עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 4574/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4574/11 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערים והמשיבים שכנגד: 1. עיזבון ויורשי המנוח נזאל אג'וד 2. נזאל תמאם 3. פלוני (קטין) 4. פלונית (קטינה) 5. נזאל דאהר 6. נזאל סלאח 7. נזאל גומאנה 8. נזאל חלווה נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: הפניקס חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 954/06 שניתן ביום 15.05.2011 על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: כ"א באייר התשע"ג (1.5.2013) בשם המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד עלי שקיב בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד משה עבדי פסק-דין השופט י' עמית: 1. המנוח אג'וד נזאל ז"ל, יליד 19.2.1965, נפטר ביום 12.6.2006 בעת שנסע מצפון לדרום בכביש מספר 6, קילומטר אחד דרומית למחלף אייל. המערערים, שהם אלמנתו וילדיו של המנוח, טענו כי מות המנוח נגרם בתאונת דרכים, ולכן הם זכאים לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המשיבה, שהיא מבטחת רכבו של המנוח, טענה כי מותו נגרם מסיבה רפואית כלשהי ולא עקב תאונת דרכים. 2. הראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא כללו, בין היתר, עדויות של שני עדי ראיה, האחד מטעם המערערים והשני מטעם המשיבה. העד מטעם המערערים, מר מסארווה, נהג משאית שנסע מדרום לצפון (בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת המנוח), העיד כי ראה מכונית שעוקפת אוטובוס. אחרי שהמכונית חזרה למסלול הימני ראה אותה פוגעת במעקה מצד ימין ומעוצמת המכה עברה לצד השני ונפלה לתעלה בצד שמאל. עד הראיה מטעם המשיבה, מר שלום גלמן, חובש במקצועו, שנסע בכיוון נסיעת המנוח מצפון לדרום, הבחין לפתע ברכב שהאט את מהירות נסיעתו "ראינו רכב מאיט והרכבים שהיו אחריו גם האיטו, זה לא דבר נורמלי שפתאום הוא נכנס למטה ונעצר, סוטה שמאלה ונעצר". גלמן, חובש במקצועו, ניגש למכוניתו של המנוח והבחין כי המנוח מת "ראינו בן אדם יושב באוטו עם עיניים פקוחות וחגור בחגורת בטיחות". בעזרת אנשים אחרים הוציא את המנוח מהמכונית והחל לבצע החייאה עד להגעת האמבולנס. בוחן תנועה מצא כי נגרמה לרכב המנוח מעיכה בכנף קדמית שמאלית, וכן שפשופים בצד שמאל. מאופי הפגיעות ניתן להסיק לכאורה כי הפגיעות ברכב לא היו קשות, מסקנה המתיישבת עם העובדה שהמנוח נמצא יושב במכונית, חגור בחגורת הבטיחות ללא סימני חבלה חיצונית. פרופ' אבינדר, שהתמנה כמומחה למחלות לב מטעם בית המשפט הגיע אמנם למסקנה כי נראה שהמנוח לא נפטר מאירוע לבבי, אך ציין בחוות דעתו כי כדי לבסס מסקנה זו חסרים לו מספר נתונים אודות חומרת ועוצמת התאונה, השימוש בחגורה, הפעלת כריות האוויר וממצאי נתיחה שלאחר המוות. 3. בית משפט קמא עמד על כך שקיימות שתי אפשרויות אשר יכולות להסביר את מות המנוח, האחת – המנוח נפטר תוך כדי נהיגה ובעקבות זאת הפסיק לשלוט במכונית, סטה לימין ולאחר מכן לשמאל; השנייה – המנוח נפטר כתוצאה מכך שמכוניתו נתקלה במעקה הבטיחות מימין או משמאל. על רקע מכלול הראיות שהובאו בפניו, לרבות העדר חבלות חיצוניות על גוף המנוח מיד בסמוך לאחר התאונה, הגיע בית המשפט למסקנה כי גם אם נקבל את חוות דעתו של פרופ' אבינדר, אשר הגיע למסקנה כי ככל הנראה המנוח לא נפטר מאירוע לבבי, הרי שחוות הדעת אינה מוציאה מכלל אפשרות כי המנוח לקה בבעיה רפואית אחרת שהיא אשר גרמה למותו תוך כדי נהיגתו במכונית. לסופו של יום, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה עד כדי הטיית מאזן ההסתברות, לאפשרות לפיה מות המנוח נגרם עקב שימוש בכלי רכב מנועי ועל כן יש לדחות את התביעה. על אף דחיית התביעה, ערך בית משפט קמא חישוב של נזק התובעים, בהנחה כי היה מוכח שמותו של המנוח נגרם עקב שימוש בכלי רכב מנועי, כלהלן: א. הפסד השתכרות בשנים האבודות, כולל תקופת הפנסיה - 1,436,000 ₪ ב. הפסד שרותי בעל ואב - 500,000 ₪ ג. הפסד קצבת זקנה - 281,000 ₪ ד. נזק שאינו נזק ממון - 47,000 ש"ח ה. הוצאות אבל, קבורה ומצבה - 25,000 ₪ סה"כ - 2,289,000 ש"ח מסכום כולל זה יש לנכות קצבת שארים מהמל"ל בסך 867,000 ₪ וקצבת שארים ממשטרת ישראל בסך 1,150,000 ₪ (המנוח שירת עד מספר שנים לפני פטירתו במג"ב). סה"כ הניכויים עומדים על סך של 2,017,000 ₪. מכאן, שהפיצוי שהיה מגיע למערערים, אילו התביעה לא הייתה נדחית, עומד על סך של 272,000 ₪. 