בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
4544/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
המערער: בנק
דיסקונט למשכנתאות בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
ד"ר זאב אתר
2. עו"ד אייל גרצברג
- פש"ר
3. עו"ד אבי דהן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
בה"פ 1277/97 שניתן על ידי
כבודה
שופטת צ' ברון
בשם
המערער: עו"ד עודד לב, עו"ד רן אורן
בשם המשיב 1: עו"ד בן-עמי שחר
בשם המשיב 2: עו"ד ליאור שפירא
בשם המשיב 3: עו"ד אברהם דהן
פסק-דין
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. ד"ר זאב אתר (להלן - אתר) הוא בעל אזרחות
כפולה - ישראלית ושויצרית, ולפני שנים הוא עבר לגור בשויץ, בעיר בזל, שבה הוא עובד
כרופא עיניים. לאתר היה מגרש ברעננה, הידוע כחלקה 202 בגוש 6580, שעליו בית ישן,
שכדברי השופטת המלומדת, "לא שימש אף אחד" (להלן - הנכס). נועץ אתר עם
ידידו מזה זמן עו"ד איל גרצברג (להן - גרצברג) כיצד לנצל את הנכס וקבל את
עצתו לערוך עיסקת קומבינציה, שבגדרה יקבל, בין השאר, שתי דירות בבנין המונה שבע
דירות. הוא חתם על יפוי כוח לגרצברג לעריכת עסקת הקומבינציה האמורה (להלן - יפוי הכח)
וזה ערך מכוחו הסכם קומבינציה עם חברה קבלנית בשם רח' הגליל 13 רעננה בע"מ
שלימים נקראה אוורסט חברה לבנין והשקעות בע"מ. לפי חוזה הקומבינציה הוקצו שתי
דירות לאתר ונמסרה לו החזקה בהן ושולם עוד סכום כסף של 50,000.- דולר שהופקדו בידי
גרצברג להבטחת הוצאות, תשלום מסים ושכרו של גרצברג. אחת משתי הדירות הושכרה ודמי
השכירות נתקבלו על ידי גרצברג והופקדו בחשבון בנקאי של אתר. לאחר זמן מה ערך
גרצברג חוזה שנחזה להיות חתום על ידי אתר למכירת שתי הדירות לגרצברג עצמו ועל יסוד
החוזה קבל הלוואה מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לפנים בנק לפיתוח ולמשכנתאות
לישראל בע"מ) (להלן - הבנק) בסכום של 840,000.- ש"ח; הוא מסר לבנק כנגדה
שתי התחייבויות לרישום משכנתאות הנחזות להיות חתומות על ידי אתר, שחתימתו נחזתה
להיות מאושרת על ידי עורכת דין פלונית. הבנק היתנה את מתן המשכנתאות בכך שהדירות
תהיינה נקיות מכל שעבוד ולפיכך, לפי הוראותיו של גרצברג, שילם הבנק סכום של
478,378.- ש"ח לפקודת בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן - בנק
כרמל) כדי לסלק משכנתה לפקודת בנק כרמל שהיתה רשומה על הנכס; ואילו יתרת הסכום -
361,262.- ש"ח - הופקדו לפי הוראותיו של גרצברג בחשבונו של אתר בבנק המזרחי
בע"מ (להלן - בנק המזרחי). מכח שתי ההתחייבויות נרשמו לזכות הבנק הערות אזהרה
על הנכס.
2. התברר שגרצברג היה רחוק מלהיות אדם ישר. לפי
גירסתו של אתר הוא הוסיף בכתב יד וללא רשות מלים ליפוי הכוח לאות שהוא מוסמך לפתוח
חשבונות בבנקים. לא זו אף זאת: חתימתו של אתר על החוזה למכירת הדירות זויפה והוא
הדין בחתימתו של אתר על ההתחייבויות לרישום משכנתאותיו. לא זו אף זאת: התברר
בדיעבד שלבני משפחתו של גרצברג היו בעקיפין זכויות בחברה הקבלנית. גרצברג עצמו ברח
מן הארץ, אך ככל הנראה חזר ארצה והורשע בעבירות שונות. הוא הוכרז פושט רגל ולפי
בקשת נאמנו - הוא לא נטל חלק בהתדיינות הנוכחית.
התובענה נשוא התדיינות זו הוגשה על דרך המרצת
פתיחה. אתר בקש בה להצהיר כי "עסקת המכר" של זכויותיו בדירות לגרצברג
"בטלה ומבוטלת" ולמחוק את הערות האזהרה; עוד עתר אתר להצהיר כי זכויותיו
בדירות גוברות על זכויותיו של הבנק, שלרשותו נרשמו הערות האזהרה.
3. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לפרש את יפוי
הכוח אלא כמקנה לגרצברג זכות לערוך את עיסקת הקומבינציה (ולא לפתוח חשבון בנקאי כל
שהוא בשמו של אתר). עוד קבע בית המשפט המחוזי שחתימותיו המזויפות של אתר אין כוחן
יפה להקנות לבנק זכויות לרישום משכנתאות על הנכס. מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לדון
בטענה אחרת של הבנק והיא שגם אם חתימתו של אתר זויפה הרי שהוא התעשר שלא כדין
כתוצאה מהפטר המשכנתא שהיתה רשומה על שמו, לבנק כרמל ומתשלום סכום ההלוואה הנותר
לחשבונו של אתר בבנק המזרחי. בית המשפט החליט לדחות את הטענה לאחר שנחה דעתו שאתר
לא קבל כל טובת הנאה הן מהפטר המשכנתא והן מהתשלום לבנק כרמל. לפיכך ניתן פסק דין
הצהרתי לטובת אתר הקובע שאין לבנק זכות לרישום משכנתא על חלקו של אתר בנכס וכי יש
למחוק את שתי הערות האזהרה.
4. בערעור שלפנינו - בו סבה המחלוקת אך בין אתר
לבין הבנק - צימצם הבנק את טענותיו אך לטענת ההתעשרות שלא כדין של המשיב. טענת
הבנק היא שבנסיבות הענין שומה היה על בית המשפט להתנות את ההצהרה בדבר בטלות הזכות
לרישום המשכנתא בהשבת סכום ההלוואה.
בטענותיו לפנינו שב וחוזר הבנק על טענותיו כפי
שנטענו בבית המשפט המחוזי. לפי הטענה פנה גרצברג אל הבנק בבקשה לקבל הלוואה למימון
רכישת הדירות של המשיב והציג נסח רישום של החלקה ממנו עלה כי על זכויות המשיב
בחלקה רובצת משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בנק כרמל. הבנק התנה את מתן ההלוואה בהסרת
המשכנתא האמורה ולפיכך שילם מתוך סכום ההלוואה הכולל סך של 478,738.- ש"ח
לזכותו של בנק כרמל לסילוק החוב שבגינו היתה רשומה המשכנתא; לאחר התשלום בוטלה
המשכנתא וזכותו של המשיב שוחררה מן השעבוד. במעשה זה, כך נטען, פרע הבנק את חובו
של אתר שכן אילו לא היה מעביר סכום זה לזכותו של בנק כרמל לשם פדיון המשכנתא, היתה
המשכנתא רובצת עד עצם היום הזה על זכותו של אתר בנכס והוא היה נדרש לפדותה על ידי
תשלום הסכום האמור או לחלופין היה חשוף לסיכון כי בנק כרמל יבקש לממש את המשכנתא.
ממשיך וטוען הבנק כי אתר מצדו, לא הביא ראיות כלשהן כדי להוכיח את נסיבות רישום
המשכנתא. אמנם ביקש אתר כי בית המשפט יורה לבנק כרמל להמציא את כל מסמכי ההלוואה
והוא אף ביקש לשמור לעצמו את הזכות לזמן לצורך מתן עדות נציג מוסמך של בנק כרמל
אולם האחרון סרב למסור מסמכים על יסוד טענת חסיון בנקאי ואילו אתר לא פעל לזמן
לעדות נציג כזה מטעם בנק כרמל. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הבנק וקבע כי לפי
חומר הראיות שהונח לפניו היה אמור המשיב לקבל בעסקת הקומבינציה שתי דירות ותשלום
במזומן של 50,000.- דולרים והוא לא נדרש לשלם סכום כלשהו עבור הדירות. לאור תנאי
העסקה כך קבע בית המשפט, לא היתה קיימת כל סיבה סבירה לכך שאתר יזקק להלוואה מבנק
כרמל אשר בגינה יידרש למשכן את הדירות וככל הנראה נטל גרצברג את ההלוואה שבקשר
אליה נרשמה המשכנתא לבנק כרמל תוך שימוש במסמכים המזוייפים.
באשר ליתרת הסכום, בסך 361,262.- ש"ח
טוען הבנק כי משך המחאה לפקודת המשיב על סכום זה אשר הופקדה בבנק המזרחי המאוחד
בע"מ בחשבון על שמו של אתר; ואילו זה, כך נטען, לא הביא ראיות שיש בהן כדי
להוכיח כי למעשה הוא לא נהנה מן הכספים ומה עלה בגורלם. גם לעניין זה דחה בית
המשפט המחוזי את טענת הבנק וקבע בפסק דינו כי הוא מאמין שאתר לא קיבל כספים מן
החשבון האמור וכי כל הכסף הוצא מן החשבון על ידי גרצברג ששלט בו.
טענת הבנק היא שאין תימוכין בחומר הראיות
לממצאיו של בית המשפט המחוזי וכי אתר לא הוכיח שהוא לא נהנה מתשלומי ההלוואה.
5. הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. נטל
השכנוע בדבר טובת ההנאה שקבל, כביכול אתר מקבלת ההלוואה היה מוטל על הבנק ולא על
אתר. אמנם חשיפת מסמכי בנק כרמל או חקירת נציג מטעמו עשויה היתה לזרות אור על
נסיבות נטילת ההלוואה מבנק כרמל ורישום המשכנתא לטובתו; אך גם בהעדר ראיות בענין
זה קבע בית המשפט המחוזי, על יסוד ניתוח נסיבות עריכת עסקת הקומבינציה, כי לא הוכח
שאתר הוא שנטל את ההלוואה מבנק כרמל; אף לו נותרו כפות המאזניים בענין זה שקולות
לא נשללה האפשרות שההלוואה נלקחה והמשכנתא נרשמה על ידי גרצברג תוך שימוש במסמכים
מזוייפים. הגענו לכלל מסקנה שאין עילה להתערב בממצא זה. לגבי יתרת הסכום ראה בית
המשפט המחוזי לתת אמון בעדותו של המשיב כי לא נהנה מן הכספים שהופקדו בבנק המזרחי
וקבע כי ככל הנראה נפתח החשבון ביזמתו של גרצברג, כביכול כנאמנו של המשיב. גם
בממצא זה אין אנו רואים מקום להתערב.
בעדותו בבית המשפט המחוזי נשאל אתר לגבי
חשבונותיו הבנקאיים בישראל ואלה היו דבריו: "... היו לי חשבונות בנק בישראל
אך גרצברג לא טיפל בחשבונות אלה אך רק הפקיד את תשלום שכר הדירה. ..."(עמ'
9); "כל החשבונות היו של אשתי, היה לה חשבון בבנק המזרחי ובבנק הפועלים"
(עמ' 10). "(גרצברג) לא היה מיופה כוח בחשבונות בנק שהיו לי ולאשתי
בארץ" (עמ' 11). כאמור, עדותו של אתר היתה מהימנה על בית המשפט המחוזי.
פרקליט הבנק נזהר מלשאול את אתר שאלות מפורשות לגבי טובת הנאה כביכול שקבל הן
כתוצאה מפדיון המשכנתא שנרשמה לטובת בנק כרמל והן לגבי הסכומים שנזקפו ל"חשבונו"
בבנק המזרחי, והרי ככלות הכל, כפי שכבר נאמר, מוטל היה נטל השכנוע בענין זה על
הבנק.
לפיכך אנו דוחים את הערעור. הבנק ישלם לאתר
שכר טרחת עו"ד 35,000.- ש"ח.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשס"ג
(1.10.2002).
המשנה לנשיא ש
ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור 00045440.B07
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח - רשם.
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il