ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ. BODSTRAY COMPANY LTD.

פסק-דין בתיק ע"א 4601/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4601/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס המערערת: ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. BODSTRAY COMPANY LTD 2. קרלוס חיים ניסנזון (פורמלי) 3. עלס דוברונסקי (פורמלי) ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד הרשמת י' שיצר) מיום 5.9.01 בבש"א 2275/00 (ת.א. 2514/99) תאריך הישיבה: ז' בטבת תשס"ג (12.12.02) בשם המערערת: עו"ד אלכסנדר קיסרי; עו"ד נירה קורי בשם המשיבה 1: עו"ד דב בלום פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' שיצר) מיום 5.9.01, לפיה בוטל היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, שניתן לבקשת המערערת במעמד צד אחד. הערעור הוגש תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שם הוחלט (כבוד השופטת ה' גרסטל) להעבירו לבית משפט זה. רקע עובדתי ודיוני 2. המערערת הינה חברה המאוגדת בישראל ומניותיה נסחרות בבורסת הנאסד"ק בניו יורק. המשיבה 1 (להלן - המשיבה) היא חברה הרשומה בהונג קונג. ביום 15.9.99 הגישה המערערת תביעה כנגד שלושת המשיבים. על פי כתב התביעה, בשנת 1999 הייתה חברה בשם Jetborn International Inc. (להלן - ג'טבורן) חייבת למערערת סך של 2.7 מליון דולר. בין המערערת לג'טבורן הוסכם, כי החוב למערערת יימחק בתמורה להקצאת 1,141,630 מניות חדשות של ג'טבורן לידי המערערת. המניות שהוקצו למערערת היוו 49% מן ההון המונפק של ג'טבורן. עוד עולה מכתב התביעה, כי ביום 15.9.97 נחתם חוזה בין המערערת לבין המשיבה בנוגע למניות ג'טבורן שהוחזקו בידי המשיבה (להלן - ההסכם). לפי ההסכם רכשה המערערת מידי המשיבה 605,763 ממניות ג'טבורן תמורת הקצאת 700,000 ממניותיה של המערערת. המניות שנרכשו היוו באותה עת 26% מן ההון המונפק של ג'טבורן. בעת האירועים נשוא התביעה היה המשיב 2 בעל מניות במערערת ויו"ר הדירקטוריון שלה (להלן - ניסנזון), והמשיב 3 כיהן כדירקטור במערערת (להלן - דוברונסקי). בתביעתה טוענת המערערת, כי דוברונסקי וניסנזון הפרו את חובת הזהירות וחובת האמונים כלפיה. נטען כנגדם, כי הציגו מצג כוזב ולא גילו מידע שהיה בידיהם בעת שהביאו לעשיית העסקאות הנזכרות. כנגד המשיבה הלינה המערערת, כי היא ידעה או שהיה עליה לדעת על הפרתן של חובות האמונים והזהירות מצד דוברונסקי וניסנזון בעת חתימת ההסכם עמה ביום 15.9.97. לחלופין נטען, כי המשיבה רימתה או הטעתה את המערערת באשר לשווי הממשי של מניות ג'טבורן. לטענת המערערת נגרם לה נזק בסכום של 1.4 מליון דולר, אותו תבעה משלושת המשיבים. 3. בקשתה של המערערת למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לידי המשיבה, אשר נדונה במעמד צד אחד, נענתה ביום 21.10.99 (כבוד הרשמת ש' ברוש). משהומצא כתב התביעה לידי המשיבה, הגישה היא בקשה לביטול הצו שהתיר המצאה ולחלופין לעיכוב ההליכים. את בקשתה תמכה המשיבה בטיעונים הבאים: בהסכם קיימת תניית שיפוט המייחדת את הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים לבתי המשפט בפלורידה; בבקשתה למתן צו על פי צד אחד העלימה המערערת מבית המשפט את דבר קיומה של תניית השיפוט; המערערת לא עמדה בדרישות המקדמיות למתן היתר המצאה לחו"ל; כמו כן, מירב הזיקות של הסכסוך מוליכות לבית המשפט בפלורידה. מנגד, גרסה המערערת כי תניית השיפוט הנזכרת אינה נוגעת לסכסוך נשוא התביעה, ואף אם כך הדבר, הרי שמדובר בתניית שיפוט מקבילה. עוד נטען, כי המערערת מילאה את הדרישות למתן היתר המצאה כדלקמן: העובדות המפורטות בתצהיר, שצורף לבקשת ההיתר, מקימות עילת תביעה נגד המשיבה; ניתן להתיר את ההמצאה לפי סעיפי משנה (7) ו-(10) בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי); ובית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות. עוד הוסיפה המערערת, כי פיצול הדיון יוביל להתדיינות כפולה, בארץ ובפלורידה, שיש בה משום בזבוז משאבים וסיכון של קביעות סותרות. 4. לשיטת בית משפט קמא, הסכסוך נשוא התביעה חוסה תחת כנפיה של תניית השיפוט. על פי קביעתו, תניית השיפוט היא תניית שיפוט ייחודית הן לאור לשונה והן לאור קיומן של זיקות רבות למדינת פלורידה. בית משפט קמא סבר, כי השאלה בדבר תוכן ידיעתה של המשיבה בפועל או בכוח, היא שאלה נפרדת משאלת אחריותם של דוברונסקי ושל ניסנזון. בית המשפט אף מצא לנכון להעניק משקל לעובדה, כי המערערת לא ציינה את דבר קיומה של תניית השיפוט בבקשתה שנדונה במעמד צד אחד. לאור האמור לעיל, הורתה כבוד הרשמת על ביטול היתר ההמצאה ועל העמדת ההליכים כנגד המשיבה. 5. המערערת הגישה ערעור על החלטת הרשמת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בהסתמך על הסכמת הצדדים קבעה כבוד השופטת ה' גרסטל, כי הערעור יועבר לבית משפט זה. מסתבר, כי הצדדים ובית המשפט המחוזי סברו שהחלטה הכורכת יחדיו ביטול של היתר המצאה ועיכוב הליכים תיחשב כפסק דין, וערעור עליה יוגש בזכות לערכאת הערעור (זאת בהסתמך על ע"א 5666/94 סנקרי נ'Julius blum G.M.B.H, פ"ד נ(4) 73). בפנינו הסכימו הצדדים, כי הדיון יצומצם לעניין ביטולו של היתר ההמצאה. סמכות שיפוט בינלאומית 6. סמכות השיפוט של בית משפט בישראל קמה מכוחה של המצאת כתב בי-דין בתחומה של ישראל לידיו של הנתבע (ראו, למשל, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995) 36-35 (להלן - זוסמן)). ייתכנו מצבים בהם המצאה לידיו של אחר תהא שוות ערך להמצאה לידי הנתבע, אף שזה האחרון אינו נמצא בארץ (למשל, המצאה לידי מורשה, לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי). אפשר שגם הסכמה של בעל דין, בין במפורש בין מכללא, תכונן סמכות שיפוט בינלאומית. בכל מקרה אחר חייב בעל דין הפותח בהליך נגד מאן דהוא הנמצא מחוץ לתחום השיפוט לקבל היתר להמצאה, כאמור בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 500 מונה סדרה של נסיבות, אשר קיומה של אחת מהן הוא תנאי למתן היתר על ידי בית המשפט להמצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט. אף אם מתקיים אחד התנאים שבתקנה 500 עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול דעת האם להתיר את ההמצאה. במילים אחרות, הדרישות המופיעות בתקנה 500 הן בבחינת תנאים הכרחיים אך לא מספיקים למתן היתר (ע"א 74/83 ראד נ' חי, פ"ד מ(2) 141, 146; ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 551-550; ע"א 481/84 אטלנטיק נ' Astilleros Y. Talleres Del, פ"ד מב(3) 102, 109). אכן, בתקנה 500 לא נאמר דבר באשר לדרישות נוספות מעבר לאלו שבתקנה, אך בתי המשפט הכירו, בעקבות המשפט האנגלי, בכך שהתנאים בתקנה 500 אינם ממצים את דרישות הדין (מקורה של תקנה 500 בהסדר האנגלי המצוי כיום ב-Order 11 שבתוספת הראשונה של ה-Civil Procedure Rule 1998; שם נאמר במפורש כי לבית המשפט נתון שיקול דעת: rule 4(2)). 7. במקרה הנוכחי סומך כל אחד מהצדדים על טענה מסוימת על מנת להצדיק את עמדתו: המערערת טוענת כי הפורום הנאות הינו זה שבישראל. לעומתה סוברת המשיבה, כי ההליכים אותם נקטה המערערת נגדה צריכים להתנהל בפלורידה, לאור סעיף השיפוט הכלול בהסכם ביניהם. טיעון הסב על פורום נאות ותניית שיפוט יכול שיעלה לאו דווקא במקרים בהם התבקש בית המשפט להתיר המצאה מחוץ לתחום. כך ייתכן, שכתב בי-דין שהוגש בארץ יומצא לנתבע בישראל ומכוחה של ההמצאה תוקנה סמכות לבית המשפט. הנתבע יוכל, כמובן, לטעון כי על פי ההסכם בינו לבין התובע נתונה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט של מדינה זרה. הוא אף יוכל לטעון, כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות, וכי התובענה צריכה להתנהל במדינת חוץ. כאשר עסקינן במקרה דוגמת זה הנוכחי - בו מתבקש היתר המצאה - מוטל הנטל על התובע להראות כי ראוי שההליך יתנהל בישראל. לעומת זאת, כאשר בית המשפט המקומי רכש סמכות מכוח המצאה לנתבע, מוטל על זה האחרון להראות כי ראוי שההליך יתנהל בפורום הזר (באנגליה ראו:Spiliada Maritime Corp v. Cansulex Ltd [1986] 3 All ER 843, 855; G.C. Cheshire & P.M. North Private International Law (London, 13th ed. by P.M. North & J.J. Fawcett, 1999) 314; A.V. Dicey & J.H.C Morris The Conflict of Laws (London, 13th ed. by L. Collins and others, 2000) Vol 1 308. בישראל ראו: ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד יט(2) 159, 164; ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 250; ע"א 74/83 הנ"ל, בעמ' 147-146; ע"א 837/87 הנ"ל, בעמ' 550. אולם, ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109. לגבי פסק הדין האחרון: מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תוך האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט (תשס"ב) 67). על כן, אם שיקולי הפורום הנאות מעוינים, בין הפורום הזר לבין בית המשפט המקומי, הרי במקרה של המצאה בתחום השיפוט ייפסק לזכות התובע ואילו במקרה האחר - של בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום - ייפסק לחובתו. הטלת הנטל על התובע במקרה של היתר המצאה לחו"ל מתבקשת אף מהמסגרת הדיונית בה מדובר. הבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הינה מעצם טיבה בקשה הנדונה על פי צד אחד. משבית המשפט נעתר לבקשה ומשכתב בי-דין הומצא לנתבע במדינה הזרה, רשאי הנתבע להגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה (תקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). אף שאין עסקינן בסעד זמני, הכללים הדיוניים במקרה זה אינם שונים מאלה החלים במקרים בהם עותר בעל דין לביטולו של סעד זמני שניתן על פי צד אחד. כך, מוטל הנטל על המבקש המקורי, במקרה זה התובע. אף הדיון במעמד הצדדים, שנקבע משהוגשה בקשת הביטול, הינו למעשה דיון בבקשה המקורית (השוו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789). 8. המערערת נימקה את בקשתה למתן היתר בהתקיימותן של הנסיבות שבתקנות משנה (7) ו-(10) לתקנה 500. תקנה 500(7) מדברת על כך ש"התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". כאמור, התובענה כנגד המשיבה הוגשה בשל ידיעתה הנטענת על הפרת חובת האמונים וחובת הזהירות מצד דוברונסקי וניסנזון, ולחלופין בשל תרמית והטעיה מצידה של המשיבה בכריתת ההסכם. עיון בתצהירו של מר בודינגר, נשיא המערערת, שתמך בבקשה להיתר המצאה, אינו מגלה שום יסוד לטענה שהתובענה שהוגשה כנגד המשיבה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. עתה יש לבחון האם נתקיימו הנסיבות שבתקנה 500(10). 9. תקנה 500(10) מורה כדלקמן: "האדם שמחוץ למדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". תקנת משנה זו מדברת על סיטואציה בה הוגשה תובענה נגד יותר מאדם אחד, כאשר כתב בי-דין הומצא בתחום המדינה ולוּ לאחד מן הנתבעים. בענייננו אין מחלוקת על כך שהמשיבים 2 ו-3 זומנו כדין. בית משפט זה הלך בעקבות הדין האנגלי באשר לשאלה מיהו "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" (ראו באנגליה, למשל, Massey V. Heynes [1881] 21 Q.B.D 330; The Electric Furnace co. V. Selas Corporation of America [1987] R.P.C 23, 33). נפסק, כי מילויו של התנאי תלוי בשאלה האם, בהנחה שהנתבע הזר היה מתגורר בארץ, ניתן היה לצרפו לבעל הדין האחר בכתב תביעה אחד, כאמור בתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 98/67 הנ"ל; רע"א 481/89 מארק פקג'ינג' סיסטמס אינק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד מד(1) 113; רע"א 3765/90 אלבה מכונות לעיבוד מתכת נ' .Colgar S.P.A, פ"ד מה(1) 353; אולם בהקשר המיוחד של צד שלישי כבעל דין, ראו רע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס (טרם פורסם), שסטה מן האמור ברע"א 3765/90 הנ"ל). תקנה 22 מתירה צירוף נתבעים "בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". דהיינו, די בזהות של אחת השאלות שבמחלוקת, בין עובדתית בין משפטית, שבגינה נוח לדון בפרשה בעת ובעונה אחת, כדי להכשיר צירוף לפי תקנה זו (ע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4) 63; רע"א 7801/99 Saban International נ' עמר ג'סמין (לא פורסם)). בענייננו, יש ליתן תשובה חיובית לשאלה שהוצגה. מדובר בתביעה המבוססת, בין השאר, על עסקה בה נמכרו מניותיה של ג'טבורן בתמורה להקצאת מניותיה של המערערת. עסקה זו מהווה תשתית לטענות הן נגד דוברונסקי וניסנזון והן נגד המשיבה. הטיעון המרכזי בכתב התביעה נגד המשיבה הוא כי היא ידעה, או הייתה צריכה לדעת, על הפרת חובת הזהירות וחובת האמונים מצידם של אותם שניים. המסקנה המתבקשת היא, כי נתקיימו הדרישות שבתקנה 500(10). 10. כאמור, המסע שעורך בית המשפט בבואו להחליט אם להתיר המצאה מחוץ לתחום אינו מסתיים, אף אם מתברר כי נתקיימו הנסיבות שבאחת מתקנות המשנה של תקנה 500. עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להתיר המצאה ועליו להפעילו בזהירות. הנימוק העיקרי העומד בבסיס הגישה הזהירה הוא, שבמהותו מתן היתר ההמצאה מהווה הטלת מרותו של בית משפט בישראל על נתבע שאינו נמצא בישראל. הרחבה זו של סמכות בית המשפט, מעבר לתחומה של המדינה, עשויה להביא לידי התנגשות של סמכויות ופגיעה בנימוס הבינלאומי (ע"א 98/67 הנ"ל, בעמ' 250; ע"א 837/87 הנ"ל, בעמ' 550). עם זאת, מכוח עיקרון ההדדיות מכיר הדין באפשרות להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט (זוסמן, בעמ' 239; ט' קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר (תש"ס) 43-42; Cheshire & North, p. 318-319). על דרך הכלל, במסגרת שיקול דעתו המופעל בגדרה של הבקשה להיתר המצאה, בוחן בית המשפט את השאלה מהו הפורום הנאות לדון בסכסוך המתעורר לפניו. לעיתים, נתוני המקרה כוללים אלמנט נוסף והוא הסכמה בין הצדדים - התובע והנתבע הזר - על כך שלפורום זר נתונה סמכות שיפוט בלבדית. בענייננו טוענת המשיבה כי תניית השיפוט, אשר הוסכמה בין הצדדים, היא תניית שיפוט ייחודית המפנה את הצדדים לבתי המשפט בפלורידה. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי כפי שנבאר להלן, תניית שיפוט ייחודית חורצת בדרך כלל את גורל הדיון. על כן, נפנה עתה לדיון בתניית השיפוט הזר. תחילה נבחן האם תניית השיפוט חלה על הסכסוך שהובא בפני בית משפט קמא. לאחר מכן נדון בשאלה האם עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, ובהמשך נדון בשאלה מהן ההשלכות של תניית שיפוט כאמור לענייננו. תניית השיפוט 11. בעלי הדין חולקים באשר להיקף תחולתה ולטיבה של תניית השיפוט, המופיעה ב-Article V להסכם כהאי לישנא: “This agreement shall be construed and governed in accordance with the laws of the state of Florida and shall be deemed to have been negotiated and performed in the state of Florida. Venue in any dispute arising hereunder shall be in Broward County, Florida”. בניגוד לסברת המערערת, תניית השיפוט המפנה את סכסוכי הצדדים לבית המשפט במחוז בראוורד בפלורידה חלה על הסכסוך הנדון. נציין, כי היקף תחולתה של תניית שיפוט על היחסים העסקיים הנובעים מן החוזה שבין הצדדים פורש באופן רחב (ע"א 112/83 בן דב נ' שטלגרובר - אוטו גרובר ושות', פ"ד לט(1) 194; ע"א 5666/94 הנ"ל). בתביעתה של המערערת מלינה היא כנגד המשיבה, כי זו ידעה על הפרתן של חובות האמונים והזהירות מצידם של דוברונסקי וניסנזון בעת חתימת ההסכם, וכי היא הטעתה את המערערת באשר לשווי האמיתי של מניות ג'טבורן שנרכשו על ידי המערערת מן המשיבה. בדין קבע בית משפט קמא כי בכל הנוגע לתניית השיפוט, ההבחנה בין עילה הנוגעת להסכם גופו לבין עילה הנוגעת לנסיבות כריתת ההסכם היא מלאכותית. יש לזכור, כי תניית השיפוט קובעת, שהמקום בו נוהל המשא ומתן לחתימת ההסכם ייראה כאילו היה פלורידה. אין לקבל שחרף הוראה זו, תביעה הנוגעת לשלב הטרום חוזי אינה כלולה בתניית השיפוט. נבחן עתה את טיבה של תניית השיפוט. 12. תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי משפט אחרים (ע"א 433/64 הנ"ל, בעמ' 166-165). הלכה פסוקה היא, כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, מגמותיה ושאר אמצעי העזר הפרשניים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1) 260, 267-266; ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מד(3) 600, 612; ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd., פ"ד נה(2) 378. לדעה כי רצוי להגמיש את הכללים בדבר פרשנותה של תניית שיפוט זר ככל תניות החוזה: מ' בר ניב "הסכמה לשיפוט זר בחוזים עסקיים" עיוני משפט כ (תשנ"ו) 25, 33). בענייננו, תניית השיפוט אינה קובעת באופן סתמי כי לבית המשפט בפלורידה תהיה סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים, אלא שזירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהיה מחוז בראוורד בפלורידה (על אופן פרשנות תניות שיפוט ראו: ע"א 9/79 הנ"ל; ע"א 465/85 וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705, 712-711; ע"א 8835/99 הנ"ל). יתרה מכך, תניית השיפוט אף קובעת, כזכור, כי מקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה, וכן כי הדין החל על החוזה הוא הדין של פלורידה. הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתניה היא להקנות את סמכות שיפוט בלבדית לבתי המשפט בפלורידה (לעניין משקלה של קביעת הדין החל על פרשנות טיבה של תניית השיפוט ראו: ע"א 65/88 הנ"ל, בעמ' 614). כך ניתן לומר, כי לאור קביעת הצדדים שמקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה הינם פלורידה, מיותר היה לציין מפורשות שנתונה סמכות מקבילה לבתי המשפט בפלורידה, שהרי ניתן להניח כי נתונה להם הסמכות. לפיכך, יש לפרש את ההוראה בהסכם המתייחסת לנושא סמכות השיפוט כמכוונת לייחודה של הסמכות. מהלך פרשני זה מתבקש אף אלמלא ציינו הצדדים את המחוז המסוים בפלורידה. משנקבע בהסכם כי בתי המשפט של מחוז בראוורד בפלורידה ידונו בכל סכסוך בין הצדדים, קל וחומר שעסקינן בהוראה בדבר סמכות שיפוט ייחודית. 13. הגענו לכלל דעה, כי תניית השיפוט בהסכם בין המערערת למשיבה ייחדה את הסמכות לבתי המשפט במחוז בראוורד בפלורידה. משמע, אילו נותרה על כנה ההחלטה להתיר המצאה למשיבה היה מתנהל בארץ הליך משפטי נגד המשיבה תוך התעלמות מההסכם שבין הצדדים. בצורה בוטה יותר ניאלץ לומר, שבמקרה כזה היה בית המשפט בישראל נותן ידו להפרת חוזה על ידי אחד מן הצדדים. אין זה מפתיע לגלות שבתי המשפט הן בארץ והן באנגליה דרשו במקרים מעין אלה, כי בעל הדין המבקש לפעול בניגוד להתחייבותו החוזית יצביע על נסיבות מיוחדות, שיצדיקו הימנעות מאכיפה של תניית השיפוט (לגבי ישראל ראו: ע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505; ע"א 5666/94 הנ"ל. ולגבי אנגליה ראו למשל:Mackender V. Feldia A.G [1966] 3 All E.R 847; Unterweser Reederi G.M.B.H V. Zapata Off Shore Co [1968] 2 Lloyd's Rep 158, 163-164; וכן ראו ש' נתניהו תניות שיפוט בתוך ספר לנדוי ג (תשנ"ה) 1439, עמ' 1454 ואילך). כך, למשל, בית משפט זה מצא לנכון להימנע מאכיפתה של תניית שיפוט ייחודית, מהטעם שהתובע היהודי אינו יכול לזכות במשפט צדק בפורום העיראקי, הוא הפורום המוסכם, בשל הפליה גזעית או דתית הקיימת שם (ע"א 156/60 אוניון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא יצחק משה, פ"ד יז 646, 652-651). כך גם נהג בית משפט זה - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - במצב בו בפורום המוסכם הייתה התובענה נדחית על הסף בשל התיישנות (דעת הרוב בע"א 194/68 פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "אנוטריה", פ"ד כב(2) 411; אולם ראו The Pioneer Container [1994] 2 All ER 250). במקרה שהתעורר באנגליה איפשר בית המשפט להמשיך בהליכים חרף תניית שיפוט שהפנתה לבתי המשפט בלואנדה אשר באנגולה. זאת, הואיל וההסכם נעשה בין הצדדים בתקופה שפורטוגל שלטה במקום ואילו הסכסוך פרץ לאחר שאנגולה השיגה את עצמאותה: Carvalho V. Hull Blyth (Angola) Ltd [1979] 3 All ER 280 (שאלה מעניינת היא מהו הבסיס הדוקטרינרי בדיני חוזים להכשר שבית המשפט נותן להפרתה של תניה חוזית). 