מינה יגיל נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בג"ץ 4547/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' טירקל העותר: מינה יגיל נגד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד עירית אלטשולר פסק דין 1. העותר תבע בבית הדין האזורי לעבודה דמי אבטלה. תביעתו נדחתה. גם ערעור שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. בעתירה זו הוא מבקש שבית משפט זה יבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. כן הוא מבקש, שייקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין חברה שהוא היה בעל המניות העיקרי בה ואחד משני מנהליה. בהתאם לכך הוא זכאי, לטענתו, לדמי אבטלה מן המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוא - כבעל השליטה בחברה - "פיטר" את עצמו מן העבודה. עניינה של העתירה הוא, אם כן, בניסיון לשכנע כי בנסיבות המקרה היה העותר עובד אשר פוטר מעבודתו והינו זכאי לדמי אבטלה. 2. ההלכה בנושא הכרה בדירקטורים ובעלי מניות כעובדים בחברה פותחה בבית הדין הארצי לעבודה, ומצאה את ביטויה בעב"ל 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' גרוסקופף (תקדין-ארצי 99(2) 158). על פי העובדות אשר נקבעו בעניינו של העותר בבית הדין האזורי לעבודה ואומצו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, העותר לא הוכיח קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה. העותר חולק על יישום ההלכה בעניינו. אך טענה בדבר טעות ביישום ההלכה אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה (ראו דברי השופט לוין בבג"ץ 1262/94 זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(4) 837, 852-851). העותר מבקש להסתמך על מקרה של אחר, אשר, לטענתו, עובדותיו היו דומות לשלו, ושם הסכים המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה לאותו אחר. מקובלת עלי בעניין זה תשובת המוסד על פיה יש שוני עובדתי בין שני המקרים, ומכל מקום, גם אם המוסד הסכים לתשלום דמי אבטלה במקרה האחר, על אף שלא היתה לכך הצדקה, אין העותר רשאי להנות מהטעות שנעשתה שם (בג"ץ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 204-202). 3. סיכומם של דברים, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של העותר. העתירה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כד' באב התש"ס (25.8.2000). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00045470.E03 /עכב