עירית באר שבע נ. ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 453/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג העותרים: 1. עירית באר שבע 2. ראש עירית באר שבע 3. חברי מועצת עירית באר שבע 4. עירית אופקים 5. עירית רהט 6. מועצה מקומית נתיבות 7. מועצה מקומית עומר 8. מועצה מקומית תל שבע 9. מועצה מקומית להבים נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. ראש ממשלת ישראל 3. השר לאיכות הסביבה 4. שר הפנים 5. שר התחבורה 6. שר התשתיות הלאומיות 7. שר הבטחון 8. המועצה הארצית לתכנון ולבניה 9. מנהל מקרקעי ישראל 10. נציב המים 11. הועדה המקומית לתכנון ולבניה שמעונים (בני שמעון) 12. המועצה האזורית בני שמעון 13. איגוד ערים אזור דן 14. מ.מ.מ. מפעלי מטמנות מאוחדים (שותפות כללית) 15. י.ר.א.ב בע"מ התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: ל' בשבט תשנ"ח (26.2.98) בשם העותרים: עו"ד א' בן טובים ועו"ד ש' שיטרית בשם המשיבים 10-1: עו"ד א' מנדל בשם המשיבה 11: עו"ד ד' גולדמן בשם המשיבה 12: עו"ד צ' גבר ועו"ד נ' דגן בשם המשיבה 13: עו"ד אסף הדסי בשם המשיבים 15-14: עו"ד איתן שמואלי פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: עתירה זו, שהוצא בה צו-על-תנאי, מופנית כנגד החלטות ממשלת ישראל ורשויות התכנון להפוך את אתר סילוק הפסולת דודאים, שבגבולה הצפוני של באר-שבע, מאתר סילוק מקומי-אזורי לאתר סילוק ארצי-מרכזי. בראש רשימת העותרים - המונה שלוש עיריות וארבע מועצות מקומיות באזור הנגב - ניצבים עיריית באר-שבע, ראשה וחברי מועצתה. העותרים מבקשים להביא לביטולן של החלטות שמכוחן ישמש אתר דודאים, ולוא רק לתקופת מעבר, כמטמנה לסילוק אשפה, שתשונע אליו מאזורי האיסוף שבגוש דן. עד שאתייחס לטענות העותרים אקדים ואסקור את עיקרי הרקע העובדתי והתכנוני הצריך לעניין. תמ"א16/ - תכנון ארצי על בסיס אזורי 2. הטיפול בסילוק אשפה היה נתון, במשך עשרות שנים, בידי הרשויות המקומיות בלבד. ברחבי המדינה הוקמו מאות אתרים מקומיים לסילוק פסולת, לרוב באורח בלתי-מוסדר, שרבים מתוכם מוסיפים לשמש למטרתם עד היום. בשל מחדלי העבר, שבעיקרם נבעו מחוסר מודעות לסיכונים הכרוכים בהקמת אתרים לאשפה בשטחים שאינם מתאימים לכך ולדרכי הטיפול הנאותות באשפה, הפכו רבים מן האתרים הללו למטרדים סביבתיים, בטיחותיים ובריאותיים. לתופעות הנראות לעין, כמפגעי עשן וצחנה ומוקדי משיכה לעופות ולמזיקים, נתלוו התרחשויות סמויות שגררו תוצאות חמורות, כפגיעה בטיב הקרקע וזיהום מקורות המים. במהלך שנות השישים - עם גידול האוכלוסיה, התרחבות השטחים הבנויים, העלייה ברמת החיים והשינויים בהרגלי הצריכה - חל גידול ניכר בכמויות הפסולת; והתופעות המזיקות, הכרוכות בסילוק האשפה, החמירו והחריפו. לקראת אמצע שנות השבעים, בעקבות יוזמתם של משרדי הפנים והבריאות, הורתה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: המועצה הארצית) על הכנתה של תכנית מיתאר ארצית לסילוק אשפה - תמ"א16/. לאחר השלמת סקר שנערך לקראת הכנתה (בשנת 1975) הוכנה התכנית. בשנים 1984-1981 דנה המועצה הארצית בתכנית, ולאחר שינויים שונים שהכניסה בה החליטה (ביולי 1987) לאשרה ולהעבירה לממשלה; וביום 2.3.89 אושרה התכנית על-ידי הממשלה, בהתאם לסעיף 53 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-. מטרתה המוגדרת של תמ"א16/ היתה לקבוע אתרים מתאימים, מבחינה סביבתית וכלכלית, לסילוק אשפה. העקרונות שהינחו את התכנון היו: צמצום מספרם של אתרי הסילוק; מיסוד דרכי הטיפול באשפה; יעוד שטחים לסילוק האשפה ולטיפול בה; הגדרת אזורי האיסוף של אשפה; ויצירת זיקה של צמידות בין אזורי האיסוף לאתרי הסילוק. ברוח עקרונות אלה חילקה התכנית את שטח המדינה ל42- אזורי איסוף, ולאחר בדיקת התאמתם של שטחים רבים (בכללם כ120- אתרי אשפה שפעלו בזמן הכנת התכנית), ייעדה שטחים ל28- אתרי סילוק וטיפול. התכנית הניחה כי הטמנת האשפה בקרקע, תוך הידוקה וכיסויה בעפר, הינה דרך נאותה, ותוסיף להיות הדרך העיקרית, לסילוקה של אשפה (למעט פסולת מסוכנת); אך התכנית הכירה גם בדרכי טיפול אפשריות נוספות באשפה, כשריפה בכבשן, עיבוד למיחזור או לשימוש חוזר, ואף ניצול להפקת משאבים. התכנית כללה טבלת הצמדות של אזורי האיסוף לאתרי הסילוק; ובסעיף 7 לתכנית, שקבע את הצמידות כהוראת חובה, נאמר כהאי לישנא: "נועד בטבלא אתר לשרת אזור איסוף פלוני, ישרת האתר את אותו אזור בלבד, לרבות אתרי טיפול באשפה שבאותו אזור, לצורכי סילוק השאריות שנשארו אחר הטיפול". יצוין כי בחירת השטחים המיועדים לשמש כאתרי הסילוק התבססה על בדיקת התאמתם מכמה בחינות: פוטנציאל הסיכון לזיהום מקורות מים, זמינות חומר לכיסוי הפסולת, קיום דרכי גישה וגודל החשש לפגיעה בנוף ובאיכות הסביבה. האתרים שנבחרו - שחלקם הוגדרו "מרכזיים" וחלקם "מקומיים" - נועדו להוות אגני סילוק שירכזו את כל הפסולת מאזורי האיסוף שהוצמדו אליהם. כמוסבר בתצהיר התשובה שהגישה המדינה (מטעם המשיבים 10-1), התפיסה שניצבה ביסודה של תמ"א16/ היתה, כי באיסוף וסילוק האשפה המוצקה יש לטפל בשיטה דומה לזו הנוהגת באגני הניקוז וההיקוות של נוזלים. מכאן הנחת העבודה, כי יש להפעיל אתרי סילוק מרכזיים ולצדם גם אתרים מקומיים שיסייעו בהסדרת הסילוק ברמה המקומית. 3. הליכי הכנתה ואישורה של תמ"א16/ נתארכו כארבע-עשרה שנים תמימות, אך זמן לא רב לאחר אישורה על-ידי הממשלה הוברר, כי ביצועה של התכנית כרוך בקשיים ההופכים את מימושה למשימה בלתי-אפשרית. על-פי הוראות שנכללו בתמ"א16/, אין די בייעודו של שטח כאתר סילוק כדי לאפשר את הפעלת האתר בשטח המיועד לו. התכנית קבעה, כי קודם שיוכשר אתר סילוק לייעודו, ויינתן היתר-בנייה להפעלתו, הריהו טעון הכנת תכנית מפורטת, שתתווה את גבולותיו המדויקים, תקבע את מיגבלות הבנייה סביבו ואת סדרי התעבורה אליו וממנו, וכן תכלול את ההוראות הנחוצות למניעת מטרדים ומפגעים. ואולם הניסיונות להשלים את התכנון המפורט נתקלו בהתנגדות מצד הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר. כל רשות, ככלל, התנגדה למיקום אתר אשפה בתחומה, ומאידך אף סירבה לשאת בהוצאות שינוע האשפה מתחומה לאתר יותר מרוחק. התוצאה המעשית היתה, כי רק אחד מכלל עשרים-ושמונת אתרי הסילוק שייעדה תמ"א16/ (אתר אבליים שבגליל המרכזי) אושר בדרך שהותוותה בתכנית. שאר האתרים המיועדים לא הופעלו, או שהופעלו מכוח היתר לשימוש חורג. כמה מן האתרים הישנים נגדשו ולא נמצא להם תחליף. בשנת 1991 תוקנה תמ"א16/, לראשונה, בהוספת חמישה אתרים לסילוק פסולת; אלא שגם האתרים המיועדים הנוספים עלו על שרטון התכנון המפורט ולא הופעלו. לגורמי התכנון הוברר כי ישראל לוקה באותה תסמונת שבארצות המערב זכתה לכינוי NIMBY (קרי: NOT IN MY BACK YARD). התפיסה שמטבע-לשון זו מבטאת היא פשוטה, ובאת-כוח המדינה, בעיקרי-טיעונה לפנינו, היטיבה לתארה: "הכול חפצים