מוראד ג'דאל/מובארק אבו מחמוד נ. מפקד כוחות צה" בגדה המערבית

החלטה בתיק בג"ץ 4607/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4607/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין העותר: מוראד ג'דאל/מובארק אבו מחמוד נ ג ד המשיב: מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ט"ו בסיון התשס"ו (11.6.2006) בשם העותר: עו"ד סלימאן שאהין בשם המשיב: עו"ד יובל רויטמן פסק-דין העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 4.6.06, מופנית כנגד תוקפו של צו המעצר המינהלי, שהוצא על ידי מפקד צבאי באזור יהודה ושומרון (להלן: המפקד הצבאי) ביום 12.1.06, המורה על הארכת מעצרו המינהלי של העותר לתקופה של שישה חודשים מיום 19.1.06 עד ליום 18.6.06 (להלן: צו המעצר). 1. העותר נעצר ביום 20.7.05, על פי צו מעצר מינהלי שהוציא נגדו המפקד הצבאי בקובעו כי העותר מסכן את ביטחון האזור, ומטעם זה הורה על מעצרו המינהלי למשך שישה חודשים, החל מיום 25.7.05 (להלן: צו המעצר הראשון). שופט משפטאי אישר את צו המעצר הראשון, הורה על קיזוז ימי מעצרו של העותר, וקבע כי צו המעצר הראשון יפקע ביום 19.1.06. ביום 12.1.06 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המינהלי של העותר עד ליום 18.6.06. ביום 23.1.06, לאחר שעיין במידע חסוי בעניינו של העותר, הורה שופט משפטאי, על קיצור צו המעצר כך שהמעצר יסתיים ביום 18.2.06, זאת נוכח עמדתו כי ראוי היה לנקוט בפעולות חקירה נוספות בעניינו של העותר ואין די בהזמנתו לחקירת שירות הביטחון הכללי. כנגד החלטה זו ערער התובע הצבאי לבית המשפט הצבאי לערעורים (להלן: בית המשפט לערעורים). בית המשפט לערעורים קיבל חלקית את הערעור והורה ביום 14.2.06 על הארכת תוקפו של צו המעצר עד ליום 13.3.06 (להלן: ההחלטה הראשונה). בהחלטתו, הורה בית המשפט לערעורים למפקד הצבאי לשוב ולבחון את אופציית החקירה הפלילית, ואת המסלול הפלילי בכללותו. ביום 13.3.06 הגיש התובע הצבאי לבית המשפט לערעורים בקשה לעיון מחדש בהחלטתו. במסגרת הבקשה צוין כי נערכה התייעצות עם גורמים משטרתיים אשר העלתה כי לא ניתן לפעול בדרך של חקירה פלילית בעניינו של העותר. לאחר עיון בחומר החסוי ושמיעת הסברים מגורמי ביטחון, ולאחר ששוכנע כי אין ניתן לבצע חקירה פלילית בעניינו של העותר, או חיפוש בביתו, וכן כי מדובר במידע מבוסס ואמין, קיבל בית המשפט הצבאי לערעורים את הבקשה ואישר את צו המעצר באופן מלא, עד לתום תקופתו, קרי עד ליום 18.6.06 (להלן: ההחלטה השנייה). כנגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן. 2. הטענה העיקרית שטען בא-כוח העותר, עו"ד שאהין, היא כי בית המשפט לערעורים לא היה מוסמך לקיים הליך של עיון מחדש בהחלטתו הראשונה, וכי היה עליו להשאירה על כנה. לעניין זה טען עו"ד שאהין כי אינו חולק על כך שבנסיבות מתאימות מוסמך בית משפט צבאי לערעורים לשוב ולעיין מחדש בהחלטה שנתן בעניין שחרור או הארכת מעצר של עציר מינהלי, כפי שנקבע בבג"צ 5102/02 מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון נ' נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם) וכן בהחלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים בעמ"מ 1379/03 התובע הצבאי נ' קסקס (להלן: עניין קסקס). אלא, שעל-פי טענתו, סמכות זו מוגבלת לנסיבות המיוחדות אשר נקבעו באותם פסקי דין ואשר אינן מתקיימות בעניין שלפנינו. עוד טען בא-כוח העותר כי פניית המפקד הצבאי לבית המשפט לערעורים, על מנת שיבחן מחדש את החלטתו הראשונה, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בפסק הדין שניתן בבג"צ 2320/98 אלעמלה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פ"ד נב(3) 346 (להלן: עניין אלעמלה) . מנגד, טען בא-כוח המשיב, כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערבות של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניינו של העותר. 3. בהתחשב בעובדה שתוקפו של צו המעצר עומד לפוג בימים הקרובים, ובכך שהעתירה הוגשה זמן ניכר לאחר החלטתו השנייה של בית המשפט הצבאי לערעורים, הודענו לצדדים בעת הדיון כי איננו רואים לדון בשאלת המעצר לגופו והדיון שלפנינו מתמקד בטענת הסמכות בלבד. 4. בחנו את טענות בא-כוח העותר ולא מצאנו כי נפל בהחלטת בית המשפט לערעורים פסול של העדר סמכות לקיים הליך של עיון מחדש. בפסק הדין בעניין קסקס קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי עיקרון סופיות הדיון חל ביחס להחלטותיו למעט חריג ביחס להחלטות בענייני מעצר מינהלי, מקום בו נתגלו ראיות או נסיבות חדשות אשר לא היו ידועות לשופט אשר דן בעניין תחילה, בהן מוצדק להפעיל את עיקרון הסופיות בגמישות. עוד הבהיר בית המשפט לערעורים בעניין קסקס כי לצד מקרים קיצוניים, בהם חל שינוי בנסיבות, ייתכנו מקרי ביניים בהם אין מידע חדש, אך התגלו נתונים הרלוונטיים לשאלת המשך מעצרו של העצור שלא הובאו בפני בית המשפט לערעורים, ומצדיקים עיון מחדש בהחלטה: "במקרים שכאלה, [בהם לא התחדש דבר מאז הדיון האחרון-ד' ב'] דומני כי יש לאפשר לביהמ"ש לעיין מחדש בהחלטתו, הליך אשר אין לראותו כהליך נוסף, כזה הנעדר בסיס חוקי, אלא כהליך הבא להשלים את ההליך הראשון, אשר מסתבר בדיעבד כי נפל בו פגם וכי לא הוצגה במסגרתו התמונה במלואה." (עמוד 5 לפסק הדין). ובהמשך הדברים נאמר כי: "נכון הוא כי באותו ענין לא התקיים כלל דיון לגופו של ענין, אך יש בהחלטה זו ללמד כי מקום בו אין ההחלטה מבוססת על ניתוח מלוא החומר הקיים בעניינו של העצור, רשאי ביהמ"ש לעיין מחדש בהחלטתו. גישה זו יש בה למנוע פריצה בלתי מוצדקת ובלתי ראויה של עיקרון הסופיות, באותם מקרים בהם מבקשים הצדדים לשוב ולהעמיד לביקורת את החלטת ביהמ"ש הצבאי לערעורים מבלי שהתחדש דבר מאז הדיון בערעור. מנגד, יש בה לאפשר בירור יסודי ומלא של טענות הצדדים, מקום בו לא הובא מלוא המידע ולא נבחנו כל הנסיבות הצריכות לעניין במסגרת הדיון". (שם). החלטתו הראשונה של בית המשפט לערעורים הייתה החלטה מותנית. בסיפא של ההחלטה נקבע כי על המפקד הצבאי לבצע הערכה מחדש באשר לאופציית החקירה הפלילית בעניינו של העותר: "על מנת לתת למפקד הצבאי אפשרות להערכה מחדש של עמדתו בעניין אפשרויות הבחירה בכלים אחרים, ובעניין זה בלבד, יקוצר צו המעצר המנהלי אך במידה פחותה מזו שקוצר ע"י בימ"ש קמא והוא יפקע בתאריך 13/3/03.ראוי כי ההערכה מחדש של אפשרות הבחירה בכלים אחרים, תיעשה בשיתוף אנשי מקצוע בכירים שאינם אנשי שב"כ, קרי אנשי משטרה בעלי רקע מתאים" (עמוד 2 להחלטה הראשונה). בהחלטתו השנייה התייחס בית המשפט לערעורים למבחנים שנקבעו בעניין קסקס ובחן את התקיימות התנאים שנקבעו שם לקיום עיון מחדש. בהתאם לאמור באותו פסק דין הנחה עצמו בית המשפט לערעורים בעניין שלפנינו בהחלטתו לאפשר עיון מחדש וקבע כי: "סבורני כי במקרה שלפנינו ניתמלאות [כך במקור] דרישות אלה בהערכות העדכניות שקיבלתי באשר למהימנות ואיכות חומר המקורות ובחוות הדעת המשטרתית החדשה, המפורטת והמבוססת היטב אשר ניתנה על ידי הסמכות האזורית הגבוהה ביותר בנושאי חקירות ומודיעין" (עמוד 2 להחלטת בית המשפט). משקבע בית המשפט הצבאי כי הפעם, במסגרת בקשת העיון מחדש, התמלאו דרישותיו ונפרסו בפניו מלוא הראיות בנוגע לאופציית החקירה הפלילית, אשר לא היו בפניו בהליך הקודם, הרי שמתקיימות הנסיבות החריגות בהן מוסמך בית המשפט לערעורים לקיים הליך של עיון מחדש בהחלטתו. 5. אשר לטענת העותר כי לא חל שינוי בנסיבות, הרי שגם דין טענה זו להידחות מהטעמים שפורטו לעיל. ההחלטה הראשונה הייתה מבוססת על ההנחה כי ניתן לקיים חקירה פלילית משטרתית בעניינו של העותר. בהליך העיון מחדש הובאו בפני בית המשפט הצבאי נתונים שונים המפורטים בהחלטתו, מהם עולה כי אין ניתן לקיים הליך חקירה שכזה. נתונים אלו כשלעצמם הצדיקו עיון מחדש בהחלטה. ניתן לסכם אפוא ולקבוע כי נתקיימו בעניינו של העותר התנאים בהם מוסמך בית המשפט הצבאי לערעורים לעיין מחדש בהחלטתו. בשולי הדברים נעיר עוד כי לא מצאנו ממש גם בטענה כי בית המשפט הצבאי לערעורים היה מנוע מלדון במעצרו של העותר בשל ההלכה בעניין אלעמלה. בעניין אלעמלה נדונה השאלה האם רשאי המפקד הצבאי להאריך מעצר מינהלי של אדם לאחר ששופט החליט, בערעור על צו מעצר מינהלי, לקצר באופן משמעותי את המעצר של אותו אדם ובאילו נסיבות. שאלה זו נוגעת לעיקרון החשוב בדבר מעמדה של הביקורת השיפוטית על החלטת המפקד הצבאי. בנסיבות המקרה שלפנינו כלל אין מתעוררת שאלה זו שכן ההחלטה אותה תוקף העותר התקבלה על ידי הערכאה השיפוטית, אשר דנה בעיון מחדש בהחלטתה. 6. כאמור, תוקפו של צו המעצר יפוג בעוד ארבעה ימים. בא-כוח המשיב הודיענו כי יש כוונה להאריכו ולפיכך העניין יובא מחדש בפני שופט משפטאי כמתחייב מכוח הצו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מספר 1229) תשמ"ח-1988. מטעם זה נמנענו מלבחון האם קיימת עילה להארכת המעצר המינהלי ועניין זה יבחן בפני הערכאה המוסמכת לכך. העתירה נדחית. ניתן היום, י"ח בסיון התשס"ו (14.6.2006). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06046070_N02.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il