4. על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד. בערעור הלינו המערערים על מסקנת בית המשפט כי המנוח נפטר שלא כתוצאה מתאונת דרכים. לטענתם, משלא הייתה מחלוקת כי המנוח מצא את מותו תוך כדי נסיעה, ומאחר שסביר להניח כי קיבל מכה חזקה מההגה כאשר פגע במעקה השמאלי, לא יתכן כי סיבות אחרות – למעט אירוע לבבי אשר נשלל על ידי המומחה – הן שגרמו לפטירת המנוח. למצער, הנטל עבר אל כתפי המשיבה לשלילת הקשר הסיבתי, וממילא לא הובאו ראיות כלשהן על ידה שיש בהן להצביע על בעיה רפואית אחרת שגרמה לפטירת המנוח. עוד טוענים המערערים, כי הנזק שנגרם לרכב, לרבות קריעת הגלגל הקדמי השמאלי, מצביע על כך שהרכב פגע במעקה בעוצמה רבה. לעניין הנזק העלו המערערים שתי טענות עיקריות. האחת – כי אין לנכות מהפיצוי את קצבת השארים מהמשטרה; השנייה – כי היה על בית משפט קמא לחשב את אבדן התמיכה של המערער על פי בסיס שכר של 12,000 ₪ או לחילופין על פי בסיס שכר של 10,000 ₪. 5. בערעור שכנגד הלינה המשיבה על סכום הנזק שנקבע על ידי בית משפט קמא. לטעמי, למשיבה לא הייתה זכות להגיש ערעור שכנגד באשר התוצאה האופרטיבית של פסק הדין הייתה דחיית הערעור נגדה. 6. אקדים ואומר, כי דין הערעור להדחות. במישור החבות, פסק דינו של בית משפט קמא מתבסס על הראיות שהובאו בפניו ואיני רואה להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידו. אציין, כי בדו"ח מד"א (נ/9) נכתב כי המנוח "נמצא ללא דופק ונשימה... אין סימנים חיצוניים לטראומה הנראים לעין". בדו"ח הפעולה בתיק המשטרה ובדו"ח בוחן התנועה נכתב כי בעת התאונה "מזג אויר נאה, ראות טובה, יום בהיר", כי לא נמצאו סימני בלימה וכי המנוח "חטף כנראה התקף לב תוך כדי נסיעה ואיבד את השליטה על הרכב וירד לשטח ההפרדה בקילומטר 151 לדרום והתנגש בגדר ההפרדה בצד שמאל של שטח ההפרדה". בחקירתו של פרופ' אבינדר בבית המשפט, חזר המומחה ואישר כי בלי בדיקה שלאחר המוות אין באפשרותו להגיע למסקנה ודאית מה סיבת המוות. הנה כי כן, לא נראה כי המנוח איבד שליטה על הרכב. לא היו סימני בלימה, תנאי הראות היו טובים, הכביש היה תקין, המנוח נצפה כשמכוניתו גולשת באיטיות לצד התעלה לאחר עקיפת האוטובוס, נמצא מת במכוניתו ללא סימני חבלה על גופו, וההתרשמות הראשונית של הנוכחים בזירת ההתרחשות הייתה כי נפטר שלא כתוצאה מתאונת הדרכים (אציין כי בניגוד לטענת המערערים כי לא סרבו לבצע נתיחה בגופה, אחיו של המנוח סירב לכך כפי שעולה מהודעתו במשטרה מיום 13.6.2006). בת.א. (מחוזי חיפה) 942/04 עזבון המנוח עכאוי חמד ז"ל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (25.9.2007) נידונה סיטואציה דומה לענייננו. השופטת וילנר התייחסה לשאלת נטלי ההוכחה, בקובעה כי בשלב הראשון על התובעים להוכיח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי את עצם קרות התאונה והתרחשותה תוך שימוש ברכב מנועי, ובשלב השני, להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק, כאשר ראוי להקל עם התובעים את הנטל בשלב זה. יפים לעניינו הדברים שנאמרו שם לגבי השלב הראשון (הדגשה הוספה – י"ע): "על התובעים להראות כי נמצאו מימצאים אופיינים בזירת התאונה, המעידים, כאפשרות סבירה, כי השמוש שנעשה ברכב תרם באופן רלבנטי, ממשי לקרות הנזק (ראה דבריו של כב' השופט אור בדנ"א 4015/99 רותם נ. מזאוי פ"ד נ"ז(3) 145 (2002), כמו; חבלות על גופו של הנהג שיכלו להביא לנזק או לתוצאה הקטלנית; סימני בלימה בזירה; מכשולים בתוואי הנהיגה, ועוד". הדברים מקובלים עלי, וכאמור, משלא נמצאו בזירה ממצאים אופייניים המעידים על קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין פטירת המנוח, ניתן לקבוע כי המערערים לא עמדו בנטל הראשוני. 