ליהנות מפינוי יעיל ומהיר של הפסולת אותה הם מייצרים. איש אינו רוצה כי הפסולת שהוא עצמו מייצר, או שמייצרים אחרים, תוטמן סמוך לביתו". אך הפסולת, כדרכה, לא שעתה למישאלות הלב ולא התנדפה לה. אדרבא, היא רבתה וגאתה. הררי האשפה באתרים הבלתי-מוסדרים גבהו והתעצמו; וככל שגבהו, החמירו המטרדים הקשים שנפרסו סביבם. תמ"א-16/שינוי - ניתוק הזיקה בין אזורי האיסוף לבין אתרי הסילוק 4. התפתחות זו הובילה את רשויות התכנון למסקנה, כי קיים הכרח בחשיבה חדשה אודות ההסדר התכנוני הראוי לנושא הטיפול באיסוף ובסילוק האשפה. גורם מאיץ, ללא ספק, העמידה בעיית סילוק האשפה באזור המרכז. אזור זה שוכן על שני מאגרי המים התת-קרקעיים העיקריים של ישראל, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר, ומיקום אתרים לסילוק אשפה מעל מאגרים אלה טומן בחובו סכנה חמורה לזיהום מי התהום. יצוין שאילוץ זה היה לנגד עיניה של המועצה הארצית גם בעת תכנונה של תמ"א16/, ובגללו לא יועדו במסגרת תכנית זו (לבד מאתר שדות-מיכה ששטחו מצומצם ביותר) אתרי סילוק אשפה באזור המרכז. משלא בוצעה תמ"א16/, ובהעדר חלופות לאתרים המיועדים, הוסיף אתר חיריה, הבלתי-מוסדר, לקלוט את רוב האשפה מאזורי האיסוף שבמרכז הארץ. בפרוס שנות התשעים העמיקה ההכרה, כי בנוסף למטרדים הסביבתיים והסיכון הגובר לזיהום מקורות המים, הכרוכים בהמשך תיפעולו של אתר חיריה, צופן אתר זה סכנות של ממש לבטיחות התעבורה האווירית באזור נמל התעופה בן-גוריון. 5. על רקע כל אלה, וכמהלך ראשון לשינוי התפיסה שביסוד תמ"א16/ המקורית, הגישה המועצה הארצית (בשנת 1993) הצעת שינוי לתכנית, שעם אישורה על-ידי הממשלה (ביום 21.5.95) הפכה לתכנית תמ"א16/ (שינוי מס' 2). התכנית המתוקנת (להלן: תמ"א-16/שינוי) ביטלה את חובת ההצמדה של אזורי איסוף האשפה לאתרי סילוקה; ונוסח סעיף 7 לתמ"א16/, שקבע חובה זו, הומר, בתמ"א-16/שינוי, בנוסח חדש כלהלן: "טבלת אזורי האיסוף והשתייכותם לאתרי סילוק תהווה הנחייה בלבד ולא תהיה כל מניעה להעברת אשפה מאזור איסוף כל שהוא לסילוק באזור אחר". בהעדר אפשרות מעשית להקים אתרי סילוק תקניים בכל אזורי האיסוף, הכירה התפיסה החדשה באפשרות לשנע אשפה ממקום למקום. בכך הומרה תפיסת הצמידות לאתרי סילוק סמוכים בתפיסת השינוע לאתרים מרוחקים. לא למותר לציין, כי סמוך לאחר הבאתה בפניה לאישור - וקרוב לשנתיים קודם שנתמלאו כל התנאים לאישורה - גילתה הממשלה את דעתה כי בכוונתה לאמץ את גישתה העקרונית של תמ"א-16/שינוי. כך עולה מהחלטת הממשלה מיום 6.6.93, שכללה הוראות ביצוע ברוח גישתה של התכנית המוצעת: "לתקופת מעבר יוכשרו המטמנות (אתרי סילוק פסולת) הקיימות 'מודיעין', 'אשדוד' ו'עברון' כאתרים אזוריים. אתרי 'דודאים' ו'טליה' יוכשרו ויורחבו בתוך כשנה כאתרים מרכזיים לקליטת כל פסולת, למעט פסולת רעילה, מכל מקום בארץ. אתר 'חיריה' ייסגר עד סוף שנת 1995 וישוקם". בישיבתה מיום 7.9.93 אישרה המועצה הארצית נוסח סופי לתמ"א-16/שינוי. בעקבות הצגת הנוסח הסופי בפניה, תיקנה הממשלה (בישיבתה מיום 10.2.94) את החלטתה מיום 6.6.93, ואולם גם בהחלטתה החדשה חזרה וקבעה, כי "אתרי דודאים וטליה יוכשרו ויורחבו בתוך כשנה כאתרים מרכזיים לקליטת כל פסולת, למעט פסולת רעילה, מכל מקום בארץ; אתר 'חיריה' ייסגר עד סוף שנת 1995 וישוקם". המועצה הארצית השלימה את עריכתה של תמ"א-16/שינוי, העבירה אותה לממשלה וביום 21.5.95 החליטה הממשלה לאשרה. 6. בישיבתה מיום 7.9.93, בה אישרה את נוסחה הסופי של תמ"א-16/שינוי, החליטה המועצה הארצית גם לאשר ארבעה אתרי סילוק מרכזיים (חגל, דודאים, אשדוד ואורון) לקליטת אשפה מכל אזורי האיסוף. ככל שהדבר נוגע לאתר דודאים, הורתה המועצה הארצית להכין תכנית מיתאר ארצית חלקית, שתייעד את דודאים לשמש כאתר סילוק מרכזי ותגדיל את שטחו, במטרה ש"האתר ישמש אתר חלוף לכל אתרי הסילוק הקיימים שאינם מופיעים בתמ"א16/". נקבע כי על התכנית המיתארית לכלול גם הוראות ברמה של תכנית מפורטת, שתלווה בתסקיר השפעה על הסביבה. בכך ניתן האות להכנתה של "תמ"א16/א - אתר סילוק פסולת מרכזי דודאים" (להלן: תמ"א16/א), שעד לאישורה על-ידי הממשלה (ביום 11.12.96) חלפו יותר משלוש שנים נוספות. אתר דודאים 7. אתר סילוק הפסולת דודאים מצוי בתחומה המוניציפאלי של המשיבה 12 (המועצה האזורית בני שמעון, להלן: המועצה האזורית) ובאזור התכנון המקומי של המשיבה 11 (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - שמעונים, להלן: הוועדה המקומית). האתר שוכן צפונית-מערבית לבאר-שבע, במרחק של כ5- ק"מ מבתיה הקיצוניים של העיר בהווה ובמרחק כ1.5- ק"מ מגבול שטחה המתוכנן והמאושר לבנייה בעתיד (עד לשנת 2020). האתר הוקם על-פי תכנית המיתאר המקומית 339/03/7 (להלן: תכנית 339), שאושרה ביום 2.8.88. תכנית 339 התבססה על תסקיר השפעה על הסביבה שנערך בשנת 1986. התכנית, הכוללת הוראות ברמה של תכנית מפורטת, ייעדה את דודאים לשמש כאתר סילוק שישרת את צורכי העיר באר-שבע, המועצות המקומיות (כפי שהיו אלו אז) אופקים, נתיבות ורהט, ואת המועצות האזוריות בני שמעון, מרחבים ועזתה. אתר דודאים הוקם על קרקע שבבעלות המשיב 9 (מינהל מקרקעי ישראל, להלן: המינהל), בשטח מקורי של 469 דונם, והופעל (בשנת 1990) כאתר סילוק מקומי. עם אישורה (ב2.3.89-) של תמ"א16/, שכזכור התבססה על קיום זיקה של צמידות בין אזורי האיסוף לאתרי הסילוק, השתלבה תכנית 339 היטב במסגרתה של התכנית הארצית; וביום 2.7.91 אושר האתר, גם על-פי תמ"א16/, כאתר סילוק מקומי. ניתן כמדומה לומר, שבאורח חריג לתסמונת "לא בחצרי האחורית", שבמקומות אחרים הכבידה על ביצועה של תמ"א16/ במתכונתה המקורית, הגשימה תכנית 339 היטב את עקרון הצמידות בין אזורי האיסוף הנדונים לבין אתר הסילוק דודאים שנועד לשרתם. 8. עם תחילת היערכותה להכנתן של תמ"א16/א (ביחס לדודאים) ותכניות מקבילות נוספות, ביקשה המועצה הארצית מן הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הדרום (להלן: הוועדה המחוזית) להגיש לה את הערותיה לאפשרויות הנשקלות על-ידה, בכללן האפשרות לייעד את דודאים "לאתר סילוק מרכזי ולהגדיל את שטחו", וכן האפשרות לייעד את אתר אורון כאתר סילוק מרכזי נוסף. לאחר דיון בנושא (ביום 25.4.94) קבעה הוועדה המחוזית, כי משום קירבתו של אתר דודאים לישובים עירוניים אין, לדעתה, להפכו לאתר סילוק מרכזי. עם זאת, ובשל מה שהוגדר על-ידה "המצוקה באתרי פסולת מאושרים", המליצה בפני המועצה הארצית לאשר את דודאים כאתר מרכזי "לפרק זמן מוגבל ומירבי שלא יעלה על שלוש שנים", שבמהלכן ניתן, לדעתה, להקים אתר פסולת מרכזי קבוע במקום אחר. ביחס לאורון העירה הוועדה המחוזית, כי למרות שאין בידה נתונים לעניין מיקומו המדויק של האתר, נראה לה "שאתר הפסולת אורון מועדף מכל האתרים האחרים שהוצעו בגלל ריחוקו מאזורים מיושבים בצפיפות". תמ"א16/א 9. בתחילת שנת 1995 הסתיימה הכנתה של תמ"א16/א. התכנית הציעה להגדיל את שטחו של אתר דודאים הקיים בעוד 2,100 דונם, באופן שהאתר החדש (להלן: דודאים ב') יוקם בסמיכות לאתר הקיים (להלן: דודאים א') אך לא יהווה חלק ממנו. תמ"א16/א הגבילה את כמות האשפה היומית שתשונע לדודאים ב'. בתכנית נקבע, כי הכמות לא תעלה על כ900- טון ליום בשנת הפעלתו הראשונה של האתר, ותעלה בהדרגה עד לכ2,715- טון ליום בשנת 2005. כן קובעת התכנית, כי שינוע האשפה ייעשה במשאיות סגורות, כ30- טון אשפה במשאית. ביחס לשיטת הסילוק מורה התכנית, כי האשפה תטופל במטמנה בתאי שטח קטנים, תהודק בעזרת טרקטורים ותכוסה בשכבת אדמה שתילקח מהתא השכן. פעולות ההידוק והכיסוי תתבצענה מדי יום. תא שטח שיתמלא ישוקם מיד: יכוסה ביריעת פוליאתילן ובשכבת אדמה שתעובד ותאפשר גידולים עונתיים. קרקעית המטמנה תיאטם בשכבת אדמה וביריעת פלסטיק. שכבת האיטום תכלול מערכת ניקוז וצינורות איסוף לתשטיפים, שיישאבו למיתקן טיהור וישמשו למטרות מוגדרות. מתחת ליריעה התחתונה תונח צנרת לדיגום גז, שתתריע על קרע ביריעה האוטמת. הגז המצטבר במטמנה ייאסף, בעזרת צינורות, לשריפה במבער. השיטה והאמצעים, עליהם הורתה התכנית, נועדו להבטיח הטמנה טובה של פסולת, במטרה למנוע היווצרות מפגעים סביבתיים, סיכונים לבטיחות ולבריאות ומטרדים אחרים כלשהם. 10. יצוין כי הכנתה של תמ"א16/א התבססה על מימצאי והמלצות תסקיר מקיף בנושא ההשפעה על הסביבה, שנערך בשנת 1994 על-פי הנחיות מפורטות של המשרד לאיכות הסביבה, וכן על הערכה הידרוגיאולוגית משנת 1992. בתסקיר נכללה התייחסות מפורטת לכל הסיכונים הרלוואנטיים: זיהום מקורות המים, זיהום האוויר, מטרדים חזותיים, פגיעה בערכי טבע ונוף, הכבדה על עומסי התנועה בכבישי הגישה, מטרדי רעש ועוד. בפרק נפרד של התסקיר ("הצעה להוראות התכנית") פורטו השיטות המומלצות להפעלת האתר ולטיפול בסילוק האשפה וכן שורה של אמצעים נחוצים שיש לנקוט בהם לשם מניעת סיכונים, איתור תקלות ותיקונן המהיר והיעיל (כל אלה אומצו במסגרת התכנית ואת עיקריהן כבר פירטנו). מסקנת התסקיר היתה, שאם תיושמנה באתר שיטות ההפעלה המומלצות ויקוימו כל יתר התנאים הנדרשים, יוכל אתר דודאים לקלוט עד כ3,000- טון אשפה ליום ללא גרימת מטרדים לסביבתו. ההערכה ההידרוגיאולוגית שללה קיום סכנה קרובה וממשית לזיהום מקורות המים. יצוין כי על-פי דרישת המשרד לאיכות הסביבה הגיש עורך התסקיר השלמות והבהרות בנושא בדיקת קיומן של חלופות אפשריות לאתר דודאים. על יסוד השוואת החלופות הדגיש עורך התסקיר, כי לאור ההחלטה לסגור אתרים בלתי מוסדרים, הגורמים לזיהום ומסכנים את בטיחות הטיסה, יש דחיפות בהפעלתו של אתר מרכזי חדש, וכי מבחינה זו יש לדודאים עדיפות בולטת על פני כל יתר החלופות. 11. ביום 2.5.95 החליטה המועצה הארצית לפרסם את תמ"א16/א להגשת התנגדויות. ועדת המשנה שהופקדה על כך דנה, בין היתר, בהתנגדויות שהוגשו על-ידי עיריית באר-שבע וגורמים נוספים המזוהים עם העותרים שלפנינו. ועדת המשנה המליצה לאשר רק חלק מהשטח, שהוקצה לאתר על-פי התכנית המקורית, ולמצוא דרך לצירוף עיריית באר-שבע לגוף שיוסמך לפקח על הפעלת האתר בהתאם להוראות התכנית. לאחר דיון נוסף, בעקבות התנגדות שהוגשה מטעם שר הפנים, המליצה ועדת המשנה להגביל את תוקף התכנית לתקופה בת שלוש שנים. ביום 4.6.96 החליטה המועצה הארצית לאשר את תמ"א16/א בשני שינויים עיקריים: השטח שאושר להקמת האתר החדש (דודאים ב') הוגבל ל685.4- דונם (משמע לפחות משליש השטח שהוקצה לכך בתכנית במתכונתה המקורית); ותוקפה של התכנית הוגבל לשלוש שנים, עם אפשרות הארכה אחת לשלוש שנים נוספות ללא אישור הממשלה (תחת עשר שנים עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות על-פי התכנית המוצעת). בנוסף החליטה המועצה הארצית, כי תמונה ועדת מעקב, שהרכבה יכלול (זולת נציגי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר) גם את נציגי עיריית באר-שבע והמועצה האזורית בני שמעון, ואשר תוסמך לדון בכל תלונה על הפעלת האתר באורח לא תקין, או שלא בהתאם לתכנית, או על היווצרות של מפגע סביבתי, ולהמליץ בפני הגורמים המוסמכים בדבר דרכי הפעולה הנחוצות. בהחלטת המועצה הארצית נכללה התייחסות ישירה ועניינית לחששות שהובעו על-ידי נציגי עיריית באר-שבע והציבור בעיר, מפני ההשלכות שתהיינה להקמת האתר החדש על סיכויי התפתחותה של באר-שבע. המועצה קבעה, כי אין יסוד לחשוש שהפעלת האתר במהלך תקופה מוגבלת, ובשיטות שתמנענה מטרדים כלשהם, עלולה לפגוע בדימויה או בהתפתחותה של באר-שבע. אדרבא, תפעול נכון ותחת פיקוח נאות של האתר החדש יהווה שיפור ניכר מן הבחינה הסביבתית ביחס לאתר הקיים; מה גם שעם סגירתו של האתר, בתום תקופת התכנית, יהפוך שטחו לפארק ובאר-שבע תצא נשכרת. על כל פנים, ציינה המועצה הארצית, כי הצורך לסגור את אתר חיריה מחייב להפעיל את דודאים כאתר סילוק מרכזי. במקביל, הוסיפה, יש לקדם את מהלכי התכנון והביצוע להקמתו של אתר אורון, על-מנת שבתום שלוש שנים להפעלת דודאים תשוב המועצה לבחון, לנוכח הנתונים שיוצגו בפניה על זמינות הפעלתם של אתר אורון ואתרים נוספים, את הנחיצות בהמשך הפעלתו של אתר דודאים. הקלה לתכנית 339 12. תמ"א16/א, שאושרה על-ידי הממשלה ביום 11.12.96, סללה את הדרך להקמתו של אתר דודאים ב'. התכלית המעשית המרכזית, שניצבה ביסודה של תמ"א16/א, היתה להעמיד חלופה (לצדן של חלופות נוספות) לאתר חיריה, שהמשך הפעלתו הפך, זה מכבר, לסכנה חמורה. כיון שהיה ברור, כי תהליך הקמתו והכשרתו של אתר דודאים ב' עשוי להימשך עוד פרק זמן לא מבוטל, ביקשה הממשלה להשתמש בתקופת הביניים באתר דודאים א' לשינוע חלק מן האשפה שלפי ההסדר הקודם סולקה באתר חיריה. על רקע זה פנה המינהל (ביום 21.7.97) אל הוועדה המקומית בבקשה למתן הקלה זמנית מהוראות תכנית 339, שתאפשר סילוק לאלתר, באתר דודאים א', גם של אשפה שתשונע אל האתר מאזורי איסוף שלא פורטו בתכנית זו. הוועדה המקומית פירסמה הודעות על הבקשה, כמצוות סעיף 149(א) לחוק התכנון והבניה, וכן הודיעה עליה למהנדס עיריית באר-שבע. משלא נתקבלו התנגדויות דנה הוועדה המקומית בבקשה (ביום 24.8.97) והחליטה "לאשר את ההקלה המבוקשת למשך שנתיים, כדי לאפשר פתרון קבע להטמנת הפסולת המוצקה מגוש דן באתר אורון או פתרונות טכנולוגיים חליפים". במקביל החליטה הוועדה להקים צוות מעקב אחר אשר יבדוק, בשנה הראשונה להפעלת האתר במתכונת החדשה, את השפעותיו הסביבתיות של השינוי. כן קבעה, שאם בתחום זה יתגלו ליקויים חמורים, הריהי שומרת על זכותה לבטל את ההקלה האמורה. התפתחויות אחרונות 13. להשלמת התמונה העובדתית עלינו להזכיר עוד שלושה מהלכים: הורדתה מעל הפרק של התכנית להקמת אתר סילוק מרכזי באורון; דרישת המשרד לאיכות הסביבה לשידרוג תשתיתו של אתר דודאים א'; והחלטת הממשלה מיום 18.1.98. 14. מישור רותם חלף אתר אורון: הכוונה לייעד את אורון כאתר פסולת מרכזי היתה לנגד עיני הרשויות כאשר תמכו באישורה של תמ"א16/א. תכנית זו ייעדה את דודאים ב' לשמש כאתר סילוק מרכזי לתקופה בת שלוש שנים, והכול הניחו, כי במהלכה של תקופה זו יוקם אתר סילוק מרכזי באורון, שהקמתו אפשר שתייתר את דודאים. אלא שלאחר אישורה של תמ"א16/א, ועקב התנגדות מצד חיל האוויר, שהעלה חששות שהקמת אורון (בסמיכות לאחד מבסיסיו) תסכן את בטיחות הטיסה של מטוסיו, החליטה הממשלה להוריד מעל הפרק את התכנית להקמת אתר מרכזי באורון ולייעד תחתיו, כאתר מרכזי חלופי, את מישור רותם. 15. שידרוג דודאים א': הקמתו של אתר דודאים ב' אכן התעכבה. השינויים בתמ"א16/א, שהוכנסו בתכנית לפי החלטת המועצה הארצית, הצריכו עריכת התאמות בהסכם עם המשיבה 14, שזכתה במכרז להקמתו ולהפעלתו של האתר החדש. עוד יצוין כי הפעלת דודאים ב' טעונה רישיון עסק; וביולי 1997 הודיע המשרד לאיכות הסביבה, למועצה האזורית, כי מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיפים 6 ו7- לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח1968-, החליט להציב תנאים מיוחדים להענקת הרישיון. במקביל בדק המשרד גם את התנאים להמשך רישויו של אתר דודאים א'; ובהודעה נוספת מטעמו למועצה האזורית, מדצמבר 1997, הציב לכך תנאים נוספים, כמשמעם בסעיף 7(א) סיפה לחוק האמור. לפי תוכנם חייבו התנאים הנוספים לשדרג את רמת התשתיות בדודאים א' לרמה המתוכננת בדודאים ב'; ומשמעות הצגתם היא, כי מתן רישיון להמשך הפעלתו של דודאים א', מכאן ואילך, יהיה מותנה גם בקיום התנאים הנוספים. שידרוג התשתיות מהווה פרוייקט המצריך תכנון וביצוע. מתצהיר תשובתה של המועצה האזורית עולה, כי הצפי לסיום התכנון של השידרוג קבוע לסוף חודש אפריל 1998, ואילו הצפי להשלמת ביצוע העבודות עצמן קבוע לסוף חודש יוני 1998. 16. החלטת הממשלה מיום 18.1.98: אך הטבע לא המתין והמשיך לעשות את שלו. גשמים שירדו בתחילת חורף 1997/98 גרמו להתמוטטות שוליו של אתר חיריה. גושי הפסולת אשר קרסו גלשו לתוך נחל איילון וחסמו את ערוצו. כן נחסמו ערוץ נחל שפירים ונקודת המיפגש של השפירים עם האיילון. עקב כך עלה המיפלס של נחל איילון. שטחים חקלאיים הוצפו במי שפכים ונוצר סיכון להצפתו של כביש גהה. התבוננות בגבו המחורץ והסדוק של האתר עוררה חשש להתמוטטויות נוספות. לסכנות הידועות שבהמשך הפעלתו של אתר חיריה - זיהום מי התהום וסיכון בטיחות הטיסה - נצטרפו עתה גם סיכונים לזיהום מקורות המים העיליים, לגרימת הצפות ולחסימת צירי תנועה מרכזיים. תופעות אלו העמיקו את ההכרה בדחיפות ההכרח לפעול במהירות לסגירתו של אתר חיריה. ביום 14.12.97 החליטה הממשלה להטיל על צוות שרים בראשות ראש הממשלה לדון ב"הפסקת פינוי אשפה לאתר חיריה ובאפשרויות נוספות בנושא זה". על השר לאיכות הסביבה הוטל לרכז את ההכנות לדיון ולהגיש לצוות השרים "הצעות לפתרון הבעיה". בהמשך להחלטת הממשלה, ועל יסוד הסמכתה, קיבל צוות השרים, ביום 18.1.98, ארבע החלטות לביצוע: ראשית, לקדם, תוך שישה עד שמונה חודשים, את השלמת אישור תכניות הבנייה, הליכי הרישוי וההכשרה של אתר מרכזי לסילוק פסולת במישור רותם, כחלופה לאתר אורון. שנית, להטיל של שר הפנים לפעול לאלתר לביטול ההיתר הקיים לשימוש חורג, המאפשר הטמנת פסולת באתר חיריה. שלישית, להטיל על השר לאיכות הסביבה, בתיאום עם שר הביטחון, לקבוע מספר אתרים - לרבות דודאים, זהר ורתמים - אשר יקלטו, עד לאישורו של אתר מרכזי במישור רותם, את הפסולת במקום חיריה. ורביעית, להטיל על שר הפנים למנות לאלתר את ועדת המעקב שנקבעה בהחלטת המועצה הארצית, בגדר אישורה של תמ"א16/א. כן נקבע בהחלטה צוות מנכ"לים, עליו הוטל לממש את ההחלטה ולעקוב אחר ביצועה. 17. בתצהיר התשובה שהוגש מטעם המדינה נמסר, כי צוות המנכ"לים התכנס ביום 10.2.98 ומהחלטתו עולה, כי בכוונת משרד הפנים והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה להורות בצו על סגירתו של אתר חיריה תוך כחודשיים. מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה הודיעה לצוות, שכמות האשפה שתפונה לדודאים א' לא תעלה על 1,500 טון ליום. כן הודיעה, כי יתרת האשפה המהווה את מכסת הסילוק בחיריה (עוד כ1,500- טון ליום) תפונה למספר אתרים נוספים ברחבי הארץ, וכי במקביל יחלו העבודות להכשרת דודאים ב', העשויות להסתיים בתוך חודשים אחדים. בתצהיר משלים מפי מר אילן נסים (הממונה על פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה) פורטו האתרים אליהם יפונו, בתקופת הביניים, כ1,500- טון אשפה ליום, שלא יפונו לדודאים א'. אתרים אלה הם: אבליים, נע"מ, עברון וקמ"ג (בצפון); חרובית (במרכז); ודיה, זוהר ורתמים (בדרום). טענות העותרים 18. העתירה המקורית כוונה בעיקרה נגד התכנית תמ"א16/א. למחרת הגשתה (ביום 21.1.98) נדונה העתירה בפני הרכב, שלאחר שמיעת טענות החליט להוציא צו-על-תנאי על-פיה. ואולם בטרם מלאו הימים שנקצבו להגשת תצהירי התשובה, הגישו העותרים בקשה להרחבת גדר העתירה, באופן שזו תופנה נגד כלל ההליכים שננקטו וההחלטות שנתקבלו בנושא הפיכתו של דודאים לאתר סילוק מרכזי. משהוברר, בפתח הדיון בהתנגדות, כי המשיבים התייחסו בתצהיריהם גם לטענות החדשות, שהועלו בבקשת העותרים לתיקון העתירה, התרנו את התיקון המבוקש ובהסכמת כל בעלי הדין דננו גם בטענותיהם הנוספות של העותרים כאילו גם לגביהן הוצא צו-על-תנאי. 19. תיקון העתירה הסיט את מרכז כובדם של טיעוני העותרים מהחלטות המועצה הארצית והממשלה, לאשר את תמ"א16/א, להחלטת הוועדה המקומית להעניק הקלה זמנית מהוראות התכנית 339 ולהחלטת הממשלה מיום 18.1.98. נראה שלאחר הגשת עתירתם המקורית נוכחו העותרים, כי זולת סמיכות שטחיהם זה לזה, אין לדודאים החדש (דודאים ב') ולדודאים הקיים (דודאים א') ולא כלום. הקמתו של האחרון, כאתר סילוק מקומי, התבססה על תכנית 339. תכנית זו, כזכור, כוללת הוראות ברמה של תכנית מפורטת, ולפיכך, גם אישורו של דודאים א' (ביום 2.7.91) על-פי תמ"א16/, שאינה אלא תכנית מיתאר ארצית, לא גרע מתחולתה עליו של תכנית 339. ואילו דודאים ב' אושר להקמה במסגרתה של תמ"א16/א, הכוללת גם הוראות ברמה של תכנית מפורטת. העותרים, אמנם, היו ועודם מוטרדים מאישורו להקמה, כאתר סילוק מרכזי, של דודאים ב', אך בטיעונם לפנינו הודו באי-כוחם שאת עיקר טרונייתם, לעת הזאת, מבקשים הם למקד בהחלטת הוועדה המקומית בנושא מתן ההקלה ובהחלטת צוות השרים; באשר מכוחן של החלטות אלו הפך אתר דודאים א' - אף מבלי שהוכשר לכך - מאתר סילוק מקומי, המשרת את אזורי האיסוף הצמודים לו, לאתר סילוק מרכזי, האמור לקלוט (במקום אתר חיריה) חלק ניכר מן האשפה הנאספת בגוש דן. יש מן המשותף, אך גם מן השונה, בטענות העותרים נגד הקמתו של דודאים ב', מזה, וכנגד הפעלתו לאלתר כאתר סילוק מרכזי של דודאים א', מזה. והגיונם של דברים מחייב לעסוק בטענותיהם, לא כסדרן לפנינו, אלא כסדר התכניות שכלפיהן הופנו. ומתוך שהארכתי בסקירת ההשתלשלות העובדתית והתכנונית, אוכל לקצר בדיון בטענות, שלחלק לא מבוטל מהן כבר ניתן מענה. השגות העותרים על תמ"א-16/שינוי ו-תמ"א16/א 20. העותרים טוענים, כי החלטת הממשלה (מיום 21.5.95) לאשר את תמ"א-16/שינוי אינה חוקית, באשר, למעשה, יש בה משום אצילתה לוועדות המקומיות לתכנון ולבניה - ללא הוראה מסמיכה בחוק - של סמכות לאשר ולהפעיל הוראות שבתכנית מיתאר ארצית, שלפי חוק התכנון והבניה נתונה לממשלה לבדה. דין הטענה להידחות. הכלל אכן הוא, כי רשות שלטונית, שהחוק מעניק לה סמכות, חייבת להפעיל את הסמכות בעצמה, ובהעדר הסמכה בדין לכך, היא אינה רשאית לאצול את סמכותה לזולתה (ראו, לדוגמה, בג"צ 2303/90 פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מו(1) 410, 420). אלא שבאשרה את תמ"א-16/שינוי לא אצלה הממשלה, לגורם כלשהו, איזו מן הסמכויות הנתונות לה לפי חוק התכנון והבניה, ושאלת קיומה של הסמכה בדין לאצילת סמכות כלל אינה מתעוררת. ענייננו בשינוי לתכנית מיתאר ארצית, לפיו הפכה הוראת ההצמדה של אזורי האיסוף לאתרי סילוק מהוראה מחייבת להוראה מנחה. כשם שהמועצה הארצית היתה רשאית להורות, במסגרת תמ"א16/, על צמידות אזורי האיסוף לאתרי הסילוק, כחובה, כך היתה רשאית לשנות הוראה זו ולהפכה מציווי להנחייה; והממשלה היתה רשאית לאשר (בשינוי או ללא שינוי), או שלא לאשר, כל אחת משתי ההוראות. 21. גם באישורה של תמ"א16/א מבקשים העותרים למצוא פגם של אי-חוקיות. הפגם, לטענתם, נעוץ בכך שהממשלה אישרה את התכנית חרף פגמים מהותיים שנפלו בתסקיר השפעה על הסביבה, שהתכנית נסמכה על מימצאיו והערכותיו. בעתירה נמנו, באריכות, פגמים רבים ושונים שמצאו העותרים בתסקיר, בכללם אי-בדיקת חלופות, לא ביחס לשיטת ההטמנה בקרקע, שאינה הדרך היחידה לסילוק אשפה, ולא ביחס לקיומם של אתרי-הטמנה חלופיים לדודאים, שבשל ריחוקם מישובים עירוניים הריהם לאין ערוך יותר מתאימים לשמש כאתרי סילוק מרכזיים. גם טענה זו אין בידי לקבל. עורכי התסקיר התייחסו, כפי שנתבקשו, להשפעות על הסביבה שתהיינה להפיכת דודאים לאתר סילוק מרכזי. הם לא נתבקשו, ולא היה עליהם, לבדוק במסגרת תסקירם שיטות סילוק אחרות, כמיחזור פסולת למשל. עם זאת יצוין, שדבר קיומן של שיטות סילוק חלופיות לא נעלם מעיני המועצה הארצית. אלו הוזכרו עוד בתמ"א16/; ומתצהירו המשלים של מר אילן נסים עולה, כי השימוש בתהליכים למיחזור אשפה גדל והולך באורח הדרגתי, ואילו הניצול של אשפה להפקת אנרגיה, בשל היותו כרוך בהשקעה הונית אדירה, טרם יושם. האפשרויות הקיימות בנושא בחירת אתרי-סילוק נבדקו במסגרת התסקיר, ובעיקר במסגרת התסקיר המשלים שהוגש על-פי דרישת המשרד לאיכות הסביבה. כפי שכבר צוין, אתר דודאים לא נועד לשמש כאתר סילוק אלא לתקופת ביניים, עד להכשרתו של אתר מרכזי קבוע. אכן, עד לאישורה של תמ"א16/א סברו הכול כי האתר המרכזי יוקם באורון; והורדתה מן הפרק של התכנית להקמת אתר אורון היתה פרי התפתחות מאוחרת, שבוודאי אינה יכולה לפגום בחוקיות התכנית. אך, כפי שכבר הוזכר, גם לאורון נמצא תחליף, מישור רותם. ומהחלטת הממשלה מיום 18.1.98, בה נקבע שאת אתר רותם יש להכשיר ליעודו תוך שישה עד שמונה חודשים, נקל להיווכח, שהבחירה באתר רותם היא עובדה קיימת. העותרים מצאו בתסקיר פגמים נוספים. התסקיר, לדעתם, לא כלל את מלוא הנתונים הרלוואנטיים ביחס לכמות הפסולת שניתן לסלקה באתר, ביחס להשלכות התחבורתיות של שינוע האשפה במשאיות וביחס לסיכונים לזיהום האוויר ולזיהום המים. בטענות אלו אין, לדעתי, ממש; ודי לעיין בתסקיר כדי להיווכח, שלכל אחת מהסוגיות הנזכרות נכללה בו התייחסות מפורטת ומנומקת. 22. יותר משהעותרים תוקפים את חוקיות התכניות תמ"א-16/שינוי ותמ"א16/א הריהם תוקפים את סבירותן. העותרים היו מבקשים לדבוק בהסדר הישן, עליו הורתה תמ"א16/. קיום זיקה של צמידות בין מקום איסוף האשפה לבין מקום סילוקה, טוענים הם, משקף הסדר שמן הבחינה החברתית הינו הסדר צודק ומאוזן. לאמור: האשפה המיוצרת על-ידי תושבי מקום פלוני מסולקת בחצרם האחורית של יצרניה, ולא בחצרם האחורית של אחרים. כך יאה וכך נאה, לטענתם, גם ביחס לאזורי האיסוף הנרחבים שבגוש דן. העותרים מוסיפים, שאם אכן הוברר - ובכך, כמדומה, גם הם מודים - כי בשל סיכונים סביבתיים ובטיחותיים אין מנוס מסגירתו של אתר חיריה, וכי הדבר מחייב הקמת אתר סילוק חלופי, היה זה בלתי-סביר לבחור בדודאים. להקמת אתר סילוק מרכזי בגבולה של באר-שבע, ובקירבתם של ישובים עירוניים נוספים, תהיינה השלכות מזיקות רבות; ועל הרשויות היה לבחור במקום מתאים יותר. שטח מתאים לכך מצוי באורון. לדידם, לא היתה סיבה מוצדקת להרפות מאורון; ומשראתה הממשלה לשעות לטענת חיל האוויר, שאתר סילוק מרכזי באורון יסכן את בטיחות הטיסה באזור, נסתרה טענתה כי שיטת ההטמנה המתוכננת מהווה ערובה למניעת מפגעים וסיכונים. ועוד: כיון שבאשרה את תמ"א16/א הניחה הממשלה, שבתוך זמן קצר יוקם אתר סילוק מרכזי באורון, הרי שביטול התכנית להקמת האתר באורון צריך היה להביא אותה, מניה וביה, גם לביטול התכנית להקים אתר מרכזי בדודאים. נראה לי שלכל הטענות הללו ניתנו על-ידי המדינה תשובות מלאות ומשכנעות. הרעיון לייסד את התכנון הארצי לטיפול באשפה על מסגרות אזוריות, תוך קיום זיקה של צמידות בין אזורי האיסוף לבין אתרי הסילוק, ניצב ביסודה של תמ"א16/. אך, כפי שראינו, הניסיון ליישם תכנית זו נחל, ברוב המקומות, כישלון חרוץ. האתרים המתוכננים לא הוקמו ואילו האתרים הישנים והבלתי-מוסדרים המשיכו לפעול תוך גרימת מטרדים סביבתיים ובטיחותיים קשים. במצב דברים זה, ולנוכח הסיכונים הגוברים בהמשך תיפעולו של אתר חיריה, עמדו המועצה הארצית והממשלה על ההכרח לגבש במהרה פתרונות אחרים ויעילים יותר. בתכניות החדשות, תמ"א-161/שינוי ותמ"א16/א, באה לידי ביטוי התפיסה החדשה. תמ"א-16/שינוי ביטלה את חובת הצמידות. תמ"א16/א, כתכנית מיתארית-מפורטת ארצית, איפשרה הקמת אתר סילוק מרכזי ללא תלות בהסכמתן, או בשיתוף פעולה מצדן, של רשויות מקומיות וועדות מקומיות לתכנון ולבניה. אכן, על-פי התפיסה הישנה, שראתה בסילוק האשפה נושא שהוא רק מקומי ולכל היותר אזורי, מצטיירת תכנית זו כמהלך קיצוני שקשה לקבלו. אך מנקודת המבט הרואה בסילוק האשפה, לא רק עניין מקומי, אלא גם בעיה כל-ארצית, נראית התכנית כהסדר סביר. הניסיון לימדנו, כי הטיפול בסילוק האשפה זקוק לידן המכוונת, ואף הכופה, של המועצה הארצית ושל הממשלה. הלוא העדר האפשרות להקים אתרי סילוק באזור המרכז, מחשש לזיהום מקורות מי התהום והמים העיליים, אינה יכולה להיחשב רק כבעייתם של תושבי אזור המרכז; והוא הדין בסיכון הכרוך בהמשך הפעלתו של אתר חיריה לבטיחות התעבורה האווירית באזור נמל התעופה בן-גוריון. גם בהחלטה לבחור בדודאים להקמת אתר סילוק, שישמש כאתר מרכזי במשך כשלוש שנים, אין לגלות פגם של חוסר סבירות. סבירותה של החלטה זו נלמדת ממסקנת התסקיר המשלים, כי מכלל החלופות שנבדקו נבחר דודאים כאתר המתאים ביותר. כך עולה גם מעמדת הוועדה המחוזית. היא, כזכור, סברה, כי בשל קירבתו לישובים עירוניים אין להפוך את דודאים לאתר מרכזי; ואולם לאור "המצוקה באתרי פסולת מאושרים" המליצה לאשרו ככזה, לתקופה מוגבלת (עד לשלוש שנים), בה יוקם אתר פסולת קבוע. ביטול התכנית להקים אתר מרכזי באורון, שהממשלה היתה מוסמכת ורשאית להחליט עליו, לא ייתר את הקמתו של אתר מרכזי בדודאים. על כל פנים, משנפלה החלטה להקים אתר מרכזי במישור רותם, שוב אין ההחלטה לבטל את הקמתו של אתר אורון צריכה או יכולה להשפיע על הכוונה להוציא לפועל את תכנית הקמתו של אתר דודאים. לא למותר להזכיר כי בתמ"א16/א נקבעו התנאים להפעלתו של אתר הסילוק החדש בדודאים. הכשרתו המוקדמת המסודרת של השטח, יישומה של שיטת ההטמנה שפורטה בתכנית, ומילוי התנאים הנוספים שקבע המשרד לאיכות הסביבה, אמורים לספק ערובה נאותה למניעת מפגעים ומטרדים. גם ועדת המעקב, שעל הקמתה מורה התכנית, אמורה להיות מכשיר רב-ערך. כאמור, בוועדת המעקב יהיה ייצוג גם לנציגי עיריית באר-שבע והמועצה האזורית ותינתנה לה סמכויות ממשיות בתחום הפיקוח על קיום התנאים להפעלת האתר, מניעת וסילוק מפגעים. הקלה מתכנית 339 והחלטת הממשלה מיום 18.1.98 23. בעקבות החלטת הממשלה מיום 18.1.98, לסגור בקרוב את אתר חיריה, הוחל בשינוע אשפה לאתר דודאים א' גם מאזורי האיסוף שבמרכז הארץ. הבסיס החוקי לפעילות זו, המונחית על-ידי המשרד לאיכות הסביבה, טמון בהקלה הזמנית מהוראות תכנית 339. את עיקר מאמציהם, בטיעונם לפנינו, השקיעו באי-כוח העותרים בניסיון לשכנענו, כי החלטת הוועדה המקומית, להיענות לבקשת המינהל למתן הקלה מהוראות תכנית 339, והחלטת הממשלה מיום 18.1.98, אינן יכולות לעמוד, אם בשל היותן מנוגדות לחוק ואם בשל היותן בלתי-סבירות בעליל. מכאן שהפעלתו של אתר דודאים א', לקליטת אשפה מאזורי איסוף שלא פורטו בתכנית 339, אינה חוקית, ולמצער אינה סבירה; ודינה של הפעלה זו להיבטל. להלן אתייחס לטענותיהם העיקריות של העותרים. 24. העותרים טוענים, כי המסגרת החוקית להקמתו של אתר סילוק מרכזי בדודאים הותוותה על-ידי המועצה הארצית בתמ"א16/א. אלא שהמדינה טרם עשתה את המוטל עליה להקמתו ולהכשרתו של דודאים ב'. בהגשת בקשה להקלה מהוראות תכנית 339, שתאפשר לה שימוש בדודאים א' למטרה שיועדה לדודאים ב', היתה משום עקיפה אסורה של דרך המלך, שהותוותה על-ידי המועצה הארצית בתמ"א16/א; ובעשותה כן פעלה המדינה בחוסר תום לב, תוך שביקשה להשיג בהליך של הקלה להוראות תכנית מיתאר מקומית את אשר נבצר ממנה להשיג על-פי תכנית המיתאר הארצית. התשובה לטענה זו היא, כי תמ"א16/א כלל אינה חלה על אתר דודאים א'. אתר זה נשלט על-ידי תכנית 339 בלבד. לכן אין לומר, שבקשת הקלה מהוראות התכנית 339 הינה פסולה בשל עקיפתה של תמ"א16/א. ודוק: מכך שהמועצה הארצית החליטה לכלול בתחומה של תמ"א16/א רק את תוספת השטח שהוקצה להקמת דודאים ב', ולא כללה בתחומה של התכנית את שטחו של אתר דודאים הישן (דודאים א'), לא משתמעת כוונתה שדודאים א' יוסיף לפעול, כמו לפנים, כאתר סילוק מקומי. שכן, מעת שתמ"א-16/שינוי הפכה את הוראת הצמידות להנחייה גרידא, גם אתרי הסילוק שיועדו להיות אתרים מקומיים נפתחו לקליטת אשפה שתשונע אליהם מאזורי איסוף חיצוניים. הוראותיה של תמ"א-16/שינוי, בהיותה תכנית מיתאר ארצית, בוודאי גוברות על הוראותיה המגבילות של תכנית 339, שעל-פי דירוגה הינה תכנית מיתאר-מפורטת מקומית. מכאן שגם ללא החלת תמ"א16/א על דודאים א', ניתן להפעיל אתר זה, לפי הצורך, לקליטת אשפה שלא מאזורי האיסוף הצמודים לו. אמנם נראה, שכדי לא לחרוג מתנאיה של תכנית 339 אכן נדרשה הקלה, אך בהענקת ההקלה על-ידי הוועדה המקומית לא היה דבר יוצא דופן, בהיותה מתיישבת היטב עם הוראותיה של תמ"א-16/שינוי. 25. העותרים השיגו גם על תקינות ההליך שבמסגרתו נדונה והוכרעה הבקשה להקלה. בין היתר טענו, כי הוועדה המקומית לא קצבה זמן סביר להגשת התנגדויות; וכן כי החליטה בבקשה מבלי שיוגשו לה תסקיר השפעה על הסביבה, או, למצער, מימצאי בדיקות להשפעה שתהיה להגדלת כמויות האשפה המסולקות באתר. עוד טענו, כי בהתחשב בגידול הצפוי בכמויות האשפה יש לפסול את ההקלה, באשר היא מהווה סטייה ניכרת מהוראות התכנית המקורית. רוב השגות העותרים על תקינות ההליך בפני הוועדה המקומית היו בעלות אופי פורמלי, ובאלה אינני אומר לעסוק כלל. גם טענתם, כי הוועדה המקומית לא קצבה זמן סביר להגשת התנגדויות, לא שיכנעה אותי. מן החומר שלפנינו עולה, כי לפנים מחובתה הפורמלית הזמינה הוועדה המקומית את עיריית באר-שבע להשמיע את עמדתה; אלא שהעיריה נמנעה מלשגר את נציגיה, בנימוק שהזימון נמסר לה רק עשרה ימים לפני מועד הישיבה. יצוין כי מבעוד מועד לא ביקשה העיריה ארכה להגשת נימוקי התנגדותה, ומי שנוהג כך אינו יכול, לאחר שנפלה החלטה, להישמע בטענה כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לומר את דברו. כמות הפסולת 26. יותר רצינית בעיניי היא טענת העותרים, כי בטרם תכריע בנושא מתן ההקלה היה על הוועדה המקומית לעיין בתסקיר מעודכן לעניין ההשפעה על הסביבה, או, לפחות, לדרוש עריכת בדיקה שתתייחס להשפעה שתהיה להגדלת כמויות האשפה שתובאנה לאתר. בהקשר זה הטעימו, כי תסקיר השפעה על הסביבה, שנערך (בשנת 1986) לקראת אישורה של תכנית 339 והקמתו של אתר דודאים, התבסס על הנחה שכמות האשפה שתסולק באתר זה לא תעלה על כ500- טון ביום, ובזמן האחרון (עוד לפני הענקת ההקלה) כבר הגיעה הכמות היומית לכ1,000- טון. משמע שלכל גידול נוסף עלולה להיות השפעה מזיקה מצטברת. זאת, טענו העותרים, היה על הוועדה המקומית לבדוק בטרם תיתן את ההקלה; ומשלא עשתה כן, דין ההקלה להיבטל עקב סטייתה הניכרת מהוראות התכנית המקורית. לטענה זו הציעה המדינה שלוש תשובות: האחת, כי אף שהתסקיר, שקדם לאישורה של תכנית 339, הניח שבאתר יסולקו רק כ500- טון אשפה ליום, הרי שתכנית 339 עצמה לא הטילה כל מיגבלה על כמות האשפה; ובהעדר מיגבלה בהוראות התכנית, אף במתן הקלה מהוראותיה לא התעורר צורך לבדוק זאת. השניה, כי לגידול בכמות האשפה המפונה לאתר יש השלכה רק על עומסי המערך התעבורתי, אך לא על היווצרותם של מפגעים ומטרדים, שאינה פועל-יוצא מכמות האשפה, אלא מהיקף השטח הבלתי-מכוסה ומשיטת ההטמנה. והשלישית, כי כמות האשפה שתפונה לדודאים א', עם סגירתו של אתר חיריה, תוגבל ולא תעלה על 1,500 טון ליום. 27. אין בידי לקבל את טענת המדינה, כי במסגרת החלטת ההקלה לא היה מקום להגביל את כמות האשפה שתסולק באתר. מכך שתכנית 339 לא כללה הוראות כלשהן לעניין הכמות המירבית המותרת אין להסיק כל מסקנה. הלוא תכנית 339 עסקה בהקמתו של אתר סילוק מקומי, שכמות האשפה המסולקת בו אינה יכולה להיות גדולה מן הכמות הנאספת באזורי האיסוף שאותם הוא נועד לשרת. לא כן הדבר באתר סילוק מרכזי, שעל כמות האשפה המובאת אליו משפיעים גורמים משתנים. הא ראיה, שבתמ"א16/א - המתייחסת להקמתו של אתר סילוק מרכזי בדודאים ב' - הוגדרו כמויות האשפה שתובאנה לאתר ונקבע מידרג לגידול בכמויות בעתיד. 