אחמד אלאערג נ. משרד הביטחון

2 בבית המשפט העליון עע"מ 45304-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: אחמד אלאערג נגד המשיבים: 1. משרד הביטחון 2. צבא הגנה לישראל - הפרקליטות הצבאית 3. משמר הגבול 4. משטרת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 22.6.2025 בעת"מ 65486-05-25 בשם המערער: עו"ד מאג'יד חמדאן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 22.6.2025 בעת"מ 65486-05-25, בו נדחתה עתירתו של המערער על הסף. ביום 26.5.2025 הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בה התבקש להורות למשיבים לאפשר את מעברו אל מדינת ישראל ממקום מגוריו בכפר עין אל-ג'ווזיה הממוקם בדרום מערב ירושלים. בעתירה צוין כי בשנת 2007 הגיש המערער בקשה לרישיון קבע לישיבה בישראל, אך חרף פניות חוזרות ונשנות מצדו טרם ניתנה החלטה בבקשתו. בעקבות זאת הוא הגיש ביום 25.1.2024 ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין), ובהחלטה מיום 8.2.2024 ניתן צו ביניים המונע את הרחקתו מישראל ונקיטת הליכי אכיפה נגדו. בהמשך לכך, במשך תקופה מסוימת התאפשר למערער לעבור באופן חופשי במחסומים בין עין אל-ג'ווזיה ליתר חלקי המדינה. אלא שבתקופה שקדמה להגשת העתירה שינו כוחות הביטחון באזור את נהליהם באופן שאינו מאפשר למערער לעבור עוד במחסומים לתוך מדינת ישראל. לטענת העותר בעתירתו, בהתנהלותם זו מפרים המשיבים את הצו שניתן על ידי בית הדין לעררים; פועלים בחריגה מסמכות, מתוך שיקולים זרים, בחוסר סבירות ומידתיות; פוגעים בזכויות העותר ובפרנסתו; ועוד. ביום 12.6.2025 הגישו המשיבים בקשה לסילוק העתירה על הסף. נטען כי המערער מנהל הליך בעניין בקשתו למתן היתר שהייה בבית הדין לעררים, והליך זה עודנו תלוי ועומד. ככל שלמערער טענות הנוגעות להפרה של צו עליו הורה בית הדין, עליו לפנות אליו. כמו כן, המערער כלל לא תוקף החלטה מינהלית ולא מתקיימים התנאים להגשת עתירה מינהלית במקרה זה. לכך יש להוסיף כי צו הביניים של בית הדין אסר על הרחקה מישראל, אולם לא הוטלה כל חובה על רשויות המדינה להתיר לו מעבר חופשי במעברים. מה גם, שבהליך העיקרי המתנהל בבית הדין כל שהתבקש הוא היתר שיאפשר את המשך ישיבתו של המערער במזרח ירושלים, והיתר שכזה אינו מאפשר שהות בכל שטחי ישראל או עבודה בישראל. ביום 22.6.2025 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים. נקבע כי בא-כוח המערער לא הפנה להחלטה מינהלית קונקרטית שאותה הוא מבקש לתקוף בעתירה, ולא הניח תשתית משפטית המצדיקה דיון של בית המשפט לעניינים מינהליים בטענתו, שעה שמתנהל הליך לפני בית הדין לעררים. כן צוין בבחינת למעלה מהנדרש, כי בשל נוסחו של צו הביניים שניתן על ידי בית הדין, קיים קושי לקבל את טענת המערער כי הצו הופר על ידי המשיבים. על כן העתירה נדחתה. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, שגה בית המשפט כשקבע כי המערער לא הפנה להחלטה מינהלית אותה הוא מבקש לתקוף. זאת שכן הוא צירף לעתירתו את התשובות שניתנו לפניותיו המוקדמות למינהל האזרחי, אשר סרבו לאפשר לו לעבור במעברים. כן שגה בית המשפט כשהתעלם מהעובדה שמחדל המשיבים לאפשר את מעבר המערער במחסומים מקים עילה מינהלית; כמו גם מכך שהמשיבים כפופים לצו הביניים ומחויבים למלאו, לרבות מתן אפשרות למערער לעבור במחסומים. בית המשפט גם שגה בפרשנותו לנוסח צו הביניים; בכך שדחה את העתירה בתמצית ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים; בכך שקיבל את טענת המשיבים לפיה הכתובת לטענותיו היא בית הדין לעררים; ובכך שהותיר את המערער ללא מענה חוקי. פסק דינו של בית המשפט פגע בזכויותיו הדיוניות והחוקתיות של המערער, חסם את דרכו לערכאות ומנע ממנו קבלת סעד, והכל תוך מתן תוקף להתנהלות בלתי חוקית של המשיבים. לאחר עיון בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטנו לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה. זאת בהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי סעיף 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בעניינו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים). אף מבלי להידרש לטענות לגופן, אין חולק כי טענות המערער בעתירתו נסובו על הפרת צו הביניים שניתן על ידי בית הדין לעררים במסגרת הדיון בערר שהוגש מטעמו. בנסיבות אלה ברי כי האכסניה המתאימה לבירור טענותיו מצויה בבית הדין לעררים עצמו, ובצדק אפוא נדחתה עתירתו על הסף. אוסיף כי לא מצאתי שנפל פגם בהנמקתו הקצרה – אך מספקת – של בית המשפט (ראו למשל: רע"א 4027/22 ‏אוהד שני, עו"ד נ' איל וסטמן, עו"ד, פסקה 19 (24.7.2022); רע"א 77207-03-25‏ פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (12.5.2025)); ואף לא בדחיית העתירה על הסף ללא קיום דיון, דבר המצוי בסמכותו של בית המשפט (ראו תקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים; ראו גם: עע"מ 1305/24 מזיד נ' ועדת המשנה לפיקוח על בניה ביו"ש, פסקה 5 (18.2.2024); עע"מ 2067/18 אזוב נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, משרד האוצר, פסקה 6 (19.9.2019)). הערעור נדחה אפוא, ועמו גם הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בנסיבות העניין, המערער יישא בהוצאות מתונות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ה (20 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת