חציית קו אדום של חוסר תום לב. ש ו פ ט המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל. ניתן היום, ‏כ"ו בסיון התשע"ג (‏4.6.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046070_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il