אחמד צלאח נ. שר הפנים

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 4565/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: אחמד צלאח נ ג ד המשיב: שר הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עת"מ 22479-10-18 שניתן על ידי כב' השופטת דנה כהן-לקח תאריך הישיבה: ח' באב התש"ף (29.7.2020) בשם המערער: עו"ד רונן כהן בשם המשיב: עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ד' כהן-לקח) מיום 22.5.2019 בעת"מ 22479-10-18, במסגרתו נדחתה עתירת המערער לקבוע כי הוא אזרח ישראלי, או כי יש להשיב לו את אזרחותו הישראלית. עיקרי העובדות הצריכות לעניין 1. המערער נולד בישראל בשנת 1988, לאם אזרחית ישראלית (להלן: האם). ביום 12.3.1990, בעקבות נישואיה לפלסטיני תושב האזור, הגישה האם מסמך למשיב, במסגרתו הצהירה כי היא מוותרת על אזרחותה הישראלית. ביום 10.5.1990 נשלח לאם מכתב מטעם המשיב, בו נמסר לה כי הצהרתה אושרה וכי "האזרחות שלך ושל בנך אחמד [המערער – י"ע] מתבטלת מיום 29.4.1990". ביום 21.3.2000 הושבה לאם אזרחותה הישראלית, לפי נוהל השבת אזרחות שגובש על-ידי המשיב (להלן: נוהל השבת אזרחות, נוהל דוניה עאבד או הנוהל), לנוכח ההליך שהתנהל בבג"ץ 2271/98 עאבד נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 778 (2001) (להלן: עניין עאבד). 2. ביום 6.6.2004 עתרו לבית משפט זה האם וחמשת ילדיה (שהיו אז קטינים), וביניהם המערער (להלן: הילדים), להסדרת מעמד הילדים בישראל (בג"ץ 5289/04, להלן: העתירה הראשונה). ביום 24.3.2005 הגישו הצדדים בקשה למחיקת העתירה, לנוכח הסכמתם כי הילדים יגישו בקשות להסדרת מעמדם בהתאם לנוהל השבת אזרחות, וככל שלא תהיה מניעה לאשרן, תוענקנה להם אשרות תושב ארעי למשך חצי שנה. ביום 31.3.2005 נמחקה העתירה, ובהמשך הוענקו לילדים רישיונות ישיבת ארעי מסוג א/5, מיום 26.12.2005 עד ליום 26.6.2006 (להלן: התקופה הרלוונטית). ביום 27.8.2007 נשלח לאם מכתב מטעם המשיב, לפיו בקשת ילדיה לקבלת מעמד בישראל נדחתה, מאחר שלא הוכיחו כי במהלך התקופה הרלוונטית מרכז חייהם היה בישראל. ביום 10.5.2009 הגיש המערער למשיב בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, בהתאם להסכמת הצדדים בעתירה הראשונה, וביום 31.5.2009 נענה כי בקשתו נדחתה כשנתיים קודם לכן. ביום 7.12.2015 עתרו האם וילדיה פעם נוספת לבית משפט זה (בג"ץ 8365/15, להלן: העתירה השנייה), בבקשה להעניק לילדים אזרחות ישראלית מכוח לידה, בהתאם לסעיף 4(א)(2)(ד) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות או החוק). ביום 24.4.2017 ניתן פסק דין שהורה על מחיקת העתירה, לאחר שזו נמשכה על-ידי העותרים בהמלצת בית המשפט. 