פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4604/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4604/15 ע"פ 4795/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון המערער ב-ע"פ 4604/15: פלוני המערערת ב-ע"פ 4795/15: מדינת ישראל נ ג ד המשיבות ב-ע"פ 4604/15: 1. מדינת ישראל 2. פלונית המשיב ב-ע"פ 4795/15: פלוני שני ערעורים על גזר הדין של בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.5.2015 בתפ"ח 4281-03-13 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' דיסקין, ר' בן-יוסף וצ' קאפח תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"ו (02.11.15) בשם המערער בע"פ 4604/15 והמשיב בע"פ 4795/15 : עו"ד שי נודל בשם המשיבות ב-ע"פ 4604/15 והמערערת ב-ע"פ 4795/15 : מתורגמנית לשפת הסימנים: נציגת שירות המבחן לקטינים: עו"ד דפנה שמול גב' אסתר בנישו עו"ס טלי סמואל פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: רקע והליכים א. לפנינו פרשה קשה וההכרעה בה קשה, מדירת שינה, בחינת "אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי" (בבלי ברכות ס"א, א'). קטין בן 16 ושמונה חודשים (כיום בגיר) פגע מינית באישון לילה באשה לקוית שמיעה ודיבור בת מעל 30, כשיצאה מדירתה לעשן (17.2.13). המעשה, שכלל אונס ומעשה סדום בנסיבות מחמירות, בנוסף לגניבת טלפון נייד, היה מכוער ומרושע, ומתוך כבוד הבריות לא נתאר את פרטי כתב האישום. המערער הודה בהסדר טיעון והורשע בעבירות כאמור (26.5.15). אקדים ואומר, כי לימים הושתו עליו בבית המשפט קמא ברוב דעות 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, 18 ו-12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 30,000 ₪. דעת המיעוט הציעה, בעקבות תסקירי שירות המבחן, שישה חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 60,000. ב. בית המשפט המחוזי עיין, לאחר דחיות לשם מעקב אחר הטיפול במערער, בארבעה תסקירי שירות המבחן לנוער – אשר עשה מלאכה יסודית ומפורטת לאורך כשנתיים. בתסקיר הראשון (30.4.14) תואר רקע קשה של משפחת המערער, לרבות אלימות האב כלפי בני משפחתו ודכאונות האם ואף נסיונות אבדניים שלה, הגם שצוין כי ההורים דואגים לבן. המערער סבל בעת לימודיו מתופעות רגשיות קשות, לרבות אמירות אבדניות מפיו, ותוך המאמץ לטפל בו אירעה העבירה הנוכחית. תחילה, לאחר מעצר ראשוני, הועבר לחלופת מעצר – תוך תנאים מגבילים שהוגמשו בהמשך – במוסד "שיטה", ומשם להוסטל "כנף של אהבה" ובשניהם תיפקד באופן תקין ובמוסר עבודה גבוה, תוך פעילות קהילתית טובה. המערער ייחס את עבירתו לשתיה לשכרה, ונטל אחריות, תוך הבעת בושה. הומלץ בתסקיר על המשך שהות ב"כנף של אהבה" לטיפול פרטני וקבוצתי. בתסקיר השני (31.8.14) נאמר, כי תפקוד המערער בהוסטל חיובי והוא בולט בכל תחום, פעיל בהתנדבויות ומעוניין להתגייס לצה"ל, עובד באופן מסור ומקפיד על התנאים המגבילים ההדוקים. הרושם שנתקבל היה של צעיר המכה על חטא ומשקיע כל כולו בשיקום. הומלץ על המשך טיפול. בתסקיר השלישי (8.12.14) חזר שירות המבחן לנוער על ההתרשמות החיובית, לרבות הכנה לצה"ל, אם כי הזכיר שהמערער נעצר בחשד לביצוע גניבה (מה שכנראה לא הוכח). הומלץ על הארכה נוספת. ולבסוף, בתסקיר הרביעי (22.3.15) חזרה ההתרשמות החיובית, לרבות בעבודה, בלימודים ובהתנדבות – הכל במסגרת "כנף של אהבה", וכן דווח על פעילות טיפולית – אישית וקבוצתית – אינטנסיבית, והומלץ בהקשר העונשי על מאסר בפועל בעבודות שירות, צוי פיקוח, פיצוי לנפגעת העבירה והתחייבות כספית. ג. בית המשפט עיין גם בתסקיר נפגעת העבירה (מיום 29.4.14), שהמתלוננת תוארה בו כפגיעה ושבורה, וסובלת מהפרעה פוסט טראומטית. הפרשה קטעה את רצף חייה, היא הפסיקה לתקופה מסוימת לעבוד, פגיעותה ומוגבלותה הועצמו, תחושת העצמאות חלפה, קשרים חברתיים נותקו והיא מצויה בטיפול. הוערך צורך טיפולי ממושך. הומלץ על פיצוי כספי משמעותי מטעם המערער בהכרה מצדו בפגיעה שגרם ולצורך המשך טיפולה של המתלוננת. ב-22.3.15 נמסר גם דו"ח מן הרופא המטפל המתאר את קשייה וירידה בתפקוד (עם מגמה מסוימת להתיצבות); לא ניכנס לפרטי הנכות שנגרמה למתלוננת עקב הפרשה. ד. בגזר הדין מיום 26.5.15 נחלקו דעות השופטים, בפסק דין הרוב (השופטת מ' דיסקין שאליה הצטרף השופט צ' קאפח) צוין כי התיק נידון לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, בשל קטינות המערער בעת המעשה, ונסקרו השיקולים הרלבנטיים לפי חוק זה; נאמר כי לשיקום מעמד בולט בענישה אך אינו שיקול יחיד, פורטה הפסיקה העוסקת בעבירות מין של קטינים, וצוין כי עסקינן בבחירה קשה ומורכבת בין ענישה לשיקום. באשר למקרה הקונקרטי, הוטעמה שאלת מסוכנותו של המערער כמרכיב קרדינלי, ובית המשפט ראה את התסקירים כמורים על צורך בהמשך שיקום כדי להפחית מסוכנות ועיוותי חשיבה ברמה הרגשית, וכזה יוכל להימשך במאסר. נאמר עוד, כי גילו של המערער (16 ו-8 חודשים בעת ביצוע העבירה) עומד לחובתו (להבדיל מקטינים צעירים יותר), והוטעמו חומרת העבירות והצורך להגן על הקרבן; סוף דבר שהוחלט על מאסר של 30 חודש, עונשים על תנאי ופיצוי כמפורט מעלה. ה. דעת המיעוט – השופט ר' בן-יוסף – הטעימה את המתח שבין חומרת העבירה לקטינות, ואת המדיניות השיפוטית השיקומית באשר לקטינים, וכן נאמר כי עסקינן במקרה אחד ולא בפרשה סדרתית, ועל כן הוצע עונש כאמור, בהמשך להמלצתו של שירות המבחן לנוער. ו. בהחלטת השופט מזוז בבית משפט זה מיום 9.7.15 לא ניתן עיכוב ביצוע, בנימוק של חומרת העבירות והאינטרס הציבורי באכיפה. ז. הוגשו שני ערעורים, מזה ומזה. המערער טוען (ע"פ 4604/15), כי לא ניתן די משקל להודייתו המוקדמת ולחרטתו, לעברו הנקי, לרקעו הקשה ולהישגיו במהלך השנים מאז העבירה, תוך שהוא מביע חמלה, חרטה ובושה כלפי הקרבן. כן נטען כי לא הובאו בחשבון המוטיבציה שגילה, והצורך להגן על קטינים מפני השפעה עבריינית במאסר. הערעור מופנה גם נגד הפיצוי – אך אומר כבר כאן כי בפנינו, משהבענו תמיהה על עצם הערעור על כך, הוצג הסדר תשלומים שערך המרכז לגביית קנסות לפריסה ל-15 חודש; נדגיש כי אין בדעתנו להתערב כל עיקר בגובה הפיצוי. המדינה טוענת בערעורה (ע"פ 4795/15) מנגד, כי אין העונש הולם את חומרת המעשים אף שהמקרה מציג דילמה קשה; הוטעמו אכזריות המעשה והצורך להגן על שלום המתלוננת, כדי שלא ישוב המערער במהרה לביתו הסמוך למקומה; נאמר כי אלמלא קטינותו של