פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4573/99
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט ע' ר' זועבי
המערער: פח'רי דחלה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 28.6.99 בתיק 525/98
שניתן על ידי כבוד השופט נ' ממן
תאריך הישיבה: ה' באלול התשנ"ט (17.8.99)
בשם המערער: עו"ד מוחמד דחלה
בשם המשיבה: עו"ד משה שילה
בשם שירות המבחן גב' זהבה מור
למבוגרים:
פסק-דין
1. המערער פכרי דחלה (להלן: "המערער") נמצא אשם, על פי הודאתו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן: "החוק") ובעבירה בנשק שלא כדין לפי סעיפים 144(א) רישא + 144(ב) רישא לחוק.
בית משפט קמא, ולאחר שפרט בגזר דינו את כל הנימוקים לחומרה ולקולא גזר את דינו של המערער לתקופה של 32 חודשי מאסר מתוכם 20 (עשרים) חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.
2. הערעור שבפנינו הוא על חומרת העונש. בא כוח המערער מנה אחד לאחד את כל הנימוקים לקולא כשהוא מדגיש: כי מדובר במקרה אחד מתוך שרשרת מקרים שהתרחשו בכפר טורעאן במהלכה של פרשה כאובה של ריב חמולות; כי מצב זה בא לסיומו על ידי עריכת סולחה בין החמולות המסוכסכות; וכי היום בכפר טורעאן שקט והקלה בעונשו של המערער תעודד את האווירה הטובה בכפר.
עוד ציין בא-כוח המערער את העובדה שהעונש שהוטל על נאשם אחר בשם אוסאמה חורי בגין עבירה דומה, שנעברה במסגרת הפרשה האמורה, (להלן: "הענין האחר") היה על-פי הסדר טיעון מאסר בעבודות שרות בלבד.
לעומתו טוען בא-כוח המדינה, שיש להבדיל בין שני המקרים בכך שאוסאמה השתמש בסכין ואילו המערער השתמש באקדח ועובדה זו, סיבה להבדל בעונשים שהוטלו. תשובה זו של בא-כוח המדינה אינה מקובלת עלינו.
3. לא היינו מתערבים בעונש, מאחר ומדובר במעשים חמורים שיש לנקוט ביד קשה כדי לעקרם מהשורש ולהרתיע אחרים לבל ינהגו באותה הדרך. אולם הגענו למסקנה שאין מנוס מהתערבות לנוכח עמדת בא כוח המדינה בענין האחר (ת"פ 503/97 בית המשפט המחוזי בנצרת). באותו ענין, נדון אוסאמה דיב חורי בשל מעשים חמורים מאותו סוג, שנעשו גם הם במסגרת הסכסוך, לתקופה של 6 חודשים מאסר שירוצה בעבודות שרות ושנה וחצי על תנאי; וזאת בעקבות הסדר טיעון שהושג בין בא כוח המדינה לבין בא כוח הנאשם.
הסדר טיעון זה, שאושר על ידי בית משפט קמא, לא נראה לנו לנוכח חומרת המעשים שביצע אוסאמה ואין אנו מוכנים לראות בו אמת מידה מחייבת. עם זאת, בהתחשב בפער שנוצר בין העונשים שנגזרו על המערער מצד אחד ועל אוסאמה מצד שני, החלטנו, מטעם זה בלבד ועל אף חומרת העבירות שביצע המערער, ליישם את עקרון אחידות העונשין ומבלי לקבוע תקדים להקל בעונש במידת מה.
אנו מקבלים, אפוא, את הערעור ומעמידים תקופת המאסר בפועל על עשרה חודשים במקום עשרים חודשים. יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם.
ניתן היום, ה' באלול תשנ"ט (17.8.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99045730.U04/אמ