3. ביום 2.5.2018 פנה המערער למשיב בבקשה להסדרת מעמדו. בחלוף כחמישה חודשים, משלא נענתה פנייתו (כמו גם פניות נוספות שהגיש בהמשך), הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה נושא ערעור זה. המערער טען כי עניינו מובחן מזה של אחיו, שכן בעוד שהם נולדו באזור, הוא נולד בישראל לאם שהייתה אזרחית ישראלית בעת לידתו, ולפיכך הוא אזרח ישראלי מלידה. עוד נטען כי אמו מעולם לא הסכימה לוותר על אזרחותו הישראלית, וכי אף אם ייקבע שאמו ויתרה על אזרחותו, הרי שיש להשיב לו את אזרחותו לפי הנוהל, כפי שנעשה ביחס לאמו. פסק דינו של בית משפט קמא 4. בית המשפט לעניינים מינהליים פסק כי דין העתירה להידחות על הסף משני טעמים. ראשית, נקבע כי טענות המערער כבר נדונו בעתירה השנייה. בית המשפט הדגיש כי בעתירה השנייה צוין שהמערער נולד בישראל בעוד שאחיו נולדו באזור; וכי מפרוטוקול הדיון בעתירה השנייה ניתן ללמוד שבא כוחו דאז של המערער טען את אותם הטיעונים שהוא מעלה בעתירה דנן, ושבהתבסס על הערות השופטים ביחס לטיעונים אלו, הסכימו המערער ואחיו למחוק את עתירתם ולפנות למסלולים חלופיים. בית המשפט קבע כי המערער לא הצביע על שינוי נסיבות שמצדיק לפתוח מחדש את הדיון בעניינו, וכי אין לקבל מצב שבו המערער ימחק עתירה בהמלצת בית המשפט, ולאחר מכן יגיש עתירה זהה לערכאה אחרת, שכן הדבר עלול לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. שנית, נפסק כי העתירה הוגשה בשיהוי כבד. נקבע כי טענת המערער, לפיה ויתור אמו על אזרחותה בשנת 1990 לא כלל ויתור על אזרחותו-שלו, תוקפת החלטה מינהלית שניתנה לפני כ-30 שנים; וכי גם טענתו החלופית, לפיה צריך היה להשיב לו את אזרחותו בשנת 2006 מכוח הנוהל, מתייחסת להחלטה שניתנה לפני כ-13 שנים, באופן שפוגע ביכולת המשיב לברר כעת את סוגיית מרכז חייו של העותר בשעתו. מעבר לכך, נפסק כי דין העתירה להידחות אף לגופה. נקבע כי לנוכח הודעת המשיב לאם מיום 10.5.1990 – לפיה בשל הצהרתה על ויתור על אזרחותה, מתבטלת אזרחותה שלה ושל המערער – ובהיעדר ראיה אחרת מצד המערער, לא נסתרה חזקת התקינות המנהלית ביחס לביטול אזרחותו. עוד נקבע שאין לקבל את טענת המערער, לפיה בכל הנוגע לנוהל השבת אזרחות - דינו כדין אמו. בית המשפט עמד על כך שהנוהל מחיל דין שונה על האישה ועל ילדיה. כך, בעוד שהאישה אינה נדרשת להוכיח כי השתקעה מחדש בישראל, הילדים נדרשים לכך. המערער ואחיו לא הוכיחו שבתקופה הרלוונטית מרכז חייהם היה בישראל, ולכן לא ניתנה להם אזרחות לפי הנוהל. בית המשפט הוסיף והדגיש כי הרציונל ההומניטארי שבבסיס הנוהל – מניעת ניתוק הקטין מאמו – אינו רלוונטי עוד ביחס למערער, שהוא בן 31, נשוי לתושבת האזור והקים תא משפחתי משל עצמו. מכאן הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 5. לגישת המערער, הוא אזרח ישראלי מלידה, ומעמדו בהקשר זה מעולם לא השתנה. לטענתו, על מנת לבטל את אזרחותו, הרי שלפי סעיף 10(ב) לחוק האזרחות יש להוכיח שאמו ביקשה בכתב, מרצונה החופשי ומתוך מודעות למשמעות בקשתה, שהמערער יחדל להיות אזרח ישראלי. המערער טען כי נטל ההוכחה בהקשר זה מוטל על המשיב; כי לא קיימת הודעה של האם בדבר ויתורה על אזרחותו של המערער; וכי לא ניתן להסתמך בהקשר זה על הודעת המשיב מיום 10.5.1990, באשר מדובר במסמך מפוקפק ואין זה ידוע אם ולמי הוא נמסר. עוד טען המערער שגם אם יוכח שהוא ויתר על אזרחותו הישראלית, הרי שהוא זכאי להשבת אזרחותו מכוח הנוהל. לגישתו, מאחר שהוא היה אזרח ישראלי עד שהיה כבן שנתיים, ומאחר שאזרחותה של אמו הושבה לה מכוח הנוהל, יש להחיל עליהם דין זהה ולהשיב גם לו את אזרחותו, אחרת הוא יופלה על רקע מגדרי. המערער הוסיף שבית המשפט לא נוטה לאפשר שלילת אזרחות, כאשר משמעותה היא הותרת האדם ללא אזרחות כלל. המערער הוסיף כי טענותיו בערעור לא נדונו בעתירה השנייה, שעסקה בזכאותם של כלל הילדים להענקת אזרחות לפי הנוהל, ולא בזכות המערער להשבת אזרחות, מה גם שהעתירה השנייה לא נדחתה כי אם נמחקה. עוד גרס המערער כי לא פעל בשיהוי, שכן הוא מבקש להכריז על מצב קיים, לפיו הוא אזרח ישראלי מאז ומעולם. ביחס לטענתו החלופית, לפיה יש להשיב לו את אזרחותו, נטען כי לפי הנוהל הוא זכאי להגיש בקשה להשבת אזרחות בכל מועד; כי בבקשתו מהמשיב, שבעקבותיה הוגשה העתירה דנן, ביקש בפעם הראשונה להשיב את אזרחותו; וכי ככל שלא נתקבלה החלטה הדוחה את בקשתו, לא ניתן לקבוע שהוא השתהה בתקיפת אותה החלטה. 6. מנגד, המשיב צידד בקביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, לפיהן העתירה דנן הוגשה בשיהוי כבד, והטענות שמועלות בה נדונו במסגרת העתירה השנייה. לגוף העניין, המשיב הדגיש כי הנוהל אינו עוסק בהשבת אזרחות באופן כללי, אלא בהשבת אזרחות לנשים שחלות בעניינן נסיבות מסוימות. לטענתו, הנוהל מבחין בין הנשים לבין ילדיהן לא על בסיס ההבדל שבין השבת אזרחות להענקתה, כי אם לנוכח אפשרות שהטעמים ההומניטריים שמצדיקים להשיב את האזרחות לאם, אינם מתקיימים אצל ילדיה. זאת, במנותק מהשאלה אם הילדים נולדו באזור ומעולם לא היו אזרחים ישראליים, או נולדו בישראל ואמם ויתרה על אזרחותם. מכאן גם נובע, לשיטת המשיב, שאין לקבל את טענת המערער בדבר הפלייה מגדרית. עוד לעמדת המשיב, אמו של המערער ויתרה על אזרחותו. לטענתו, כשביקשה האם לוותר על אזרחותה, לא הייתה אפשרות להגיש בקשה בשם ילדים קטינים, ואלו נכללו במסגרת בקשת הוריהם. לכן, בהודעת המשיב מיום 10.5.1990 נמסר כי אזרחותו של המערער התבטלה יחד עם אזרחותה של אמו. המשיב טען כי המערער לא סתר את חזקת התקינות המינהלית בכל הנוגע לתקינות ההודעה מיום 10.5.1990, ואף לא הניח תשתית עובדתית לביסוס טענותיו בהקשר זה, שנוגעות לאירוע שהתרחש לפני כ-30 שנים. המשיב הדגיש כי לעמדתו, החל משנת 1990 המערער אינו עוד אזרח ישראלי, ולכן סירוב בקשתו לאזרחות אינה שוללת את אזרחותו או משנה את מעמדו. 