14. המערערת מצביעה על טעמים שונים, שלגרסתה יש בהם כדי להצדיק התעלמות מן ההסדר החוזי בעניין סמכות השיפוט. טעמים אלה עוסקים בשאלה מהו הפורום הנאות לבירור המחלוקת בין המערערת למשיבה. זו הראשונה טוענת כי הפורום הנאות הוא ישראל, בעוד שהמשיבה סוברת שבתי המשפט בפלורידה מתאימים יותר לדיון בתובענה. בטרם נבחן את הטעמים השונים נעיר, כי הטענה בדבר מיהותו של הפורום הנאות יכולה להתעורר בכל מקרה, בין אם הצדדים הניצים קשורים בהסכם הכולל תניית שיפוט ובין אם לאו. כאשר בעל דין מבקש להתיר המצאה בניגוד לתניית שיפוט, חייב הוא להצביע על טעמים חזקים במיוחד על מנת שתותר ההמצאה. נתאר לעצמנו שבמקרה הנוכחי הסעיף הרלוונטי בהסכם לא היה כולל את המשפט האחרון, זה העוסק בסמכות השיפוט:"Venue in any dispute arising hereunder shall be in Broward County, Florida” (ראו פסקה 11 לעיל). לא ייתכן שבשני המקרים - כאשר ההסכם כולל הוראה מעין זו וכאשר אינו כולל הוראה כאמור - תהא התייחסות זהה לשיקולי הפורום הנאות. ברור, כי חייבים ליתן משקל להתחייבות החוזית והדבר יתבטא בהטלת חובה מוגברת על המערערת להצדיק התעלמות מן ההוראה. התעלמות מתניית השיפוט? 15. המערערת טוענת, כי היה ויבוטל היתר ההמצאה יהא עליה לנהל שתי תובענות באותו נושא, האחת בישראל - נגד המשיבים 2 ו-3, והנוספת בפלורידה - נגד המשיבה. אין ספק, כי טעם זה הוא חשוב וכי בית המשפט חייב להביאו בחשבון כאשר הוא מפעיל את שיקול דעתו בשאלת היתר ההמצאה. עם זאת, יש לזכור כי שיקול זה יכול ויעלה בכל מקרה אשר נשלט על ידי תקנה 500(10), שכן מדובר בה על יותר מנתבע אחד, כאשר אחד מהם נמצא בישראל. במילים אחרות, הגם שפיצול הליכים הינו תוצאה בלתי נמנעת מסירוב להתיר המצאה במקרה זה, עומד לבית המשפט שיקול דעת שלא להתיר המצאה, כבכל מקרה אחר בו מתקיימת אחת הנסיבות שבתקנה 500. לעניין זה עלינו לבחון מה הקשר של העסקה שביסוד התביעה לארץ. ככל שמוכח קשר חזק יותר, יינתן משקל רב יותר לפגיעה במערערת עקב פיצול ההליכים. לצורך זה, יש לבחון את העובדות שעלו מן התצהיר שתמך בבקשה להתיר המצאה ומחקירת המצהיר עליו. יצוין, כי בקשתה של המשיבה לביטול היתר ההמצאה לא נתמכה בתצהיר. 16. המערערת הינה חברה הרשומה בישראל. מניותיה נסחרות בבורסת הנאסד"ק בניו יורק. למערערת חברות בנות במקומות שונים בעולם. כתב התביעה הומצא למשיבים 2 ו-3 בישראל. נעיר, כי בתצהיר שהוגש מטעם המערערת לא נאמר דבר לגבי מקום מושבם של המשיבים 2 ו-3, אך מוכנים אנו להניח כי מדובר בתושבי ישראל. המשיבה הינה חברה רשומה בהונג קונג. מניותיה של המשיבה מוחזקות בידי בני משפחת זימט. בתצהיר נאמר שהם תושבי הולנד. נוסיף, כי במסמכים שונים טענה המערערת כי אחד מבני אותה משפחה הינו תושב ישראל. אין זכר לכך בתצהיר שהוגש מטעם המערערת. לפי האמור בתצהיר רשומה חברת ג'טבורן בארצות הברית. כזכור, בהסכם בין הצדדים נאמר, כי המשא ומתן שקדם לחתימתו וכן ביצועו של ההסכם ייחשבו כאילו נעשו בפלורידה וכי הדין של פלורידה יחול על ההסכם. אין לשכוח כמובן את תניית השיפוט הקובעת כי כל סכסוך בין הצדדים יתברר במחוז בראוורד בפלורידה. עניין נוסף שהועלה על ידי המערערת בטיעוניה נוגע לאפשרות העדתם של דוברונסקי וניסנזון בהליך אם יתנהל בפלורידה. לטענת המערערת, אין דרך להבטיח שיעידו בפני בית המשפט בפלורידה. בתצהיר שתמך בבקשתה של המערערת אין שום התייחסות לעניין זה, שיש לו פן עובדתי מובהק. אי לכך, אין ליתן משקל לטענה זו. מן התיאור העובדתי עולה, כי הזיקות לישראל חלשות יחסית, בוודאי כאשר מעמתים אותן מול הזיקות לארצות הברית. דומה, שאף אילו היינו מתעלמים מתניית השיפוט היה מקום לומר שמירב הזיקות קושרות את הסכסוך לארצות הברית. ייתכן, שאף על פי כן היה מקום להתיר את ההמצאה על מנת למנוע פיצול הליכים. מכל מקום, אין צורך להכריע בעניין זה. הנקודה המכרעת בענייננו היא קיומו של סעיף שיפוט בלבדי, לפיו נתונה הסמכות לבתי המשפט במחוז מסוים בפלורידה. הזיקות לישראל אין די בהן על מנת שבית משפט בישראל יתיר, למעשה, למערערת להתעלם מן החיוב החוזי שנטלה על עצמה. 17. בניסיונה להתגבר על תניית השיפוט מוסיפה המערערת וגורסת, כי פיצול ההליכים עלול לגרור קביעות סותרות בין בית המשפט בפלורידה לבין בית המשפט בישראל. אפשרות זו מתעוררת בכל הנוגע לטענות בדבר הפרתן של חובות האמונים והזהירות מצידם של המשיבים 2 ו-3, דוברונסקי וניסנזון. כאמור, התביעה נגד המשיבה מבוססת, בין היתר, על כך שהיא ידעה, או הייתה צריכה לדעת, על הפרת החובות על ידי אותם שניים. מכאן הטענה, שייתכן כי בית משפט בארץ יקבע שהופרו החובות, בעוד שקביעתו של בית המשפט בפלורידה תהא נוגדת (או להיפך). טענה זו היא בבחינת חרב פיפיות מבחינתה של המערערת, שהרי לשיטתה אם ייקבע בארץ שדוברונסקי וניסנזון לא הפרו את חובותיהם כלפיה לא תהא מניעה שבתי המשפט בפלורידה יקבעו אחרת (בכפוף לכללי מעשה בית-דין). במילים אחרות, דווקא המערערת עשויה לצאת נשכרת בנסיבות מסוימות כתוצאה מפיצול ההליכים. מה לה על כן כי תלין? ככלל, פיצול הליכים לא יביא, לכשעצמו, להתעלמות מתניית שיפוט ייחודית (ע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' קנינגלייקה נדרלנדשה סטומבוט מאטסחאפיי נ' ו', פ"ד יט(1) 303; ע"א 433/64 הנ"ל, בעמ' 167-166; ע"א 138/70 Greek South American Line Shipping Co. נ' דומיניון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 95; ע"א 601/82 בנק לאומי בישראל בע"מ נ'C.I.S - Continent Israel Schiffaahrts G.M.B.H, פ"ד מ(2) 673. לבעיה דומה בהקשר לסעיף שיפוט המקנה סמכות מקומית לאחד מבתי המשפט בארץ ראו: ע"א 239/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' חי, פ"ד מו(3) 777). עם זאת, ניתן להעלות על הדעת מצבים, בהם התוצאה של פיצול הליכים עלולה לפגוע בצורה קשה ביותר באינטרס של התובע, כך שיינתן משקל רב יותר לטענה זו ביחס לתניית השיפוט הייחודית. דוגמא לכך היא, כאשר מדובר בתובענה חלופית נגד שני נתבעים. פיצול הליכים במצב דברים זה עלול להביא לכך שהתובע ייצא קרח מכאן ומכאן, משום שכל אחד מבתי המשפט יקבע כי האחריות מוטלת על הנתבע השני, זה שהיה בעל דין בבית המשפט האחר (ראו עובדות המקרה בעניין:City-March Ltd v. Neptune Orient Lines Ltd [1997] 1 Lloyd’s Rep 72; אולם, כאשר אפשרות דומה התעוררה בהקשר לסעיף בוררות העדיף בית המשפט לכבד את תניית הבוררות, חרף האפשרות שקביעות סותרות בשני ההליכים - בבית המשפט ובבוררות - יותירו את התובע בלא סעד: ע"א 307/71 אוניקו רויטמן, חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שמשון, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כו(1) 368. לגישה אחרת ראו דעת הרוב ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפרים (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397). סיכום 18. השאלה שניצבה לפנינו במסגרת ערעור זה הייתה, האם צדקה כבוד הרשמת של בית המשפט המחוזי, משהחליטה על ביטולו של היתר ההמצאה לחו"ל שניתן במעמד צד אחד לבקשת המערערת. אנו סבורים כי החלטתו של בית המשפט בדין יסודה. על המערערת מוטל היה להראות, כי נתקיימו הנסיבות שבאחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. המערערת השכילה להצביע על כך, שהמשיבה הינה "בעל