המערער היה מושת עונש כבד בהרבה, אך לשיטת המדינה ניתן בגזר הדין לקטינות משקל יתר. ח. לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים של שירות המבחן לנוער מיום 25.10.15, בו צוין כי המערער התקשה להיפרד מן הצוות וחבריו ב"כנף של אהבה", וכי נקלט מכל מקום בבית האסורים מעשיהו והמשיך גם מן המאסר לעמוד בקשר עם שירות המבחן; נמסר כי בקשתו של המערער לטיפול במאסר תידון רק לאחר ריצוי רבע מן המאסר. ט. בדיון בפנינו נפרשו כל רכיבי הקושי וההתלבטות. שמענו מזה את הסניגור המלומד, שהטעים את רקעו הקשה של המערער אשר גדל באוירת טרור ואלימות, את כברת הדרך הארוכה שעבר על פי התסקירים ואת רכיב השיקום. כן הודגשו חילוקי הדעות בין רוב למיעוט בבית המשפט המחוזי, הודיית המערער וחרטתו, וכן שהותו קרוב לשנתיים בשני מעונות תוך הגבלה למעצר בית מוחלט גם בחופשות. לשיטת הסניגור, המאסר יוריד לטמיון את הישגי המערער, שהיה מושא להערכת חבריו במעון; נטען כי גם המסוכנות פחתה לאין ערוך. לבסוף הודגש, כי אין ניתן למערער טיפול בשירות בתי הסוהר. לעניין אחרון זה ייאמר כי שירות בתי הסוהר הודיע לבאת כוח המדינה, כפי שמסרה בדיון, שעל המערער לעבור אבחון לענין שימוש לרעה באלכוהול, ולאחר מכן ייבחן טיפול ייעודי או פסיכותרפי בהתאם ליתרת המאסר, גם ללא המתנה לרבע המאסר כעולה מן התסקיר המשלים. נציגת שירות המבחן הטעימה, כי המערער עבר במעון טיפול פרטני וטיפול קבוצתי ייעודי, והיה זה תהליך משמעותי; ולדבריה הצטרפו נציגי המעונות "שיטה" ו"כנף של אהבה" שבהם שהה המערער, אשר תיארו את הצלחתו בתקופת שהותו בהם, שלא היתה קצרה, והוסיפו כי להכרעתנו ממתינים קטינים אחרים המשתדלים להשתקם, וכי השאלות מורכבות אך לדעת המטפלים הישג השיקום צריך להיות שיבת המטופלים לחברה כאזרחים טובים; משימת המעון היא מאבק למניעת הידרדרות. מנגד שמענו את באת כוח המדינה, שאמנם הטעימה את הדילמה שבהתיחסות לתיק מעין זה, אך סברה כי יש לשדר מסר ברור של הגנה על קרבנות מוחלשים. שמענו גם את המתלוננת, אשר סיפרה שבטרם הפרשה היתה מאושרת, אך מאז התנתקה מן העולם, זוגיותה נסתיימה, היא חשה מנותקת ומבקשת לפתוח דף חדש. הכרעה י. כאמור, תיק זה הוא מן הקשים לגזירת הדין, הקשה תדיר כשלעצמה, ולא ייפלא כי בית המשפט המחוזי נחלק לרוב ומיעוט; שני צדי המחלוקת הטעימו את הכוחות המושכים לכאן ולכאן, מזה חומרתו היתרה של המעשה, בחינת "תפוז מכני" ופגיעה קשה באשה שגורלה לא שפר מעיקרא, ומזה אינטרס השיקום שהוא מרכזי בענישת קטינים (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (2009)). בהיבט השיקום היו לפני בית המשפט התסקירים באשר למערער בעקבות "דחיות שיקומיות", ובהיבט שכנגד היו לפניו חומרת העבירות, שעליה אין חולק ותסקיר הנפגעת. לפנינו איפוא התנגשות מובהקת בין שתי מערכות ערכים, שיש לחפש את האיזון וההרמוניה ביניהן, הגמול וההרתעה מזה – וערים אנו לכך שתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אינו חל על קטינים, אך עקרונות המשפט הקלאסיים עמנו כמובן – ושיקום קטינים מזה. כבר נאמר פעמים רבות, כי קטינות אינה מקנה חסינות ממאסר במקרים המתאימים, ודבר זה כמובן מתישב עם השכל הישר, בראש ובראשונה בעבירות שחומרתן גדולה; הביטוי לקטינות ניתן באורך תקופת המאסר השונה משל בגירים, כמו בענייננו – שאילולא הקטינות היה העונש כבד שבעתיים. הסניגוריה אמנם הביאה דוגמאות למקרים שבהן הושתו עונשים שאינם מאסר בפועל בעבירות מין חמורות, בנוסף לע"פ 49/09 הנזכר (ע"פ 9911/07 פלוני נ' מדינת ישראל (2004), ע"פ 7311/08 פלוני נ' מדינת ישראל (2008)); במקרה אחר, ע"פ 1885/15 פלוני נ' מדינת ישראל (2015) הופחת מאסר בפועל מ- 24 חודשים ל- 18 חודש. על יסוד זה נתבקשה קבלת הערעור. יא. נאמר בבירור ובקול צלול: מקרה אונס מהסוג שלפנינו אינו יכול לחלוף בלא מאסר מאחורי סורג ובריח, גם כשעסקינן בקטינים. הפגיעה במתלוננת ובערכי החברה חמורה כל כך, שיש ליתן לה משקל מתאים לצד שיקולי השיקום. למאסר גם חלק של ממש בתיקונו של הנאשם, בנידון דידן המערער. השאלה היא היש להתערב באורך העונש שהושת. יב. כאמור, התלבטנו מאוד בענין זה, אך בסופו של יום החלטנו ללכת כברת דרך מסוימת לקראת המערער משיקולים שיפורטו – ובכך איננו נעתרים איפוא לערעור המדינה. בע"פ 1885/15 הנזכר נאמר בפסק דיני (פסקאות ו'-ז') והדברים יפים לענייננו בשינויים המחויבים: "ו. באשר למאסר, איננו מקלים ראש כל עיקר בחומרת העבירה, הראויה בעיקרון למאסר מאחורי סורג ובריח, מטעמי בית המשפט קמא. אנו מבינים לליבה של המתלוננת, שנקלעה לנסיבות קשות כנגד רצונה, נפגעה על-ידי המערער, ונגרם לה סבל ממשי. המערער אמנם בעל רקע נורמטיבי והשתלב יפה בארץ מאז עלייתו, ולרבות בצה"ל, אך מעד מעידה קשה במעשה דנא, ועל כך צר לנו, כמובן בראש וראשונה בשל המתלוננת. עם זאת, מתברר מה שלא היה ידוע לבית המשפט המחוזי, ועולה מדבריה הכנים בפנינו של נציגת שירות המבחן למבוגרים, כי הטיפול הייעודי שייחל לו שירות המבחן כהמשך לטיפול אשר קדם למאסר – אינו מתאפשר. נזכור, כי בית המשפט המחוזי נימק חלק מהכרעתו בנימוק של המשך טיפול בבית הסוהר, אך זה אינו ניתן. על כך יש להצר מאוד, והדבר מצדיק במקרה קונקרטי זה הקלה מסוימת תוך סטיה בנסיבות מן המתחם, וגם תוך שהבאנו בחשבון את הסדרת הפיצוי. אשר לטענה בדבר האיזוק האלקטרוני, היא אינה רלבנטית בלוח הזמנים המשפטי, שכן החוק נתקבל בדצמבר 2014, ותחילתו שישה חודשים מיום פרסומו, כלומר אינו חל בנידון דידן, בו ניתן גזר הדין ב-28.1.15. אנו מעמידים איפוא את המאסר בפועל על 18 חודש בניכוי ימי המעצר. המאסר על תנאי בעינו. אנו מקוים שהמערער למד את לקחו ולא ישוב לסורו. ז. בשולי הדברים אציין, מבלי שנתיימר למקצועיות בנושאים טיפוליים, כי מדי פעם עולה שאלת הטיפול הייעודי בעברייני מין, וכבר נתקלנו בה גם בעבר. חשיבה דינמית בנושאים אלה מטעם העוסקים בכך בשירות בתי הסוהר ובשירות המבחן אולי תמצא פתרונות מדורגים, שיידרשו הן למצבי מאסרים קצרים יחסית והן למועדי תחילת הטיפול במאסרים ארוכים." יג. הבאנו בחשבון את הדיווחים הטובים על המערער משני המעונות ומשירות המבחן לנוער, ואת התהליך החיובי שעבר לאורך קרוב לשנתיים במעונות. ועוד, תקופה זו אמנם אינה נחשבת מעצר, אך אין מניעה, בודאי כשעסקינן בקטין, להתחשב בה במידת מה. נתנו לבנו במיוחד להעדר הטיפול במאסר עד הנה, כאמור – נושא שאף בית משפט המחוזי ראה בו