פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 4541/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4541/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופטת ש' גליק) מיום 7.6.2010 לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 9111-11-09 בשם המערער: עו"ד אבנר זינגר בשם המשיבות: עו"ד מאיר בר-מוחא פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופטת ש' גליק), מיום 7.6.2010, לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 9111-11-09. 1. המערער והמשיבה 1 נשואים זה לזו ולהם שתי בנות, המשיבות 2 ו-3. המשיבה 1 הגישה תביעות נגד המערער הכוללות תביעה רכושית, תביעה למשמורת ותביעת מזונות. בית המשפט קיים מספר דיונים, נתן צווים זמניים ובהם צו משמורת זמנית ואף מינה מומחה לבדיקת המסוגלות ההורית של הצדדים. במהלך ההתדיינויות החליפה המשיבה ייצוג. לבקשתה, התקיים דיון בפני בית המשפט ביום 7.6.2010. במהלך הדיון טען בא כח המשיבות כי השופטת צעקה עליו ולפיכך הוא חושש מבית המשפט. בית המשפט שאל האם עורך הדין מעוניין כי בית המשפט יפסול את עצמו, נענה בשלילה והדיון המשיך. אולם מיד לאחר מכן, שינה בא כח המשיבות דעתו וביקש כי בית המשפט יפסול עצמו נוכח דברים שאמר, לטענתו, בקשר להתנהלות עורך הדין, כבר בתחילת הדיון. חרף התנגדות המערער, החליט בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של הצדדים. 2. בית המשפט קבע כי הודיע בתחילת הדיון לבא כח המשיבות כי אם יבקש שיפסול עצמו, ייעתר לבקשה וכך הוא עושה. בית המשפט ציין כי מתחילה, ניסה בא כח המשיבות "לפוצץ" את הדיון וכשניסה לבוא בדברים עם באי כח הצדדים, הושמעו טענות כלפי בית המשפט שלא ניתן לחזור עליהן, כמו גם נגד בא כח המערער. בית המשפט קבע כי באווירה כזו אינו יכול לנהל דיון ומשאינו יכול לבדוק עם הצדדים אפשרות לפשרה או לקרב עמדות כדי להגיע לפתרון מוסכם, נראה שתפקידו נועד לכשלון. בית המשפט קבע כי לא נבהל מהניסיון להלך אימים עליו, ואולם אינו סבור כי הדיון יוכל להתקיים בתחושה שנעשה צדק. בנסיבות אלו פסל את עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של הצדדים. מכאן הערעור שלפניי. 3. המערער טוען כי שגה בית המשפט בקובעו כי די בכך שבא כח המשיבות יבקש את פסילתו כדי שייעתר לבקשה. המערער מוסיף כי מהחלטת הפסלות עולה כי הסיבה להיעתר לבקשת הפסילה היתה התנהגותו הפסולה של בא כח המשיבות אשר לא אפשרה לבית המשפט לנהל את הדיון באופן תקין ויעיל; מהאמור עולה כי בא כח המשיבות הרים את קולו על בית המשפט, התווכח עמו והטיח בו האשמות. לדעתו, הותרת ההחלטה כפי שהיא פותחת פתח לכך שבעל דין או פרקליטו יוכלו לבחור את הגורם השיפוטי כראות עיניהם באמצעות הפרעה למהלכו התקין והיעיל של הדיון. המערער מוסיף כי לבית המשפט קיימת חובה לשבת בדין וכי בהעדר חשש ממשי למשוא פנים, שגה בית המשפט כשפסל עצמו מלדון בעניינם של הצדדים, וזאת למרות המתח, כביכול בינו לבין בא כח המשיבות. לדעתו, היתה לבית המשפט הסמכות לנקוט צעדים נגד בא כח המשיבות נוכח הפרעתו למהלך התקין והיעיל של הדיון ולא היה מקום שיפסול עצמו לאור תחושת הצדק הסובייקטיבית של בעלי הדין או באי כוחם. המערער טוען כי בית המשפט בקי בנבכי ההליכים המתקיימים בין הצדדים ופסילתו תפגע בהמשך התנהלותו התקינה של ההליך. המשיבות סבורות מצידן כי יש לכבד את החלטת בית המשפט שלא להמשיך ולדון בתיק. 4. בעניינו מדובר בפסילה עצמית של שופט, ובמקרה כזה יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסבור כי לא ראוי שיידון בתיק (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2008)). ואולם, אין מדובר במשקל מכריע. אף יש להבחין בין מקרים בהם השופט קובע כי הוא פוסל עצמו לבקשת צד או בשל האווירה שנוצרה באולם, לבין מקרה בו קבע במפורש כי דעתו ננעלה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 355 (2006)). המקרה דנן הינו גבולי שכן בית המשפט קבע אמנם כי אינו סבור שהדיון יוכל להתקיים בתחושה שנעשה צדק, ואולם, הרקע לסברתו לא הוברר עד תום ורב הנסתר על הגלוי בעניין זה. שקלתי, אך לא מצאתי לנכון לבקש מבית המשפט הבהרות להחלטתו נוכח העובדה כי היה מוכן לפסול עצמו כבר בתחילת הדיון לו היה מתבקש לעשות כן, הקושי של בית המשפט לחזור על הטענות שהוטחו בו ולאור קביעותיו החד משמעיות לפיהן בנסיבות העניין אינו יכול לנהל את הדיון, לנסות לקרב עמדות כדי להגיע לפתרון מוסכם ונראה כי תפקידו השיפוטי נועד לכשלון. 5. אכן, הלכה פסוקה היא כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, ועל כן, אין די בעובדה ששופט מחליט על פסלותו, בכדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ואולם, נראה לי כי בנסיבות המיוחדות של העניין בו מגלה בית המשפט דעתו במפורש כי יתקשה לשבת בדין וכי תפקידו נועד לכשלון, אין לכפות עליו לעשות כן (השווה: ע"א 3158/05 טיולי אלון (טבריה) בע"מ נ' חופית קבוץ כנרת בע"מ (לא פורסם, 25.4.2005)). יש לזכור בהקשר זה כי לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 2687/07 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 22.4.2007)). אוסיף עוד כי עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים מקום שבו השופט סבור כי אין מקום לפסילתו (ע"א 756/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם, 8.8.2004)). וגם, כי לעמדתו הסובייקטיבית של השופט יש ליתן משקל רב יותר במקום שהוא מחליט לפסול עצמו מאשר במקום שהוא מחליט שלא לפסול עצמו. לו היה מחליט בית המשפט להמשיך ולדון בתיק והיה מוגש ערעור פסלות על ההחלטה, אפשר כי לא הייתי מתערבת בהחלטה, ואולם, משקבע בית המשפט כי יקשה עליו לדון בתיק כנדרש משופט היושב בדין, נראה כי יש להתחשב בדעתו, לכבד את רגשותיו ואין לאלצו להמשיך בדיון. לאור קביעותיו אלו מתחייבת המסקנה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המצדיק את פסילת היושב בדין, וזאת חרף תחושתו של המערער כי הוא עלול להיפגע כתוצאה מהעברת עניינם של הצדדים לידי שופט אחר (השוו: ע"פ 11875/04 אבו שקארה ריאד אליאס ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2005); ע"א 6204/96 דרור גל עזר נ' אבי גולדבליט, פ"ד נ(2), 745, עמ' 748-749). לפיכך, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ח' באב התש"ע (19.7.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10045410_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il