סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4544/21 לפני: כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: מוריס סויסה נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רחמים עזריה פסק-דין השופט ד' מינץ: עתירה לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח) בבר"ע 46887-12-20 מיום 3.1.2021 בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט י' יוספי) בב"ל 2923-07-19 מיום 9.12.2020, אשר דחה את תביעת העותר נגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח הלאומי (להלן: הוועדה) מיום 7.5.2019. על פי החלטת הוועדה העותר אינו חולה במחלת הפוליו ועל כן נדחתה תביעתו על פי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007. על קביעה זו ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה כי היה על הוועדה לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר פ' פרקש, לפיה הוא חלה במחלת הפוליו. במסגרת ערעורו טען העותר כי בשנת 2007 קבעה הוועדה כי הוא חולה בפוליו ומדובר בהחלטה חלוטה שאין לסטות ממנה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בנימוק כי הוועדה בחנה את עניינו של העותר ופעלה בהתאם להנחיות פסק דין מיום 12.11.2018 שהחזיר את עניינו של העותר אליה (להלן: פסק הדין). בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחתה על ידי בית הדין הארצי, ששב וחזר על כך שהוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין והתייחסה באופן מפורט לחוות הדעת מטעם העותר. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה שב העותר וטוען כי החלטת הוועדה בעניינו משנת 2007 תקפה וכי חוות דעתו של המומחה מטעמו גוברת על החלטת הוועדה שקבעה כי הוא אינו חולה פוליו. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה. ההתערבות מוגבלת למקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: הראשון, כאשר בהחלטת בית הדין מתגלה טעות משפטית מהותית ובנסיבות העניין הצדק מחייב את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק; השני, כאשר החלטת בית הדין מעלה סוגיה עקרונית כללית בתחום יחסי העבודה או בעניינים אחרים (בג"ץ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 6448/20 חברוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (1.10.2020)). כך בכלל, וכך בפרט כאשר מדובר בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשה למתן רשות ערעור, שאז מידת ההתערבות מצומצמת אף יותר (בג"ץ 7993/14 לוי נ' ביטוח לאומי, פסקה 3 (1.12.2014)). כמו כן, יש ליתן משקל לשאלה האם טענות העותר נסובות על שאלות בהן לבית הדין לעבודה קיימת מומחיות מיוחדת (בג"ץ 5195/10 טיבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (19.7.2010)). בענייננו, העתירה מכוונת כלפי פסיקת תגמולי המוסד לביטוח לאומי, עניין המצוי בליבת סמכותם ומומחיותם של בתי הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 6428/19 בילנקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (16.12.2019); בג"ץ 4329/19 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (1.7.2019)). העתירה אינה צולחת אפוא את שתי המשוכות המפורטות. טענותיו של העותר קשורות לנסיבותיו הפרטניות ולקביעות עובדתיות ואינן מגלות כל טעות משפטית מהותית שנפלה בהחלטות בתי הדין לעבודה. כאמור אפוא, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשפ"א (8.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ 21045440_N03.docx אש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il