מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 4538/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4538/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 6.4.08 בת"פ 50022/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר תאריך הישיבה: כ"ה בתמוז התשס"ח (28.07.08) בשם המערערת: עו"ד ענת חולתא בשם המשיב: עו"ד אלי כהן בשם שירות המבחן לנוער : גב' שלומית מלצר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המשיב, קטין יליד 1991, הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סיוע לתקיפה בנסיבות מחמירות, סיוע לניסיון גניבה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה באור אדום, נהיגה בניגוד לכיוון התנועה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונהיגה בניגוד לתנאים הקבועים ברישיון. על המשיב נגזרו 18 חודשים מאסר על תנאי, צו פיקוח שירות מבחן למשך שנה, ופסילה מלנהוג במשך ארבע שנים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש. המדינה מערערת על קולתו של העונש, וטוענת כי, לאור מהות העבירות בהן הורשע המשיב, ונוכח תכליות הענישה, יש לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית. 2. הרקע להרשעתו של המשיב הוא בכך שביום 3.12.07 בלילה נהג בקטנוע בניגוד לתנאי רישיון, כשהוא מרכיב מאחוריו את חברו, גם הוא קטין, יליד 1992. במהלך נסיעתם ברח' ארלוזורוב בתל-אביב, החליטו השניים לחטוף תיק מכתפה של אשה שהלכה לתומה ברחוב. לצורך כך, הסיע המשיב את הקטנוע על המדרכה בעקבות האשה, וקיפל את לוחית הזיהוי של הקטנוע. כאשר לא הצליחו השניים במשימתם עקב התנגדות האשה, הם נמלטו מהמקום בנסיעה פרועה. לאחר מכן, ביצע המשיב שורה ארוכה של עבירות תעבורה חמורות. הוא חצה צמתים ברמזור אדום, נסע בניגוד לכיוון התנועה, נסע על מדרכה, ונהג במהירות מופרזת. הוא חמק מכוחות משטרה שניהלו מרדף אחריו ברחובות תל-אביב, והתעלם מקריאותיהם החוזרות אליו לעצור את רכבו. בשלב מסוים, השתתפו שלוש ניידות משטרה במרדף אחר הקטנוע. במהלך נהיגתו הפרועה, איבד המשיב שליטה על הקטנוע, ונתקל בניידת משטרה שניסתה לחסום את דרכו. חברו נפל מהקטנוע ונעצר על-ידי השוטרים, אולם גם אז נמלט המשיב מכוחות המשטרה בנהיגה פרועה, תוך שהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה ובמהירות רבה. תוך כדי נהיגה זו, פגע המשיב בזוג אופניים שהוחזקו על-ידי שני הולכי רגל על המדרכה, לאחר שאלה נאלצו לקפוץ במהירות ממקומם כדי שלא ייפגעו מהקטנוע. המשיב נעצר לבסוף על-ידי המשטרה, כאשר נקלע לסמטה ללא מוצא ונתפס על-ידי שוטר, אשר נאלץ באותו שלב לרדוף אחריו רגלית. 3. תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב תיאר תמונת מצב עגומה של נער שאינו לומד ואינו מעורב בכל מסגרת תעסוקה שהיא, על אף ניסיונות חוזרים לשלבו במסגרות שיקום שונות. המשיב תואר כמי שדחה באופן עקבי כל נסיון לשלבו במסגרת תעסוקתית, והתייחסותו זו הביאה את שירות המבחן למסקנה כי אין לגביו אופק שיקום שניתן להתבסס עליו. מסקנה זו נשענה, בין היתר, גם על רקע העובדה כי העבירות נשוא הליך זה בוצעו כשבועיים לאחר מתן גזר דין נגד המשיב בתיק אחר, שבמהלך ניהולו שהה במעצר בית, אשר לא פעל להרתיעו. שירות המבחן מצא כי קיים סיכון רב להידרדרותו של המשיב, ובעקבות ביצוע העבירות נשוא הליך זה, הופקע צו מבחן שהוצא בעניינו בתיק האחר, ונגזר עונשו באותו הליך למאסר על תנאי. בתנאים אלה, שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בעניינו של המשיב בהליך זה. 4. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת עדנה קפלן הגלר) עמד על חומרת מעשיו של המשיב, ועל כך שזמן מועט קודם לכן הורשע בעבירות אחרות. עם זאת, הוא ראה להקל עם המשיב בשל גילו הצעיר, בשל הרקע הקשה ממנו בא, ולאור סיכוי כלשהו שבית המשפט ראה בהשתלבותו של המשיב בישיבה בה התגורר עובר למתן גזר הדין. בית המשפט החליט שלא להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל, לא משום שאין חומרה במעשיו אלא, כדבריו, "מתוך חסד שבדין רוצה בית המשפט לנהוג בנאשם כבית הלל, משמע, להושיט לו יד בטרם טביעתו בין כתלי בית הסוהר. שליחת נאשם אשר כזה, כסקירתו על ידי שירות מבחן, כאישיותו, כגילו, מאחורי סורג ובריח - משמעה, חלילה, לא רק בהטוויית אות קלון קשה, אלא בנזק אשר אין לו תקנה לגביו". 5. שותפו של המשיב לעבירה נשפט אף הוא בהליך נפרד, ונגזרו עליו 35 ימי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי. 6. המדינה טוענת בערעורה, כי עונשו של המשיב אינו הולם את חומרתן המופלגת של העבירות שעבר על-פי נסיבותיהן, וסוטה סטייה קיצונית ממטרות הענישה, ולפיכך אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל ממשי על המשיב. חומרת העבירות ורמת הענישה המקובלת לגביהן, הרשעותיו הקודמות של המשיב אך זמן קצר לפני ביצוע העבירות בהליך זה, סיכויי השיקום הדלים עליהם עמד שירות המבחן בתסקירו - כל אלה מחייבים את הרחקתו של המשיב מהציבור, לבל ימשיך לסכן את שלום הציבור. 7. ב"כ המשיב טען, כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר, וכי בנסיבות הענין מדובר בעונש מידתי. ב"כ המשיב אישר את הודעת המדינה לפיה המשיב עזב בינתיים את הישיבה בה התגורר בסמוך למתן גזר הדין בערכאה קמא, וזאת בשל קושי להשתלב במסגרת החיים שם. לטענת ב"כ המשיב, מאז האירועים נשוא הליך זה, לא נפתחו נגד מרשו תיקים פליליים נוספים. 8. שירות המבחן עמד על הניסיונות הטיפוליים שנעשו ביחס למשיב, וביטא תחושת אכזבה ואי-אמון ביחס לסיכויי שיקומו. העבירות הנוכחיות בוצעו כאשר המשיב נמצא בהליך טיפולי ובפיקוח שירות המבחן, אולם לא ניכרה כל נכונות מצדו לעשות מאמץ, ולהיטיב את דרכו. לפיכך, לא הוצגה כל המלצה טיפולית בעניינו גם בערכאה זו. 9. שקלנו את מכלול שיקולי הענישה על רקע מסכת הנתונים שלפנינו, והגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת ערעור המדינה, ומהחמרה ניכרת בעונשו של המשיב, כדי ליתן מענה ראוי לתכלית הענישה, תוך התחשבות מידתית בנסיבות לקולא הפועלות במקרה זה. העבירות שהמשיב עבר בליל ה-3.12.07 הן רבות במספר וחמורות בנסיבותיהן. הן כוללות סיוע לביצוע עבירת רכוש, עבירות תעבורה חמורות המגיעות כדי סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, סיוע לעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, ועבירה כנגד שוטר בעת מילוי תפקידו. יש במקבץ עבירות זה ביטוי, בראש וראשונה, להתנהגות פורצת כל מסגרת, ופריקת כל רסן מצדו של המשיב הן כלפי אזרח מן השורה, והן כלפי אנשי משטרה הדולקים אחריו, ומורים לו להישמע להוראותיהם. מעבר לכל, מעשיו של המשיב כללו דהירה מסוכנת ביותר בכלי רכב, בניגוד לכללי זהירות בסיסיים, שיש בהם כדי יצירת סיכון ברמה גבוהה ביותר לפגיעה באדם וברכוש. הסיכון התממש בחלקו בפגיעה ברכוש שנקרה בדרכו. בית משפט זה קבע רמת ענישה גבוהה במיוחד לעבירות הכרוכות בנהיגה פרועה בכביש תוך סיכון מיידי של חיי אדם בנתיב תחבורה ואגב התעלמות מכללי התנועה ומהוראות שוטרים לעצור. חומרת הענישה נובעת