בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4535/97
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
העותרים: 1.
אמסלו טסמה
2.
מנגיסטי טסמה
3.
יטקטו גזהיין
4.
מוצה טסמה
נגד
המשיבים: 1.
שר הפנים
2.
מנהל מינהל האוכלוסין משרד הפנים
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: ח'
בכסלו התש"ס (17.11.99)
בשם
העותרים: עו"ד פרופ' מיכאל קורינלדי
בשם
המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. ארבעת העותרים שבפנינו הם בני משפחה אחת. הם
הגיעו לישראל מאתיופיה בשנים 1988-1990. עותרים 2 ו3- הם בני זוג. עותרים מס' 1
ו4- הם ילדים של בני הזוג. במרשם האוכלוסין לא נרשמו העותרים (בתחילה) כיהודים.
עותרים 2 ו3- הותירו "משבצת ריקה" ברישומם הראשון, ואילו עותרים 1 ו4-
נרשמו כ"נוצרים". בעקבות עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 3032/95) שונה
רישומם של עותרים מס' 1 ו4- ל"משבצת ריקה". באותה עתירה ביקשו העותרים
גם, כי רישומם ישונה ל"יהודים". המשיבים טענו, כי העותרים לא הניחו בסיס
ראייתי מספק ליהדותם, וכי עיון במסמכיהם מלמד כי הם, למעשה, נוצרים. בסופו של יום
הוחלט על מחיקת העתירה, וזאת נוכח כוונתם של העותרים לפנות לוועדה מייעצת שמונתה
על ידי שר הפנים ב10.9.93-, בכדי שתדון בעניינם. ועדה זו לא התכנסה לדון בעניינם
של העותרים. לאחר שדנו שוב בעניין, שבו וקבעו המשיבים כי אין מקום לרשום את
העותרים כ"יהודים". מכאן העתירה שבפנינו. עיקרה, טענתם של העותרים כי יש
לרשום אותם כ"יהודים" ולא כ"נוצרים" או "משבצת
ריקה". בעתירה נטען גם כי יש לאפשר לעותרים לערער על ההחלטה שלא לרושמם
כיהודים, בפני הוועדה המייעצת שמונתה על ידי שר הפנים לעניין זכאות לעלייה, אולם
בעיקרי הטיעון שהגישו העותרים זנחו הם טענה אחרונה זו.
טענות המשיבים
2. טענתם העיקרית של המשיבים היא, כי העותרים 1
ו4- אינם יהודים, שכן אימם (העותרת מס' 3) אינה יהודיה. כמו כן, עותר מס' 2 היה
אמנם יהודי, אך הוא המיר את דתו ועל כן אין לרשום גם אותו כ"יהודי"
במרשם. ביסוד טענות אלו הונחה בפני תשתית עובדתית עניפה ומורחבת. אעמוד על עיקריה
בקצרה.
3. טעמם הראשון של המשיבים הוא כי המסמכים
שהובאו על ידי העותרים לעניין זה לא נמצאו מהימנים. אישור אחד, שניתן על ידי הקס
מהרט סהלו, לא ניתן היה לאימות (עקב פטירתו של הקס) ונמצאו על האישור עצמו סימני
מחיקה, שתחתם מופיע הכיתוב "נוצרי" ונסיון לשנות הכיתוב ל"ביתא
ישראל". אישור נוסף, שניתן על ידי הקס מלקה עזריה לא ניתן היה לאימות, נוכח
סירובו של הקס לבוא בדברים עם נציגי משרד הפנים. העותר מס' 1 המציא אמנם אישור
מטעם הרב שלוש (רבה הראשי של העיר נתניה) כי הוא נישא כיהודי, אולם לטענת המשיבים,
תעודה זו הוצאה על יסוד אישורו של קס, שלא ניתן לאימות וספק אם יש לקבלו מלכתחילה.
שנית, הצהרתם הראשונית של העותרים על עצמם כ"נוצרים" או למצער
"משבצת ריקה" מלמדת על אי יהדותם, בייחוד נוכח הסכמתם שבשתיקה לרישום זה
- אותו לא ניסו לשנות במשך קרוב לחמש שנים למן הגעתם לישראל. שלישית, רבים
מבין בני משפחתם של העותרים נקטו - לאחר הגעתם לישראל - בהליך של "השבה
ליהדות", כלומר, ראו עצמם כלא יהודים מלכתחילה. עובדה זו עלתה בקנה אחד עם
מחקר שהצביע על כך, כי הכפר בו התגוררו העותרים - התנצר כולו.
4. לבד מטעמים אלו - שעמדו ביסוד עמדת המשיבים
עוד בדיון בעתירה בבג"ץ 3032/95 (שנמחק לבסוף) - התבסס עיקר עמדת המשיבים על
הקביעה, כי משפחתה של עותרת מס' 3 איננה יהודיה. קביעה זו התבססה על מסמך שנכתב על
ידי מר יעקב טדסה (להלן: טדסה). מסמך זה הינו תיאור העץ המשפחתי של משפחתה של
עותרת מס' 3. טדסה הוא אחי אימה של העותרת מס' 3. מן המסמך שצורף עלה כי אחותו (אם
העותרת מס' 3 וסבתם של העותרים 1 ו4-) אינה יהודיה אלא נוצריה. בעקבות מסמך זה פנו
המשיבים לרב שלוש, שקבע כאמור, כי עותר מס' 1 הוא יהודי ונשא אשה יהודיה. הוא
המליץ כי יערך בירור נוסף בעניין. בבירור זה, שנערך ביום 12.2.97 בפני הקס הדנה,
נקבע כי העותרים אינם יהודים. בעקבות זאת, חזר בו לכאורה הרב שלוש מקביעתו לפיה
עותר מס' 1 ומשפחתו הם יהודים. בה בעת, הביע הרב שלוש את רצונו לסייע לעותרים
בגיורם.
טענות העותרים
5. העותרים טענו בפנינו בהרחבה, כי הם אכן יהודים
ומכל מקום, לא היה בסיס לסירובם של המשיבים לרשום אותם כ"יהודים".
לעמדתם זו הובאו מספר טעמים: ראשית, רישומם הראשון של העותרים אינו יכול
לשמש כראיה. הוא היה מוטעה מעיקרו ולא על דעתם שלהם. על כן, אין ליחס חשיבות
לעניין זה. שנית, העותרים ביססו תשתית מספקת לשם רישומם כיהודים. זאת,
בעיקר על יסוד אישור חמישה קסים (שנחתם ביום 21.12.95) וכן על מכתבו של הרב שלוש,
שקבע בהסתמך על הקס נוגט, כי עותר מס' 1 הוא יהודי. שלישית, כי אין תוקף
לבירור שנערך בפני הקס הדנה, הן לאור טיב ההליך שהיה והן לאור מעמדו - הלא מוסמך -
לטענת העותרים. רביעית, הקביעה כי משפחתה של העותרת מס' 3 אינה יהודיה
משמעה, כי פרופ' תאמרת עמנואל, שהוא אחי סבתה של עותרת מס' 3 ומנהיג דור התקומה של
יהודי אתיופיה במאה הנוכחית, גם הוא אינו יהודי. קביעה זו היא חסרת יסוד, כך נטען,
נוכח מסמכים רבים המוכיחים כי הוא אכן היה יהודי. לסיכום טענותיהם חוזרים העותרים
וטוענים, כי משהודיעו לפקיד המרשם כי יש לרושמם כיהודים, הביאו ראיות ליהדותם,
ואין הם "בני דת אחרת", לא היתה כל עילה לסרב לרשום אותם כיהודים.
החקירה שנעשתה בעניינם, כך נטען, אינה בגדר סמכותם של המשיבים, וממילא תוצאותיה -
אף לגופו של עניין - אינן מבססות את הסירוב לרשום אותם כיהודים. חמישית, כי
עמדת המשיבים לפיה הם אינם יהודים אינה עולה בקנה אחד עם רישומם של חלק מאחיו של
עותר מס' 1 כיהודים.
התשתית הנורמטיבית
6. סעיף 19ב(א) לחוק מרשם האוכלוסין,
התשכ"ה1965- (להלן: החוק) קובע, כי פרטי הרישום של תושב הנרשם לראשונה יירשם
על פי תעודה ציבורית ובהיעדרה - על פי הודעה שנמסרה על ידו (על פי סעיף 5 לחוק).
