פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 4555/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4555/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניני משפחה בפתח- תקוה מיום 20.6.2015 בתיק תמ"ש 13312-05-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' גרינוולד-רנד תגובת המשיבה והמצאת מסמכים מטעם המשיבה 3 מיום 29.7.2015 בקשה למחיקת תגובת המשיבה ו"ראיות" שהוספו בניגוד לדין מיום 2.8.2015 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה 3: עו"ד אילת אפיק חכמון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופטת י' גרינוולד-רנד), מיום 20.6.2015 בתמ"ש 13312-05-15, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. 1. בין המערער למשיבה 3 (להלן: המשיבה), בני זוג לשעבר שלהם שני ילדים קטינים, הם המשיבים 1 ו-2, מתנהלים הליכים משפטיים מזה מספר שנים. בית המשפט (השופטת י' גרינוולד-רנד) נתן ביום 1.1.2014 פסק דין בעניינם של הצדדים, אשר סגר את כל התיקים שנותרו פתוחים אותה עת (להלן: פסק הדין). המערער הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל, הגיש תלונה נגד השופטת לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב); תביעה נגד הנהלת בתי המשפט בגין פרסום פסק הדין ללא השמטת פרטים מזהים, וכן, תלונה לוועדה המשותפת לראשי לשכת עורכי הדין והנהלת בתי המשפט. 2. המשיבה הגישה תביעה נוספת נגד המערער לתשלום מדור. התביעה הועברה לידי השופטת י' גרינוולד-רנד. המערער הגיש בקשה לפסילת השופטת מלהמשיך לדון בענייניו. במסגרת הבקשה טען המערער כי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיו מצד השופטת בשל התלונה שהגיש נגדה לנציב. עוד טען המערער כי יש לשופטת עניין ממשי בהליך ובצדדים לו לאור התלונה שהגיש, וכן עקב התביעה שהגיש נגד הנהלת בתי המשפט, מאחר שהשופטת היא שהתירה את פרסום פסק הדין. המערער טען כי השופטת פסקה בעבר באותו עניין, לדעתו – בחוסר סמכות, ולכן קיים חשש שדעתה ננעלה. המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא נתקיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, כי דעתו לא ננעלה וכי לא גיבש דעה מוגמרת בתביעה שלפניו. בית המשפט קבע כי אכן בפסק הדין נקבעו קביעות הנוגעות לתובענות שנדונו לפניו אותה עת, אך אין בכך כדי להצביע על גיבוש עמדה שאינה ניתנת לשינוי במקרה שיוצגו לו ראיות חדשות. בית המשפט הוסיף כי ישמע את טיעוני הצדדים בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך מתן תשומת לב מלאה, בפתיחות, בהגינות ובתום לב. בית המשפט הוסיף כי אין לו בליבו על המערער, דבר וחצי דבר, כי הוא פועל באופן מקצועי וכי חזקה שידון בתביעה על פי הראיות ובהתאם לדין. בית המשפט הבהיר כי הגשת תלונה על ידי בעל דין נגד שופט אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו. נקבע, כי עצם העלאת תלונות על ידי המערער כנגד המותב היושב בדין אינה הופכת את בית המשפט לצד לתיק או למי שמעוניין בתוצאותיו. בית המשפט הוסיף כי אין בחוסר שביעות הרצון של המערער מאופן ניהול הדיון ומההחלטות שהתקבלו כדי להקים עילת פסלות. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. לטענת המערער, לא רק שקם חשש כבד למשוא פנים כלפיו, אלא שאף קיים עניין אישי לשופטת בהליך ובצדדים, לאור התלונות שהגיש נגדה. לטענתו, השופטת התעלמה מהתביעה שהגיש נגד הנהלת בתי המשפט בגין פרסום פסק הדין, שעלולות להיות לה השלכות אישיות על השופטת. המערער מוסיף וטוען כי החלטת השופטת בבקשת הפסלות מעידה על חשש כבד למשוא פנים כלפיו לאור התלונות שהגיש נגדה. המערער משיג על החלטת השופטת לדחות את בקשת הדחיה על הסף של התביעה שהגיש, בלא שניתנה לו אפשרות תגובה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור, אך לדבריו, התנהלות השופטת מלמדת על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נגדו, ובדומה, העובדה שהשופטת סירבה לדחות דיון לבקשתו. למערער יש השגות על פסק הדין גופו. בין היתר, טוען המערער כי בית המשפט השתית את פסק הדין על מידע הנוגע אליו שלא היה מצוי בתיק בית המשפט. לדברי המערער, התביעה הנוכחית שהגישה המשיבה היא תביעה זהה לזו שהוגשה בשנת 2008, נושא פסק הדין, אשר ניתן, לדעתו, בחוסר סמכות. לטענתו, מאחר שהשופטת פסקה את הסעד המבוקש בתביעה הקודמת, דעתה ננעלה נגדו. המערער סבור כי בנסיבות אלה, מראית פני הצדק מחייבת העברת הדיון לידי מותב אחר. 5. בהתאם להחלטתי מיום 19.7.2015 הגישה המשיבה תגובתה לערעור וכן צירפה את החלטת בית משפט זה (בע"מ 8862/14), ואת פסק הדין של בית המשפט המחוזי (עמ"ש 559103-14 ועמ"ש 5144-02-14), שניתנו ביחס לפסק הדין שנתן בעניינם בית המשפט לענייני משפחה ביום 1.1.2014. 6. המשיבה מבקשת להורות על דחיית הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות ובהוצאות לדוגמה. לדבריה, המערער מנסה להשיג על החלטות בית המשפט לענייני משפחה ולהימנע בכל דרך מלשלם מדור לילדיו. לטענת המשיבה, המערער, כמתלונן סדרתי, מטיל מורא באופן שיטתי על כל מי שקשור להליך המתנהל ביניהם על מנת לפגוע בה, והיא מפרטת את טענתה בהרחבה. לדעת המשיבה, המערער ניצל ומנצל לרעה את גישתו הקלה, כעורך-דין, לבית המשפט, וממשיך לנצל גם את בית המשפט העליון כדי לפגוע בה ובמקצועה כעורכת-דין, בבאי-כוחה ובבית המשפט לענייני משפחה, כדי לנסות להפוך החלטות שניתנו נגדו אף לאחר מיצוי זכויותיו הדיוניות. לטענת המשיבה, התנהלותו של המערער היא התנהלות כוחנית – להשיג את מטרתו תוך רמיסת זכויותיה ושמם הטוב של מי שנתפס בעיניו כמסייע לה. לדברי המשיבה, ההליך המשפטי נמשך למעלה משבע שנים בהן מתחמק המערער מתשלום מדור לילדיו. המשיבה מציינת כי המערער הגיש את בקשת הפסלות לאחר שניסה להביא לפסילת השופטת על ידי זימונה כעדה מטעמו והגשת תלונות נגדה. לדבריה, המערער מעלה את אותן הטענות נגד פסק הדין, אשר נדונו ונדחו הן בבית המשפט המחוזי, הן בבית משפט זה והן על ידי הנציב. המשיבה מתייחסת להחלטת הנציב וטוענת כי הנציב העיר לשופטת הערה פרוצדוראלית בלבד בנוגע לפרק הזמן שחלף עד מתן פסק הדין. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין בטענות שהעלה המערער ממש. המשיבה טוענת כי לכל אורך ההליך המשפטי טענה כי למערער יש ידע פיננסי, ולכן יש לדחות את הטענה כאילו פסק הדין הושתת על מידע שלא היה מצוי בתיק בית המשפט. לדברי המשיבה, המערער התחמק מלהגיע לדיונים וגרם להתמשכות ההליכים. ביום 2.8.2015 הגיש המערער בקשה למחיקת תגובת המשיבה ו"ראיות" שהוספו בניגוד לדין. לחלופין ביקש המערער לאפשר לו להגיב לטענות המשיבה או לקיים דיון בעניין. 7. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלה המערער אין בהם כדי להקים עילה לפסול את השופטת מלהמשיך לדון בתביעה נושא הערעור (השוו: ע"א 4108/15 סרחאן-נחף נ' סרחאן (25.6.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006)). אכן, המערער אינו שבע רצון, בלשון המעטה, מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו. ואולם, כידוע, הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, שכן אין ללמוד מתוכן ההחלטות שאינו לרוחו של המערער על כך שהן נובעות, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטות לערעור עקיף (השוו: ע"א 4393/15 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (14.7.2015). השגות המערער על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות. כך אכן פעל המערער (ע"א 3236/15 דרור נ' פריצקר יזמות בע"מ (4.6.2015)). אף אין בעובדה שבית המשפט פסק בעבר בעניינם של בעלי הדין, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער. זאת, שכן הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש (השוו: ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014); מרזל, בעמודים 266-265). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בבית המשפט לענייני משפחה בו קיים הנוהל של "שופט אחד למשפחה אחת" (השוו: ע"א 3877/13 פלוני נ' פלוני (24.6.2013)). 8. זאת ועוד, מאחר שהמערער ציין במסגרת הערעור כי הגיש, בין היתר, תלונה נגד השופטת לנציב, אבקש להבהיר כי, כידוע, על פי דין, החלטה של הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי (סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002). משכך, לא רק שאין מקום להגישה במסגרת הליך כמו ההליך דנן, בוודאי שאין מקום להסתמך עליה בהכרעה בו (השוו: ע"א 7872/12 פלוני נ' פלונית (27.12.2012)). 9. גם בראייתו הסובייקטיבית של המערער נוצר חשש כי התנהלות בית המשפט והחלטותיו מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים כלפיו; חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי, אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי. גם אין בתלונות שהגיש המערער ובתביעה שהגיש נגד הנהלת בתי המשפט, כדי לשנות קביעה זו. בנסיבות העניין, אף אין מקום לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק. כאמור, משלא הצביע המערער על בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדו, דין הערעור להידחות וכך אני מורה. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ח באב התשע"ה (3.8.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15045550_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il