רוקסאנה רביע ואח' נ' משרד הביטחון/המנהל האזרחי/הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 45697-10-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. דולי רוקסאנה רביע 2. ירחמיאל יורי אפלבוים נגד המשיבים: 1. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בשטחי יהודה ושומרון 2. ועדת העררים לפי הצו בדבר וועדות עררים הצבאית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ויקטור זכאכ; עו"ד רוניקה זכאכ; עו"ד ברק מלכית; עו"ד אמיר אלעד בשם משיב 1: עו"ד שרון הואש-איגר פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה המופנית נגד החלטת ועדת העררים הצבאית (להלן: ועדת העררים) מיום 28.7.2024 בתיקים 2192/21 ו- 2268/21, בה נדחו עררים על החלטת הוועדה לרישום ראשון של המנהל האזרחי באיו"ש (להלן: הוועדה לרישום ראשון או הוועדה) מיום 3.8.2021 בתיק 3607/2 לרשום את חלקה 16 גוש 4 מאדמות כפר אלח'דר (להלן: המקרקעין) על שם משיב 1, הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש בשטחי יהודה ושומרון (להלן: הממונה). בתמצית, על פי הנטען בעתירה, עותרים 1 (14 במספר) (להלן: היורשים) הם יורשיו החוקיים של המנוח סעיד סאלם רביע (להלן: המנוח), אשר היה רשום בספרי מס רכוש כבעליהם של המקרקעין. בשנת 2004 הגישו היורשים בקשה לרישום זכויותיהם על המקרקעין לפני הוועדה. לבקשה זו הוגשו 9 התנגדויות, בהן של עותר 2 (להלן: אפלבוים) ושל הממונה. התנגדותו של אפלבוים נשענה על הטענה שעומדת לו זכות חוזית במקרקעין, שכן הוא רכש חלקים מהם מחלק מהיורשים. התנגדות הממונה נשענה על כך שמרבית המקרקעין הוכרזו כאדמות מדינה כבר בשנת 1991 (להלן: ההכרזה), ועל כך שלא הוכח עיבוד ברצף וברמת העיבוד הנדרשת לפי הדין לצורך רכישת זכויות בהם. בהמשך ההליך הבהיר הממונה כי בשנת 2012 המקרקעין נבדקו על ידי הצוות לתיחום אדמות מדינה וגבולות ההכרזה נקבעו באופן מדויק. ביום 3.8.2021 ניתנה החלטת הוועדה, לפיה לא ניתן לרשום את המקרקעין על שמם של היורשים או על שמו של אפלבוים. נקבע כי אף אחד מהם לא הצליח להוכיח עיבוד וחזקה במקרקעין במהלך 10 השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישום ראשון כנדרש על פי הדין. מעדותם של כלל המומחים לפיענוח תצלומי אוויר עלה שהחל משנת 1974 היה עיבוד חקלאי מועט בלבד במקרקעין עד כדי חוסר עיבוד, והיורשים לא הצליחו לסתור את החזקה המשפטית הנובעת מההכרזה לפיה מדובר באדמות מדינה. בכל הנוגע לאפלבוים נקבע כי הוא לא הוכיח את שרשרת העסקאות המקימה לו זכות במקרקעין. נוכח האמור הורתה הוועדה לרשום את המקרקעין על שם הממונה. על החלטה זו הוגשו שני עררים – אחד מצד היורשים ואחד מצד אפלבוים. טענותיהם המרכזיות היו כי אי-עיבוד החלקה מאז שנת 1974 ועד לשנת 1991 – שנת ההכרזה – וכן בשנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לרישום ראשון, נבע מכך שבאותה תקופה הייתה מניעה מלהיכנס למקרקעין מטעמי ביטחון; כי הוועדה לרישום ראשון התעלמה מכך שהמקרקעין עברו הסדר בשנת 1967 ולוח זכויות הסופי נשלח לרבת עמון אך לא פורסם בשל מלחמת ששת הימים, באופן שייתר את הצורך לעבדם. אפלבוים טען בנוגע לקביעות הוועדה לרישום ראשון באשר להיעדר זכויותיו בקרקע. העררים נדחו על ידי ועדת העררים ביום 28.7.2024. נקבע כי לא הוצגה כל ראיה ממשית לכך שאכן נערך לוח זכויות לא סופי לגבי המקרקעין, להבדיל מלוח תביעות המהווה שלב ראשוני בלבד של הליך ההסדר שאין בו כדי לאיין את הצורך בהמשך עיבוד הקרקע. כן נקבע כי אין מקום להתערב בקביעתה המנומקת והמבוססת של הוועדה לרישום ראשון לפיה לא הוכח עיבוד רציף במשך 10 שנים במקרקעין ואף לא בחלקם. לעניין הטענה לפיה נמנעה מהעותרים גישה למקרקעין, טענה זו לא הוכחה ואף הובאו ראיות הסותרות אותה. מכאן העתירה שלפנינו בה טוענים העותרים כי ועדת העררים שגתה עת דחתה את העררים שכן הוועדה לרישום ראשון לא הייתה מוסמכת לדון בבעלות על המקרקעין היות ומדובר במקרקעין שעברו רישום. עוד נטען כי שגתה ועדת העררים בהתעלמה מהסיבות להפחתת העיבוד משנות השמונים של המאה הקודמת ואילך. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילת התערבות. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של טריבונלים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים ובכלל זה ועדת העררים, ואינו מהווה ערכאת ערעור עליהם (ראו למשל: בג"ץ 58485-10-24 סלאח נ' הממונה על הרכוש הממשלתי, פסקה 4 (3.11.2024); בג"ץ 3915/24 הרן נ' ועדת העררים הצבאית לפי צו בדבר ועדות עררים (איו"ש), מס' 172, התשכ"ח-1967, פסקה 7 (15.10.2024); בג"ץ 328/23 סלמאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, פסקה 3 (15.1.2023); בג"ץ 2676/09 ‏אבו קמל נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיזור יהודה ושומרון, פסקה 10 (7.9.2014)). אין כל מקום להתערבות בממצאיה העובדתיים ובמסקנותיה של ועדת העררים, הנסמכים על ממצאי הוועדה לרישום ראשון. כמו כן, אין גם כל מקום לבחון מחדש את הראיות שהוצגו לוועדה ולהתערב בממצאיה. הטענות נבחנו על ידי הוועדה אשר שמעה את כל טיעוני הצדדים, בחנה את הראיות שהונחו לפניה ונדרשה לעדויות שנשמעו בהליך. ועדת העררים אימצה קביעות אלה, תוך התייחסות לטענות העותרים. טענות העותרים לחוסר סמכות הוועדה בשל הכללת זכויות המנוח בלוח הזכויות הלא סופי במסגרת הסדר הקרקעות הירדני אינן מבוססות. בעניין זה נציין כי קיים הבדל משמעותי בין זכויות שנרשמו בלוח התביעות לבין זכויות שנרשמו בלוח הזכויות הלא סופי. בעוד שזכויות שנרשמו בלוח התביעות, שלגביהן נפסק שמדובר בהליך אדמיניסטרטיבי (בג"ץ 5426/17 ברכאת נ' ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית, פסקאות 53-47 (29.11.2020)), וכפועל יוצא מכך המבקש לטעון לזכויות במקרקעין שנרשמו בלוח זה להמשיך לעבד את הקרקע כדי לא לאבד את זכויותיו; הרי שלוח הזכויות הלא סופי מהווה שלב מהותי בהליך ההסדר, ועל כן מי שזכויותיו נרשמו בלוח זה, יכול להוביר (להפסיק לעבד) את הקרקע החל ממועד רישום זכויותיו (שם, פסקה 41). כעולה מ"נסחי הטאבו" שצירפו העותרים (נספח 4 לעתירה) מדובר בזכויות שנרשמו רק בלוח התביעות ומכאן שהוועדה הייתה מוסמכת לדון בבקשת היורשים לרישום ראשון ובהתנגדות אפלבוים לבקשה זו, וכן להידרש לטענותיהם בנוגע להיקף עיבוד הקרקע. בנסיבות אלו, לא קמה כל עילה להתערבות. בשולי הדברים יצוין כי אפלבאום הגיש אתמול בקשה למחקו מהעתירה ולהציב בעלת דין אחר במקומו. אלא שלא ראיתי מקום להידרש לבקשה זו, ולוּ מפני שאין לה כל תוחלת. מה גם שבעלת הדין "החליפית" לא הייתה צד להליכים שהתקיימו בעניין מושא העתירה. העתירה נדחית. העותרים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ה (20 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט