פתחייה אבו דאלו נ. ח'ליל אבו דאלו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 46005-02-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. פתחייה אבו דאלו 2. איבראהים אבו דאלו נגד המשיב: ח'ליל אבו דאלו בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 18.12.2023, בע"ר 26152-11-23 שניתן על-ידי השופטת ת' בר-אשר בשם המבקשים: בעצמם בשם המשיב: עו"ד יזיד קעואר פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 18.12.2023, בע"ר 26152-11-23 (השופטת ת' בר-אשר), שעל-פיו נמחק ערעור על פסק הדין של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 25.10.2023, בע"א 61228-07-23 (הרשמת פ' נויבירט), שבגדרו נמחק, בשל איחור בהגשתו, ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 24.4.2023, בת"א 3838-09-22 (השופט א' לנג) שבגדרו חויבו המבקשים לשלם דמי שימוש במקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע, כי הדרך להשיג על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת הערעור היא בהגשת בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור; לא ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי. זאת, לשיטתו, מכיוון שמדובר בפסק דין; לא בהחלטה אחרת. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ. העתירה – נדחתה על הסף (בג"ץ 4184/24 אבו דלו נ' אבו דלו (9.6.2024); השופט י' כשר בהסכמת השופטים י' עמית ו-י' וילנר). נקבע, כי בידי העותרים ישנו סעד חלופי. "החלטת רשם על מחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, הינה, להשקפתי, 'החלטה אחרת' ולא 'פסק דין' [...]. זאת, מהטעם שהחלטה מעין זו טפלה לגופה של מחלוקת, והיא איננה החלטה הסוגרת את הליך הערעור אלא כזו המורה על אי-פתיחתו מעיקרו [...]. לפיכך, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הדרך לערער על החלטת רשם המוחקת ערעור מחמת איחור בהגשתו היא בהגשת ערעור לבית המשפט בו משמש הוא רשם, ועל החלטה בערעור כאמור ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה" (שם, פסקה 6). עוד נקבע, כי "בידיי העותרים להגיש, לבית משפט זה, בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתם בעניינם ביום 18.12.2023, וחזקה כי בבחינת בקשה זו תילקח בחשבון בעובדה כי ערעור העותרים על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי לא נדון לגופו" (שם). המבקשים פעלו בהתאם לאמור בפסק הדין, והגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, יחד עם בקשה להארכת מועד. הבקשה להארכת מועד – התקבלה (המ"ן 25388-09-04; הרשמת מ' יהב)). בהחלטתי מיום 24.4.2025, ציינתי כי "בשים לב לקביעות בית משפט זה [...], יודיע המשיב במסגרת תגובתו אם הוא מסכים לקבלת בקשת רשות הערעור, במובן זה שהתיק יוחזר להכרעת בית המשפט המחוזי; זאת, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה מצדו או הסכמה לגופם של דברים". ביום 21.5.2025 הוגשה תגובת המשיב, ובה ניתנה הסכמתו להצעתי הנ"ל. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. לאחר שנתתי דעתי על טענות המבקשים, ובשים לב להסכמת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל, במובן זה שהתיק יוחזר להכרעת בית המשפט המחוזי; זאת, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה מצדי או הסכמה לגופם של דברים. משבא הליך זה אל סיומו, מקומה של הבקשה למתן סעד זמני, הוא בבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ה (12 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת