פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 45895-01-25 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני 6. פלונית 7. פלונית 8. פלונית 9. פלוני 10. פלוני 11. פלוני 12. פלוני 13. פלוני 14. עמותת ישיבת נחלת יצחק 15. האפוטרופוס הכללי 16. עו"ד אלון נשר 17. עו"ד נפתלי נשר 18. עיזבון המנוחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בת"ע 8345-11-23 מיום 9.1.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת הילה גורביץ-עובדיה בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה' גורביץ-עובדיה) מיום 9.1.2025 בת"ע 8345-11-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בין המערער המייצג את עצמו לבין אחיו, המשיבים 13-1, מתנהלים הליכים משפטיים רבים, שעניינם בעיזבונה של אמם המנוחה. במסגרת ההליך דנן, הגיש המערער תביעה לביטול פסק דינו של המותב מיום 2.6.2022 בת"ע 65125-06-15. ביום 24.11.2024 התקיים דיון בהליך, במסגרתו ביקש המערער כי המותב יפסול את עצמו. בהתאם לבקשת המותב, ביום 1.12.2024 הגיש המערער את בקשתו בכתב, ובימים שלאחר מכן המשיבים הגיבו לבקשה. ביום 9.1.2025 דחה המותב את בקשת הפסלות, לאחר שסקר בהרחבה את טענות המערער והמשיבים. במסגרת ההחלטה, קבע המותב כי יש לדחות את הבקשה – הן על הסף בשל שיהוי, והן לגופה בשל היעדר חשש ממשי למשוא פנים. 2. על החלטה זו נסב הערעור שלפניי, בו טוען המערער כי החלטות המותב מוטות נגדו ומקימות חשש ממשי למשוא פנים. 3. לאחר עיון בכתב הערעור, בהחלטה מושא הערעור ובבקשת הפסלות, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים. המבחן לקיומה של עילת פסלות הוא קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עפ"ס 6530-10-24 ערמי נ' מיקדן אם-1 (2002) בע"מ, פסקה 3 (30.12.2024)). לא השתכנעתי כי חשש כאמור מתעורר בנסיבות המקרה דנן. 4. המערער מציג "98 עילות שהועלו בגין הפסלות", ומפנה לשורת החלטות של המותב, שלשיטתו מעידות על כך שהמותב גיבש את עמדתו ביחס להליך עוד בטרם הושלם. לא אוכל לקבל את טענת המערער כי ה"שגיאות"-לכאורה בהחלטות המותב, בין בנפרד ובין כמכלול, מקימות חשש ממשי למשוא פנים נגדו מצד המותב. טענות המערער, שעניינן בהתנהלותו הדיונית של בית המשפט ובממצאים העובדתיים והמשפטיים אליהם הגיע, מופנות כלפי הפעילות השיפוטית כשלעצמה. בטענות מסוג זה אין די כדי להקים עילת פסלות אלא במקרים נדירים וחריגים (עפ"ס 31683-11-24‏ שגיא נ' פקיד שומה תל אביב 1‏, פסקה 7 (17.11.2024); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174 (2006)), שענייננו אינו נמנה עמם. כך, למשל, טוען המערער כי בית המשפט חשף את עמדתו ביחס לסיכויי התביעה כשדחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עם זאת, עסקינן בהחלטת ביניים, שבמסגרתה בחן המותב, בין היתר, את סיכויי התביעה על מנת להכריע בבקשת המערער לקבלת סעד זמני. אין בהחלטה זו כדי להעיד על הכרעה שאינה אובייקטיבית או שמעוררת חשש ממשי למשוא פנים, וההתייחסות לסיכויי התביעה נעשתה בגדר ההכרעה בבקשה האמורה (ראו, מני רבים, ע"א 3016/24 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 7 (28.5.2024)). גם השגתו של המערער על החלטת המותב לקבל קלטת וידאו כראיה מבלי לקבל את תגובת הצדדים לכך אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. כבר נקבע בעבר כי לבית המשפט נתון שיקול דעת בכל הנוגע לניהול הדיונים שלפניו, וכי טענות בנוגע לאופן ניהול הדיון לא יקימו עילת פסלות אוטומטית (ראו, למשל, עפ"ס 10132-10-24 רוסו נ' נחמיה, פסקה 5 (26.11.2024)). ערעור פסלות איננו המקום להשיג על חריגה נטענת מסמכות בכל הקשור לכללי הבאת ראיות. עוד טוען המערער כנגד החלטות דיוניות רבות של המותב, כדוגמת החלטות שעניינן תיקון כתבי טענות וחיוב בהוצאות. אולם, אין בהחלטות מסוג זה כדי להקים מניה וביה עילה לפסילת המותב. עניינן של החלטות אלו הוא אופן ניהול ההליך – סוגיה בה קנוי למותב שיקול דעת נרחב במיוחד. אף אם המערער סבור כי לאורך ההליך, הכריע בית המשפט בסוגיות רבות בניגוד לעמדותיו, הדבר לא מקים חשש ממשי למשוא פנים, וממילא הדרך להשיג על החלטות מסוג זה היא במסגרת הליכי ערעור (ראו, למשל, ע"א 3877/24 פנץ נ' חרבאוי, פסקה 5 (10.7.2024)). 5. עוד מלין המערער על פסיקתא שנחתמה על ידי המותב, ומעלה מגוון טענות נגד אופן חתימתה ותוכנה. עם זאת, כפי שציין המותב בהחלטה בבקשת הפסלות, טענות אלו אף הן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. מדובר בטענות ערעוריות באופן מובהק, שמקומן בהליכי ערעור מתאימים – שאף ננקטו ונדחו. כפי שנקבע זה מכבר, "בקשת פסלות אינה מסלול 'שיורי' להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור" (ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). 6. באשר לטענת המערער כי היה על בית המשפט להכריע בבקשת הפסלות בהקדם האפשרי, הרי שלא מצאתי פגם במתן החלטה בסמוך לאחר המועד האחרון לקבלת תגובות הצדדים. אין מדובר בפרק זמן ארוך מן המקובל לשם הכרעה בבקשה כזו. 7. המערער מלין על כך שבית משפט קמא לא נימק את החלטתו כדבעי. עם זאת, נפסק בעבר כי בית המשפט איננו מחויב לדון בכל טענה שמועלית בפניו בבקשת הפסלות, והוא רשאי לדון בטענות המהותיות בלבד (ראו, למשל, ע"א 7359/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (23.11.2021)). בענייננו, בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מנומקת, ואף מפורטת, ולא נפל פגם בכך שלא התייחס באופן פרטני לכל אחת ואחת מהשגותיו הרבות של המערער, בשים לב לכך שהתייחס לטענותיו כמכלול. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשו תשובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ה (19 ינואר 2025). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא