פלוני נ. מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4564/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה 2. מדינת ישראל – האפוטרופוס הכללי 3. אקים לאפוטרופסות 4. פלוני 5. מקים – מוסד לקימום ילדים מפגרים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) בת"א 39643-08-17 מיום 30.4.2018 תאריך הישיבה: י"ד בחשון התש"ף (12.11.2019) בשם המערערים: עו"ד עופר רון; עו"ד מוטי קראוס; עו"ד ורד שלח בשם המשיבים 2-1: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיבים 4-3: עו"ד תמי גרינברג; עו"ד קרן מרקו בשם המשיבה 5: עו"ד ניר ידיד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) נעתר לבקשה לסילוק תביעה על הסף של תביעה נזיקית שהגישו המערערים. על כך נסב הערעור שלפנינו. זוהי הפעם השלישית בה הגישו המערערים את תביעתם. התביעה הראשונה הוגשה על ידי המערער 1 (להלן: המערער) והמערערת 2 (אחותו), לבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2009 (במסגרת ת"א 8152-07-09; להלן: ההליך הראשון). התביעה נסבה על אשפוזו של המערער במוסד המיועד לחוסים בעלי פיגור שכלי על אף שבסופו של דבר נמצא כי אינו מאובחן כבעל פיגור שכלי. נטען כי השהות במוסד גרמה לו נזק רב ומכאן התביעה. בשנת 2014, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית במסגרת ההליך הראשון, הגישו המערערים בקשה להפסקת תובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ולחלופין, לדחיית מועד הדיון ללא קביעת מועד, לפי תקנה 153 לתקנות. בבקשה נטען כי ביסודה תיק מקביל שעניינו דומה להליך דנן, שהתביעה בגדרו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי והוגש ערעור לבית המשפט העליון (להלן: עניין דהאן), המערערים ביקשו להמתין לתוצאות הליך הערעור. ביום 8.2.2014 בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' סוקול) נעתר לבקשה וכך נפסק: "בהתאם לבקשת התובעים בבקשה מס' 35 ועל פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אני מורה על הפסקת התביעה. תנאי לחידוש התביעה הינו תשלום הוצאות בסך של 4,000 ₪ לכל אחת מקבוצות הנתבעים (כלומר נתבעים 1-2, נתבעים 3-4, נתבעת 5). התובעים יוכלו לחדש את התביעה לא יאוחר מ- 90 יום לאחר מתן פסק דין בערעור על פסק הדין בעניין דהן (ת.א 865/08). בכל מקרה של חידוש התובענה ימשיכו לחול כל ההסכמות כפי שהושגו בתיק זה לרבות לעניין הגשת ראיות וזימון עדים." לאחר מתן ההחלטה ביקשו המערערים לפטור אותם מתשלום הוצאות במקרה של חידוש התובענה. ביום 2.3.2014 בקשתם נדחתה. בצד האמור הודגש בין היתר, כי למערערים: "אין טענה לגבי מגבלת המועד לחידוש". ביום 3.2.2016 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין דהאן (ע"א 8805/13 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (3.2.2016)). בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 2.5.2016 (דנ"א 1388/16 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (2.5.2016)). בחודש פברואר 2017, כ-9 חודשים אחר שפסק הדין בעניין דהאן הפך חלוט, הגישו התובעים תביעה נוספת, הפעם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 19793-02-17 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה; להלן: ההליך השני). המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף על יסוד הטענה כי המערערים לא עמדו בתנאים שנקבעו בהליך הראשון. ביום 18.6.2017 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' פורג) דחה את טענת המערערים כי התנאים שנקבעו בהליך הראשון נועדו אך ורק לצורך חידוש ההליכים לפני אותו מותב. נקבע כי הגם שאת התובענה החדשה ניתן להגיש בכל בית משפט שהעניין מצוי בסמכותו, הגשתה מותנית במילוי התנאים שנקבעו בהחלטת הפסקת התובענה. ובלשונו של בית המשפט: "קבלת טענת התובע תהפוך את החלטת כבוד השופט סוקול לאות מתה, משמע ברצותו ימלא התובע