7. בתשובה לכך גרס המערער כי טענת המשיב, לפיה בשנת 1990 לא יכלה האם להגיש בקשה בשם ילד קטין, נסתרת מדברים שציטט המשיב עצמו בסיכום טענותיו, מפסק הדין שניתן בבג"ץ 7164/02 ג'וואמיס נ' שר הפנים, פ"ד נט(2) 232 (2005) (להלן: עניין ג'וואמיס). עוד נטען כי המשיב לא הסביר מדוע בהודעה מיום 10.5.1990, ההתייחסות למערער היא בכתב יד ובגופן שונה. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, ולאחר שמיעת טענותיהם בדיון שנערך בפנינו, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות. טענתו העיקרית של המערער גורסת כי הוא מעולם לא פסק להיות אזרח ישראלי. ואולם, כאמור, בהודעת המשיב לאם מיום 10.5.1990 נמסר כי "בתשובה להצהרת ויתור על אזרחות ישראלית שמסרת לפי סעיף 10(ב) לחוק [...] אני מודיע לך בזה כי הצהרתך אושרה. האזרחות שלך ושל בנך אחמד מתבטלת מיום 29.4.1990" (ההדגשה הוספה – י"ע). מכאן, שביום 10.5.1990 החליט המשיב לבטל את אזרחותו של המערער, וההחלטה נמסרה לאמו. כנזכר לעיל, המערער הציג טענות שונות, מהן עולה כי לגישתו, החלטה זו התקבלה שלא כדין. למשל, נטען שהאם לא הגישה בקשה לביטול אזרחותו של המערער, ושלא ניתן להסתמך בהקשר זה על בקשה לביטול אזרחותה-שלה. ברם, כפי שציין בית משפט קמא, מדובר בטענות נגד החלטה מינהלית שהתקבלה לפני כ-30 שנים, וקיים קושי של ממש לבררן בשלב זה. מכאן שמקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא ניתן לקבל טענות אלו כעת מחמת שיהוי (ראו עניין ג'וואמיס, בעמ' 239; עניין עאבד, בעמ' 782). אציין גם שלא מצאתי ממש בטענות המערער, לפיהן ההודעה מיום 10.5.1990 "מפוקפקת", כי "בשלב עלום כלשהו הוספה בכתב יד התייחסות למערער" וכי לפיכך לא ידוע אם ההחלטה בעניין המערער בכלל נמסרה לאמו. מעיון בהודעה נראה כי מדובר במעין פורמט קבוע, שיש למלא בו את הפרטים הרלוונטיים בהתאם לנמען המסוים. בענייננו, כל הפרטים שנוגעים הן לאם הן למערער, מולאו בכתב יד (בגרסה נוספת של ההודעה, מולאו פרטים אלה בדפוס, אך בגופן שונה). לכן, עצם העובדה שההתייחסות למערער בהודעה נעשתה בכתב יד או בגופן שונה, אינה מטילה דופי בהודעה ואינה מלמדת כי ההחלטה בעניין המערער לא הובאה לידיעת אמו. 9. כאמור, המערער גם טען כי מאחר שהוא נולד כאזרח ישראלי, נוהל השבת אזרחות מחיל עליו ועל אמו דין זהה, בעוד שאין לגזור גזירה שווה בינו לבין אחיו, שנולדו באזור. לכן, גם בהנחה שהוא ויתר על אזרחותו, הרי שהוא זכאי להשבתה מכוח נוהל השבת אזרחות, כפי שאמו זכאית לכך. אקדים ואומר שאין בידי לקבל טיעון זה, שאינו מעוגן בלשון הנוהל או בתכליותיו. סעיף א' לנוהל קובע כי "מטרתו של נוהל זה להסדיר את הליך הגשת בקשה והליך הטיפול בהשבת אזרחות ישראלית לנשים שנישאו לתושבי האזור וויתרו על האזרחות הישראלית והויתור אושר כדין, עת ביקשו להרשם במרשם האוכלוסין של האזור" (ההדגשה הוספה – י"ע). סעיף ג.11.ב. לנוהל קובע את הליך הטיפול בבקשות קבלת אזרחות של ילדיהן של נשים אלו. סעיף זה אינו מחיל דין שונה בין ילדים שנולדו בישראל לבין ילדים שנולדו באזור, פרט לכך ש"עם אישור הבקשה לקטין שנולד בישראל, יבוצע שינוי לסמל אזרחות 37, ולקטין שנולד באזור יש"ע יבוצע שינוי לסמל אזרחות 38 וזאת בתנאי שהאם נולדה בישראל". כלומר, הנוהל מתייחס לאפשרות שילד בהקשר הנדון נולד בישראל, אך הוא גוזר גזירה שווה בינו לבין ילד שנולד באזור, בכל הנוגע לאפשרותם לקבל אזרחות ישראלית. גם תכליות הנוהל אינן עולות בקנה אחד עם טענתו של המערער. על תכליות אלו עמד בית משפט זה בבג"ץ 3631/07 תאופיק נ' שר הפנים (29.11.2009): "... [נוהל השבת אזרחות – י"ע] נועד לתת מענה לנשים ישראליות שעזבו את המדינה ועקרו לשטחי האזור בעקבות נישואיהם לפלסטינים. כאמור, בזמנו דרש משרד הפנים מנשים אלו לוותר על אזרחותן הישראלית, אולם במקרים בהם פורק התא המשפחתי, לדוגמה בעקבות גירושין של בני הזוג, נקלעו הנשים למצב קשה מנשוא, כאשר נותרו מנותקות הן ממשפחות המוצא בישראל והן מבעליהן שבעקבותיהם הלכו לאזור. בנסיבות אלו נעתר שר הפנים, מטעמים הומניטאריים, להשיב לנשים את אזרחותן (בג"צ 7164/02 ג'וואמיס נ' שר הפנים, פ"ד נט(2) 232, 240 (2004). נוכח תכלית זו והרצון שלא להעמיד את האישה המבקשת לשוב לישראל במצב בו היא נאלצת להיקרע מילדיה, הוסיף נוהל דוניה עאבד וקבע, כי אזרחות ישראלית תוענק גם לילדים המתגוררים עמה, ובלשון המקור: 'בהעדר מניעה ביטחונית, יירשמו הילדים כאזרחים ישראלים אם השתקעו בישראל [...]'. נוהל דוניה עאבד הבחין אפוא בין האם לילדיה, כאשר לראשונה מושבת האזרחות באורח אוטומאטי, בעוד ילדיה נדרשים להוכיח כי השתקעו עם האם בישראל. [...] קיימת אפשרות שגם לאחר השבתה של האזרחות לאם ימשיכו ילדיה להתגורר באזור – לדוגמה כאשר האם ממשיכה לשהות עמם שם או כאשר הילדים בוחרים להתגורר עם אביהם או עם מי מבני משפחתו. זו הסיבה לדרישת הוכחתו של מרכז החיים עבור הילדים כפי שנקבע בנוהל" (שם, בפסקה 2; ההדגשה במקור – י"ע). עינינו הרואות, אפשרותם של ילדים לקבל אזרחות לפי הנוהל, נועדה למנוע מצב שבו אמם, שזכאית להשבת אזרחותה, מבקשת לשוב לישראל ובכך נאלצת "להיקרע מילדיה". לצורך כך, אין זה משנה אם הילדים נולדו בישראל או באזור. מהאמור לעיל נובע שהנוהל לא נועד לגזור גזירה שווה בין האם לבין המערער, הגם שנולד בישראל כאזרח ישראלי. כמובן, אין יסוד לטענת המערער בדבר הפלייתו על רקע מגדרי, שהרי מסקנתנו לא הייתה משתנה לו הערעור שלפנינו היה מוגש על-ידי מערערת. 10. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אציע שלא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ל' באב התש"ף (‏20.8.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19045650_E05.docx סח+עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1