חוקתי - חרדים למדינה ולשלטון הציבורי (ע"ר) נ' השר לשירותי דת ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4595-03-25 לפני: כבוד השופט בדימוס יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: חוקתי - חרדים למדינה ולשלטון הציבורי (ע"ר) נגד המשיבים: 1. השר לשירותי דת 2. המשרד לשירותי דת 3. יגאל גואטה 4. מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת 5. כאן - תאגיד השידור הישראלי - משיב פורמלי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שמעון שמואלי בשם המשיבים 2-1: בשם המשיב 3: בשם המשיבה 4: בשם המשיב 5: עו"ד תהילה רוט; עו"ד מעיין עופר מנדל עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ; עו"ד אורי הברמן עו"ד ניר נחום עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד נגה גל פסק-דין השופט בדימוס יוסף אלרון: העתירה שלפנינו ומרבית הסעדים המבוקשים בה, מתמקדים בכהונתו של המשיב 3 – מר יגאל גואטה, כיו"ר המשיבה 4 – מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת. זאת, לטענת העותרת, בניגוד להוראות הדין, לרבות הכללים החלים על עובדי ציבור. בהתאם, בעתירה מבוקש כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוצהר כי המשיבה 4 היא חברה ציבורית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: חוק החברות הממשלתיות); ייקבע כי המשיבה 4 כפופה לחוזרי רשות החברות הממשלתיות; ותופסק לאלתר עבודתו של המשיב 3 כשדרן במסגרת המשיב 5 – תאגיד השידור הישראלי, או לחלופין כיו"ר המשיבה 4. את טענותיה מחלקת העותרת לשלושה ראשים: ראשית, נטען כי אופן מינוי בעלי התפקידים במשיבה 4 – "כאשר המדינה שולטת במינויים ובהרכב הדירקטוריון", מלמד כי זו פועלת כחברה ממשלתית לכל דבר ועניין. בהתאם, לטענת העותרת, על המשיבה 4 חלות הנחיות חוזר רשות החברות הממשלתיות, מספר 2014-3-3 מיום 9.6.2014, שלפיו יו"ר בפועל של חברה ממשלתית אינו רשאי לעסוק בעיסוק נוסף בתמורה, למעט במקרים חריגים ומפורשים. על רקע האמור, לטענת העותרת, עיסוקו הנוסף בתמורה של המשיב 3 כשדרן במסגרת המשיב 5, מהווה הפרה של החוזר. שנית, לטענת העותרת, במסגרת תפקידו כשדרן, המשיב 3 מפר באופן קבוע את הוראות תקנון שירות המדינה, בכך שהוא מתבטא בנושאים פוליטיים כעניין שבשגרה, חרף הגבלות התקנון לעניין זה. שלישית, לעמדת העותרת, עצם כהונתו של המשיב 3 בשני תפקידים ציבוריים בשכר יוצרת חשש מובנה לניגוד עניינים חמור. שכן, במסגרת תפקידו כשדרן הוא מחזיק בבמה ציבורית רבת השפעה שבה הוא נחשף למידע בעל השלכות שעשוי לשמש אותו בתפקידו כיו"ר המשיבה 4, וכן להיפך. מנגד, לעמדת המשיבים, רובם ככולם, יש לדחות את העתירה. תחילה, צוין כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. פורט, כי בשנת 2018, כאשר המשיב 3 מונה לתפקיד יו"ר המשיבה 4, הוא כבר שימש כשדרן אצל המשיב 5, ושנים ארוכות חלפו בין המינוי לבין פנייתה הראשונה של העותרת. גם ביחס להחלטה משנת 2023 על הארכת מינויו של המשיב 3 לתקופה נוספת, חלפה כשנה ממועד זה ועד לפניית העותרת. על כן, נטען כי די בכך כדי לדחות את העתירה לנוכח השיהוי הניכר בהגשתה. בנוסף, נטען כי גם לגופם של דברים, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בשיקול הדעת הנתון לשרי הממשלה באישור המינוי. לא כל שכן, במקרה כבענייננו שבו החלטת המינוי נסמכת על המלצה של הוועדה לבדיקת מינויים, אשר קבעה כי אין מניעה להאריך את כהונתו של המשיב 3 כיו"ר המשיבה 4. מעבר לכך, לעמדת המשיבים, גם הסעדים הנוספים המבוקשים בעתירה שעניינם תחולת חוק החברות הממשלתיות על המשיבה 4, להידחות. בהקשר זה, נטען כי המשיבה 4 היא תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח התקנות המתאימות אך אינה "חברה" כהגדרת חוק החברות, התשנ"ט-1999, וממילא אף אינה נחשבת כ"חברה ממשלתית". הודגש, כי סעיף 60 לחוק החברות הממשלתיות, אשר מחיל את הוראותיו במקרים מסוימים גם על גופים שאינם חברות ממשלתיות, אינו חל בענייננו – לנוכח הסיפה של הסעיף המחריג גופים שהוקמו בחוק, כמשיבה 4. יחד עם זאת, צוין שישנן הוראות ספציפיות של חוק החברות הממשלתיות אשר אכן חלות גם על המשיבה 4, אך אין משמעות הדבר כי יש בכך כדי לסווגה כחברה ממשלתית. עוד נטען בהקשר זה, כי גם תקנון שירות המדינה אינו חל ביחס למשיב 3, מאחר שאינו עובד מדינה. לבסוף, ביחס לניגוד העניינים הנטען בין תפקידיו של המשיב 3, נטען כי היבטים אלו והחששות המועלים בעתירה כעת, נבחנו ונדחו זה מכבר. במסגרת הליך המינוי גובשו חוות דעת משפטיות על-ידי הייעוץ המשפטי של משרד הדתות וגם על-ידי יועמ"שית הוועדה לבדיקת מינויים בהן נקבע, בין היתר, כי נותקה הזיקה הפוליטית שבין המשיב 3 לשרי הממשלה, וכי אין ניגוד עניינים בין עיסוקיו. בסופה של הבחינה, אושר מינויו של המשיב 3 על-ידי הוועדה לבדיקת מינויים, והאישור נכנס לתוקף במינוי השר לשירותי דת. משכך, לא קמה עילה להתערבות בהיבט זה. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובות המקדמיות מטעם המשיבים, ובתגובה מטעם העותרת, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, ואף בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. עילת השיהוי מורכבת כידוע משלושה יסודות – שיהוי סובייקטיבי, שבו ייבחן אם העותר "ישן על זכויותיו" או פעל באופן שיש בו כדי להעיד כי ויתר על ההזדמנות לברר את טענותיו בבית המשפט; שיהוי אובייקטיבי, המתייחס להשלכות שיהיו לבירור העתירה במועד בו הוגשה, לאחר שההחלטות שנגדן היא מכוונת כבר שימשו בסיס להסתמכות; ומידת הפגיעה בשלטון החוק שתיגרם היה ותידחה העתירה מחמת שיהוי בלבד (בג"ץ 6420/21 דביר נ' משרד הבריאות, פסקה 6 (30.9.2021)). במקרה שלפנינו, במוקד העתירה ניצב עיסוקו המקביל של המשיב 3 הן כיו"ר המשיבה 4, הן כמגיש ושדרן אצל המשיב 5. ואולם, כפי שגם ציינה העותרת, אין המדובר במינוי חדש או בשינוי נסיבות עדכני, אלא שהעיסוק המקביל מתקיים החל משנת 2018. חרף זאת, העתירה שלפנינו הוגשה רק בחלוף 7 שנים ממועד מינויו של המשיב 3 לתפקיד. גם ביחס להארכת המינוי שהתרחשה בשלהי שנת 2023, חלפה כשנה מיום פרסום ההודעה ברשומות, עד לפנייתה הראשונה של העותרת. כל זאת, בעוד שהעותרת לא הציגה מענה מניח את הדעת להסבר השיהוי הכבד שדבק בהגשת העתירה. מלבד זאת, לבירור העתירה בשלב זה עלולות להיות השלכות משמעותיות על האינטרסים והזכויות של הצדדים. על פי האמור בתגובה המקדמית של המשיבה 4, כהונתו הראשונה של המשיב 3 הייתה מוצלחת ופורייה – בין השאר, הוחשו עבודות הסדרת נחל ברקת ואף הושלמו התקשרויות עם מתכננים לצורך מכרז למתן שירותי ניהול ותכנון להקמת בית העלמין. תחת ניהולו של המשיב 3, נפתרו קשיים לא מבוטלים שצצו במעלה הדרך, וניסיונו הציבורי והניהולי סייע בידו להזניק את מועצת ברקת. בעקבות כך, לקראת תום כהונתו הראשונה של המשיב 3, ראתה המשיבה 4 חשיבות רבה בכך שהלה ימשיך בתנופת העשייה המבורכת של מועצת ברקת. לפיכך, יש טעם בטענת המשיבים כי הידרשות לעתירה כעת, בחלוף שנים ארוכות שבהן המשיב 3 מהווה דמות מפתח ומשמעותית במשיבה 4, וכאשר מתנהלים פרויקטים רבים בניהולו – עלולה לפגוע באינטרסים לגיטימיים של הצדדים. לבסוף, וכפי שאפרט להלן, גם פגיעה בשלטון החוק – אין בנמצא; לא כל שכן, במידה העשויה להתגבר על השיהוי הכבד שדבק בהגשתה (בג"ץ 2652/21 מושקוביץ נ' שר הביטחון, פסקה 7 (1.6.2021)). בנוסף על האמור, דין העתירה להידחות אף בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. כידוע, היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת הרשות המנהלית המוסמכת הוא מצומצם, על אחת כמה וכמה מקום שמדובר בהחלטת שר שעניינה מינוי למשרה מקצועית בשירות הציבורי. גם כאשר מופעלת ביקורת שיפוטית ביחס להחלטה על מינוי, בית המשפט לא שם את עצמו בנעליו של הגורם הממנה ולא מחליף את שיקול דעתו, אלא שהבחינה מתמצית בשאלה אם במסגרת ההחלטה הגורם הממנה הפעיל את שיקול דעתו באופן שאינו חורג ממתחם הסבירות, אם לאו (בג"ץ 8134/11 עו"ד ורו"ח אשר נ' שר האוצר, פסקאות 11-10 (29.1.2012)). נכונים הדברים ביתר שאת, כאשר החלטת השר הממנה נסמכת על המלצה של הוועדה לבדיקת מינויים (בג"ץ 6212/18 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' השר להגנת הסביבה, פסקה 12 (7.1.2019)). הרכב הוועדה והכשירות הנדרשת מחבריה, הם שמעניקים לוועדה חותמת של מקצועיות, מיומנות ואי-תלות, ועל כן לא בנקל תתקבל טענה כי נפל פגם בשיקול דעתה (בג"ץ 3905/16 יוסף נ' שר האוצר, פסקה 13 (10.10.2016)). במקרה שלפנינו, מינויו של המשיב 3 בשנת 2018, כמו גם הארכת המינוי לתקופה נוספת בשנת 2023, נעשו לאחר בדיקה מקיפה של כשירות המינוי והתאמתו. כפי שעולה מהתגובה המקדמית של המשיבים 2-1, טרם המינוי בשנת 2018, נבחנה מועמדותו של המשיב 3 על-ידי הייעוץ המשפטי של המשרד לשירותי דת. במסגרת זו, גובשה חוות דעת משפטית בה צוין עיסוקו של הלה כשדרן בתכנית רדיו אצל המשיב 5, ואף נבחנה זיקתו הפוליטית לסיעת ש"ס. בד בבד, הוזכרו ונמנו אף כישוריו הייחודיים של המשיב 3 וכן ניסיונו העשיר והרלוונטי בחברה קדישא ת"א, אשר הקנה לו היכרות של ממש עם תחום הקבורה והעיסוק הנלווה לה. בהמשך לכך ובין היתר על יסוד האמור, החליט השר לשירותי דת דאז, למנות את המשיב 3 ליו"ר המשיבה 4. במאמר מוסגר יצוין כי כבר במסגרת חוזה העסקה שנכרת בשנת 2018, הוסכם כי המשיב 3 רשאי "לעסוק בעבודה אחרת, בין אצל מעסיק אחר ובין בעבודה עצמאית, בין בשכר ובין שלא בשכר"; ובהמשך התחייב כי "לא ישים עצמו ולא יהיה במצב של ניגוד עניינים". בחלוף מספר שנים, ולנוכח שביעות הרצון כאמור מתפקודו של המשיב 3, התבקשה הארכת תפקידו. בהתאם לסעיף 60א לחוק החברות הממשלתיות, עניינו של הלה הובא בפני הוועדה לבדיקת מינויים. במעמד זה, נבחנה היטב מועמדות המשיב 3, בהסתמך, בין השאר, על שאלון מפורט שמילא ועל חוות דעת משפטיות מטעם יועמ"ש המשרד לשירותי דת ומטעם יועמ"שית הוועדה. גם הסוגיה שבמוקד העתירה שלפנינו לא נעלמה מעיני הוועדה, אשר נתנה דעתה באופן מפורש לכך שהמשיב 3 משמש גם כשדרן ומגיש של תוכניות אקטואליה. בשקלול ניסיונו העשיר של המשיב 3, ומכלול נתוניו