עו"ד מוחמד חמדה נ. ניהאל כיאל

פסק-דין בתיק ע"א 4601/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4601/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עו"ד מוחמד חמדה נ ג ד המשיבה: ניהאל כיאל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סאלח), מיום 17.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3069/05 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יערית שטרית פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ז' סאלח) מיום 17.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 3069/05. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעת לשון הרע שהגיש המערער כנגד המשיבה. במהלך שתי ישיבות קדם משפט שהתקיימו בתיק הציע בית המשפט לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם באופן שהמשיבה תצהיר לפרוטוקול כי לא פגעה ולא התכוונה לפגוע במערער, ובאם המערער נפגע מאמרה זו או אחרת, אזי אין למשיבה אלא להצר על כך. המערער סירב להצעה, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. ביום 17.5.2007 אמור היה להתקיים בתיק דיון הוכחות. יומיים לפני הדיון הגיש המערער בקשה מוסכמת לדחיית מועד ההוכחות על מנת לאפשר לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, ובקשתו נדחתה. בראשית הדיון ביקש המערער לדחות את הישיבה מפאת מחלתו וכיוון שהעדים מטעמו לא התייצבו למתן עדות. הוחלט לקבל את הבקשה, על אף התנגדות המשיבה, מהטעם של מחלה, אך לאור השתלשלות העניינים, לרבות אי התייצבות העדים מטעם המערער, נקבע כי המערער ישלם הוצאות למשיבה בסך של 2,500 ₪. לאחר החלטה זו טענה המשיבה כי למרות שבקשת המערער לתקן את כתב התביעה נדחתה במהלך קדם המשפט, כלל המערער בתצהיריו דברים שאינם קיימים בכתב התביעה שהוגש בתיק. המערער השיב כי בית המשפט לא דן בבקשתו לתיקון כתב התביעה. בית המשפט ציין בהחלטה כי בקשת המערער נדונה ונדחתה. הובהר כי בבוא העת יתעלם בית המשפט מכל העובדות והטענות בתצהירים, אשר אינן נכללות בכתב התביעה, מהטעם של הרחבת חזית. לאחר החלטה זו ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו. את בקשתו נימק המערער בדחיית בקשותיו. המשיבה התנגדה לבקשה. בית המשפט, בהחלטה מיום 17.5.2006, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי עצם העובדה שבקשות שהועלו על ידי המערער לא נתקבלו על ידי בית המשפט, אינה עילה לפסלות. הוער עוד כי טענה זו גם אינה נכונה לגופה, והראיה היא קבלת בקשתו האחרונה של המערער לדחיית מועד הדיון, על מנת לתת לו את יומו בבית המשפט. בית המשפט הוסיף כי יש לו כבוד למערער, עורך דין במקצועו, המופיע בפניו גם בתיקים אחרים. 2. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור טוען המערער כי הנימוק לבקשת הפסלות, המצוין בפרוטוקול הדיון מיום 17.5.2007, היה רק הטיעון הראשון מבין טיעונים רבים שרצה להעלות ביחס לבקשתו. נטען כי בית המשפט דחה את הבקשה לאחר העלאת הנימוק הראשון, וכי בקשת המערער להמשיך ולנמק את בקשתו נדחתה, כמו גם הבקשה לרשום את הדברים בפרוטוקול. לטענת המערער, במהלך כל ניהול התיק הפגין בית המשפט כי עמדתו נתגבשה ודעתו נעולה כנגד המערער, וזאת עוד בטרם נשמעו העדים והובאו הראיות. נטען כי החשש למשוא פנים מקורו לא רק בעמדת בית המשפט כי יש לסיים את התיק בהתנצלות ותו לא, אלא הוא נובע גם מדחיית הבקשות שהגיש המערער וקבלת כל הבקשות שהגישה המשיבה. המערער חש כי דחיית בקשותיו נועדה להפעיל עליו לחץ בכדי להביאו לקבל את עמדת בית המשפט ולהניאו מהמשך ניהול המשפט. הודגש כי אותו מותב ישב גם בתיק אחר שעניינו היה ביטול הגבלת חשבונות המערער בארבעה בנקים, ושם תוך מספר דקות ומבלי ששמע את טיעוני המערער בצורה נאותה, דחה בית המשפט את בקשת המערער בהחלטה של מספר שורות. לטענת המערער, במצב דברים זה, נוצר בליבו חשש כי השופט גיבש עמדה עוינת כלפיו, כאשר לעמדה בדבר הגבלת חשבונות המערער ישנה השלכה חשובה על גורל התיק הנוכחי, שעניינו הכבוד שיש לתת למערער ולשיקים שהוא נותן. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, אקדים ואומר, כי לטענת המערער לא איפשר לו בית המשפט להעלות בפניו את מלוא טענות הפסלות. במידה והדברים נכונים (ולצורך כך, היה על המערער להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, על מנת שטענתו תהא מבוססת מבחינה עובדתית), הרי שיש בכך פגם, שכן מן הראוי כי בית המשפט יאפשר לבעל דין המבקש את פסילתו להעלות את נימוקיו בטרם יתן החלטתו בבקשת הפסילה. ואולם, אין בעובדה זו כדי למנוע מערכאת הערעור ליתן דעתה לטענות המערער ולבחון האם עולה מהן עילת פסלות (ע"א 5235/07 איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ' צ'רקוב (לא פורסם, 31.7.2007)). 4. לגופו של עניין, ככל שהבקשה נובעת מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט, הלכה היא כי השגות בעניין זה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); מרזל, בעמ' 178). לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי החלטות בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, מקימות עילת פסלות ומעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. 5. גם בטענה המתייחסת להצעת הפשרה, שהועלתה במסגרת קדם המשפט, לא מצאתי עילת פסלות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי קדם משפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". העובדה שבית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה, כשלעצמה, אין בה כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי, פ"ד נב(5) 477 (1999);ע"א 10714/05 גינזבורג נ' ליבוביץ (לא פורסם, 30.5.2006); מרזל, בעמ' 180-178). זאת במיוחד כאשר ההצעה מועלית בראשית הדיון, במסגרת קדם המשפט, עוד בטרם שמיעת הראיות (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם, 21.10.2004); ע"א 5214/05 פדידה אוחיון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 9.6.2005)). ברור כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין, וכשופט מקצועי האמון על מלאכת השפיטה, חזקה עליו שבטרם הסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו. משסירב המערער לקבל את הצעת הפשרה גם בישיבת קדם המשפט השניה, הוחלט על קביעת התיק להוכחות. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי אין בהצעת הפשרה כדי להעיד על כי בית המשפט גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו "ננעלה" בפני טענות המערער. יוער, כי האשמת בית המשפט כי דחה את בקשות המערער רק כדי להפעיל עליו לחץ לקבל את הצעת הפשרה היא האשמה חמורה שאינה מבוססת ומוטב היה לו לא היתה נטענת. 6. לבסוף, ככל שהמערער מבסס את בקשתו על ההחלטה בתיק אחר בו הוא צד, כבר נקבע כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ (לא פורסם, 30.1.1997)). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים, במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שבית המשפט דן בהליך קודם בין הצדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין עניינים שאירעו בהליך קודם. ככל שניתן להבחין בין ההליכים השונים למרות הדמיון ביניהם, יהא בכך כדי לחזק את הנחת היסוד הקשורה במקצועיותו של השופט ובהגינותו, כי יוכל לשנות מהחלטותיו הקודמות תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים. טענת המערער בהקשר זה אינה נתמכת בראיה כלשהיא. ממעט הפרטים המופיעים בערעור עולה כי מדובר בעילות תביעה שונות ובצדדים שונים. חזקה על בית המשפט כי יכריע בתביעה שבין הצדדים שבפניו לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהחלטה בתיק האחר תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007)). החשש שהעלה המערער בכל הנוגע לנטייתו של השופט כנגדו אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות שכר טרחת עורך-דין המשיבה בסכום של 4,000 ₪. ניתן היום, כ"ט בטבת התשס"ח (7.1.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07046010_N06.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il