יעקב אלחרר נ. שר הבטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 45325-08-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר העותר: יעקב אלחרר נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין הנשיא יצחק עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בשורה של צווים שונים, שתכליתם היא כי נורה למשיבים לפטור את העותר מגיוס לצה"ל. 1. העותר הוא יליד שנת 2000 ועל פי הנטען בעתירה הוא תלמיד ישיבה. במהלך שנת 2017 התייצב העותר לראשונה בלשכת הגיוס, אז עלה כי העותר נמנה עם אוכלוסייה הזכאית לדחות שירות ביטחון בהתאם לפרק ג'1 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 שהיה בתוקף באותה עת (להלן: חוק שירות ביטחון או החוק). בהמשך לכך נקרא העותר להתייצב בלשכת הגיוס לצורך הסדרת מעמדו. 2. לאחר מכן הגיש העותר מעת לעת בקשות לדחיית שירותו מצה"ל מכוח פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון. ואולם, בחודש מרץ 2023, במועד שבו נדרש להגיע ללשכת הגיוס לצורך הגשת בקשה נוספת לדחיית השירות, הוא לא עשה כן. בהמשך לכך, נשלחו לעותר שתי התראות מטעם המשיבים בהן התבקש להסדיר את מעמדו. עם זאת, מאחר שהעותר לא התייצב לצורך הגשת בקשה מתאימה, הוחלט על ביטול מעמדו כבן ישיבה, ומכתב עדכון בנושא נשלח אליו ביום 10.1.2024 ובהמשך העותר זומן להשלמת הליכי בדיקות לטובת גיוסו. 3. לאחר שנשלחו לעותר שבעה צווים שונים להתייצבות לצורך השלמת הליכי הצו הראשון והלה לא התייצב, התייצב העותר בסופו של דבר ביום 15.2.2024 לטובת השלמת ההליכים. בחלוף שבוע, ביום 22.2.2024, פנה העותר למשיבים, ובין השאר ביקש להחזירו למעמד בן ישיבה ולהקפיא את הליכי גיוסו. בקשה זו נדחתה ביום 1.5.2024 תוך שנמסר לעותר כי ממילא בעת הנוכחית אין תשתית חוקית המאפשרת את הקפאת הליכי הגיוס לטובת לימודים בישיבה. בהתאם לכך התבקש העותר להיערך לקראת גיוסו הקבוע ליום 7.5.2024. למחרת, ביום 2.5.2024, פנה העותר פעם נוספת למשיבים תוך שציין כי יש לפטור אותו מגיוס לנוכח הוראות סעיף 20 לחוק שירות ביטחון, שעניינו במסגרת הזמנים שבה ניתן לקרוא לאדם להתייצב לשירות סדיר; וכן בשל טעמים פרטניים שעניינם נסיבות אישיות משפחתיות ורפואיות. בקשה זו נדחתה במענה מיום 5.5.2024, אך לפנים משורת הדין נדחה גיוסו של העותר לחודש אוגוסט 2024. לאחר שפניות נוספות מטעם העותר לא נענו, העותר פנה למשיבים באמצעות בא-כוחו ביום 15.8.2024 וביקש לדחות את גיוסו על רקע נסיבותיו האישיות. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 20.8.2024, אולם יומיים קודם לכן הגיש העותר את העתירה דנן. 4. כאמור, במסגרת העתירה התבקשנו ליתן שורה של צווים שונים שתכליתם היא כי נורה למשיבים לפטור את העותר מגיוס. לטענת העותר, צו הגיוס שנשלח לו אינו עונה לדרישות המהותיות של "צו" הקבועות בסעיפים 13 ו-55(ז) לחוק, שכן לא צוין בהם תפקיד הפוקד וכן לא מופיעה בו חתימה אישית של הגורם המוסמך על ה"צו". העותר מפרט בהקשר זה כי החתימה שמופיעה על הצו אינה בגדר "חתימה אישית". עוד מפנה העותר לפסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים שלפיו פגם ברישום של זהות הפוקד הקורא למועמד לשירות ביטחון להתייצב לשירות אינו בגדר פגם טכני, אלא פגם מהותי היורד לשורש הסמכות לגייס אדם לשירות ביטחון (ע/39/19 (ערעורים צה"ל) מ' ב נ' התובע הצבאי הראשי ‏(‏2.3.2020‏)‏)‏. מעבר לכך, העותר סבור כי יש לפטור אותו מגיוס מכוח סעיף 20 לחוק שירות ביטחון, משום לטענתו מעולם לא נמסר לו צו דחיית שירות כדין. מכאן טוען העותר שקריאתו לגיוס אינה חוקית, שכן זומן לראשונה בהיותו בן 24, בעוד שלפי סעיף 20(א)(1) לחוק ניתן היה לזמנו עד להגיעו לגיל 20. העותר מוסיף וטוען כי יש לפטור אותו מגיוס מכוח סעיף 36 לחוק, זאת מחמת חוסר התאמה ונסיבותיו המשפחתיות הייחודיות. העותר מצביע בהקשר זה על כך שהוא בן למשפחה חרדית, כך שגיוסו יגרור סנקציות חברתיות-תרבותיות עליו. העותר מוסיף וטוען בהקשר זה כי גיוסו יפגע בגרעין חופש הדת שלו ובכבודו. עוד מציין העותר כי יש לפטור אותו מנסיבות רפואיות של אדם אחר, קרוב משפחתו, שמפאת צנעת הפרט אין מקום לפרטן. לבסוף טוען העותר כי יש לבחון מחדש את השגתו על ביטול מעמדו כבן ישיבה, ואם בקשה זו לא תתקבל, יש להשוות את מעמדו למעמדם של יתר בני הישיבות. לשיטתו, יש לבחון את עניינו באופן דומה לזה של מי שהיה במעמד בן ישיבה ביום 31.3.2024 (מועד פקיעת החלטת ממשלה 682 של הממשלה ה-37 "השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת המשרתים" (25.6.2023)), במובן זה שיש להימנע מגיוסו בכפייה טרם שיעשו כן עם יתר תלמידי הישיבות. לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, וביום 20.8.2024 הוריתי על מתן צו ארעי המורה על עיכוב גיוסו של העותר עד למתן החלטה אחרת, בתוך כך הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום 19.9.2024. 5. לאחר שניתנו למשיבים אחת עשרה ארכות – בהסכמת העותר – תגובתם הוגשה רק ביום 22.1.2026. בתגובתם, המשיבים עומדים על כך שיש לדחות את העתירה על הסף. בראש ובראשונה המשיבים סבורים כי יש לעשות כן מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר. לטענתם, העותר עשה דין לעצמו כשלא התייצב לזימונים רבים שנשלחו לו להשלמת הליכי הצו הראשון, ואף לא הגיע לראיונות שנקבעו לו לבחינת זכאותו להתאמות בשירות הצבאי. עוד מצביעים המשיבים על כך שהעותר לא מיצה הליכים ביחס לטענותיו בדבר תקפות צו הקריאה לשירות שהוצא בעניינו, וממילא נטען כי לא נפל פגם בצו שהונפק, שכן הוא נחתם כדין. מעבר לכך, המשיבים טוענים שיש לדחות את טענת העותר כי לנוכח הוראת סעיף 20 לחוק לא ניתן לגייסו עקב פגמים שנפלו בצווי דחיית השירות. זאת, כיוון שהעותר לא ראה פגם בצווי הדחייה "בזמן אמת" ואף פנה מספר פעמים בבקשות לדחיית שירותו, ולאחר שמעמדו בוטל פנה בבקשות להחזרת מעמדו. על כן המשיבים טוענים שאין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין בצווי דחיית השירות, ואין מקום להעלות טענות בנדון כעת. המשיבים מדגישים כי פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון פקע וכי בית משפט זה קבע שבהיעדר הסדר חקיקה לא ניתן להורות על הימנעות גורפת מגיוסם של תלמידי הישיבות החרדיות (בג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון ‏(‏25.6.2024‏) (להלן: עניין התנועה למען איכות השלטון)‏‏). בנסיבות אלה, כך טוענים המשיבים, טענות העותר שלפיהן יש להעניק לו מעמד של בן ישיבה אינן אקטואליות. אשר לטענות העותר כי יש לפטור אותו באופן פרטני משירות ביטחון בשל חוסר התאמה או נסיבות מיוחדות, המשיבים מדגישים כי הטענות שפורטו אינן מגלות עילה למתן פטור פרטני מגיוס. בתוך כך צוין כי נעשו ניסיונות לזמן את העותר לריאיון, כדי להתאים את הליכי הגיוס למצבו, אך העותר נמנע מלהתייצב לראיונות שנקבעו. עוד צוין כי בשל נסיבותיו האישיות של העותר נדחה בעבר מועד גיוסו. 6. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. תחילה יצוין כי יש ממש בטענת המשיבים שלפיה טענות העותר ביחס לתקפות צו הגיוס שנשלח לו, בראי הוראות חוק שירות ביטחון, חורגות מגדרי מיצוי ההליכים שביצע העותר עובר להגשת העתירה. כזכור, העותר פנה למשיבים במספר בקשות טרם הגשת העתירה, אך במסגרתן לא העלה כל טענה ביחס לתקפות צו הגיוס. די בנתון זה כדי לדחות את טענות העותר בנדון על הסף (ראו, למשל בג"ץ 55263-12-25 יחיעם נ' שר המשפטים ומ"מ השר לשירותי דת, פסקה 11 ‏(‏26.2.2026‏); בג"ץ 9005/23 יוסף נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 9 ‏(‏15.12.2025‏)‏ (להלן: עניין יוסף);‏ לעניין חשיבותה של חובת מיצוי ההליכים ראו: בג"ץ 63388-12-25 ברוניצקי נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 6 ‏(‏20.1.2026‏)‏‏). 7. יש אף לדחות את טענות העותר לפיהן פגמים שנפלו, כביכול, בצווי דחיית השירות, מקימים לו זכאות לפטור מגיוס מכוח סעיף 20 לחוק שירות ביטחון. טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם הדברים שטען העותר בפני המשיבים לאחר שהוחלט לבטל את מעמדו כבן ישיבה. כך, בפנייתו מיום 31.1.2024 ציין העותר כי "לצערי הורד מעמדי כבן ישיבה, וזאת ללא אשמתי [...] אבקשכם להחזיר את מעמדי שירד ללא כוונה מצידי להתרשל בהגשת הדיחוי ולו לפנים משורת הדין ולאפשר לי להמשיך לשקוד על תלמודי"; העותר שב וטען באמצעות בא-כוחו בפנייתו מיום 22.2.2024 כי יש "לזמנו לשימוע בדיעבד בטרם הורדת מעמד כבן ישיבה [...]". מענה לפניה זו ניתן ביום 1.5.2024, שם צוין במפורש כי העותר היה "נתון תחת צו דחיית שירות לטובת לימודים בישיבה החל מיוני 2018". למחרת הגיב העותר למענה שניתן, בו טען לראשונה כי יש לפטור אותו מגיוס בהתאם לסעיף 20 לחוק שירות ביטחון, זאת מאחר שצווי דחיית השירות שניתנו בעניינו לא נחתמו כנדרש ולא הובאו לידיעתו. אלא שטענה זו מפי העותר אינה יכולה לעמוד והיא בבחינת "אדם האוכל מפרי לא יישמע בטענה כי הפרי אסור בהנאה" (בג"ץ 2193/04 שוקר נ' נציב שירות בתי הסוהר (13.4.2004)). לאחר ששירותו הצבאי של העותר נדחה משנת 2018, אין הוא יכול להתכחש לתוקפם של צווי דחיית השירות. התנהלות זו נגועה בחוסר הגינות בולטת, בניגוד לחובת ההגינות של הפרט כלפי רשויות המדינה (ראו למשל, בג"ץ 8948/22 שיינפלד נ' הכנסת, פסקאות 21-20 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז ‏(‏18.1.2023‏)‏‏). מעבר לכך, העותר מעלה בעתירתו שתי טענות עובדתיות סותרות – לצורך מתן סעד של פטור מכוח סעיף 20 לחוק שירות ביטחון טוען העותר "שמעולם לא התגבשו לעותר 'צווי דחיית שירות' כהגדרתם" (פסקה 52 לעתירה). מנגד, לצורך ביסוס סעד של השוואת מעמדו למעמדם של יתר בני הישיבות גורס העותר כי "יש מקום להתייחס אליו ככל בן ישיבה שהיה במעמד עד פקיעת החלטת הממשלה ביום 31.3.2024, ולפיכך כל עוד לא קוראים לגיוס את בני הישיבות הללו הרי שאין לקרוא לגיוס את העותר, שהוא בפועל בן ישיבה ואין דבר המבדיל אותו מחבריו לספסל הלימודים" (פסקה 89 לעתירה). על פני הדברים, העלאת שתי טענות סותרות אלה בצוותא מעוררת קושי רב ועשויה כשלעצמה להצדיק "השתק שיפוטי" (השוו: בג"ץ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים, פסקה 8 ‏(‏2.7.2006‏)‏‏). 8. כאמור, העותר טוען, בין השאר, כי יש להעניק לו פטור מגיוס לפי סעיף 36 לחוק שירות ביטחון מטעמים שנטועים בהשתייכותו למגזר החרדי וכן מנסיבות רפואיות הקשורות לאדם אחר. בכל הנוגע להשתייכותו של העותר למגזר החרדי, בפסיקת בית משפט זה הובהר כי לא ניתן להפעיל את סמכותו של שר הביטחון מכוח סעיף 36 לחוק רק בשל שיוך מגזרי (בג"ץ 5887/24 אלנתנוב נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 10 ‏(‏11.11.2025‏)‏‏ (להלן: עניין אלנתנוב)). בכל הנוגע לטעמים הרפואיים של קרוב משפחתו של העותר, הגם שהעותר מציין כי צירף לעתירתו תיעוד רפואי התומך בטענותיו (פסקה 33 לעתירה), לא צורפו לעתירה אסמכתאות כלשהן ביחס למצב הרפואי הנטען. די בכך כדי לדחות את טענות העותר בנדון. אף אם אצא מנקודת הנחה שיש לטענות תימוכין, הרי שבית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה המקצועי של הרשות המוסמכת (בג"ץ 6798/22 כהן נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 15 (22.1.2023)). הדברים הללו יפים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות מקצועיות של רשויות הצבא, בפרט כשמדובר בהחלטות מקצועיות בנושאי ניהול כוח האדם בצבא, לרבות בעניין התאמה לשירות צבאי. שיקול הדעת המסור לרשויות הצבא בנושאים אלה רחב ביותר, וההתערבות בו שמורה למקרים קיצוניים של סטייה מכללי מינהל תקין, פגיעה באמות המידה של המשפט הציבורי או בכללי הצדק הטבעי (בג"ץ 47006-12-24 פדול נ' שר הביטחון, פסקה 4 ‏(‏2.1.2025‏)‏‏). עניינו של העותר אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו, ובכל מקרה, העותר אף לא ניסה להצביע על פגם כזה או אחר בהתנהלות המשיבים בהקשר זה. לבסוף יצוין, כפי שאף טענו המשיבים, כי דרישתו של העותר להשוות את מעמדו למעמדם של יתר בני הישיבות אינה אקטואלית בהינתן שאין בנמצא תשתית נורמטיבית המאפשרת לפטור בני ישיבות מגיוס לצה"ל (עניין יוסף, בפסקה 8; עניין אלנתנוב, בפסקה 9). זאת בפרט לנוכח פסיקתו של בית משפט זה בעניין התנועה למען איכות השלטון, ובפסק הדין שניתן לאחר מכן, המחייב את רשויות המדינה לנקוט "צעדי אכיפה אישיים אפקטיביים כלפי מי שהוצאו להם צווי גיוס ולא התייצבו בהתאם" (בג"ץ 5819/24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 78 ‏(‏25.11.2025‏)‏‏). 9. חובת השירות הצבאי מוסדרת בחוק שירות ביטחון, והיא חלה בכפוף לפטורים ולסייגים הקבועים בו. למותר לציין, במיוחד בימים אלה, את חשיבותה הרבה של חובה זו, ואת חשיבות הנשיאה המשותפת בנטל, לביטחון המדינה ולהגנתה (ראו גם: בג"ץ 8413/22 קלמפרט נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 19 ‏(18.2.2024‏)‏‏). בענייננו, המשיבים בחנו לגופן את טענות העותר, ומצאו כי אין הוא בא בגדר החריגים הקבועים בחוק. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתם. 10. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 20.8.2024 – בטל. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ו (14 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת