פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4533/09 בבית המשפט העליון ע"פ 4533/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.5.09 בת"פ 50015/08 שניתן על ידי כבוד השופט ח' כבוב תאריך הישיבה: י"ב בתשרי תש"ע (30.9.09) בשם המערער: עו"ד זמיר עזריה בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם שירות המבחן: מר מוחמד אגברייה פסק-דין השופט י' דנציגר: לפניינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב) בת.פ. 50015/08 מיום 3.5.2009, בו הושתו על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכל עבירת אלימות מסוג פשע, שישה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של אחזקת סכין או אגרופן, קנס כספי בסך של 1,500 ש"ח או חודשיים מאסר תחתיו ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. העונשים שלעיל הושתו לאחר שהמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו במסגרת הסדר טיעון והורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בצוותא ותוך שימוש בנשק קר) – עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) וסעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובהחזקת אגרופן או סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, וכן לאחר שהמערער הודה והורשע באישום נוסף בגין היזק בזדון – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, נשוא כתב אישום אחר שהוגש כנגדו בידי משטרת ישראל אשר צורף עקב בקשתו לקיים דיון מאוחד באישומים התלויים ועומדים כנגדו. עובדות כתב האישום המתוקן 1. במוצאי יום שבת ה- 16.8.2008, בשעות הלילה, שהו ב"גן היפני" בחולון (להלן: הגן) חבורה בת ארבע נערות קטינות וחבורה בת עשרה נערים קטינים, בהם גם הנאשמים 2 ו-3 ופלוני – חבר שלהם. בשלב מסוים הגיעו לגן גם המתלונן, קטין יליד 22.3.1991, ושלושה מחבריו. כשהגיעו המתלונן וחבריו לגן הם פנו בדברים לנערות שישבו על ספסל ושוחחו עימן. בתגובה לכך התקרבו הנאשמים 2 ו-3, פלוני ונערים נוספים למתלונן וחבריו, גערו בהם על שפנו בדברים לחברתו של פלוני ודרשו מהם להתרחק ממנה. במקום התפתח ויכוח בין שתי חבורות הנערים, במהלכו איימו נאשם 2 ופלוני על המתלונן וחבריו כי יפגעו בהם, תוך שהם מחזיקים בידיהם מאחורי הגב בקבוקים שבורים. 2. בהמשך לויכוח בגן, הגיעו נאשם 2 ופלוני ושלושה מחבריהם לפתח בית הספר בו לומד המתלונן והמתינו שם. בתום הלימודים יצא המתלונן מבית ספרו, או אז נאשם 2 פנה אליו ושאל אותו האם הוא "מחפש אותו". המתלונן השיב בשלילה ודחף את הנאשם 2 שהתקרב אליו. נאשם 2 דחף את המתלונן בחזרה. בשלב זה עברה במקום ניידת משטרה והנאשם 2 ברח מהמקום ובכך הסתיים האירוע. 3. בהמשך לכך, ביום 16.9.2008 לאחר סיום הלימודים, בשעות הצהריים, הבחינו המערער, יליד 15.7.1992, והנאשמים 2 ו- 3 ושניים מחבריהם במתלונן ששהה אותה עת במסעדה בחולון. המערער שהחזיק בידו אגרופן שלא כדין והנאשמים 2 ו-3 שהחזיקו סכין שלא כדין, החליטו לעקוב יחד עם חבריהם אחר המתלונן ולתקוף אותו. כשיצא המתלונן מהמסעדה עקבו אחריו במשך כמה מאות מטרים עד שבשלב מסוים הם הקיפו אותו. לאחר דין ודברים בין המתלונן לבין הנאשם 2, ניסה האחרון לדקור את המתלונן בבטנו באמצעות הסכין שאחז בידו. המתלונן הגן על בטנו באמצעות ידו השמאלית ולכן נפצע מדקירתו של הנאשם 2 בזרוע שמאל. במקביל לכך היכו המערער, הנאשמים 2 ו-3 והאחרים את המתלונן באגרופים, כאשר הנאשם 3 דקר אותו בגבו. מיד לאחר הדקירות הרים המערער אבן מדרכה הולנדית והשליך אותה לעבר המתלונן. האבן פגעה בראשו של המתלונן שהחל לשתות דם. מיד לאחר מכן המערער, הנאשמים 2 ו-3 והאחרים נמלטו מהמקום. 4. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן פציעות וחבלות בחלקים שונים של גופו: פצע גדול ועמוק בראשו, שבר בשן קדמית עליונה, פצעי דקירה בגב, חתך בזרוע שמאל ופצעים שטחיים על דופן הבטן. המתלונן אושפז בבית החולים, טופל שם ושוחרר למחרת היום. 5. בגין מעשיו הואשם המערער כי גרם למתלונן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בצוותא ותוך שימוש בנשק קר) והחזיק אגרופן שלא כדין. ההליכים בפני בית המשפט המחוזי לנוער 6. כאמור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן ובאישום הנוסף בגין היזק בזדון. כתב האישום שהוגש כנגד המערער בגין היזק בזדון לא הובא לעיונו של בית משפט זה, אך מטיעוני הצדדים לפנינו ומעיון בתסקיר שירות המבחן שהובא לפני בית המשפט המחוזי, עולה כי עניינו נוגע לתקופה בה שהה המערער בהוסטל בתנאי מעצר בית מוחלט, לאחר ששוחרר בתנאים מגבילים ממעצרו בגין אירועי כתב האישום המתוקן. המערער סירב לקבל את מרותם של הגורמים הסמכותיים בהוסטל, נהג בתוקפנות והשחית בזדון דלת. בסופו של יום סולק המערער מההוסטל בשל התדרדרות בהתנהגותו והוגש כנגדו כתב אישום בגין היזק בזדון. 7. לאחר שהמערער הודה במיוחס לו הוכן בעניינו תסקיר לעונש על ידי שירות המבחן לנוער. מהתסקיר עלה כי המערער גדל במשפחה חד הורית לאחר שאמו התגרשה מאביו בצעירותה. מאז, סובל התא המשפחתי של המערער מאי יציבות ומעברי מגורים תכופים. עוד ציין שירות המבחן כי המערער הינו נער כריזמטי המשדר בגרות, אך הוא פגוע רגשית ונמצא בסיכון על רקע נסיבות חייו. עוד עולה מהתסקיר כי המערער התחבר לחברה שולית ולנערים המוכרים לרשויות הרווחה על רקע הסתבכותם בפלילים. המערער נשלח בעבר לחברתה של האם המתגוררת בחו"ל במטרה להרחיקו מהסביבה הבעייתית עמה הוא יצר קשרים חברתיים. בחלוף כשנה חזר המערער לארץ והמשיך בלימודיו כשתפקודו מלווה בעליות ומורדות. בנוסף לכך ציין שירות המבחן כי המערער הסביר את מעורבותו בתקיפת המתלונן בלחץ שהפעילו כלפיו חבריו והיגררותו לאירועי אלימות שאחרים יזמו. עוד הטעים שירות המבחן כי הוא התרשם שחרטתו של המערער היא רק מילולית ואינה מלווה בהבנה ממשית לגבי חומרת מעשיו. מהתסקיר עולה כי החרטה שהביע המערער לא קשורה לנזק שהסב למתלונן אלא לצער שגרם למשפחתו ולמחיר שהוא ומשפחתו נאלצו לשלם עקב מעשיו. עוד פירט שירות המבחן את תפקודו הלקוי והבעייתי של המערער בהוסטל ששימש חלופת מעצר, הן בפן התוקפני והן בפן של חוסר יכולתו של המערער לקבל מרות של הצוות המקצועי, עד אשר הוא סולק מההוסטל. שירות המבחן ציין כי קיימים גורמי סיכוי אצל המערער כגון רמתו הקוגניטיבית הגבוהה, היעדר עבר פלילי ומוטיבציה להשתלבות נורמטיבית בעתיד. יחד עם זאת, שירות המבחן הדגיש קיומם של גורמי סיכון, כגון ביצוע עבירות בזמן ניהול הליך משפטי נגד המערער, התחברות לגורמים שוליים, היסטוריה לימודית ותפקודית לקויה, תובנה חלקית ביחס לחומרת העבירה שביצע, אי שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, פגיעה רגשית וחוסר יציבות בתא המשפחתי. בסופו של יום ולאור כישלון הניסיון לטפל במערער במסגרת רשות חסות הנוער, נמנע שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער. 8. בטיעוני המאשימה לעונש הודגשה החומרה היתרה שבהתארגנותו של המערער וחבריו, שארבו למתלונן תוך שהם מצוידים בסכין והמערער אוחז בידיו אגרופן. נסיבות התקיפה מבהירות את החומרה שבמעשיו של המערער, שכן לאחר דקירת המתלונן בידי הנאשם 2 המערער המשיך להכות את המתלונן באגרופיו, ואם לא די בכך, זרק המערער על המתלונן לבנת מדרכה הולנדית שפגעה בראשו באופן שגרם למתלונן לפצע גדול ועמוק ודימום משמעותי, עד אשר המתלונן נזקק לטיפול רפואי בבית חולים. זאת ועוד, המערער לא הושיט למתלונן סיוע אלא נמלט יחד עם חבריו מהמקום. המאשימה הדגישה כי למרות שהמערער לא החזיק את הסכין, הרי שהתקיפה בוצעה בצוותא והחזקת סכין ללא סיבה מוצדקת באור יום וברשות הרבים מעידה על כוונותיה של החבורה. המאשימה טענה כי מדיניות הענישה מחייבת התמודדות עם תופעת הסכינאות וכי "סכין שמוחזקת בכיס במערכה הראשונה, נשלפת במערכה השנייה וגורמת תוצאות טרגיות" כפי שקרה במקרה דנן. 9. מעבר לכך הדגישה המאשימה כי לאחר שהמערער שהה במעצר 61 ימים ושוחרר למעצר בית הוא עישן סמים בשתי הזדמנויות שונות בעודו נתון במעצר בית ומכך ניתן ללמוד שהמערער לא תיקן דרכיו ואינו מעוניין באופן כנה בהליך שיקום. בנוסף לכך, לאחר שהועבר המערער ממעצר בית לחלופת מעצר בהוסטל בתנאי מעצר בית מוחלט הוא לא שיתף פעולה עם ההליך השיקומי אלא נהג בתוקפנות שבעקבותיה הוא סולק מההוסטל והוגש כנגדו כתב אישום בגין היזק בזדון. המאשימה הדגישה כי ביצוע עבירות נוספות אחרי אירוע כל כך חמור מעיד על כך שהמערער לא למד כל לקח ועל כך שאינו משתף פעולה עם הליך השיקום. עוד ציינה המאשימה כי יש ליתן משקל לממצאי שירות המבחן כפי שעולה מהתסקיר שהוכן בעניינו של המערער, לפיו המערער מתקשר עם חברה שולית, חרטתו אינה כנה אלא מילולית ונובעת לא מתוך הכרה בסבלו של המתלונן אלא מתמקדת במחיר האישי שמשלמים המערער ומשפחתו, ולכן שירות המבחן נמנע מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער. 10. לבסוף, טענה המאשימה כי על אף שעסקינן בקטינים, מדיניות הענישה מתייחסת בעניינם לא רק לשיקולי שיקום אלא נותנת ביטוי גם לשיקולי הרתעה, מניעה וגמול, בפרט ביחס למעורבותם באירועי סכינאות. בהקשר זה הוסיפה המאשימה כי בזמן ביצוע העבירה היה המערער בן 16 וחודשיים, וככל שגילו של נאשם מתקרב לסף הבגירות כך יש ליתן משקל פחוּת לקטינותו. לטענת המאשימה, רף הענישה הנקוט בעניינם של קטינים בעבירות כגון דא ובנסיבות דומות עומד לפחות על 12 חודשי מאסר בפועל. לפיכך, עתרה המאשימה להשתת מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי לתקופה משמעותית שיכלול אבחנה בין פשעים ועוונות וכן להשתת מאסר על תנאי נפרד בהקשר להחזקת סכין או אגרופן. עוד עתרה המאשימה להשתת פיצוי לטובת המתלונן. 11. בא כוחו של המערער הדגיש את קטינותו של מרשו וטען כי שיקוליו של בית המשפט לנוער צריכים להיות שונים בבואו לגזור את הדין, שכן עסקינן בענישת קטינים אשר בעניינם יש ליתן בכורה לשיקול השיקום. בא כוח המערער טען כי אמנם אינו מקל ראש במעשה העבירה המיוחס למרשו, אולם אלמלא הדקירה, שהמערער לא נטל בה חלק ואף לא החזיק את הסכין, הרי שעניינו היה נדון בפני בית משפט השלום ולא בפני בית המשפט המחוזי ואז ניתן היה לצפות כי בגזירת דינו היה ניתן משקל נכבד ומשמעותי לאפיק השיקומי. עוד טען בא כוח המערער כי יש ליתן משקל למעצרו הממושך של המערער מעל 60 ימים בתנאים קשים, ואת העובדה כי לאחר מכן שהה המערער במעצר בית באיזוק אלקטרוני, ובהמשך בהוסטל בתנאי מעצר בית מוחלט ללא חופשות. עוד הדגיש בא כוח המערער כי מרשו הוא אדם חיובי עם פוטנציאל וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן הוא בעל יכולת קוגניטיבית גבוהה. מעבר לכך טען בא כוח המערער כי מרשו הבין את חומרת מעשיו ואף אמו נרתמה לשיקומו ויצרה קשר עם גורמי הרווחה בעיריית חולון על מנת לשלב את המערער בתוכנית לימודית ותעסוקתית. 12. עוד הוסיף בא כוח המערער כי למערער אין עבר פלילי, הוא לא היה מעורב בעבר באירועי אלימות וזהו לו המפגש הראשון עם רשויות אכיפת החוק, לכן ישנם סיכויי שיקום טובים בעניינו שאין להקל בהם ראש בהתחשב בגילו הצעיר. באשר להתנהגותו של המערער בהוסטל, טען בא כוח המערער כי התנהגות זו של מרשו באה על רקע תסכולו לאחר שהובטח לו כי יוכל להתקשר לחברתו אולם הבטחה זו לא קוימה. באשר לשימוש בסם בתקופה בה שהה המערער במעצר בית, בא כוחו של המערער לא הכחיש את עצם השימוש בסם, אולם טען כי הסם לא היה של המערער אלא של חבר שהגיע לבקרו. עוד הוסיף בא כוח המערער כי אם מרשו יורשע הרי שלא יוכל להתגייס לצה"ל, ובכך יסוכל רצונו לתרום למדינה ולהשתלב חזרה במסלול חיים נורמטיבי שיוביל לשיקומו. לפיכך, טען בא כוח המערער כי אין להרשיע את מרשו, ויש להסתפק בתקופה בה הוא היה נתון במעצר בנוסף להשתת 500 שעות של"צ. 13. בית המשפט המחוזי לנוער הדגיש בגזר דינו כי מדיניות הענישה הנוהגת, גם במקרים בהם עסקינן בנאשם קטין, מחייבת ענישה הולמת ומרתיעה כאשר מדובר בתופעת הסכינאות ונשיאת נשק קר. כך קבע בית המשפט המחוזי כי גם כאשר מדובר בנאשם קטין, יש ליתן משקל לעובדה שמעשיו מעמידים בסכנה של ממש את חיי נפגע העבירה. בית המשפט המחוזי הטעים כי ההלכה הנוהגת מורה כי קטינות אינה חסינות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הוא אינו מתעלם מאינטרס השיקום שנכון ביתר שאת בעניינם של קטינים, ואף אינו מתעלם מהעובדה שהמערער הודה במיוחס לו, הביע חרטה, ריצה תקופת מעצר לראשונה בחייו וכי נסיבותיו המשפחתיות אינן קלות. 14. בית המשפט המחוזי קבע כי נקודת האיזון הראויה חייבת להיות זו שמציבה בקדמת הבמה את הצורך להרתיע מפני נקיטת מעשי אלימות בין חבורות נוער שבמסגרתם מעורבת בדרך כלל גם סכינאות, וזאת בדמות עונש ההולם את חומרת המעשה והסבל שנגרם לנפגע העבירה, כמו גם אופי התקיפה שבוצעה בצוותא לאחר מארב לנפגע העבירה ותוך הצטיידות בנשק קר, בזמן שהמערער החזיק בידיו אגרופן וזרק לבנת מדרכה הולנדית על המתלונן. לבסוף, הדגיש בית המשפט המחוזי כי יש להשית עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על כל מי שמצטייד בכלי נשק, מצטרף לחבורה אלימה ששמה לה למטרה לפגוע באחרים, ובפרט כשמדובר בתקיפה של רבים נגד אחד תוך שימוש בסכין ותוך גרימת פציעה קשה, אלא אם התקיימו בו נסיבות חריגות. לפיכך השית בית המשפט המחוזי לנוער על המערער את העונשים שלעיל תוך שציין כי לנגד עיניו עמדה תקופת מעצרו של המערער. מכאן הערעור שלפניינו. טענות המערער בערעור 15. לטענת המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד עזריה זמיר – העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער חורג במידה ניכרת מרף הענישה הנהוג במקרים דומים. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לקטינותו בעת ביצוע העבירה ובעת שנגזר דינו כמו גם לאינטרס השיקום שיש להעדיפו בעניינם של קטינים. בנוסף לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לעובדה כי אין לו עבר פלילי. ממשיך המערער לטעון כי אלמלא הדקירה, שהוא לא היה מעורב בה, עניינו היה נדון בפני בית משפט השלום ולכן ניתן להניח כי העונש שהיה מושת עליו היה מבכר את אינטרס השיקום. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לתקופת מעצרו הממושכת ולכן גם לא הורה על ניכויה מעונש המאסר. בהמשך לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לשיתוף הפעולה שלו ושל משפחתו עם שירות המבחן. בהקשר זה טוען המערער כי יש ליתן משקל לעובדה שמשפחתו תומכת בו בתהליך שיקומו. כך טוען המערער כי אמו פנתה למינהל החינוך והתרבות ביחידה לקידום הנוער בחולון על מנת לשלבו בתוכנית היל"ה בה ישלים 12 שנות לימוד בשעות אחר הצהריים כשבבוקר ימצא תעסוקה הולמת. כמו כן טען המערער כי יש לו רצון עז ללמוד ולהצליח על מנת להשתקם, ולכן שליחתו למאסר לתקופה ממושכת תאיין את ההליך השיקומי. 16. לטענת המערער מעשיו נבעו כתוצאה מנסיבות חייו הלא קלות, במהלכן גדל במשפחה חד הורית ללא קשר עם אביו הביולוגי. עוד מוסיף המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לאישיותו החיובית, לפוטנציאל הטמון בו כפי שעולה מהתסקיר שהוכן בעניינו, אשר אף מלמד על היותו בעל יכולת קוגניטיבית טובה ובעל מוטיבציה להשתלבות נורמטיבית. לפיכך, מבקש המערער להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו, להורות על ביטול עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולהסתפק בתקופת המעצר שריצה בנוסף להשתת מאסר מותנה, ולחילופין להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות ו/או בשעות של"צ. התסקיר המשלים 17. ביום 21.9.2009 נערך על ידי שירות המבחן לנוער תסקיר משלים בעניינו של המערער, אשר ממצאיו הובהרו בדיון לפניינו על ידי מר מוחמד אגברייה. מהתסקיר המשלים עולה כי עד לשבועיים עובר למועד עריכת התסקיר, המערער התגורר עם אימו, סבתו ואחותו הצעירה בחולון. במהלך החודשים יוני-יולי 2009 שולב המערער ביוזמת משפחתו וגורמי הרווחה בעיריית חולון בפרויקט היל"ה להשלמת 12 שנות לימוד ובמקביל עסק בעבודות שיפוץ מזדמנות. ואולם, שבועיים לפני עריכת התסקיר ביקשה האם לעבור ולהתגורר בעיר אחרת ושכרה בה דירה בסיועה של אמהּ, סבתו של המערער, זאת על מנת לנתק את ילדיה מהסביבה החברתית המדרדרת. יחד עם זאת, המערער דיווח כי הוא ממשיך בקשריו החברתיים עם חבריו מחולון. המערער אף מסר כי אינו מתכוון לשוב ללמוד בפרויקט היל"ה והתקשה להסביר באיזו מסגרת תעסוקתית/לימודית בחר להשתלב. לקראת תום השיחה עם נציגת שירות המבחן נדרש המערער למסור דגימת שתן ועקב כך הודה כי הוא נוהג לעשן גראס ואף עישן גראס יומיים לפני עריכת התסקיר המשלים. בדיקת השתן שנערכה לו הצביעה על שימוש בסם. המערער דחה את הצעת שירות המבחן להשתלב בקהילה השיקומית "מלכישוע" בתהליך גמילה, בהסבירו כי תקופת המאסר עשויה להיות קצרה יותר מאשר השתלבות ב"מלכישוע" ולכן לא "משתלם לו" להשתלב בתהליך. לאחר השיחה הנ"ל ניסה שירות המבחן ליצור עם המערער קשר טלפוני מספר פעמים אך לא נענה. לאור האמור לעיל נמנע שירות המבחן גם הפעם מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער. 18. למען שלמות התמונה יצויין כי בדיון שנערך לפניינו, הודיע בא כוחו של המערער כי לאחר שיחה שניהל עם מרשו ואמו, השתכנע המערער כי יהיה זה לטובת שיקומו להשתלב ב"מלכישוע", זאת למרות שהתהליך כרוך בזמן ממושך של כשנתיים ונלווה לו ניתוק מסביבתו ומקשריו החברתיים. טענות המשיבה בערעור 19. בדיון שלפניינו טענה המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד מיטל בוכמן-שינדל – כי יש לדחות את הערעור. לטענת המשיבה, אין לאפשר למערער לפנות לאפיק שיקומי ב"מלכישוע" שכן התנהגותו למן היום בו ביצע את העבירה ועד לעת הזו ממש, מלמדת כי עסקינן במי שאינו מעוניין בכנות בשיקום ובמי שאינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול. התמונה העולה מהתסקיר ומהתסקיר המשלים היא שעסקינן במערער שדבק באורח חיים בלתי נורמטיבי. הדבר בא לידי ביטוי בכך שגם לאחר שהמערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, בעודו שוהה במעצר בית הוא עישן גראס בשתי הזדמנויות שונות במקום לתקן את דרכיו ולכבד את האמון שנתן בו בית המשפט. זאת ועוד, המערער התוודה בפני נציגת שירות המבחן כי הוא ממשיך ומעשן גראס גם בשלב זה, בתקופת עיכוב ביצוע עונשו. עוד ציינה המשיבה כי בתקופה בה שהה המערער בחלופת מעצר בהוסטל הוא נהג בתוקפנות, דבר שמעיד על הלך מחשבתו של המערער ועל מי שאינו מפנים את הצורך בתיקון דרכיו. עוד מוסיפה המשיבה, כי בפני בית המשפט המחוזי לנוער צורף לדיון תיק שלישי שעניינו אישום בגין סמים. לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי לא התייחס לאישום זה, וככל הנראה התיק נשמט בשוגג מעיניו. המשיבה הדגישה כי למרות שלא הגישה ערעור על השגגה שנפלה תחת ידיו של בית המשפט המחוזי, היא מסבה את תשומת ליבו של בית משפט זה לכך שהשימוש בסמים אינו בגדר תופעה חריגה אצל המערער אלא זהו עניין שבשגרה אשר נמשך גם עתה. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי הסכמתו הפתאומית של המערער להשתלב ב"מלכישוע", אינה אלא ניסיון נוסף להתחמק מעונש כפי שאף עולה מהתסקיר המשלים. כך טוענת המשיבה כי דברים אלו עולים בקנה אחד עם התרשמותו של שירות המבחן כי חרטתו של המערער אינה אלא חרטה מילולית גרידא, וכי ככל שהמערער מביע צער הוא עושה זאת בשל השלכות התנהגותו על משפחתו ועל חייו ולא בשל הנזק והסבל שנגרמו למתלונן. 20. מעבר לכך מדגישה המשיבה כי העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות. המערער היה מעורב בתקיפה אלימה ואכזרית של המתלונן. חלקו של המערער היה מהותי ובא לידי ביטוי בהכאת המתלונן באגרופיו וזריקת לבנת מדרכה הולנדית על ראשו, זאת בנוסף לעובדה שהמערער החזיק אגרופן בידו וחבריו החזיקו סכין לשם דקירת המתלונן. עוד מדגישה המשיבה כי יש ליתן משקל לחבלה הגופנית החמורה שנגרמה למתלונן עקב זריקת הלבנה על ידי המערער. מעבר לכך טוענת המשיבה