דין נכון או דרוש בתביעה שהוגשה כהלכה", כאמור בתקנה 500(10). אולם, העמידה בדרישה האמורה אינה מסיימת את בחינתו של העניין. לבית המשפט נתון שיקול דעת האם להתיר את ההמצאה. במסגרת שיקול דעת זה יש להביא בחשבון את שאלת הפורום הנאות וליתן את הדעת להסכם שיפוט, אם קיים. במקרה הנוכחי, בו קיים סעיף שיפוט, הגענו לכלל מסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, המפנה את בעלי הדין לבתי המשפט במחוז מסוים בפלורידה. בכדי להתגבר על תניית השיפוט היה על המערערת להראות נסיבות מיוחדות שיצדיקו התעלמות מסעיף השיפוט, ולמעשה מתן יד להפרתו. המערערת לא עמדה בנטל זה. בנסיבות אלו, האפשרות של דיון כפול, בארץ ובפלורידה, והחשש מקביעות סותרות אינם מגיעים כדי נסיבות מיוחדות. 19. לפיכך הנני מציע לדחות את הערעור. המערערת תישא בשכר טרחת עו"ד בסכום של 50,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: 1. אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי השופט גרוניס. ליבה של ההתדיינות בין הצדדים היא סביב תנית השיפוט החלה על מערכת היחסים שביניהם. כמו חברי, גם אני סבור כי תנית השיפוט חלה על הסכסוך הנדון. השאלה הטעונה הכרעה היא האם התניה ייחודית או מקבילה. שאלה זו הטרידה אותי, ואין היא קלה להכרעה בנסיבות העניין. חברי עמד על ההלכה הנוהגת בישראל לפיה אף אם תנית השיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי המשפט האחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי לפנינו תניה ייחודית בהתבסס על תכליתה. בהקשר זה ישנה חשיבות לנטלים המוטלים על הצדדים. הגישה הנוהגת במשפט המקובל היא כי מי שמבקש לבסס את היותה של תנית השיפוט תניה ייחודית עליו הנטל לעשות כן (YTC Universal Ltd v. Trans Europa [1973] 1 Lloyd's L. Rep. 480, 482; Evans Marshall & Co. v. Bertola S.A. [1973] 1 W.L.R. 349, 361). גישה זו מקובלת גם בקנדה (Castel Canadial Conflict of Laws 251 (3rd ed., 1994)). לכאורה, גישה זו תואמת את הדין הישראלי הקובע כי על המבקש לשלול מרעהו את הזכות להתדיין בפורום מוסמך לעשות זאת באופן ברור (ע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324, 327). 2. בנסיבות המקרה שלפנינו אין לנו צורך לקבוע מסמרות בעניין זה. גם אם נניח כי הנטל מוטל על המשיבים, נראה כי המסקנה לפיה לפנינו תנית שיפוט ייחודית מעוגנת בחומר הראיתי, ואין מקום להתערבותנו בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. לשונה של תנית השיפוט הספציפית, כשהיא עומדת לבדה, אינה יכולה לבסס, לדעתי, את היותה תניה ייחודית. אולם, שעה שמוסיפים לה את הנסיבות הכלכליות של העסקה, ושל הצדדים המעורבים בה, עולה מרכזיותה של פלורידה למערכת היחסים שביניהם, ומתקבלת המסקנה כי תכליתה של התניה היא לייחוד ההתדיינות בסכסוכים שבין הצדדים בפלורידה. כפי שציין חברי השופט גרוניס לא בוסס טעם, בנסיבות העניין, לאי כיבודה של התניה ועל כן גם לדעתי דין הערעור להידחות. 3. לאור תוצאה זו אין לי צורך לנקוט עמדה במערך הנטלים הכללי שדן בו חברי בכל הנוגע לדוקטרינת הפורום הלא נאות, בהליך המתבסס על תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. חברי מטיל את הנטל על התובע בישראל. עמדה שונה הובעה בדין המצוי (ראו רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 115; רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821) ובכתיבה אודות הדין הרצוי (לדיון בכך ראו אצל מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67, 101 (תשס"ב)). לכן, אוכל להותיר את שאלת מיפויים המדויק של הנטלים המוטלים על הצדדים להתדיינות בהקשר זה לעת מצוא. ה נ ש י א הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ח בטבת תשס"ד (22.1.2004). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02046010_S03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/