28. גם את טענת המדינה, כי לכמות האשפה המסולקת לא יכולה להיות השלכה לעניין היווצרותם של מטרדים, אין בידי לקבל. אך מקובלת עליי טענתה, כי לצמצום השטח הבלתי-המכוסה ולשכלול שיטת ההטמנה עשויה להיות השפעה ממשית במניעתם או צמצומם של מטרדים; ומששונתה השיטה שוב אין להיבנות מנתוני הקיבולת שניצבו ביסוד תסקיר ההשפעה על הסביבה משנת 1986. כאן משתלבת הצהרת המדינה, כי כמות האשפה שתפונה לדודאים א', מעת סגירתו של אתר חיריה, לא תעלה על 1,500 טון ליום. אף בכך יש - כפי שטוענים העותרים בצדק - משום גידול ניכר; שכן במקום כ1,000- טון ליום, שפונו לאתר עד כה, יפונו אליו מדי יום כ2,500- טון. אילו המדובר היה בהסדר של קבע, או לתקופה ארוכה, קרוב הייתי לקבוע כי יש להחזיר את עניין ההקלה לדיון מחודש בפני הוועדה המקומית. אך מתצהיר התשובה של המדינה נובע, כי שינוע אשפה מאזורי האיסוף שבמרכז הארץ לאתר דודאים א' אינו אמור להימשך יותר מחודשים אחדים, במהלכם יוכשר להפעלה אתר דודאים ב', ותוך זמן לא רב לאחר מכן יוקם אתר הסילוק המרכזי המתוכנן במישור רותם. במיגבלות אלו, ולאור ההכרח לסגור בדחיפות את אתר חיריה, אינני רואה עילה מספקת להתערב בהחלטת ההקלה, שמכוחה מופעל דודאים א' לקליטת אשפה ממרכז הארץ. דרישת השידרוג וכורח הנסיבות 29. כבר נזכר, כי בהודעת המשרד לאיכות הסביבה, מדצמבר 1997, הותנה מתן רישיון עסק, להמשך הפעלתו של אתר דודאים א', במילוי תנאים נוספים שמטרתם לשדרג את רמת התשתיות באתר זה לרמה המתוכננת בדודאים ב'. על רקע זה היו בפי העותרים שתי טענות נוספות. ראשית, הלינו העותרים על החלטת הממשלה להפעיל את דודאים א', כאתר סילוק מרכזי, אף בטרם קוימו התנאים שנכללו בדרישת השידרוג. לתמיכת טענתם זו הציגו תצהיר מפי חבר הכנסת יוסי שריד, שבתקופת כהונתו כשר לאיכות הסביבה (מראשית 1993 ועד ליוני 1996) תוכנן דודאים כאתר סילוק ארצי. בתצהירו של מר שריד נאמר, כי ביסוד התכנון האמור ניצבה הנחת יסוד, "כי אפילו העברת הטון הראשון של האשפה, מותנית בהקמת מטמנה חדשה, מתקדמת ומשוכללת", וכן, כי לא העלה בדעתו "להתחיל להעביר אשפה לאתר דודאים, לפני שהמטמנה החדשה תהיה מושלמת", וכי נגרמה לו "תדהמה גמורה להיווכח כי האשפה מועברת למטמנה הקיימת, מבלי להמתין להכנת המטמנה החדשה". שנית, הוסיפו העותרים וטענו, כי עמדת המדינה לוקה בכפילות בלתי-נסבלת. כיצד ייתכן - היקשו - כי בעוד שאחת מיחידות המשרד לאיכות הסביבה מתנה את המשך רישויו של דודאים א' במילוי תנאי-שידרוג, יחידה אחרת של המשרד מפעילה את האתר לאלתר, מבלי להמתין להשלמת עבודות השידרוג, שכלל עוד לא הוחל בביצוען ועל-פי ההערכות עשויות הן להסתיים רק בסוף חודש יוני, היינו, קרוב לשישה חודשים לאחר תחילת הפעלתו של האתר. 30. תשובה משפטית לטענתם השניה של העותרים ניתנה בתצהיר תשובתה של המועצה האזורית. דרישת השידרוג, שהוצגה על-ידי המשרד לאיכות הסביבה, התבססה על הסמכות הנתונה לו על-פי חוק רישוי עסקים. סעיף 7(א) לחוק האמור מבחין בין הסמכות להתנות "תנאים מיוחדים" למתן רישיון עסק, אותם יש לקיים לפני שיינתן הרישיון, לבין הסמכות "להוסיף תנאים" לרישיון שניתן. דודאים א' (להבדיל מדודאים ב') אינו עסק חדש, שהמשרד לאיכות הסביבה היתנה את מתן רישיונו ב"תנאים מיוחדים", אלא עסק מורשה קיים, שכתנאי להמשך רישויו בעתיד נדרש לקיים "תנאים נוספים"; וסעיף 7(ב) לחוק רישוי עסקים קובע, כי בהעדר קביעה של מועד מוקדם יותר על-ידי מציג הדרישה, "תוקפו של תנאי נוסף ... יהיה כתום שישה חודשים מיום שהודע עליו לבעל הרישיון". המשרד לאיכות הסביבה הציג את דרישת השידרוג נשוא ענייננו ביום 8.12.97 ולא קבע בה את מועד כניסתה לתוקף. ובהיותה דרישה לקיום "תנאים נוספים", חלה עליה הוראת סעיף 7ב). נמצא שהחובה לקיים את הדרישה טרם נכנסה לתוקף. אילו גם המדינה היתה תומכת את יתדותיה בתשובה זו, אפשר שהיה בכך משום מענה משפטי-פורמלי לטענתם האמורה העותרים. אך המדינה בחרה - ויפה עשתה שכך בחרה - שלא להיאחז בנימוק משפטי זה, ובמה שהשיבה יש משום מענה, לא רק לטענתם השניה של העותרים, אלא גם לטענתם הראשונה. 31. בסעיף 48 לתצהיר התשובה העיקרי מטעם המדינה (שניתן מפי מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה) הוסבר, כי בכל הנוגע לשיטות של קליטת הפסולת, הידוקה וכיסויה, מופעל אתר דודאים א' בהתאם לתנאים המיוחדים שנקבעו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה לפי חוק רישוי עסקים. באתר מופעלים כלים מיוחדים שבעזרתם מטמינים את האשפה, מהדקים אותה ומכסים אותה. רוחב תא השטח הפעיל, בו שופכים את האשפה, הוא בין 20 ל30- מטרים, ומדי יום מהדקים את האשפה ומכסים את ה"תא היומי" בעפר. אמצעים אלה מבטיחים מניעת מטרדים ומפגעים. עד כה טרם קוימו דרישות הרישוי הנוגעות לשידרוג תשתיות האתר: איטום הקרקעית של תאי הטמנת הפסולת והתקנת מערכות לניקוז ואיסוף התשטיפים והגזים. קיום דרישות אלו, שנועדו למנוע נזקים בטווח היותר רחוק, יצריך עוד חודשים אחדים, אולם גם במצבו הנוכחי מסוגל האתר לקלוט כמויות נוספות של פסולת מבלי לגרום למפגעים סביבתיים. להלן הסבירה המדינה את חומרת הברירה בפניה ניצבה, עת החליטה להפעיל את דודאים א' לפני ביצוע עבודות השידרוג. וכך נאמר, לעניין זה, בסעיף 49 לתצהיר התשובה מטעמה: "49 המשיבים לא יכחדו, כי בנסיבות רגילות שינוע וטיפול כאמור, לא היה מהווה פתרון אופטימלי. אך, כאשר על הכף מונחות שתי חלופות: זו של חיריה, שבכוונת משרד הפנים לסוגרה בתוך כחודשיים ימים - בשל כל סכנותיה, ולעומת זאת, פינוי לאתר שיכול לעמוד בנטל נוסף, בלי לגרום למפגע תעבורתי או סביבתי, נראה לעין - חלופה זו תכריע את הכף. אכן, באופן פורמלי, לא עומד אתר דודאים א', עדיין, במלוא דרישות השידרוג שנקבעו לו, כתנאים נוספים, במסגרת חוק רישוי עסקים. אך, אתר חיריה, המונח על הכף מולו, לא רק שאינו פועל במסגרת של רשיון עסק - הפן הפורמלי, אלא שאין שום סיכוי שניתן יהיה, ביום מן הימים, 'לשפר' אותו במסגרת תנאים נוספים, כפי שנעשה כלפי דודאים א'. שכן, מקומו ובעיותיו הינן חסרות תקנה. בנסיבות אלו מוכרעת הכף מאליה". עמדה זו מבהירה היטב, כי ההחלטה להפעיל את דודאים א' כאתר מרכזי - בניגוד לכוונתו המקורית של המשרד לאיכות הסביבה, בימי כהונתו של השר שריד, ואף בטרם קוימו תנאיו של המשרד בנושא שידרוג התשתית - נבעה מן האילוצים הקשים אליהם נקלעה המדינה עקב ההכרח לסגור בדחיפות את אתר חיריה. באילוצים האמורים היה, ללא ספק, משום שינוי נסיבות מהותי, שהממשלה היתה רשאית, וכנראה אף חייבת, להביאו בחשבון בקביעת מהלכיה. והגם שהחלטת הממשלה, להפעלת דודאים א' לאלתר, לכאורה נגדה את דרישת המשרד לאיכות הסביבה, לשידרוג תשתיתו של האתר, לא דבקה בה אותה שניות פגומה שהעותרים תלו בה, משל היתה חוזרת ונוטלת בידה האחת את אשר העניקה בידה האחרת; והנדון אינו דומה כלל לראיה שהעותרים ניסו למצוא לטענתם בפרשיותיהם של בג"צ 86/77 נאג'ם נ' מפקד אזור יהודה והשומרון, פ"ד לא(2) 475, ובג"צ 217/79 סלימאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לג(2) 250. לא זו אף זו: להארה שלמה של עמדתה הגישה המדינה תצהיר משלים מפי מר אילן נסים (הממונה על פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה). בתצהיר הוסבר, כי דרישות למילוי תנאים נוספים לצורכי רישוי עסקים, המחייבות שידרוג רמת התשתיות, כדוגמת אלו שהוצגו לדודאים א', הוצגו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה גם לכל האתרים המורשים האחרים (למעט אתר אבליים, בו כבר מתקיימים כל התנאים), וכי כל האתרים, שנדרשו לכך, טרם קיימו את הדרישות. הווי אומר: הדרישה לשידרוג התשתיות לחוד, וצורכי ואילוצי השעה לחוד. אכן, יש שסיפוק צורכי השעה עשוי להצדיק סטייה מסוימת ממסגרת התכנון הרגילה והמקובלת, שהיא גם הרצויה (השוו: בג"צ 2683/92 מכבים - ישוב קהילתי במודיעים נ' הוועדה לבנייה למגורים, פ"ד מח(1) 535); ומנקודת המבט הזאת ניתן אף להתייחס לדרישת השידרוג כאל מהלך של השלמה ותיקון. ההכרעה 32. לא שוכנעתי, כי במהלכי התכנון או בהחלטות, הנוגעים להקמתו של אתר דודאים החדש (דודאים ב'), נפל פגם של אי-חוקיות או של אי-סבירות קיצונית, העשוי להקים עילה להתערבות בית המשפט. חלק זה של העתירה יש לדחות מכול וכול. בגיבוש הכרעה זו התחשבתי, בין היתר, במיגבלות שהוטלו בתמ"א16/א, הן לעניין משך התקופה בה יופעל האתר והן לעניין כמויות הפסולת אותן נועד לקלוט, וכן בכוונתם המוצהרת של המשיבים לפעול במהירות וביעילות לתכנונו, הקמתו והכשרתו של אתר סילוק פסולת מרכזי קבוע במישור רותם. לפיכך, אין בדחיית חלק זה של העתירה כדי למנוע מן העותרים לשוב ולהעמיד לבירור משפטי, בפני הערכאה המוסמכת, כל טענה ביחס להפעלת האתר שלא בהתאם לתנאי תמ"א16/א, או כנגד אי-הגשמתה, תוך זמן סביר, של הכוונה המוצהרת להקמת אתר חדש במישור רותם. אוסיף כי המועצה האזורית (המשיבה 12) הצהירה בתשובתה לעתירה, כי היא איננה מתנגדת שבית המשפט יורה לה להימנע מליתן למשיבה 14 רישיון עסק להפעלתו של אתר זה, כל עוד התמלאו כל התנאים שנקבעו לכך בתמ"א16/א. אלא שחובתה של המשיבה 12, להימנע ממתן רישיון כאמור, לא היווה נושא למחלוקת, אף לא בין המשיבים לבין עצמם, ומכאן שאין מתעורר צורך לקיימה בצו. 33. לנוכח הנסיבות המיוחדות שהוצגו לפנינו על-ידי המדינה - ההכרח לסגור ללא דיחוי את אתר חיריה והעדרם הכמעט מוחלט של אתרי סילוק חלופיים שהוכשרו כדבעי לקליטת הפסולת מאזורי האיסוף במרכז הארץ - הגעתי לכלל מסקנה כי, לעת הזאת, אין עמנו מקום להתערב גם במהלכי התכנון ובהחלטות שהובילו להפעלתו של אתר דודאים הישן (דודאים א') כאתר סילוק מרכזי, תוך יישום השיטות החדישות בנושא קליטת הפסולת והטיפול בה. ואולם, החלטה זו הייתי כופף, במפורש, לשלושת התנאים הבאים: האחד, כי לא יאוחר מסוף יוני 1998 תושלמנה כל העבודות הנדרשות לשידרוג תשתיתו של האתר, על-פי התנאים הנוספים שהוצבו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה להמשך רישויו של האתר לפי חוק רישוי עסקים. השני, שכמות הפסולת שתובא לאתר ממרכז הארץ לא תעלה, בשום מקרה, על 1,500 טון ליום; והשלישי, שעם הקמתו של אתר דודאים ב' (על-פי ההנחה, המסתברת מעמדת המדינה, לפני סוף שנת 1998) תופסק הפעלתו של אתר דודאים א' כאתר מרכזי. בבוא העת יהיה בידי ועדת המעקב, שעל הקמתה החליטה הממשלה ביום 18.1.98, לבדוק את קיום התנאים ולהגיש את המלצותיה. הודעת דובר המשרד לאיכות הסביבה 34. בשולי ההכרעה עליי להתייחס לעניין נוסף, שהועלה בפנינו לאחר שמיעת הטענות. בעקבות הדיון בעתירה (ביום 26.2.98) פירסם המשרד לאיכות הסביבה, באמצעות דוברו, הודעה לעיתונות. בהודעה, שעל-פניה נועדה לכלול דיווח אודות הדיון בעתירה, נמסר תיאור חד-צדדי ומגמתי, כביכול של עמדות השופטים, כפי שלדעת הדובר ניכרו משאלותיהם והערותיהם במהלך הישיבה. בהסתמכם על פירסום זה, ועל יסוד היקש שניסו לגזור מדברי השופט ח' כהן בבג"צ 114/78 בורקאן נ' שר האוצר, פ"ד לב(2) 800, בעמ' 804-803, פנו באי-כוח העותרים לבית המשפט בבקשה למחוק את תצהיר התשובה שהוגש על-ידי המדינה בשם המשיבים 10-1. עם קבלת הבקשה החלטנו לבקש מפרקליטות המדינה להגיב עליה בכתב, ומן התגובה שהוגשה על-ידה הוברר, כי, לדעת המדינה, לא נפל כל פגם בהודעה שפורסמה על-ידי דובר המשרד לאיכות הסביבה, באשר זו, כנטען, היתה "בגדר פרסום ידיעה בתום לב על דברים שנאמרו במהלך הדיון בבית המשפט, בישיבה פומבית". בדין, כמדומה, טענה המדינה, כי העותרים לא הצביעו על מקור סמכותו של בית המשפט למחוק כתב טענות של בעל-דין, בעקבות פירסום מטעה ומגמתי בנושא הדיון שנעשה על-ידיו. ועל כל פנים, אינני סבור, כי גם לוא היתה בידנו סמכות לעשות כן, היה זה מן המידה, בנסיבותיו של הליך זה, כי נעשה בה שימוש. ומשתי הבחינות הללו, גם יחד, ניסיון העותרים להיבנות מן ההערות בפרשת בורקאן, נידון לכישלון. עם זאת, אינני תמים-דעים עם השקפת המדינה שבפירסום ההודעה האמורה לעיתונות לא נפל כל פגם. אני, בכל הכבוד, סבור, שבעל-דין המתדיין לפני בית המשפט - לא כל שכן רשות מרשויות המדינה, המתדיינת לפני בית המשפט הגבוה לצדק - מצווה לגזור על עצמו מידה של איפוק בהצהרותיו הפומביות לתקשורת בנושא הדיון. אכן, כל עוד אין בפירסום כדי להשפיע על מהלך הדיון או תוצאותיו, איסור הפירסום עליו מורה סעיף 71(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, איננו חל גם על מפרסם שהוא בעל-דין. אך גם מקום בו לא חל עליהן איסור פירסום, מוטל על המדינה ורשויותיה לנהוג זהירות בהצגתן לתקשורת של קורות התדיינות בבית המשפט בה היו מעורבות. ואף כשאינן חייבות להימנע מפירסום עמדתן שלהן בנשוא הדיון, עליהן להישמר מפני הצגה מגמתית של עמדת בית המשפט, או הכרעתו הצפויה, בהסתמך על תוכנן של שאלות והערות בית המשפט במהלך הדיון. אכן, בהצגה כזאת, מפי כתב שנכח בדיון והמדווח בתקשורת על-פי התרשמותו, אפשר שלא יהיה כל דופי. אך כשהצגה כזאת מובאת בתקשורת בשמו של המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, יש בה לא רק מידה של טעם רע וגלישה זולה לדמגוגיה, אלא גם חשש לפגיעה באמונו של הציבור הרחב בבית המשפט. להסרת ספק יודגש, כי הודעת הדובר, שעליה יצא קצפם של העותרים, אכן לוקה מן הבחינות האמורות. כשלעצמי, הריני מצר על כך, שבתגובת המדינה על בקשת העותרים לא ניתן ביטוי להפקת לקח כלשהו מפירסום ההודעה האמורה. 35. מסקנתי הינה, איפוא, כי בנתון להערות ולתנאים שנמנו בפיסקאות 32 ו33- לעיל יש לדחות את העתירה. בנסיבות העניין הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כא' באדר תשנ"ח (19.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98004530.F09