פלוני נ. לשכת מנהל האוכלוסין

פסק-דין בתיק בג"ץ 458/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 458/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. לשכת מנהל האוכלוסין 2. שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אהרון לסובוי פסק-דין השופט ד' מינץ: העותרים שאינם יהודים, עתרו למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ישנו את נוסחו של נוהל מס' 5.2.0036 של משיבה 1 (להלן: המשיבה) שעניינו "מתן מעמד להורים לחייל/ים" (להלן: הנוהל), וזאת "בהתאם לדרישות החוק והפסיקה של בית המשפט העליון לגבי זכויות ההורים לגדל ולחנך את ילדיהם". כן התבקשנו להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותרים 1 ו-2 מעמד בישראל או יועבר הנושא לדיון נוסף אצל המשיבה. כן התבקש צו ביניים אשר יאסור על הרחקת עותרים 1 ו-2 מישראל. 1. עותרים 1 ו-3 (להלן: העותר ו- העותרת, בהתאמה), אזרחי אוקראינה, נישאו זה לזו בשנת 2002. השניים התגרשו בחודש פברואר 2017, לטענתם, בשל כך שהבינו כי הדבר יסייע לעותרת לקבל מעמד בישראל, ונישאו בשנית בחודש מאי באותה שנה, לאחר שהתבהר להם כי הגירושין לא יסייעו לה. עותרת 2, ילידת 1996 (להלן: הבת) היא בתם המאומצת של השניים. בנה של העותרת, שאביו הביולוגי יהודי, עלה לישראל בשנת 2008 והתגייס לצה"ל. בעקבות גיוסו ובהתאם להוראות הנוהל, העותרת קיבלה מעמד ארעי בישראל מסוג א/5 מיום 3.11.2016, וזה מוארך מעת לעת. 2. העותר והבת הגישו ביום 28.8.2016 בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. הבקשה סורבה ביום 12.9.2016 לאחר שנקבע כי העותרים התגרשו לאחר שלא ניהלו חיים משותפים במשך שנים; קיים חשש כי נישואיהם נועדו רק כדי להקל על הבקשה להסדרת מעמד העותר והבת; לא הוצגו טעמים הומניטריים חריגים המצדיקים קבלת הבקשה ונראה כי מדובר בניסיון לעקיפת הנוהל. "ערר פנימי" אצל המשיבה שהוגש מטעם העותרים, נדחה ביום 3.1.2017 כאשר הודגש כי בהתאם לנוהל לא ניתן להקנות מעמד לקרובי משפחה נוספים מלבד ההורה הביולוגי לילד חייל. ערר שהגישו העותרים לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 נמחק לבקשת העותרים ביום 4.12.2017 כאשר נקבע כי העותר והבת יעזבו את ישראל בתוך 60 ימים. 3. לטענת העותרים, הם עזבו את אוקראינה לאחר שהתפטרו מעבודתם, מכרו את רכושם ועלו לישראל, בהסתמך על מידע שנמסר לבנם החייל בלשכת המשיבה בחיפה לפיו גם העותר והבת זכאים לקבל מעמד. וזאת גם בהסתמך על מידע שגוי שפורסם באתר האינטרנט של המשיבה אשר תמצת את הוראות הנוהל וממנו עלה כי לא רק הורה ביולוגי של חייל, אלא גם זוג הורים שרק אחד מהם הוא ההורה הביולוגי של החייל, זכאים לקבל מעמד בישראל מכוח הוראות הנוהל. העותרים טענו כי על המשיבה לשאת באחריות על הפרסום המוטעה. כן נטען כי הנוהל פוגע בזכויותיה החוקתיות של העותרת למשפחה ולהורות. זאת שעה שהמדיניות האמורה כופה על העותרת לבחור בין ילדה החייל לבין שאר בני משפחתה. 4. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. על החלטה מהסוג שניתנה על ידי המשיבה, בעניין שהייה וישיבה בישראל ניתן להגיש מכוח סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: החוק) ערר לבית הדין לעררים, ועל החלטת בית הדין ניתן להגיש ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 13לא לחוק). תרופתם של העותרים אינה אפוא בפני בית משפט זה, שכן משעומד לעותר סעד חלופי, אין מקום שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יידרש לעתירה (בג"ץ 2567/16 סוקולנקו נ' משרד הפנים (14.11.2016); בג"ץ 6024/13 אלסאיה נ' שר הפנים (9.9.2013)). לא זו אף זו, בענייננו, העותרים הגישו ערר על החלטת המשיבה לבית הדין לעררים, אלא שלאחר שויתרו על טענותיהם ובהסכמתם, הערר נמחק. בנסיבות אלה, ההלכה בדבר אי-התערבותו של בית משפט זה אף מקבלת משנה תוקף, מקום שהעותר ויתר על דרך ההשגה שנקבעה בחוק. 5. בנסיבות אלה, גם לא מצאנו להידרש לטענות העותרים נגד הנוהל, אשר נטען בכלליות כי הוא פוגע בזכותו של הורה החייל לחיי משפחה. טענות אלה לא בא זכרן במסגרת הערר שהוגש לפני בית הדין לעררים, אלא רק בסופו של הדיון שהתקיים בעל-פה, כאשר בית הדין הבהיר בנוגע אליהן כי אין מקום לדון בטענות אשר נטענו רק בשולי הדיון כאמור. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשע"ח (‏24.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18004580_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il