האישיים והתעסוקתיים כאמור, אישרה הוועדה את המינוי. זאת, לצד חתימתו של הלה על התחייבות להימנע מניגוד עניינים שבו נכתב במפורש כי "התחייבות זו חלה במיוחד ביחס לעיסוקי כשדרן בתאגיד השידור הישראלי כאן 11 או שיש להם השלכה ישירה או מיוחדת עליהם" (נספח 6 לתגובת המשיבה 4). לאחר קבלת אישור הוועדה, מינה השר לשירותי דת דאז את המשיב 3 ליו"ר המשיבה 4 לתקופת כהונה נוספת בת חמש שנים. עינינו הרואות כי החשש מפני ניגוד עניינים, כמו גם זיקתו הפוליטית האמורה של המשיב 3, הוצגו ונבחנו לפניי ולפנים טרם אושר המינוי. זאת, הן על ידי המשיב 3 בעצמו, הן על ידי חוות דעת משפטיות, הן על ידי הוועדה לבדיקת מינויים ולבסוף גם על ידי השר לשירותי דת אשר הורה על המינוי. שרשרת ארוכה של מעורבים סרקו את מועמדותו של המשיב 3, באופן המלמד על תקינות וסבירות ההליך, במידה שאינה מצדיקה התערבותנו. יתרה מכך, ממילא, ההתמודדות עם החשש הנטען לניגוד עניינים אינה מוליכה בהכרח לפסילתו של המועמד מהתפקיד הציבורי; אלא שפתרון מידתי יותר מצוי בעריכת הסדר לניגוד עניינים המנטרל את החשש הפוטנציאלי (בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל, פסקה 77 (1.3.2016)). התחייבות מעין זו, נערכה במפורש בעניין שלפנינו, באופן המעניק שכבת הגנה נוספת ומספקת מפני החשש לניגוד עניינים. גם ביתר טענות העותרת, לא מצאנו ממש. כפי שהתחוור בתגובות המקדמיות של המשיבים, סעיף 15(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, מסמיך את השר לשירותי דת להתקין תקנות לביצוע החוק, ובכללן הסדרת הקמת מועצות בתי עלמין יהודיים. מכוח סעיף חוק זה, הותקנו תקנות שירותי הדת היהודיים (מועצת בתי העלמין היהודיים בברקת), התשס"ג-2002, ואשר בתקנה 2(ב) נקבע כי "המועצה היא תאגיד". מכאן, שהמשיבה 4 היא תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח התקנות, ואינה "חברה" או "חברה ממשלתית". אף אין תוחלת בניסיון העותרת להיבנות מסעיף 60 לחוק החברות הממשלתיות המחיל את הוראות החוק במקרים מסוימים גם על גופים שאינם חברות ממשלתיות; שכן, כפי שהדגישו המשיבים, הסיפה של הסעיף מחריג "גופים שהוקמו בחוק". בחריג זה, נכללת גם המשיבה 4 אשר הוקמה כאמור מכוח סמכותו של השר להתקין תקנות לביצוע חוק שירותי הדת, גם בעניין הקמת מועצות בתי עלמין יהודיים. משכך, אין מקום לדרוש תחולת הסדרים או הוראות כחוזר החברות הממשלתיות כלפי המשיבה 4 והמשיב 3. כל זאת, מבלי להתעלם מכך שישנן הוראות ספציפיות בחוק החברות הממשלתיות אשר חלות גם על המשיבה 4 – כגון, סעיף 60א העוסק במינויים לגופים אלו. אין ממש גם בטענה בדבר תחולת הוראות תקנון שירות המדינה על המשיב 3. סעיף 01.012 לתקנון קובע כי הוא חל כלפי "כל סוגי העובדים בשירות המדינה", אך אין משמעות הדבר כי הוא חל בהכרח כלפי כל עובד ציבור באשר הוא. ואכן, עובדי תאגידים סטטוטוריים אינם בגדר עובדי מדינה, כך שאינם כפופים בדרך כלל להוראות תקנות שירות המדינה, למעט בתאגידים שהחוק המקים אותם החיל במפורש את הוראות התקנון על עובדיו. בענייננו, עובדי המשיבה 4 אינם עובדי מדינה, ואין כל הסדר מתאים המחיל בכל זאת את הוראות התקנון על עובדיה. אשר על כן, העתירה נדחית; העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו (21 אוקטובר 2025). יוסף אלרון שופט בדימוס עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט