פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4539/22

פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

העותר ביקש התערבות בג"ץ בהחלטת ועדת עררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה בנוגע להכרה בנזקיו הרפואיים והנפשיים כתוצאה מאירוע איבה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 07/07/2022 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4539/22 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה נפגעי פעולות איבה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש התערבות בג"ץ בהחלטת ועדת עררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה בנוגע להכרה בנזקיו הרפואיים והנפשיים כתוצאה מאירוע איבה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4539/22

פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

העותר ביקש התערבות בג"ץ בהחלטת ועדת עררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה בנוגע להכרה בנזקיו הרפואיים והנפשיים כתוצאה מאירוע איבה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הגיש עתירה נגד החלטת ועדת העררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, לאחר שזו דחתה את תביעתו להכרה בנזקים גופניים שונים שנגרמו לו לטענתו במהלך מבצע 'צוק איתן'. ועדת הערר קיימה 18 ישיבות, הכירה בנכותו הנפשית של העותר, אך לא מצאה קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלותיו הגופניות (למעט המלצה לבחינה מחודשת של נושא הפרקינסון). בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי החוק קובע את סופיות הדיון בוועדת הערר, וכי הוועדה דנה בעניינו של העותר בצורה מעמיקה ומיצתה את הדיון בראיות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' עמית, א' שטיין, ג' כנפי-שטייניץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • המוסד לביטוח לאומי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר טען כי נגרמו לו נזקים גופניים ונפשיים כתוצאה מנפילה במהלך אזעקה במבצע צוק איתן.
  • העותר פירט רשימת פגיעות: החמרה בנפש, פיברומיאלגיה, שמיעה, אורתופדיה, פרקינסון, לחץ דם וסכרת.
טיעוני ההגנה
  • המוסד לביטוח לאומי טען כי לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע האיבה לתסמינים הרפואיים הנטענים.
  • ועדת הערר קבעה כי לא הוכח קשר סיבתי לנזקים הגופניים (למעט המלצה לבחינה מחודשת של נושא הפרקינסון).
מחלוקות עובדתיות
  • קיומו של קשר סיבתי בין אירוע האיבה לבין מגוון מחלות ופגיעות גופניות ונפשיות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חוות דעת רפואית שהוצגה לוועדת הערר בנוגע לנכות הנפשית, אשר הובילה להכרה בעותר כנפגע פעולת איבה בתחום הנפשי.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • חוות דעת מומחית שקבעה שאין עדות אובייקטיבית לנזק גופני מהאירוע.
  • חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה שאין קשר סיבתי בין אירוע האיבה למצבו הנפשי (לפני שהוועדה הפכה את ההחלטה).

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ו"ע 61536-03-16
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
ועדת העררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה

תגיות נושא

  • נפגעי פעולות איבה
  • ביטוח לאומי
  • קשר סיבתי
  • סופיות הדיון

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4539/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו להתערב בהחלטתה של ועדת העררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים) (השופטת (בדימ') י. שיצר והחברים א. בן-קרת וח. נאמן-גלאי) מיום 2.5.2022 שניתנה בגדרי ו"ע 61536-03-16 (להלן, בהתאמה: ועדת הערר ו-ההחלטה). כפי שעולה מהעתירה ומההחלטה, ביום 19.8.2014 הגיש העותר תביעה לתגמולים בגין אירוע איבה שהתרחש ביום 8.8.2014, במהלך מבצע "צוק איתן". לטענת העותר, אשר אינו מיוצג בהליך שלפנינו, בזמן ריצה לממ"ד שבביתו תוך כדי אזעקה הוא נפל ואיבד הכרה (להלן: אירוע האיבה). העותר פונה לבית החולים "ברזילי" ושוחרר ללא אשפוז לאחר בדיקת CT תקינה. העותר טען בתביעתו שבגין אירוע האיבה נגרם לו נזק גופני ונזק נפשי. ביום 18.2.2015 דחתה הרשות המאשרת את תביעתו בנוגע לנזק גופני – בהסתמך על חוות דעת מומחית, אשר קבעה שאין עדות אובייקטיבית לנזק גופני מהאירוע; ובנוגע לנזק הנפשי – בשל סירובו של העותר להיבחן על-ידי מומחה בפסיכיאטריה. לאחר פניות חוזרות מצד העותר ניאותה הרשות המאשרת לדון מחדש בעניינו ולהתייחס למסמכים חדשים אותם הגיש. העותר נבדק על-ידי מומחה בפסיכיאטריה אשר קבע שאין קשר סיבתי בין אירוע האיבה למצבו הנפשי. ביום 2.2.2016 דחתה הרשות המאשרת פעם נוספת את תביעתו של העותר מהטעם ש"מהחומר שהובא בפני הרשות המאשרת עולה כי לא הוכח נזק נפשי ו/או גופני מהאירוע הנטען". על החלטה זו הגיש העותר ערר ובו טען שבגין אירוע האיבה נגרמו לו הפגיעות הבאות: החמרה בפגיעה נפשית קיימת; התפרצות הפיברומיאלגיה; פגיעה בשמיעה; פגיעה אורתופדית; מחלת פרקינסון; החמרה בלחץ דם; והתפרצות סכרת. מנגד טען המשיב שאין ראיה המצביעה על קשר סיבתי בין אירוע האיבה לתסמינים המתוארים על-ידי העותר. להשלמת התמונה, אציין שבשנת 1987 נפגע העותר בתאונת דרכים, פגיעה אשר גרמה לו לפגיעה נפשית שבגינה הוכרה לו נכות נפשית בשיעור של 30%. ועדת הערר קבעה בהחלטתה – לאחר שקיימה 18 ישיבות – שהעותר לא הוכיח קשר סיבתי ביחס לנזקים הגופניים הנטענים, למעט בנוגע למחלת הפרקינסון, שביחס אליה הוצגה חוות דעת לפיה יש קשר בינה לבין חבלת ראש. בעניין זה קבעה ועדת הערר כי "מן הראוי כי חוות הדעת הנדונה תידון תחילה בפני הרשות המאשרת אשר תבדוק ותוכל להתייחס למצבו הרפואי של העורר לפני אירוע האיבה ולקבל תמונה מלאה מכל החומר הרפואי מהתקופה שקדמה לאירוע האיבה. בתיק שלפנינו לאור כל סימני השאלה כפי שהסברנו לגבי העדר נתונים מספיקים כדי לקבוע אם מחלת הפרקינסון נגרמה על ידי התאונה (הכוונה לתאונת הדרכים בשנת 1987 – א.ש.) או אירוע האיבה, או שמא הוחמרה על ידי אירוע האיבה, ומאחר שהנושא כלל לא עלה בפני הרשות המאשרת כפי שנטען ע"י ב"כ המשיב, איננו יכולים במצב הנתון להכריע בעניין זה. בנסיבות הספציפיות של תיק זה אנו מוצאים להמליץ כי במידה והעורר יגיש בקשה מחודשת לרשות המאשרת לדון בשאלת ההכרה במחלת הפרקינסון כתוצאה מהאירוע, בליווי כל החומר הרפואי הקשור לפגיעתו הקודמת, לא תטען נגדו טענת התיישנות." בנוגע לטענתו של העותר לנזק נפשי נקבע כי לאור חוות הדעת שהוצגה לוועדת הערר "נותר ספק ולו מזערי" בנוגע לנכותו הנפשית של העותר. נקבע שספק זה פועל לטובתו של העותר ולכן יש להכיר בו "כנפגע פעולת איבה בתחום הנפשי". כנגד החלטת ועדת הערר הוגשה עתירה זו בה מבקש העותר שנדון ונכריע בטענותיו בנוגע למצבו הרפואי. דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 11(ה) לחוק התגמולים קובע כי "אין אחרי החלטת ועדת העררים ולא כלום". בהקשר זה נקבע בעתירה קודמת שהגיש העותר כי: "המחוקק קבע בלשון מפורשת את סופיות הדיון בועדת הערר; הפתח שנפתח בבג"ץ, גם לשיטה מרחיבה, אינו כפתחו של אולם – אלא מטרתו עשיית צדק. במקרה דנא, נוכח החומר העובדתי והרפואי, שלפיהם אין ראיה למקרים ספציפיים של פגיעה ואין קשר סיבתי בין מצבם הרפואי של העותר ובנו לבין פעולות האיבה שהיו – התערבות בית משפט זה לא תהא במקומה" (בג"ץ 6366/12 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ת"א, פסקה ז' (12.1.2014). דברים אלה יפים גם לענייננו-שלנו. ניכר מההחלטה שוועדת הערר דנה בעניינו של העותר בצורה מעמיקה, ובהקשרים רבים הלכה לקראתו כברת דרך ואף לפנים משורת הדין. החלטתה של ועדת הערר היא החלטה המבוססות על חומר הראיות שעמד בפניה, וגם בענייננו התערבות בית משפט זה לא תהא במקומה. סוף דבר – העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ונוכח נסיבותיו האישיות של העותר, לא נעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22045390_F01.docx בל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il