פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"א 453/22
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה בתמ"ש 52678-06-17 שניתנה ביום 4.1.2022 על-ידי השופטת מ' אליהו;
תגובה מטעם המשיבה מיום 28.2.2022
בשם המערער:
עו"ד חנה זילבר
בשם המשיבה:
עו"ד איימי בכור-בוני
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה (השופטת מ' אליהו) מיום 4.1.2022 בתמ"ש 52678-06-17 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
המערער והמשיבה הם אחים וההליך דנן המתנהל ביניהם עניינו תביעת המשיבה לפינויו של המערער מדירה הרשומה על שמה של המשיבה (להלן: הדירה). המערער טוען כי המשיבה קנתה את הדירה בנאמנות עבורו או עבור בניו, ואילו המשיבה מכחישה את טענת הנאמנות וטוענת כי המערער ממשיך להתגורר בדירה על אף שהסכם שכירות שמכוחו התגורר בה הסתיים.
ביום 25.1.2021, לאחר שהתקיימו בהליך שלושה דיוני קדם משפט ודיון ראשון להוכחות נקבע ליום 16.3.2021, הגישו בניו של המערער (להלן: הבנים) תביעה לסעד הצהרתי נגד המשיבה, ולפיו המשיבה מחזיקה בדירה בנאמנות עבורם תוך התחייבות לרשום את הדירה על שמם, בכפוף להחזרת כספים ששילמה עבור הדירה, לטענתם כהלוואה (להלן: תביעת הבנים; תמ"ש 47321-01-21).
ביום 24.10.2021 הגישה המשיבה בקשה לסילוק תביעת הבנים על הסף, וטענה, בין היתר, להעדר יריבות בינה ובין הבנים, מאחר שהסכסוך הוא בינה ובין אביהם, המערער.
ביום 21.11.2021 הגיבו הבנים לבקשה לסילוק תביעתם על הסף, באמצעות באת-כוחם שהיא גם באת-כוח המערער וטענו, בין היתר, כי הם אינם צד להליך, שהוא הליך לפינוי מושכר וכי שני ההליכים "אינם מתנהלים בין אותם צדדים והם אינם מוגדרים ע"י ביהמ"ש כ'תיקים קשורים'".
בהליך התקיימו שני דיוני הוכחות, ודיון הוכחות אחרון נקבע ליום 4.1.2022. ביום 3.1.2022 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לסילוק תביעת הבנים על הסף, וקבע כי לא הובאה כל ראיה לכך שהמשיבה רכשה את הדירה בנאמנות עבור הבנים, ובהקשר זה צוין כי המשיבה לא דיווחה לרשויות המס על רכישת הדירה בנאמנות. כמו כן נקבע כי בין המשיבה ובין הבנים לא נחתם הסכם ולא נטען כי נכרת הסכם בעל פה. לבסוף, נקבע כי אין יריבות בין הבנים ובין המשיבה וכי תביעתם הוגשה בשיהוי, לאחר שהמערער הודיע בהליך כבר ביום 3.7.2017 כי בכוונת הבנים להגיש תביעה "בימים הקרובים", אך זו הוגשה רק ביום 25.1.2021. נוכח האמור, מחק בית המשפט קמא את תביעת הבנים, וחייבם בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.
למחרת, ביום 4.1.2022, התקיים דיון ההוכחות האחרון בהליך. כעולה מפרוטוקול הדיון, בפתח הדיון טענה ב"כ המערער כי על המותב לפסול את עצמו מאחר שהכרעתו בתביעת הבנים מכריעה למעשה גם את ההליך. לטענתה, נודע לה על פסק הדין בתביעת הבנים רק בערב הקודם והיא טרם הספיקה לקרוא אותו, ולפיכך ביקשה להגיש "בקשה מסודרת" לפסילת המותב.
ב"כ המשיבה טענה כי ב"כ המערער יכולה להעלות את הטענה בעל פה כך שהבקשה תוכרע במקום, על מנת שלא לעכב עוד את ההליך התלוי ועומד משנת 2017.
