פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4570/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4570/11 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.05.2011 בת"פ 8298/09 שניתן על ידי כב' השופטת י' רז-לוי תאריך הישיבה: ב' באייר התשע"ב (24.04.12) בשם המערערים: עו"ד ס' בן נתן; עו"ד נסר מוסטפא בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט נעם סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע (השופטת יעל רז-לוי) בת"פ 8298-09 מיום 16.5.2011, בגִדרו נגזר על המערערים לרצות עונש של 8 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. 2. המערערים הורשעו בהסתננות, בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובניסיון ליצוא סם מסוכן. המערער הראשון הורשע גם בהחזקת סכין שלא כדין. אֵלו הם מעשיהם: בשעות הבוקר של יום 16.11.2009, בחסות הערפל, הסתננו המערערים ממצרים לישראל, אחרי שנסעו בג'יפ עם שותף מצרי לעבר הגבול עם ישראל, כששותף אחד משמש עבורם כתצפיתן, ושותף אחר מטשטש את עקבותיהם על פני הקרקע. המערערים היו מצויידים במכשיר טלפון סלולרי ובהנחיות להגיע לאיש ישראלי. הם שהו ולנו בשטח ישראל, ובשעות הערב של יום 17.11.2009 פגשו בישראל באיש הישראלי שהגיע לפגשם בג'יפ, ביחד עם שניים נוספים. האיש מסר למערערים שני שקים שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 28 ק"ג. הם נשאו על גבם את השקים והתקדמו רגלית לכיוון הגבול עם מצרים. כשהגיעו ביום 19.11.2009 אל סמוך לגבול, תיאמו המערערים טלפונית עם שותפם המצרי את מעבר הגבול עם השקים ליום המחרת, כשהשותף המצרי הבטיח לספק להם תצפיתן. ביום 20.11.2009 בסביבות השעה 08:40 הבחינו חיילי צה"ל במערערים כשהם צועדים בערוץ נחל באיזור הר חריף לכיוון הגבול המצרי כששקים על גבם. החיילים הורו למערערים לעצור, אלה החלו לברוח רגלית לכיוון הגבול, במהלך מנוסתם השליכו את שקי הסם, אך נתפסו בסמוך על-ידי החיילים. 3. בשיקוליו לחומרה, ציין בית המשפט המחוזי את כמות הסם הגדולה – סם מסוכן מסוג הרואין שפגיעתו היא מן הקשות והרעות – את התכנון, התיאום, ושיתוף הפעולה עם אחרים. מדובר בתופעה קשה, בפגיעה בריבונות המדינה, כמו גם בשלום ובבטחון אזרחיה. משאבים רבים משקיעה המדינה לשם מניעת הסתננויות והברחות, אם לצרכי עבודה, אם לצורך ביצוע עבירות סמים, סחר בנשים, בנשק, ועבירות נגד בטחון המדינה. הברחות הסמים הפכו לתופעה נפוצה, מתלוות אליהן גם עבירות נוספות – לדברי בית המשפט המחוזי – ויש אינטרס מובהק למגר את התופעה. התגובה העונשית צריכה להיות חריפה ומרתיעה על מנת לסייע לכל הרשויות העוסקות במלחמה העיקשת בתופעה הנדונה, ועל מנת להפוך את נתיב הברחת הסמים לכדאי פחות באופן שכל הנתפס בביצוע עבירות מסוג זה, חירותו תישלל לתקופה ארוכה. בשיקוליו לקולא ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר בקטינים בני 17, ולפיכך יש להעניק משקל נכבד להיבט השיקומי ולנסיבות האישיות. 4. בערעורם טוענים המערערים על העדר עבר פלילי, ועל מצוקות אישיות, כלכליות ומשפחתיות, אשר הביאו אותם לבצע את מעשי-העבירה הנדונים. מגיל צעיר מסייעים המערערים לפרנסת משפחותיהם בעבודה בבניין ובחקלאות תמורת שכר זעום. האחד – אביו נפטר בתקופת מעצרו. אמו נפטרה לפני עשור. מעולם לא ביקר בבית ספר ואינו יודע קרוא וכתוב; האחר – נשר מן הלימודים בכיתה ב', מצבו הרפואי של אביו, בכי רע. לטענת המערערים, פנה אליהם מצרי המתגורר בסיני והציע להם 10,000 ג'נה (כ-6200 ₪) בתמורה להסתננותם לישראל על מנת להעביר סמים דרך הגבול. לטענת באת-כוחם, גזר הדין אינו מבטא די הצורך את העובדה כי מדובר בקטינים, ובעיקר את היותם קרבנות של סוחרי סמים. אלו האחרונים הם מחוללי העבירה ומפיקים את רווחיה. את חצי ההרתעה יש להפנות כלפי סוחרי הסמים ולא כלפי שליחיהם הקטינים שאותם ניתן לפתות בסכום כסף זניח לצאת למשימה עבריינית מסוכנת שיכולה להסתיים באובדן חייהם או בכליאתם מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות. המערערים מסרו את פרטי שולחם, אך לא נראה שנעשה ניסיון של ממש על מנת ללכדו. במקום לדון את המערערים כבלדרים זעירים – לטענת באת-כוחם – דן אותם בית המשפט המחוזי כשותפים מלאים לביצוע העברת הסם. המערערים הם קרבנות של נסיבות חייהם הקשות, כמו גם של ניצול אכזרי של סוחרי סמים. מאסר לתקופה ארוכה כל כך, פוגע במערערים באופן אנוש. ב"כ המשיבה טענה מנגד כי גזר הדין אינו סוטה מרף הענישה המקובל בעבירות הללו, שעל חומרתן ועל מסוכנותן אין צורך להכביר במילים. 5. נתנו דעתנו על טענות ב"כ הצדדים ועל כלל נסיבות העניין. שיקולי הענישה שציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין הם נכוחים. מחד גיסא, הכמות הגדולה של ההרואין, "סם המוות"; פוטנציאל של נזק עצום ורב ליחידים ולציבור; המאמץ המשולב והנמשך למיגור הברחות הסמים; ההכרח בגמול הולם ובהרתעה. מאידך גיסא, בקטינים עסקינן, בלדרים, קשֵי-יום מנוצלים ומִסכנים. אנו תמימי-דעים עם השיקולים ששקל בית המשפט המחוזי, אך סבורים שמשקלם הראוי שונה במקצת, ושאת נקודת האיזון בין השיקולים מזה ומזה צריך להסיט קמעא. דומה כי הרתעה תושג גם בעונש מתון יותר, וגם ההלימה בין מעשי-העבירה לבין העונש עדיין תישמר. מדובר בצעירים דלים שחרף מעשיהם הגרועים, ראויים גם למידה של התחשבות ועידוד. בהתחשב בכל אלה, וכן גם בשים לב לפסיקה העונשית המקובלת בכגון דא, כפי שהוצגה לנו על-ידי ב"כ הצדדים, החלטנו להפחית שנתיים מעונש המאסר שנגזר על המערערים. 6. החלטנו אפוא לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שעונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים יעמוד על 6 שנים במקום 8 שנים. עונשי המאסר על-תנאי יעמדו בעינם. ניתן היום, ז' באייר התשע"ב (29.04.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11045700_O04.docיא+עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il