פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 4580/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4580/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בתל אביב מיום 17.6.2013 בתיק תמ"ש 55247-11-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת הבכירה ע' מילר בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ורדה אפרת פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופטת הבכירה ע' מילר), מיום 17.6.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 55247-11-10. 2. המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר המנהלים הליכים משפטיים ביניהם זה שנים. ביום 5.12.2006 נחתם בין בעלי הדין הסכם גירושין, אשר אושר באותו יום בבית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם). בהתאם להסכם הייתה אמורה המשיבה לקבל לידיה סכום של מאות אלפי דולרים כנגד ויתור על זכויותיה בבית מגוריהם במושב (להלן: הבית). המשיבה הגישה תביעה רכושית נגד המערער בה טענה כי המבקש מיאן לשלם לה את הסכום עליו הוסכם, שכנע אותה לוותר על העניין ואף הבטיח שיוותר על חלקו בבית לטובתה ולטובת ילדיהם המשותפים, אך התנער מהבטחתו וסירב לחתום על הסכם חדש כאמור. המשיבה טענה כי איבדה את יכולתה לרכוש דירה נאותה ולכן תבעה לקבל פיצויים בשל הפרת ההסכם. המערער טען מצידו כי המשיבה היא שביקשה לעכב את תשלום הכספים משום שטרם החליטה מה לעשות בהם. בישיבת קדם משפט מיום 19.5.2011 הסכימו בעלי הדין לפנות לגישור, אולם הגישור נכשל והתיק נקבע להוכחות. בדיון הוכחות מיום 24.9.2012 נחקרה המשיבה באריכות על תצהירה. בתום הישיבה יצאו בעלי הדין מהאולם כשבאי-כוחם נשארו בו, ובית המשפט הביע דעתו לפניהם כי על המערער לשלם את מה שמגיע למשיבה ודבריו נרשמו בפרוטוקול שהוקלט. ביום 7.5.2013 הגיש המערער בקשת פסלות, בה טען כי מהדברים שאמר בית המשפט לבאי-כוח בעלי הדין עולה כי בית המשפט כבר גיבש לעצמו עמדה סופית בתביעה וחרץ את הדין לחובתו, ומשכך, קיים חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפיו. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הבקשה נגועה בשיהוי שכן עילת הפסלות נוצרה, לכאורה, בדיון מיום 24.9.2012 והתמלול נמסר לבעלי הדין בחודש אוקטובר, כשבעה חודשים לפני שהוגשה הבקשה. בית המשפט דחה את הטענה לפיה רק כעת נודעה למערער "עילת הפסלות", שכן המערער מיוצג על ידי אותו בא-כח שנכח בדיון, ונקבע כי לא מן הנמנע שמיד בתום הדיון עודכן על רוח הדברים שנאמרו בדיון. כן נקבע כי אין ממש בהסבר שסיפק המערער בעניין המועד המאוחר כביכול שהגיע הפרוטוקול לידיו, שכן נמנע מלהטריד את בא-כוחו בשל מצב בריאותו אז. בית המשפט ציין כי המערער הוא עורך-דין במקצועו היודע ומכיר את זכויותיו, וכי יכול היה לבקש את עותק הפרוטוקול מעובדי משרדו של בא-כוחו או ממזכירות בית המשפט. בית המשפט ציין כי מבקש הפסלות אינו יכול לשמור את עילת הפסלות לעת מצוא וחייב להעלותה בלא דיחוי, לאחר שהיא מתגלה לו. 4. גם לגופם של דברים לא סבר בית המשפט שיש באמירות שאמר, כשלעצמן, כדי להעיד על משוא פנים, שכן הדברים נאמרו באופן בלתי מחייב ומבלי שגיבש דעה נחרצת בנושא. בית המשפט הבהיר כי מדובר בהתרשמותו לגבי מהימנות עדותה של המשיבה, וכי מתוך ניסיון להביא את בעלי הדין לפשרה, הביע את עמדתו גם לגופו של הסכסוך, בהתחשב בכך שאין מחלוקת שעל פי ההסכם היה על המערער לשלם למשיבה את חלקה בנכס בשיעור עליו הוסכם, וכי בפועל לא בוצע התשלום. בית המשפט העיר כי המערער בחר לצטט בבקשה רק חלק מהדברים שאמר, ומכל מקום, קבע כי הדברים אינם מחייבים ולא מן הנמנע שלאחר שמיעת עדויות נוספות יגבש דעה אחרת. לכן, קבע בית המשפט כי אין בדברים שאמר כדי להעיד על קיומה של דעה מוגמרת שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע ואינה מאפשרת לפסוק בתביעה באופן אובייקטיבי. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. המערער שב וטוען כי מדברי בית המשפט לבאי-כוח בעלי הדין עולה כי גיבש לעצמו עמדה סופית וחרץ בליבו את הדין, ולכן לדעתו, קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט שטרם הסתיים. לטענת המערער, מדובר בדברים חוזרים ונשנים שנאמרו בשיקול דעת לאחר יציאת בעלי הדין מהאולם. לדברי המערער, אין מדובר בהצעת פשרה אלא בנקיטת עמדה חד צדדית טרם סיום חקירת המשיבה. לטענתו, בית המשפט אף חרץ את דינו כשאמר: "הוא עשה מה שהוא רצה, מניפולציות כל החיים..". המערער מוסיף כי לא ציטט דברים חלקיים מתוך דברי בית המשפט אלא בחר להדגיש דברים המצביעים על טעם הפסלות. המערער מוסיף שנוצרה אוירה של אי אמון וכי קיים, לדעתו, חשש כבד לנקיטת עמדה ברורה נגדו ולכן ראוי להורות על פסילת בית המשפט. לחלופין, מבקש המערער להורות על העברת הדיון לידי מותב אחר ולוּ לשם מראית פני הצדק. לדברי המערער, אין מחלוקת שהעלה את הטענה לפני קיום ישיבת של בית המשפט ולפני העלאת כל טענה אחרת על ידי בעלי הדין. לדבריו, העלה את הטענה מייד כשנודע לו עליה ואף הגיש תצהיר בעניין עליו לא נחקר. 6. המשיבה הגישה תגובתה לערעור, בה היא מבקשת לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות ובשכר טרחת עורך-דין. לגוף העניין טוענת המשיבה כי בקשת הפסלות הוגשה בחוסר תום לב בסמוך למועד נוסף שנקבע להוכחות, וזאת כדי לגרום לדחיית הדיון בלי קשר לתוצאת הבקשה. לדעתה, בכך השיג המערער את מטרתו להגיע לדיון שנקבע לבעלי הדין ליום 20.10.2013 בבית הדין הרבני הגדול, בלא שקיימת הכרעה בתביעה שהגישה בבית המשפט לעניני משפחה שלפיה המערער הפר את ההסכם. לדברי המשיבה, אם יתקבל ערעור הפסלות יהא בכך משום הטלת מורא על שופטים וסיכול האפשרות שלהם להציע פשרה לסיום הסכסוך. המשיבה מוסיפה שהצעות פשרה של שופט בהליך אזרחי הן עניין יומיומי, הנעשה לאורך כל המשפט. בנוגע לטענת השיהוי טוענת המשיבה כי לבקשת בא-כוח המערער ובהסכמתה נדחה דיון הוכחות שהיה קבוע ליום 11.3.2013. לדברי המשיבה, לא נטענה אז טענה למשוא פנים. המשיבה מוסיפה כי אינה מאמינה לטענת המערער שקרא את הפרוטוקול רק כעת, בשעה שהפרוטוקול מצוי אצל בא-כוחו מאז חודש אוקטובר 2012. לטענת המשיבה, לבית המשפט יש זכות להביע דעה ולהציע דרך לסיום הסכסוך וכך נעשה במקרה דנא. המשיבה טוענת עוד כי היה על המערער להעביר לחשבונה את הסכום עליו הוסכם או להחתימה על כך שאינה רוצה לקבלו. לדבריה, לאחר שנחקרה במשך שעות, בית המשפט "הבין מי הכוחות במשחק הזה" והציע הצעתו בהתאם להתרשמותו מעדותה, כפי שמצופה וראוי משופט בית המשפט לעניני משפחה. 7. אין בערעור ממש. הלכה פסוקה היא כי אמירות בית המשפט, אפילו אינן מוצלחות, אינם מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 416/13 פלונית נ' פלוני (3.3.2013)). במקרה דנא, לאחר חקירת המשיבה המליץ בית המשפט לבאי-כוח בעלי הדין בעקבות דיון שהתקיים לפניו, לנהל משא ומתן ברוח הדברים שהועלו בדיון כדי להביא את הסכסוך לידי סיום. יתכן אמנם, שמוטב היה לבטא חלק מדברי ההמלצה לבא-כוח המערער בצורה שונה ולוּ בגלל האופן בו ניתן היה להבינם. ואולם, יש לראות בדברים שאמר בית המשפט משום התרשמות שאינה סופית, שאין בה משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ושמטרתם הייתה לנסות להביא את הסכסוך לידי סיום על יסוד ההתרשמות הלכאורית של בית המשפט באותה עת. לפיכך, חששו של המערער המובע בערעור, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי. בהתחשב בכך, אין גם מקום לפסילת בית המשפט בשל מראית פני הצדק (השוו ע"א 8684/12 פלונית נ' פלוני (27.1.2013)). ממילא, איני נדרש לעניין השיהוי בהעלאת טענת הפסלות, אף שנראה כי קיים בנסיבות העניין שיהוי ניכר של כשבעה חודשים בהגשת בקשת הפסלות. דין הערעור אפוא להידחות. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ג' באב התשע"ג (10.7.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13045800_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il