הן מהחומרה המופלגת העולה מהתנהגות זו, ומהסיכונים שהיא טומנת בחובה, והן מהתפשטותה של התופעה המסוכנת הזו בכבישי הארץ, באזורים שונים בערים ומחוצה להן (ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסי לוי (לא פורסם, 7.6.06); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.05); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.05); ע"פ 308/06 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 15.5.06)). מידת הסטייה מהתנהגות נורמטיבית, המשתקפת בשרשרת העבירות שהמשיב היה מעורב בהן מצביעה על קיום מסוכנות גבוהה וממשית מצדו לביטחון אדם ורכוש. חומרת התנהגותו מקבלת מישנה עוצמה נוכח העובדה שזמן קצר קודם לאירועי העבירות נמצא המשיב בפיקוח קצין מבחן במסגרת הליך פלילי קודם שהתנהל נגדו, אולם הוא לא הפיק ממהלך זה כל תועלת. שירות המבחן, המלווה את המשיב עוד בטרם נפתח הליך זה, הגיע למסקנה כי אין בשלב זה אופק שיקומי הטומן בשורה כלשהי לשיקומו של המשיב. מציאות עגומה זו מקצינה את חומרת מסוכנותו של המשיב כלפי הציבור, ואינה מותירה אופציה אחרת אלא לבודד אותו מן החברה כדי להגן עליה מפני סיכונים נוספים הנובעים מהתנהגותו העבריינית הפוטנציאלית. המשיב הנו אדם צעיר, אשר ביצע את העבירות נשוא הליך זה בעת היותו בן 17, והוא מעולם לא ריצה עונש מאסר ממשי קודם לכן. נתון זה פועל לקולת העונש. עם זאת, כבר פסקנו לא אחת כי גילו הצעיר של נאשם, ואף קטינותו לצורך הענין, אינם מילות קסם הפוטרות מעונש ממשי בכל עת ובכל מצב. כנגד גורם הגיל הצעיר ואינטרס השיקום עומד לעולם אינטרס הציבור בהגנה על בטחונו ושלומו, ושיקולי הקולא והחומרה הללו מחייבים איזון ראוי. כאשר, מצד אחד, מדובר באדם מסוכן שאין מעצורים להתנהגותו המזיקה, ומנגד סיכויי שיקומו דלים כמו במקרה זה, תכלית הענישה מצדיקה הטלתו של עונש מרתיע להגנת הציבור גם על נאשם שגילו צעיר, ואף קטין. עם זאת, בהיקפו של המאסר שייגזר, יש להתחשב בגיל צעיר או בקטינות ככל הנדרש לצורך מידתיות הענישה (ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4) 885 (2005), פסקה 20 לפסק דינה של השופטת ביניש; ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נו(1) 594, 603 (2001)). בענייננו, אין מנוס מהטלת עונש מאסר ממשי על המשיב לאור נסיבותיהן החמורות של העבירות, והעדר סיכויים ממשיים לשיקום ביחס אליו. בהיקפו של עונש המאסר נתחשב בעובדת קטינותו - על גבול הבגירות - של המשיב, בעת ביצוע המעשים נשוא הליך זה, וכן בכך כי כערכאת ערעור, אין אנו אמורים למצות את הדין. 10. אנו מקבלים, אפוא, את ערעור המדינה, ומבטלים את גזר הדין שהוטל על-ידי בית המשפט קמא. אנו גוזרים על המשיב עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. כן אנו מטילים עליו עונש מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך שלוש שנים, ובלבד שעונש זה לא יופעל אלא אם יעבור המערער עבירה נוספת של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, או עבירה כנגד שוטרים בניגוד לסעיפים 273 עד 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כן אנו מורים כי המשיב ייפסל מלהחזיק רשיון נהיגה למשך ארבע שנים מיום שחרורו מן המאסר. המשיב יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 15.9.08 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן היום, י"ב באב התשס"ח (13.8.08). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08045380_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il