7. האמור לעיל הוא למעלה מן הצורך, באשר בשורה התחתונה יש מקום לקבל את טענת המשיבה בגין גובה הפיצוי בסך 500,000 ₪ שנפסק לזכות המערערים בראש הנזק של הפסד שרותי אב ובעל, סכום החורג מהמקובל. זאת, בייחוד בהתחשב בכך שהמנוח היה בן 41 בעת פטירתו, עבר ניתוח בגב, והאלמנה העידה כי "כל הזמן היו לו בעיות גב", וכי היה מתהלך בצליעה. ד"ר קרת, שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי לצורך קביעת נכות המנוח בתחום זה עובר לפטירתו, העמיד את נכותו של המנוח על שיעור של 38.44% משוקלל. מחוות הדעת עולה כי המנוח סבל לאורך שנים מבעיות בתחום האורטופדי, ושנה לפני פטירתו אף נבדק לשם קביעת צורך במכשיר תמיכה לרגל ימין בגין חולשה, סבל מצניחת כף הרגל (DROP FOOT) ) וסבל מקשיים בהליכה וכאבי גב תחתון. לעניין הסכומים הנפסקים בגין שירותי אב ואם נאמר על ידי המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש ז"ל נ' ד"ר אילנה שלזינגר (30.5.2010): "כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן – ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו – מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200,000 ש"ח ל-300,000 ₪ (הדגשה הוספה – י"ע). משכך, ולאור האמור לעיל, אני סבור כי היה מקום להפחית הפיצוי בראש נזק זה לסך של 250,000-200,000 ₪, כך שהסכום שהיה מגיע למערערים אילו נתקבלה התביעה, היה ממילא נבלע או כמעט נבלע בסכום הניכויים (השוו ע"א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רות מאיר בפסקה 7 (7.9.2010) (להלן: עניין מאיר), שם הופחת סכום הפיצוי בגין אבדן שירותי אב מסכום של 400,000 ₪ ל-200,000 ₪, למרות שנקבע כי הבעל-האב תרם תרומה ממשית בעזרה בבית). 8. מנגד, אין ממש בטענת המערערים, לפיה אין לנכות את קצבאות השארים ממשטרת ישראל. המדובר בקצבת שארים שהמערערים מקבלים מכוח סעיף 28 לחוק שרות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, להבדיל מכספים המתקבלים על פי חוזה ביטוח, ומכאן כי יש מקום לנכות את סכומי הקצבה (והשוו לעניין מאיר, שם נאמר בהתייחס לניכוי גימלאות מכוח חוק הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977, כי "ככלל יש לנכות מתביעות התלויים והעיזבון את תשלומי פנסיית השאירים שמקבלים התלויים לפי חוק הגמלאות"). איני רואה לקבל אף את טענת המערערים לגבי גובה שכרו של המנוח. המנוח השתכר משני מקורות: הוא קיבל פנסיה תקציבית ממשטרת ישראל בסך 4,276 ₪, ובנוסף עבד באופן ספוראדי כנהג מחליף 10-4 פעמים בחודש, אצל מעסיקו בשם כמיל עלי. המערער החל לעבוד כנהג מחליף כשנה ושמונה חודשים לפני פטירתו, ומתלושי השכר ניתן ללמוד כי מיום 15.10.2004 ועד ליום 1.6.2006 השתכר שכר כולל של 20,256 ₪, דהיינו סך של 1,038 ₪ לחודש בממוצע. לטענה הספקולטיבית של המערערים, שנתמכה בעדותו של כמיל עלי, כי דווקא במועד פטירתו של המנוח בחודש יוני 2006, היה המנוח אמור לעלות בשכרו, אין אחיזה בחומר הראיות ואיני רואה ליתן משקל לתלוש השכר בגין חודש יוני 2006, אשר הוצא לאחר פטירת המנוח. מכאן, שחישוב בסיס השכר של המערער משקף את השתכרות המנוח, ושמא אף למעלה מכך. מה עוד, שבית המשפט לא לקח בחשבון הכנסה בכוח של האלמנה, אשר עד לשנת 2005, כשנה לפני התאונה עבדה במתפרה במפעל "תפרון" והשתכרה סך של 3,000 ₪ לחודש. 9. אשר על כן, דין הערעור להידחות. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, מצאנו להורות על ביטול סכום ההוצאות בסך 25,000 ₪ שנפסקו לחובת המערערים בבית משפט קמא, ולא לחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בערכאה זו. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, י' בסיון התשע"ג (19.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11045740_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il