מדינת ישראל נ. פואד אבו ג'ובנה

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4527/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פואד אבו ג'ובנה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.5.01 בת"פ 1022/01 שניתן על ידי כב' השופט ב' אוקון תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשס"א (5.7.01) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב: עו"ד אוסאמה חלבי בשם שירות המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של התפרעות שסופה נזק, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והצתה. לאחר שהורשע כך בדינו, גזר בית-המשפט על המשיב עונש מאסר בן ארבעה חודשים בניכוי תקופת המעצר אשר הייתה אף היא בת ארבעה חודשים, כך שהמשיב שוחרר לאלתר לביתו. כן גזר בית-המשפט על המשיב עונש מאסר על תנאי בן 24 חודשים. הערעור הוא ערעורה של המדינה על גזר-הדין, ובקשתה היא כי נחמיר בעונשו של המשיב. האירוע שבגינו עמד המשיב לדין והורשע בו לאחר הודאה, היה בחודש דצמבר 2000, בשעות הצהריים. אותה עת התפרעו מאות אנשים בשער השבטים שבעיר העתיקה בירושלים וידו אבנים אל-עבר שוטרים שהיו במקום. גם המשיב ידה אבנים לעבר השוטרים. במקום היו שני צעירים רעולי פנים אשר החזיקו בידיהם בקבוקי תבערה. המשיב הצית בקבוק תבערה אחד אותו ידה אחד מאותם שני רעולי פנים אל-עבר תחנת המשטרה. המשיב הוסיף ונתן מצית לצעיר רעול הפנים השני, וזה האחרון הצית את בקבוק התבערה וידה אותה אל עבר תחנת המשטרה. סופם של דברים היה שתחנת המשטרה עלתה באש. אין ספק כי העונש שנגזר על המשיב בגין מעשיו הקשים, עונש הוא שאין להשלים עימו. אדם העושה מעשים כמעשי המשיב דינו כי יישלח לבית האסורים לחודשים ארוכים, אפשר אף לשנים. אם כך ככלל, לא-כל-שכן שהמשיב היה כבן 22 בעת שעשה את המעשים שעשה. אכן, בידות אדם אבן אל הזולת אין הוא יכול לדעת מראש מה פגיעה תפגע האבן בזולת ומה נזק ייגרם לו לזולת. אם כך באבן המושלכת, לא-כל-שכן בבקבוק תבערה אשר יכול לגרום נזק קשה ביותר לזולת. אדם שכך מסכן אחרים ראוי לו שיישלח אל בית האסורים לתקופה לא קצרה. העונש אשר הוטל על המשיב אינו הולם את מעשיו, ובמהלך הדברים הרגיל ראוי היה כי נקבל את הערעור ונחמיר ביותר בעונשו של המשיב. ואולם, בענייננו מסתבר כי המשיב שוחרר מן הכלא כבר לפני כחודשיים ימים; כי כיום חזר הוא לחיי שגרה; כי נסיבות ביצועה של העבירה היו מיוחדות; כי על פי הנתונים שהובאו לידיעתנו התחרט המשיב על מעשיו חרטה כנה; וכי התנהגותו במעצר היתה התנהגות ראויה. כי נחמיר בעונשו של המשיב, יהא עלינו לנתקו ממעגל חייו כיום, וכעולה מתסקיר שירות המבחן עלול הדבר שיפגע בסיכויי חזרתו למוטב. לעניין זה נוסיף ונזכיר כי המשיב נדון אף ל24- חודשי מאסר על תנאי, וחזקה כי אם ימעד שוב ידע בית-המשפט את דרכו. דומה עלינו כי הטעם העיקרי לערעורה של המדינה נעוץ באמירות מסויימות של בית-משפט קמא, אמירות שניתן לפרשן כאילו מעשים כמעשי המשיב יש לפרשם באורח מקל בשים לב לנסיבות בהן נעשו. לשון אחר: מעשי אלימות על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי יש לפרשם, כביכול, לקולה. איננו בטוחים כי זו הייתה אומנם כוונתו של בית-משפט קמא. לעניין זה נוסיף ונזכיר ביטויים של בית-המשפט המתארים בחומרה דווקא את מעשי המשיב; כי העובדה שהמשיב ביצע את המעשים "במציאות פוליטית מסויימת איננה בבחינת הסבר או הצדקה"; כי אין בה באותה מציאות פוליטית "כדי לשמש נימוק של קולא"; כי יש להטיל על מעשים כמעשי המשיב עונש שיש בו "כדי לבטא גם את חומרת המעשה, גם את האיום הנשקף ממנו על החברה, וגם את הצורך להרתיע את הנאשם העומד לדין". ואולם, אם אומנם נתכוון בית-משפט קמא לקבוע כי עבירות פליליות הנעשות על רקע "פוליטי" יש לפרשן לקולה ביחס לאותן עבירות עצמן שאינן נעברות על רקע "פוליטי", כי אז מסתייגים אנו מן הדברים מכל-וכל. אבן הפוגעת בראשו של אדם עלול אותו אדם לשאת בנזק כבד בין אם יודה האבן עשה את מעשהו הרע על רקע "פוליטי" או על רקע "פלילי". הוא הדין באדם שנכווה קשות בבקבוק תבערה. המניע אשר הניע את יודה בקבוק התבערה אינו מעלה ואינו מוריד למי שנפגע מבקבוק התבערה. אדם הפורע סידרי חברה, דין העונשין ראוי שיטפל בו בדרך הרגילה, ואשמו המוסרי של מי שיודה אבן או בקבוק תבערה על רקע "פוליטי" כמוהו כמי שיודה אבן או בקבוק תבערה על רקע שאינו רקע "פוליטי". נאמר דברים אלה בלשון ברורה וחד-משמעית, ויצא הקול מבית-משפט זה לכל הזוממים לעשות מעשי פשע כמעשיו של המשיב, לידע ולהיוודע כי צפויים הם לעונש חמור וכי מניע "פוליטי" לפגיעה בסידרי החברה לא יעמוד להם לעת גזר-הדין. באומרנו כל הדברים האלה שאמרנו, ובלא לגרוע כהוא זה מדברים שאמרנו למעלה, סבורים אנו כי בנסיבות העניין לא יהא זה ראוי אם נחזיר את המשיב לבית האסורים. אכן, אין זה כלל ולא יעבור כי מי ששוחרר מבית האסורים, בית משפט שלערעור לא יורה על החזרתו לבית האסורים בכל נסיבות שהן. ואולם בענייננו שלנו: בתיתנו דעתנו לנסיבות המקרה כולן, לרבות לכך שערעור המדינה לא הוגש אלא כחודש ימים לאחר גזר-הדין, ולא בלי היסוסים, אין אנו מוצאים לנכון לקבל את ערעור המדינה. הערעור נדחה. היום, י"ד תמוז תשס"א (5.7.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת __________________ העתק מתאים למקור 01045270 01G /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444