המותב דחה את בקשת ב"כ המערער למתן אורכה להגשת בקשה כתובה, וקבע כי בית המשפט ייצא להפסקה בת 15 דקות שבמהלכן תוכל ב"כ המערער לקרוא את פסק הדין בתביעת הבנים ולהכין את טענת הפסלות שתיטען בעל פה.
לאחר ההפסקה טענה ב"כ המערער כי למערער שתי טענות הגנה עיקריות: הראשונה כי המשיבה מחזיקה בדירה בנאמנות עד שתשולם הלוואה שהיא "העמידה על-ידי הבנים", והשנייה כי הסכם השכירות שעליו חתם המערער היה כפוף להתחייבותה של המשיבה שלא לעשות "שימוש לרעה בהסכם". משכך טענה ב"כ המערער כי קביעותיו של המותב לפיהן המשיבה לא התחייבה לשמש נאמנת וכי לא נכרת הסכם בין הצדדים, מכריעות בשאלות העתידות להתברר בהליך.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות וטענה כי פסק הדין הדוחה את תביעת הבנים לא הכריע בשאלות הטעונות הכרעה בהליך, אלא קבע כי לא התקיימה נאמנות בין המשיבה ובין הבנים; כי אין יריבות בינם ובין המשיבה וכי תביעתם הוגשה בשיהוי. ב"כ המשיבה טענה כי לא קם חשש אובייקטיבי למשוא פנים וכי דין הבקשה להידחות.
המותב דחה את בקשת הפסלות על אתר, וקבע כי פסק הדין בתביעת הבנים התייחס רק לראיות שהם הציגו, להעדר היריבות בינם ובין המשיבה ולשיהוי שבהגשת תביעתם וכי אין בהכרעה בתביעת הבנים משום הכרעה בהליך. המותב הדגיש כי דעתו בעניין המערער לא "ננעלה", וכי לא קם חשש ממשי למשוא פנים. כמו כן ציין המותב כי שמיעת הראיות צפויה להסתיים באותו היום וקבלת בקשת הפסלות תוביל ל"עינוי דין לצדדים שלא לצורך".
מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף, בין היתר, כי המותב קבע שהמשיבה לא החזיקה בדירה בנאמנות וכי טענת הבנים בעניין היא "טענה בעלמא", אף שאלה גם הטענות שבפי המערער. כמו כן טוען המערער כי המותב דחה את הראיות שהביאו הבנים להוכחת הנאמנות הנטענת, והוא מפנה בפרט לקביעת המותב כי הבנים לא הביאו "כל ראיה" לכך שהמשיבה התחייבה להעביר את הדירה על שמם, או לכך שנכרת הסכם "בין הצדדים". לטענת המערער הראיות שבידי הבנים הן אותן הראיות שבאמצעותן הוא מבקש להוכיח את טענות ההגנה העומדות לו נגד תביעתה של המשיבה, ומשכך עולה כי המותב הכריע בהליך. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשת הפסלות בין היתר בשים לב לשלב המתקדם שבו נמצא ההליך, אף שעד מפתח – אחד מבניו של המערער – טרם העיד. לפי המערער העובדה שהמותב "מגמד" מחשיבות העד שטרם נחקר, מלמדת כי הכריע כבר בהליך. המערער מוסיף כי המותב אמנם ציין את השיהוי בהגשת תביעת הבנים כנימוק לסילוק התביעה, אך בפועל עיקר פסק הדין עסק ב"הכרעה בסוגיות ובמחלוקות לגופן". לטענת המערער, גם הקביעה להיעדר יריבות בין הבנים ובין המשיבה מכריעה בהליך, שכן המערער טוען כי נכרת הסכם לטובת צד שלישי – הבנים. המערער מפנה לפסקי דין שבהם נמצא כי הכרעה בהליך אחד שבו התשתית הראייתית קרובה להיות זהה לזו שבהליך אחר – מקימה הצדקה לפסילת המותב מלדון בהליך האחר.
המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות. לטענתה, הדמיון בין שני ההליכים הוא "למראית עין" בלבד, שכן הבנים טענו לנאמנות לטובתם ואילו המערער טען לנאמנות לטובתו. לפי המשיבה, פסק הדין של בית המשפט קמא בתביעת הבנים מתייחס כולו לבנים ולטענות שהם העלו ואין בו כדי להשליך על המערער. המשיבה מבקשת להבחין בין פסקי הדין שאליהם הפנה המערער, שם ניתן לטענת המשיבה "פסק דין מקיף", ובין ענייננו בו סולקה תביעת הבנים על הסף "בשלב מקדמי". לבסוף טוענת המשיבה כי פסילת המותב בשלב זה יגרום ל"עינוי דין של ממש" וכי אין הצדקה לסטות מן הכלל של "משפחה אחת – שופט אחד".
עיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. חרף הדמיון בין ההליך ובין תביעת הבנים, מדובר בהליכים בין בעלי דין שונים שבהם מועלות טענות שונות. ואכן, במענה לטענת המשיבה כי יש לסלק את תביעת הבנים בהעדר יריבות, טענו הבנים עצמם כי מדובר בתביעות שונות לחלוטין, ואילו בהליך דנן טוען המערער, מפי אותה באת-כוח, כי למעשה סילוק תביעת הבנים מכריעה גם בתביעתו. התנהלות זו אומרת דרשני. מכל מקום, כבר נפסק כי הכלל של "משפחה אחת – שופט אחד", שלפיו אותו השופט דן בהליכים בעניין משפחה אחת המתנהלים בפני בית המשפט לענייני משפחה, משמיע, מניה וביה, כי ייתכן מצב שבו מותב ידון בעניינים שונים של אותם בעלי דין, וממילא – כי אף יקבעו בהם ממצאים הנוגעים לבעלי הדין, שלא יובילו בהכרח לפסילת המותב (ראו: ע"א 1025/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (14.3.2022)).
בענייננו, אין מדובר באותם בעלי דין ועיון בפסק הדין שניתן בתביעת הבנים מגלה כי הוא ממוקד בבנים ובראיות שהציגו לתמיכה בטענותיהם שלהם. כך, נאמר בפירוש כי "לא הובאה מטעם [הבנים] ולו ראשית ראיה להתחייבות [המשיבה] לרישום הנכס של שמה בנאמנות, או כל ראיה לכך שהתחייבה להעברת הזכויות בנכס על שמם של [הבנים]" (סעיף 50 לפסק הדין; ההדגשות הוספו). כמו כן, קביעת המותב בפסק הדין בתביעת הבנים כי לא הובאה ראיה לכך שנכרת הסכם "בין הצדדים" אינה מכריעה בטענות המערער לקיומו של הסכם, שכן דומה כי ה"צדדים" שאליהם התייחס המותב הם הצדדים לתביעת הבנים – קרי, הבנים והמשיבה. זאת ועוד: הבנים טענו כי המשיבה התחייבה בפני גורמים אחרים להעביר את הזכויות בדירה על שמם, ובעניין זה קבע המותב כי ככל שהדבר יוכח הרי שהזכות עשויה לעמוד לגורמים אחרים, ובהם "ל[מערער] שזכויותיו ממילא מתבררות ב[הליך]" (סעיף 58 לפסק הדין). מכאן עולה בבירור כי דעתו של המותב לא "ננעלה" ביחס לטענות המערער, אדרבה – המותב ציין בפירוש כי אפשר שההוכחות שיוצגו בהליך יצדיקו את קבלת טענות המערער. תביעת הבנים נדחתה בשלב מקדמי תוך התייחסות לטענותיהם שלהם בלבד, בלא שנשמעו עדויות וממילא בלא שנקבעו ממצאי מהימנות כלשהם שיש בהם כדי להשליך על ההליך, ועל העדויות שנשמעו בו ואשר לגביהן לא הביע המותב כל עמדה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.
מן הטעמים שפורטו, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט באדר ב התשפ"ב (22.3.2022).
ה נ ש י א ה
_________________________
22004530_V03.docx רי
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il