כי עמדתו של המערער לפיה בית המשפט המחוזי לא התחשב בתקופת מעצרו מופרכת שכן בית המשפט המחוזי ציין מפורשות בגזר דינו כי העונש שהושת על המערער נגזר בשים לב לתקופת מעצרו. לבסוף, טוענת המשיבה כי הגם שהמערער קטין, הרי שהסכנה שהוא הציב את חייו של המתלונן בפניה כמו גם אי שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול והתנהגותו שאינה מאפיינת את מי שמעוניין בכנות בהליך שיקומי, מצדיקים את דחיית הערעור והשתת מאסר משמעותי בפועל כפי שהורה בית המשפט המחוזי. לפיכך, טוענת המשיבה כי אין כל מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 21. דין הערעור להידחות מהנימוקים שלהלן. 22. בע"פ 49/09 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.2009) עמד בית משפט זה על מדיניות הענישה הראויה בעניינם של קטינים (להלן: עניין פלונים), תוך שהודגש כי בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה. עוד צויין בעניין פלונים כי שעה שבית המשפט עוסק במלאכת האיזון האמורה, נדרש הוא ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין הקטין, לגילו ולסיכויי שיקומו. כמו כן הוטעם בעניין פלונים כי על בית המשפט ליתן מעמד בכורה לסיכויי השיקום של הקטין. 23. אמת ויציב, זוהי מדיניות הענישה הנקוטה בידי בית משפט זה בעניינם של קטינים, וכך יש לנהוג גם במקרה דנן. ואולם, לאחר שבחנו את סיכויי השיקום של המערער הגענו לכלל מסקנה כי התנהלותו מצביעה על כך שבשלב זה הוא אינו בשל לעבור הליך שיקומי. מסקנתנו זו מושתת על הטעמים שלהלן. ראשית, לאחר האלימות החמורה שנקט המערער במסגרת האירועים נשוא ההליך דנן, בתקופה שבה שהה בהוסטל הוא שב לסורו ונקט באלימות ותוקפנות והפגין חוסר מוכנות לקבל את מרותם של הגורמים המוסמכים. התנהלות זו אינה מעידה על מי שהפנים את הצורך בתיקון דרכיו. שנית, לפי טענת המשיבה שלא הוכחשה על ידי המערער, בתקופה בה שהה המערער במעצר בית הוא עישן סמים בשתי הזדמנויות שונות ובכך ביטא זלזול באופציה השיקומית והפר את האמון שנתן בו בית המשפט. מי שננקטו נגדו הליכים משפטיים בשל עבירות חמורות שביצע מן הראוי שיתקן את דרכיו ולא יוסיף חטא על פשע. זאת ועוד, מהתסקיר המשלים עולה שאין מדובר במעידה חד פעמית, שכן גם בתקופה שבה עוכב ביצועו של העונש על ידי בית משפט זה המערער המשיך לעשן סמים, ובכך הביע המערער את הלך מחשבתו המזלזל לגבי האפיק השיקומי, שלא לומר מעל באמון שנתן בו בית המשפט. אין גם להתעלם מהערכת שירות המבחן לפיה חרטתו של המערער אינה כנה והיא בגדר חרטה מילולית גרידא. נראה איפוא כי המערער אינו מעוניין בתיקון אמיתי אלא הוא ממשיך באורח חיים בלתי נורמטיבי. שלישית, מהתסקיר המשלים עולה כי המערער הבהיר שאין בכוונתו לחזור לפרויקט היל"ה. מצופה ממי שנמצא בראשיתו של הליך שיקומי להתמיד בו ולא לזנוח אותו עם תחילתו, שכן אחרת לא ניתן לבטוח בכנות ורצינות כוונותיו השיקומיות. שירות המבחן ציין בתסקיר את נטייתו של המערער להתחבר לחברה שולית ולמעשה חבריו מוכרים כמי שמעורבים בפלילים. זאת ועוד, למרות שעבר להתגורר עם אמו ואחותו בעיר אחרת לא ניתק המערער את קשריו הבעייתיים עם חבריו מחולון (הגם שציין כי הוא נמנע מלהגיע עמם למקומות המועדים לפורענות). נטייתו של המערער להתחבר לחברה שולית, בצירוף הנתון אודות היעדר תוכנית ממשית מצידו להשתלבות במסגרת תעסוקתית/לימודית מהווים יחדיו גורם סיכון שעשוי להניב מעשי עבירה נוספים מצד המערער. רביעית, נכונותו של המערער להשתלב בקהילה השיקומית "מלכישוע" נטענה לפנינו רק בדיון, בעוד שכאשר החלופה הועלתה בפניו ובפני אמו על ידי שירות המבחן, המערער לא הסכים לה ועסק בחישובי "עלות-תועלת", דבר שמעיד יותר מכל על היעדר הבנה ממשית מצדו של המערער לחומרת מצבו ועל כך שאינו מעוניין באמת ובתמים להשתלב בתהליך שיקומי. צירופם של כל הגורמים לעיל מבסס את המסקנה לפיה המערער לא הפנים את חומרת מצבו ולא הביע רצון כן להשתלב בתהליך שיקומי. המערער ממשיך לדבוק באורח חיים בלתי נורמטיבי ולא מפנים את הצורך לתקן את דרכיו, ובנסיבות אלה ועל אף שעסקינן בקטין, אינטרס השיקום צריך לקבל משקל פחוּת. אף אם מעוניין המערער להשתלב בתהליך שיקומי ב"מלכישוע" הרי שרצונו זה אינו מהווה שיקול בעל השלכה מהותית על הערעור שלפנינו. המערער הועמד לדין בהליך נשוא ערעור זה בראש ובראשונה בגין עבירות אלימות המתייחסות לאירוע מיום 16.8.2008 ולא בגין עבירות סמים. ההליך נשוא הערעור ביקש למצות עם המערער את הדין בגין התנהגותו האלימה, ולפיכך אין להסיט את מוקד הדיון לסוגיית השימוש בסמים על ידי המערער ולדרכי התמודדותו האפשריות עם סוגיה זו. 24. כפי שציין בית משפט זה הן בפרשת פלונים והן בהזדמנויות רבות אחרות, גם בעניינם של קטינים, אינטרס השיקום למרות שהינו בעל משקל מיוחד ונכבד, אינו עומד לבדו אלא קיימים שיקולי ענישה נוספים שגם להם יש ליתן משקל במלאכת האיזון. במקרה שלפנינו נטל המערער חלק פעיל בתקיפה אלימה שבוצעה בצוותא תוך שימוש בנשק קר כאשר המערער החזיק בידו אגרופן, הכה את המתלונן באגרופיו וזרק על ראשו לבנת מדרכה הולנדית. מעשיו האלימים של המערער הסבו למתלונן נזק גופני משמעותי וגם לכך יש ליתן משקל. בנסיבות אלה יש להשית על המערער עונש מרתיע שישקף את סלידתה של החברה ממעשי בריונות אלימים ועל מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים בהם קטינים מתארגנים בצוותא, מצטיידים בנשק קר, אורבים לקורבנם, ממתינים לשעת כושר ומכלים בו את זעמם תוך שימוש באלימות קשה ואכזרית ובנשק קר. בנסיבות אלה, שעה שמדובר במי שאינו מפנים את חומרת מצבו וממשיך בדרכו הבלתי נורמטיבית, ענישה משמעותית תוך השתת מאסר מאחורי סורג ובריח מגשימה לא רק את שיקול ההרתעה אלא גם את שיקול המניעה וההגנה על הציבור. 25. יתר על כן, הלכה היא כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. לאור הנימוקים שלעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי לנוער הינה סבירה, ולכן עניינו של המערער אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינה של הערכאה הדיונית. 26. אשר על כן הערעור נדחה. נוכח ממצאיו של שירות המבחן לעניין יכולתו הקוגניטיבית הגבוהה של המערער, מוצאים אנו לנכון לצרף המלצתנו לשירות בתי הסוהר לבחון את אפשרות שילובו של המערער בתוכנית לימודית הולמת. 27. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א', ה- 25 באוקטובר 2009, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ניתן היום, כ"ג בתשרי תש"ע (11.10.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09045330_W08.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il