פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 4576/07

יששכר בן חיים נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בעבירת העלבת עובד ציבור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/06/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 4576/07 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בעבירת העלבת עובד ציבור.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 4576/07

יששכר בן חיים נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בעבירת העלבת עובד ציבור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, גזבר עיריית ירושלים לשעבר, עומד לדין בגין העלבת עובד ציבור. במהלך המשפט הגיש בקשה לפסילת השופט בטענה כי השופט מונע ממנו להציג את הגנתו, פוסל שאלות לעדים, מונע הבאת עדי הגנה ומסרב לאפשר הגשת סיכומים בכתב. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקובעו כי מדובר בהחלטות דיוניות שאינן מעידות על משוא פנים. בערעור לבית המשפט העליון, קבעה הנשיאה ביניש כי החלטות דיוניות הנוגעות לניהול המשפט אינן מהוות עילה לפסלות שופט, אלא אם הוכח חשש ממשי למשוא פנים, דבר שלא הוכח במקרה זה. נקבע כי על המערער להשיג על החלטות אלו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, ולא באמצעות הליך פסלות.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יששכר בן חיים

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטות בית המשפט היו החלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לניהול המשפט.
  • אין בטענות המערער כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים.
  • טענות המערער לגבי רלוונטיות ראיות מקומן בערעור על פסק הדין הסופי ולא בהליך פסלות.
טיעוני ההגנה
  • בית המשפט הגביל את יכולת המערער לנהל את הגנתו.
  • בית המשפט פסל שאלות לעדי תביעה ומנע הבאת עדי הגנה.
  • בית המשפט סירב לאפשר הגשת סיכומים בכתב.
  • התנהלות בית המשפט מעידה על דעה קדומה ומשוא פנים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם החלטות דיוניות של שופט מהוות עילה לפסלותו.
  • האם הראיות שביקש המערער להציג רלוונטיות לאישום בעבירת העלבת עובד ציבור.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 1759/06
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית משפט השלום בירושלים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006)

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • הליך פלילי
  • החלטות דיוניות

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 4576/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4576/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יששכר בן חיים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית משפט השלום בירושלים מיום 20.05.2007 בת.פ. 1759/06, שניתנה על ידי כבוד השופט א' רון תאריך הישיבה: כ' בסיון התשס"ז (6.6.2007) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רון) מיום 20.5.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 1759/06. 1. המערער, גזבר עיריית ירושלים בעבר, מואשם בתיק המתנהל נגדו בבית המשפט קמא בעבירה של העלבת עובד ציבור. על פי הנטען בכתב האישום, המערער כתב מכתב למבקרת עיריית ירושלים (להלן: המתלוננת), ובו טען כי דברים שנכתבו עליו בדו"ח ביקורת שפורסם מטעם המבקרת הינם "הזנייה מקצועית לא תקינה". עוד כתב הוא למתלוננת במכתבו כי "יש תמורה לשירות הזנותי שהענקת". בקשת הפסלות הוגשה לבית המשפט קמא עם סיום שלב הסיכומים וסמוך מאוד לשלב הכרעת הדין. המערער טען כי בית המשפט הגביל את יכולתו לנהל את הגנתו, בכך שפסל שאלות שביקש להפנות לעדי תביעה, שלל ממנו את האפשרות להציג את הרקע לאמירותיו כלפי המתלוננת, ואסר עליו להזמין למשפט עדי הגנה שונים. בבקשת הפסלות נטען עוד שהשופט סירב לאפשר למערער להגיש סיכומים בכתב. יצוין כי חלק נרחב מהעדויות והראיות שביקש המערער להביא בפני בית המשפט נוגעים לעצם ההחלטה להעמידו לדין, להתנהלותה התקציבית של עיריית ירושלים בעבר ובהווה, לרקע שהביא למינויה של המתלוננת לתפקיד מבקרת עיריית ירושלים, ועוד. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות. בהחלטה נקבע כי "אין הדעת נותנת שבדיון בכתב אישום שעניינו העלבת עובד ציבור ישקול כלל בית המשפט לדון בשאלות כגון חוקיות מינויו של מבקר העירייה, ואף לא האם ביקורת שנמתחה על המבקש [המערער – ד.ב.] במסגרת עבודתו של מבקר... מבוססת יותר או פחות". בית המשפט הוסיף כי החלטותיו הדיוניות אכן חסמו את דרכו של המערער לדיון בטענות מסוג זה, אולם המדובר בהחלטות דיוניות שההשגה עליהן מקומה בערכאת הערעור. מכל מקום, נקבע כי בהחלטות הדיוניות השונות לא נתגלתה דעה קדומה או חשש ממשי למשוא פנים המצדיקים את פסילת בית המשפט. בערעור שבפניי בו טען המערער לעצמו, חזר הוא על טענות הפסלות השונות שהעלה בפני בית המשפט קמא. 3. דין הערעור להידחות. החלטותיו של בית המשפט הנוגעות להבאת עדים וראיות מטעם המערער הינן החלטות דיוניות מובהקות. הדרך לערער עליהן מצויה בערכאת הערעור. אכן, הלכה היא כי אם נתגלה חשש ממשי למשוא פנים העולה מהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, ובמקרים נדירים וחריגים, עשויה לקום עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט (ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 174-178 (להלן: מרזל)). אולם בענייננו ההחלטות השונות סבו כולן על מידת הרלוואנטיות למשפט שבית המשפט קמא ייחס לראיות ולעדויות שביקש המערער להציג. החלטות אלה נתקבלו במהלך הניהול הרגיל של המשפט, ותוך התייחסות עניינית לעבירה בה מואשם המערער. כדי שמאותן החלטות תתגבש עילה לפסילתו של בית המשפט על המערער להוכיח קיומן של נסיבות אובייקטיביות, העולות מאותן החלטות, המצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט נוהג כלפיו במשוא פנים (ראו: ע"פ 882/07 פלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 528, 529). זאת לא עשה המערער. מכל מקום, פתוחה דרכו של המערער לערער על נכונותן של החלטות הביניים השונות בערכאת הערעור. בצדק ציין בא-כוח המשיבה כי במידה וערכאת הערעור תשתכנע כי ראיה פלונית, אשר בית המשפט קמא סירב לשמוע, הינה רלוואנטית לעניין הוכחת האישום, תוכל ערכאת הערעור להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיבחן את הראיה או העדות. אולם טענות אלה אין מקומן בערעור פסלות, ובפרט בהליך הפלילי, שהרי נקבע בפסיקתנו לא אחת כי אין לעשות שימוש בטענות פסלות על מנת לעקוף את הכלל לפיו אין ניתן לערער, ברגיל, על החלטות ביניים בהליך הפלילי (ראו: ע"פ 2356/07 גונצר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7689/01 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 177). הוא הדין גם באשר להחלטת בית המשפט שלא לאפשר למערער להגיש סיכומים בכתב. החלטה דיונית זו הינה החלטת ביניים המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט ועניינה בניהולו היעיל של ההליך (השוו ע"א 2593/99 עטיה נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים (לא פורסם) בפסקה 7). בנסיבות העניין שוכנעתי כי גם מהחלטה זו, כשלעצמה, לא נתגלה כל חשש אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את בקשת הפסלות. כמובן שגם עליה יוכל המערער להשיג, אם יבחר לעשות כן, בערכאת הערעור. אשר-על-כן, החלטתי לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ד בסיון התשס"ז (10.06.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07045760_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il