חשיבות. את השוני בין התסקיר המשלים מיום 25.10.15 לעניין הטיפול במאסר רק לאחר ריצוי רבע העונש, אל מול הודעת הפרקליטה בדיון ב- 4.11.15, כתום 10 ימים בלבד, כי הדבר יוקדם – יש אולי לייחס לפניה מצד הפרקליטה בעקבות עיון בתסקיר ולקראת הדיון בפנינו; ועם שיש לברך כמובן על כל מאמץ טיפול, ונשמח אם יוקדם, ברי לצערנו שעד כה לא נעשה צעד ראשוני בנושא זה בשלושת חודשי המאסר. לענין זה ייחסנו חשיבות. לא יתכן חולק שבמובן המהותי זקוק המערער להמשך טיפול, כדי לשמר את הישגיו במעונות. יד. מנגד, שיוינו לנגד עינינו את המתלוננת ואת מר גורלה בעקבות מעשה הנפשע של המערער. כאן עמנו מלה למתלוננת שסבלה נהיר לנו מאוד וקרוב ללבנו: היי חזקה, המשיכי בחייך ואנו מברכים אותך מקרב לב כי תצליחי בהתאוששות ובשיקום חייך. אשר לחששות המתלוננת מכך שהמערער ישוב לקרבת מגוריה ועבודתה, לכך צריך – ובמובהק, בלא שניטע מסמרות קונקרטיים – להינתן מענה במועד המתאים בהפעלת סעיף 13 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, החל על המערער (ראו הגדרת עבריין מין בסעיף 1 בקטגוריה (3) לפיה: "...ביום ביצועה העבירה הוא היה קטין ונידון למאסר בפועל ובמועד שחרורו מלאו לו 19 שנים"). טו. סוף דבר, בשקלול כל אלה החלטנו לקבל במידה מסוימת את ערעור המערער, שלא להיעתר לערעור המדינה, ולהפחית 8 חודשים מעונש המאסר בפועל, כך שיעמוד על 22 חודש. המאסרים על תנאי והפיצוי בעינם. המשנה לנשיאה השופטת ע' ברון: אני מצרפת את דעתי לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה, לנימוקיו ולתוצאה שאליה הגיע. חברי היטיב לבטא את הקושי והלבטים שליוונו בבואנו להכריע בעניינו של המערער. כך שעה שמצד אחד ניצבים המעשים הנפשעים שבעטיים הורשע, ומן העבר השני גילו הצעיר ושיקולי שיקום; וכאשר כל העת לנגד עינינו דמותה של המתלוננת, הטלטלה הנוראה שעברה ולא מרפה. בגין כך, אין להעלות על הדעת שהמערער לא ירצה את עונשו במאסר ולתקופה משמעותית. עם זאת, אין להתעלם מן הרושם המצטייר משורה של תסקירי שירות המבחן לנוער שמלווה את המערער לאורך זמן מעת שנעצר עוד בחודש פברואר 2013. נראה כי המערער מביע חרטה כנה ולוקח אחריות, וכי התמסר להליכי טיפול ושיקום במסגרת שני המעונות שבהם שהה במשך כשנתיים. נציגי המעונות "שיטה" ו"כנף של אהבה" אף טרחו והגיעו לדיון בפנינו כדי להשמיע את קולם ולתקף רושם זה. ההקלה המסוימת בעונשו של המערער, יש בה לטעמי כדי לשדר מסר של עידוד למערער לשמר את הכלים שרכש לאורך הטיפול ולהתמיד בנתיב השיקום שנראה שאמנם נרתם לו, בתקוה שיצליח ושלא נתבדה, שאז תימצא גם החברה נשכרת. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: 1. שופט הגוזר את הדין, מתהלך בגן הפנלוגי וקוטף מפירות העצים – עץ ההרתעה על שתי פארותיו (האינדיבדואלית והכללית), עץ הגמול ועץ השיקום. במצב הדברים הרגיל, אין השופט מכניס לסל מפריו של עץ אחד בלבד. מכאן התוצאה אליה הגיעו חברי שהציבו לצד שיקול השיקום, גם את הפגיעה במתלוננת ובערכי החברה, קרי, את שיקולי הגמול וההלימה. כאשר בקטינים עסקינן, הגם ששיקול השיקום תופס את הבכורה, הוא אינו ניצב לבדו, ועל כן חזרה הפסיקה והדגישה כי קטינות אינה חסינות. אלא שבמקרה דנן, ההתנגשות בין שיקולי הענישה השונים היא עוצמתית במיוחד, ומובילה את הקורא כמעט להרהורים פילוסופיים אודות מהות הענישה. 2. לא יהיה זה מוגזם לומר כי עשרות אנשים השקיעו את זמנם, אונם ורצונם הטוב במערער, על מנת להשיבו לדרך הישר ולהוציא אותו לחברה כאדם נורמטיבי ומתפקד. קשה שלא להתפעל מהעבודה הרבה והאיכותית שהושקעה במערער על ידי שירות המבחן לנוער, אך במיוחד על ידי צוות המעון "כנף של אהבה". המערער שהה במעון כמעט כשנתיים ואל יהא הדבר קל בעיני הקורא. המדובר במסגרת תובענית שלא כל נער מסוגל או רוצה לשהות בה, והתגייסותו של צוות המעון לצד המערער, מדברת בעד עצמה. נציגי המעון, התייצבו באולם בית המשפט והשיבו לשאלותינו, והתרשמנו כי במונחי שיקום, המערער הוא אכן סיפור של הצלחה. 3. מכאן הדילמה הקשה. החברה יוצאת נשכרת משיקומו של המערער, ואם ילך לבית האסורים, קיים חשש שמא ההשקעה בו תרד לטמיון. בהאידנא, כאשר כמעט כל נושא נבחן במונחים כלכליים, "בחור של הגרוש", הרי שבמערער הושקע ממון רב הבא לידי ביטוי במאות שעות עבודה של אנשים בתחום הטיפול. בהיבט הכלכלי – וצר לי להידרש לניתוח כלכלי בכגון דא – שהותו של המערער בכלא עולה למשלם המיסים בממון רב, ומנגד, עלולה להוריד לטמיון ממון רב. הוטרדתי גם מדברי צוות המעון, כי שליחתו של המערער לבית האסורים עלולה לפגוע במוטיבציה של הנערים האחרים במעון, ובכך ליצור מעגלים של פגיעה נוספת, החורגת מעניינו הפרטני של המערער. 4. לסופו של יום, גם אם בלב כבד, החלטתי להצטרף לעמדתם של חברי. זאת, לאור הכלל, הכפוף לחריגים, לפיו שיקול השיקום אינו הפרי היחיד בסלו של השופט, ובהינתן גם השיקולים הבאים. להטלת עונש על נאשם יש לעיתים השלכה על שיקומו של נפגע עבירה, והדברים נכונים במיוחד בעבירות מין. עלול להיווצר מצב בו שיקומו של המערער יבוא על חשבון שיקומה של המתלוננת, שליוותה את ההליך המשפטי, ואף היא התייצבה באולם בית המשפט. זאת ועוד. כליאה בבית האסורים היא תשלום של הנאשם לחברה, מעין כרטיס כניסה שהחברה דורשת ממי שמבקש להשתלב בה, כביכול אומרת החברה לנאשם כי עליו למרק את עוונו טרם יחזור לחיק החברה. אילולא בקטין עסקינן, ואילולא הדרך השיקומית שעשה המערער, ברי כי עונשו היה חמור בהרבה. לכן, המוטיבציה לשיקום, לה תורמת גם חרב המאסר הממושך המתנופפת מעל נערים שלא עברו את ההליך השיקומי, אינה אמורה להתאיין, גם אם ירצה המערער עונש מאסר. ולבסוף, אך לא אחרון בחשיבותו. כשנתיים ימים שהה המערער במעונות 'השיטה' ו'כנף של אהבה', וגם אם לא הושלם התהליך, הרי שקלט והפנים והתחזק במהלך אותה תקופה. לכן, האמירה של ההגנה כי אם יישלח המערער לבית האסורים כל תהליך השיקום יושלך לפח אין חפץ בו, היא מוגזמת, ועלולה להיות בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. אל לנו להחליש את בטחונו העצמי של המערער להתמודד בכוחותיו-שלו עם חווית הכלא, שאינה פשוטה כלל ועיקר, ואף לצאת ממנה מחוזק, לאחר שיצלח גם מכשול קשה זה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ו (‏18.11.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15046040_T05.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il