סעיף 19ב(ב) לחוק קובע, כי פקיד רישום רשאי לסרב לרשום על פי הודעת המבקש, אם היה
לו יסוד סביר להניח שההודעה איננה נכונה. סעיף 3א(א) לחוק מוסיף, כי לא יירשם אדם
כיהודי לפי לאומו ודתו אם ההודעה לפי החוק או רישום אחר שבמרשם או בתעודה ציבורית
מראים כי אינו יהודי. אכן, בעת שהגיעו העותרים לישראל נמסרה על ידם הודעה כאמור
בסעיף 5 לחוק. טענתם היא, כי יש לשנות רישום זה. לכאורה, לשם שינוי רישום מעין זה
יש צורך בתעודה ציבורית (על פי סעיף 19ג לחוק). אולם הוסכם בין הצדדים שבפנינו, כי
הבסיס לדיון בעתירתם של העותרים יהא כאילו המדובר ברישום ראשון מטעמם, ללא צורך
בקיומה של תעודה ציבורית בהכרח מצד העותרים (וראו: בג"ץ 230/86 מילר נ' שר
הפנים, פ"ד מ(4) 436, 442-443, והשוו: בג"ץ 147/70 שטדרמן נ' שר
הפנים, פ"ד כד(1) 766). השאלה היא, על כן, כלום ישנה עילה להתערבותו של
בית משפט זה בהחלטתם של המשיבים שלא לרשום - ברישום ראשון - את העותרים
כ"יהודים".
7. הטענה הראשונה היא, כאמור, כי המשיבים לא היו
רשאים לערוך בירור מקיף בסוגיה זו. אכן, אין חולק כי בנסיבות המקרה נערך בירור
מקיף - ככל שניתן - באשר ליהדותם של העותרים. בה בעת שוכנעתי, כי אין בבירור זה -
בנסיבות המקרה - משום חריגה מן הסמכות הנתונה לפקיד הרישום בחוק. על פי סעיף
19ב(ב) לחוק פקיד הרישום מוסמך לסרב לרשום אדם על פי הודעתו, אם היה לו יסוד סביר
להניח כי ההודעה אינה נכונה. גדרי שיקול הדעת במסגרת סמכות זה הם פועל יוצא של
פרשנות החוק ותכליתו (השוו: בג"ץ 256/88 מדאינווסט מרכז רפואי בע"מ
נ' מנכ"ל משרד הבריאות, פ"ד מד(1) 19). הגם שניתן משקל ממשי להודעה
הראשונית שנמסרת, והגם שאין תפקידו של פקיד הרישום תפקיד שיפוטי הקובע - למשל -
יהדותו של אדם (השוו: בג"ץ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים, פ"ד
נ(5) 89), הרי שאין המדובר בסמכות שאין בצידה שיקול דעת. זו מטרתו של סעיף 19ב(ב)
לחוק, המאפשר לא לרשום אדם לפי הפרטים שמסר בהודעתו, אם זו "הודעה... הכוללת
דבר שקר (כגון כאשר המדובר על מעשה רמייה או כאשר יש ראיות על השתייכותו של התושב
לדת אחרת)" (בג"ץ 264/87 התאחדות הספרדים (ש"ס) נ' מנהל מינהל
האוכלוסין, פ"ד מג(2) 727, 731-732). אכן, בכדי להפעיל סמכותו בדבר רישום
נדרש לא פעם פקיד הרישום לחקור בדבר הפרטים שנמסרו לו בהודעה (ראו: בג"ץ
467/75 האטשינס ואח' נ' שר הפנים, פ"ד ל(3) 148, 151; בג"ץ
563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים, פ"ד לג(2) 97, 98). סמכות זו, כמו כל
סמכות מינהלית, צריכה להיות מופעלת בסבירות, הגינות, מידתיות, שוויון, ללא זדון
ובתום לב.
8. ודוק: העתירה שבפני אינה מעוררת את השאלה, אם
יש להכיר ביהדותם של העותרים נוכח גיור שעברו. העותרים שבפני מבקשים לבסס את
רישומם כיהודים אך על יסוד כך שהם נולדו לאם יהודיה (שאף היא לא גוירה) ואינם בני
דת אחרת. על כן, השאלה היא כאמור, אם יש יסוד להתערבותנו בשיקול דעתם של המשיבים
בהחלטתם שלא לרשום את העותרים כ"יהודים". תשובתי לשאלה זו - בנסיבות
המקרה - היא בשלילה. לדידי, לא ביססו העותרים עילה להתערבות זו בשיקול דעתם של
המשיבים באשר לסירובם לרשום את העותרים כ"יהודים" במרשם.
9. אשר לעותרת מס' 3 (וממילא ילדיה, העותרים 1
ו4-), הרי שעמדת המשיבים היא כי היא אינה בת לאם יהודיה. לעניין זה התבססו המשיבים
על המסמך שערך יעקב טדסה. על יסוד מסמך זה ובירור שנעשה, סירב גם הקס הדנה להכיר
בעותרים כיהודים. לעניין זה הכבירו העותרים טיעונים לגבי מעורבותו ושיקול דעתו של
הקס הדנה בעניינם. אין בידי להכריע בטיעונים אלו. כך, שכן השאלה הנדונה איננה תוקף
ההכרה ביהדותם של העותרים אלא שיקול דעתם של המשיבים בהתבססם על קביעה זו של הקס
הדנה. ההסתמכות על קביעה זו, כמו גם על עמדתו המאוחרת של הרב שלוש, מבססים בנסיבות
המקרה את אותו יסוד סביר לכך שאין לרשום את העותרים 1, 3 ו4- כיהודים. הוא הדין
לגבי עותר מס' 2. הגם שאין חולק כי נולד לאם יהודיה, הרי משהוכח לכאורה בפני
המשיבים כי משפחתו התנצרה, ומשלא הובאה ראיה לסתור קביעה זו, הרי שאין יסוד להתערבותנו
בהחלטה שלא לרשום אותו כ"יהודי" במרשם האוכלוסין. אכן, כל העותרים סיפקו
מסמכים מספר להוכחת יהדותם. גם אם יש להתעלם מן הרישום הראשון כ"נוצרים"
או "משבצת ריקה" (בשל אובדן המסמכים בנדון) ומחלוף זמן רב עד להגשת
בקשתם, הרי שלא מצאנו יסוד להתערבותנו בשיקול דעתם של המשיבים ולפיו אין לייחס
מהימנות ופירוט מספקים לאישור חמשת הקסים ובייחוד לאישור של הקס סהלו. נחה דעתנו,
כי בפני המשיבים הונחה תשתית עובדתית מספקת בכדי לבסס יסוד סביר להנחה כי ההודעה
שנמסרה להם - באשר ליהדותם של העותרים - איננה נכונה. הוא הדין לגבי רישומם של
אחיו של עותר מס' 1 כיהודים. מן הטעמים שהובאו בתגובת המשיבים, נחה דעתנו כי אין
ברישום זה כשלעצמו בכדי לבסס גם את רישומם של העותרים כ"יהודים", שכן
רישום זה לא התבסס על יהדותה של עותרת מס' 3.
10. בהודעות המשלימות ובעיקרי הטיעון שהוגשו לנו,
פרשו העותרים והמשיבים מסכת טיעונים רחבה באשר ליהדותו של פרופ' תאמראת עמנואל,
ממייסדי דור התקומה של יהדות אתיופיה במאה הזו. בעוד שהעותרים טענו לעניין זה כי
פרופ' תאמראת עמנואל נולד לאם יהודיה, שממנה מוצאה של משפחת עותרת מס' 3, הרי
שהמשיבים טענו כי מסמכים שבידיהם מראים כי פרופ' תאמארת עמנואל התגייר בילדותו ועל
כן אין ביהדותו ראיה ליהדותה של שאר המשפחה. אין אנו נצרכים להכריע במחלוקת זו.
כך, שכן השאלה שבפנינו איננה יהדותו של אדם זה או אחר. השאלה היא שאלת הרישום,
וגדרי שיקול הדעת בסירוב לרשום, על פי סעיף 19 לחוק. נחה דעתנו, כי הראיות
והנסיבות שהובאו בפני המשיבים במקרה שבפנינו אינם מצדיקות את התערבותנו בהחלטתם.
על כן, דין עתירה זו להידחות.
מטעמים אלו, דין העתירה להידחות. בנסיבות
העניין, אין צו להוצאות.
ה
נ ש י א
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, כ"ח בתמוז התש"ס
(31.7.2000).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97045350.A12/דז/