את התנאים, ברצותו לא ימלא. זאת לא ניתן לקבל, הן בהקשר הרחב של כיבוד החלטות בית משפט והן בהקשר הצר כאשר התנאים נקבעים על מנת למנוע קיפוח הנתבעים ובוודאי שאין להפקיד את קיומם ברצונו הטוב של התובע" (שם, בעמ' 6). בית המשפט הוסיף וקבע כי בהליך השני יש חריגה בשניים מהתנאים עליהם הורה כב' השופט ר' סוקול (התנאי הראשון שעניינו תשלום 4,000 ש"ח הוצאות לכל אחת מקבוצות הנתבעים; והתנאי השלישי שעניינו חידוש ההליכים בהתאם להסכמות שהושגו), ומשכך לא נדרש לטענה לעניין אי מילוי התנאי השני שעניינו הגשת התביעה תוך 90 ימים מיום שיהפוך פסק הדין בעניין דהאן לחלוט או לטענות ההתיישנות שהועלו על ידי המשיבים, והורה על מחיקת התביעה. 6. המערערים לא הגישו ערעור על פסק הדין בהליך השני, שבינתיים הפך לחלוט, והגישו תביעה נוספת – שלישית במספר – על יסוד הנחתם כי בית המשפט אשר דן בהליך השני מצא פגם בכך שהגישו כתב תביעה מתוקן מבלי שניתנה לכך רשות בניגוד לתנאי השלישי שנקבע בהליך הראשון, לפיו ההליך בתובענה ימשך מהמקום בו הפסיק. התביעה הוגשה אפוא במתכונתה המקורית כשלצידה בקשה לתיקון כתב התביעה, בכך מילאו לשיטתם את התנאי השלישי. המערערים אף ביקשו לשלם למשיבים את ההוצאות שנפסקו, אך אלה סירבו שכן לטענתם המערערים לא עמדו בתנאי השני. הם הגישו אפוא, גם הפעם הזו, בקשה לסילוק על הסף ובה נטען כי התביעה בהליך השני, וממילא אף התביעה הנוכחית – בהליך השלישי – הוגשו לאחר שחלפו למעלה מ-90 ימים מהמועד שפסק הדין בעניין דהאן הפך לחלוט, ומכאן שלא מולאו כלל התנאים שנדרשו על ידי כב' השופט ר' סוקול בהליך הראשון לצורך חידושה של התביעה. 7. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) קיבל את הבקשה. נקבע כי כבר בהליך השני נפסק כי מעת שנקבעו תנאים לצורך חידושה של התביעה אחר הפסקת הליכים הרי התביעה המוגשת, ואין זה משנה באיזו ערכאה ובאיזה אופן, כפופה לתנאים שנקבעו לצורך חידושה, ומשאלה לא מולאו במלואם, דין התביעה להימחק. משההליך השלישי (כמו גם ההליך שקדם לו) לא הוגש תוך 90 ימים מהמועד בו הפך פסק הדין בעניין דהאן לחלוט, לא התקיימו התנאים שנדרשו על ידי בית המשפט בהליך הראשון לחידוש התובענה ודינה להימחק. בית המשפט אף הוסיף כי לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד שנקבע בהחלטת בית משפט המחוזי בחיפה בהליך הראשון. בנסיבות אלה לא ראה בית המשפט להידרש לטענת ההתיישנות שהעלו המשיבים, כמו גם לבקשת המערערים לתיקון תביעתם, והורה על מחיקת התובענה. לכך מכוון כאמור הערעור שלפנינו. 8. המערער טוען כי משמעות מחיקת התביעה היא בפועל דחייתה, תוך חזרה על טענתו כי התנאים שנקבעו בהליך הראשון כוונו אך לחידוש התביעה לפני אותו מותב. לטענתו, הפרשנות שניתנה על ידי בית משפט קמא פוגעת באפשרות הגישה לערכאות ופוגעת בזכויותיו. עוד הוא סבור כי חידוש ההליך לא יקנה לו יתרונות דיוניים, ולא ניתן להלום כי קביעה שיפוטית תביא לקיצור תקופת ההתיישנות. לדבריו, לא ראה לערער על פסק הדין בהליך השני שכן סבר שהדרך בה הוא נוקט פתוחה לפניו. הוא הוסיף ועמד על הטעמים לפיהם לטעמו התביעה לא התיישנה. המשיבים מצדם תומכים בהשארת פסק הדין על כנו, ואף סבורים כי חלפה בענייננו תקופת ההתיישנות. 9. שקלנו את טיעוני הצדדים. להשקפתנו, פסק הדין בהליך השני הכריע במחלוקת שבין הצדדים, משקבע כי היה על המערער לעמוד במכלול התנאים שנקבעו בפסק הדין בהליך הראשון. משהפך פסק הדין לחלוט, המערער מנוע מלטעון נגד קביעותיו. משאלה עומדות בעינן, ומשהמערער לא עמד במכלול התנאים שנקבעו, לא היה מנוס ממחיקת התובענה בהליך השלישי על הסף. נוסיף כי מצאנו כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; אלה תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו בחשון התש"ף (‏13.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18045640_M10.docx חב+מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1