מכלוף ואח' נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 455/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. פרידה מכלוף 2. אביגדור מכלוף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד בנימין מלכא בשם המשיבה: עו"ד אבי טוויג פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: בנם של העותרים, ישראל מכלוף (להלן: ישראל), נעלם מביתו ביום 3.3.2018, ולמרבה הצער עודנו נעדר. במסגרת חקירת משטרה שנפתחה בנושא ביום 11.3.2018, נחקרו גם אשתו של ישראל ואביה (להלן יחד: השניים), בחשד למעורבותם בהיעלמותו. העתירה שלפניי נסובה על החלטת פרקליטות מחוז ירושלים מיום 4.2.2021, לסגור את תיק החקירה נגד השניים, בעילה של היעדר אשמה. תיק החקירה באשר להיעלמותו של ישראל נותר פתוח. ביום 14.3.2021 הגישו העותרים ערר נגד ההחלטה האמורה, בגדרו טענו כי חקירת המשטרה בנושא נוהלה ברשלנות, וכי קיימת תשתית ראייתית לכך שהשניים היו מעורבים בהיעלמותו של בנם. ביום 20.5.2021 נשלחה לעותרים הודעה מטעם פרקליטות מחוז ירושלים, בה צוין כי הוחלט להעביר את הערר לבחינת מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, ובהמשך התנהלה תכתובת בין הצדדים לגבי הטיפול בערר. ביום 16.1.2023 הוגשה העתירה דנן, בה ציינו העותרים כי טרם נתקבל מענה לעררם, ולפיכך לא נותר להם אלא לעתור לבית משפט זה על מנת שיורה על פתיחה מחודשת של תיק החקירה נגד השניים. ביום 19.2.2023 הגישה המדינה תגובה מקדמית לעתירה. מן התגובה עלה כי ביום 11.9.2022 התקבלה על-ידי המשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית) החלטה מפורטת ומנומקת בדבר דחיית הערר. צוין כי החלטה זו נשלחה לבא-כוח העותרים בדואר רשום לכתובת שצוינה בערר, ואולם מסיבות הנוגעות להחלפת מענו, ההחלטה, ככל הנראה, לא הגיעה ליעדה. משכך עלה, הועברה ההחלטה לבא-כוח העותרים בשנית, באמצעות דואר אלקטרוני, ביום 9.2.2023, לאחר הגשת העתירה. לאור האמור, טענה המדינה כי העתירה אינה רלוונטית עוד ויש להורות על מחיקתה. משניתנה החלטה בערר ונמסרה לעותרים, נתבקשו העותרים בהחלטתי מיום 20.2.2023, להודיע האם ניתן להורות על מחיקת העתירה, תוך שמירת זכויותיהם. בהמשך לכך, הודיעו העותרים כי "אכן, על פניו, עצם מתן המענה לערר מייתר עתירה זו". עם זאת ציינו כי "בשים לב לספק לעניין ה[מ]ענה שניתן לערר בדגש על מועד מתן המענה לערר – יואיל בית המשפט הנכבד לקיים דיון בעתירה". לאחר עיון, מצאתי כי דין העתירה להימחק. כאמור, העתירה התבססה על טענת העותרים ולפיה טרם ניתנה החלטה בעררם. משעה שהתברר כי ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת בערר – העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ואף התשתית העובדתית עליה היא מתבססת אינה רלוונטית עוד (ראו: בג"ץ 1285/18 ניב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (25.4.2018)). בנסיבות אלה, לא מצאתי טעם או תכלית המצדיקים לדון בטענת העותרים בהתייחס ל"ספק" שנוצר אצלם בנוגע למועד מתן ההחלטה בערר. למותר לציין, כפי שצוין בתגובת המדינה, כי בפני העותרים פתוחה הדרך, ככל שתהא להם עילה לכך, לפנות בעתירה חדשה לבית המשפט על בסיס התשתית העובדתית העדכנית, לרבות ההחלטה המנומקת בדבר דחיית הערר שהתקבלה בעניינם. אשר על כן, העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר התשפ"ג (‏6.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23004550_X03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il